חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2052
ערב ש"ק פרשת אמור, י"ד באייר ה'תשפ"ו (01/05/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2052
בשורת האחדות בפי הילדים
יש חדש
לצאת למען מת מצווה
כהונה
בעבור יום אחד במירון
רשב"י טיהר את האוויר
לעשות טובה ליהודי
חלום שהיה למציאות
רציתי לשאול
למה מדליקים מדורות?
"בתהלוכת ל"ג בעומר קיבלנו תאומים"

מס' 2052, ערב שבת-קודש אמור, י"ד באייר ה'תשפ"ו (01.05.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

בשורת האחדות בפי הילדים

ל"ג בעומר מצליח לאַחֵד מאות אלפי ילדים סביב ערכי אהבת ישראל ואהבת התורה. השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל ניסיונות הפילוג

בשעה שהשורות האלה נכתבות עדיין לא ידוע אם יהיה אפשר לקיים את תהלוכות ל"ג בעומר בחוצות הערים, או שהמציאות הביטחונית תחייב לחגוג את היום במגבלות כאלה או אחרות. בין כך ובין כך, נשמח ביום הזה ונשאב ממנו כוחות ועוצמות רוח.

במסורת היהודית נקבע ל"ג בעומר ליום של פעילות מיוחדת עם ילדים. מורים בקהילות ישראל נהגו לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ועל רבי שמעון בר-יוחאי, ולהחדיר בליבם אהבה לעם ישראל, לתורת ישראל ולמנהגי ישראל.

תהלוכות ל"ג בעומר הנערכות בימינו, על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, הן לבוש חדש למסורת יהודית עתיקת יומין זו. אבל גם המנהג הזה קדום ביותר, ובמסורת החסידית ידוע הסיפור על תהלוכת ילדים שארגן הבעש"ט בל"ג בעומר עוד כשהיה צדיק נסתר.

לחוש שכולנו עם אחד

בתקופתנו רווּיַת המתחים בין חלקי העם, יש כמיהה גדולה לאחדות ולהתקבצות סביב המכנה המשותף לכולנו. תהלוכות הילדים של ל"ג בעומר מביאות מסר זה לידי ביטוי בדרך הנאה ביותר. מאות אלפי ילדים, מכל שכבות הציבור, צועדים יחדיו בחוצות הערים והיישובים, ומפגינים את האהבה לערכים האלה.

זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולא שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאַחֵד מאות אלפי ילדי ישראל סביב ערכי אהבת ישראל ואהבת התורה. אי-אפשר שלא להתרגש לנוכח אלפי ילדים, המרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". המפגן הזה מוכיח כי השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל הניסיונות להפריד ולפלג בינינו.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום, בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שפוליטיקאים וכלי התקשורת יוצרים מגביהה חומה בין הציבורים. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הכול חשים פתאום שהננו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ומיותרות.

כי האמת היא שכולנו יהודים וכי התורה היא של כולנו. זה תפילתו בנעימה אשכנזית וחברו מסלסל אותה בנעימה מזרחית, אבל כולנו מתפללים לאלוקים אחד ומתאחדים באמירת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. וגם מי שאינו נוהג להתפלל מחובר בתוך נפשו עם התפילה שהתפללו אבותיו ועם המסורת המשותפת לכולנו.

להתווכח ולאהוב

אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועל עמדות. גדולתה ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מהשונוּת שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.


מפגן האחדות. "יחד כל ילדי ישראל" באשדוד

  יש חדש

כולנו לתהלוכות

ביום שני בערב וביום שלישי, ל"ג בעומר, יקיימו בע"ה בתי חב"ד בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ תהלוכות ילדים גדולות, ביוזמת הרבי מליובאוויטש, בסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. התהלוכות יבטאו את אחדות העם ואת החיבור של כל ילדי ישראל למסורת היהודית המשותפת לכולנו. הילדים יצעדו ברחובות הערים ובידיהם שלטים הקוראים לאחדות ישראל ולאהבת התורה, ברוח מורשתם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי.

איפה התהלוכה?

באתר 'חב"ד ישראל' השיקו צעירי חב"ד דף חגיגי, ובו מפת התהלוכות בכל רחבי הארץ. לאיתור התהלוכה במקום מגוריכם בדקו בקישור: chabadisrael.co.il/lag. אפשר גם לתרום לבית חב"ד במקום מגוריכם, להשתתפות בהוצאות התהלוכה.

תניא בתהלוכות

צעירי חב"ד הדפיסו מהדורה מיוחדת של ספר התניא בעבור התהלוכות, ושלוחי חב"ד המעוניינים בו יכולים להזמינו ולחלקו לילדים. מתכונת הספר אותנטית לגמרי, ולא נעשה שום שינוי במבנה הספר ובעימוד. לצד הספר הופק עלון הסברה ייעודי לילדים, המסביר את מהותו וחשיבותו של הספר.

  שלחן שבת

לצאת למען מת מצווה

פרשת אמור נפתחת באיסור על הכוהנים להיטמא למת: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (מלבד שבעת הקרובים מדרגה ראשונה). כוהן גדול אינו רשאי להיטמא אפילו לאביו ולאימו. יש חריג אחד: מת מצווה.

דינים האלה קשורים גם למי שאינם כוהנים. במעמד הר סיני הוגדרו כל בני ישראל "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט,ו). לכאורה בני ישראל כבר החזיקו קודם לכן במעלות רוחניות גבוהות: הם היו בנים של אבות האומה, נחשבו גרי צדק אחרי שנימולו, והבכורים שבהם נהנו ממעמד מיוחד, מעין כהונה (גם אברהם אבינו היה כוהן במובן מסוים, כדברי הגמרא [נדרים לב,ב]).

כולנו כוהנים גדולים

החידוש הוא בביטוי 'ממלכת כוהנים', וכפי שבעל הטורים מפרש: "כוהנים גדולים". התורה מבטיחה שכל אחד ואחד מישראל יכול להגיע למדרגת 'כוהן גדול'. אם ביציאת מצרים הוענקה לבני ישראל מעלת הכהונה הכללית, הרי שבמתן תורה הגיעו לדרגת כהונה גדולה, שקדושתה נעלית כל-כך עד שהיא מחייבת ריחוק מוחלט מטומאה.

על-פי דברי הגמרא (סנהדרין לט,א) "אלוקיכם כוהן הוא", עניין הכהונה קיים גם אצל הקב"ה. התוספות מסבירים שהקב"ה היה יכול 'להיטמא' כביכול כאשר קבר את משה רבנו, שכן "ישראל נקראו בנים למקום". בדרך דומה מבואר בזוהר (חלק ג פט,א) שהקב"ה 'ייטמא' כביכול בעת שיוציא את בני ישראל מהגלות, מאחר שהם נחשבים עבורו בבחינת "אֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה... אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ", ולכן "לָהּ יִטַּמָּא".

שותף לצער ה'אחות'

כיצד ייתכן שהקב"ה, שכהונתו בדרגת 'כוהן גדול', נטמא לאחותו? כאן מתגלה עוצמת החיבה לישראל: בשל הסבל הנורא של בני ישראל בגלות, הקב"ה שותף לצערם –  "בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיה סג,ט). הוא כביכול מוריד את עצמו ממדריגת 'כוהן גדול' למדריגת 'כוהן הדיוט', כדי שיוכל 'להיטמא' ולהושיע את בניו.

כבר הזכרנו שלכוהן גדול מותר להיטמא רק ל'מת מצווה'. במקרה כזה הכוהן חייב להיטמא ולעסוק בקבורתו. חובה זו גוברת אפילו על השיא הרוחני הגבוה ביותר – כשהכוהן הגדול נמצא בתוך קודש הקודשים בעיצומו של יום הכיפורים. עליו להניח את עבודתו הקדושה ולצאת לדאוג ל'מת מצווה'.

להחיות 'מת מצווה'

יש יהודים המצויים במצב של 'מת מצווה' רוחני. גם הגדולים ביותר נדרשים לרדת ממדריגתם הנעלית ולגרוע מהקדושה הפרטית שלהם כדי לסייע ליהודים אלה. אם כוהן גדול חייב לעסוק בקבורת המת, על אחת כמה וכמה שעלינו לעסוק ב'החייאת' 'מת' רוחני.

זו השליחות המוטלת על כל אחד ואחת: לצאת אל רשות הרבים, אל היהודים הזקוקים לעזרה, ולהפוך אותם ל'יהודים חיים', המקיימים תורה ומצוות, עד שתתגלה מעלתם כחלק מ'ממלכת כוהנים'.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ג, עמ' 1841)

  מן המעיין

כהונה

אזהרה למוכיחים

"אמור אל הכוהנים" (ויקרא כא,א). אזהרה היא למוכיחים בשער, "הכוהנים", שיהיו נשמרים מפניות וגאווה בשעה שהם מוכיחים את ישראל, שלא תיטמא נפשם – "לנפש לא ייטמא".

(המגיד ממזריטש)

לדאוג ל'קטנים'

"אמור... ואמרת" (ויקרא כא,א). "להזהיר גדולים על הקטנים" (רש״י). ה'גדולים', המבוגרים, המטפלים במת, מוזהרים שמלבד הבר-מינן ייתנו את דעתם גם ל'קטנים' – היתומים החיים שהניח אחריו הנפטר.

(חת"ם סופר)

לימוד על-מנת לעשות

'גדול' רומז לראש ולשכל; 'קטן' רומז לשאר האיברים ולכוח המעשה. "להזהיר גדולים על הקטנים" משמעותו שה'גדול' שבאדם חייב 'להזהיר' את ה'קטן' שבו. לימוד התורה צריך להיות על-מנת לעשות דווקא, ו״גדול תלמוד שמביא לידי מעשה״.

(הרבי מליובאוויטש)

זהירות ממעשים תמוהים

על הגדולים להיזהר ממעשים שהם תמוהים בעיני הבריות, לפי שהקטנים עלולים ללמוד מהם ולעשות כמעשיהם.

(רבי יעקב-יצחק מבלנדוב)

גדולה מידי אחיו

״והכוהן הגדול מאחיו״ (ויקרא כא,י). אומרים על כך חז"ל (יומא יח): ״גדלהו משל אחיו״. שתהא גדולתו משל אחיו – שהם יעשוהו גדול, ויקבל מידם את הכהונה ולא מידי זרים.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

עשיר מכולם

הכוהן הגדול צריך להיות גדול ״בנוי, בכוח, בעושר, בחוכמה ובשנים״ (מדרש תנחומא). למה נדרש שיהיה גם עשיר? משום שהכוהן הגדול, בעל הסמכות העליונה, צריך שיהיה עצמאי ובלתי-תלוי בזולת. דבר זה לא ייתכן בשעה שיש בכוהנים עשיר ממנו, שכן הכול מחניפים לעשיר ונוהגים כלפיו בדרך-ארץ.

(מאוצרנו הישן)

מבט כללי

״ועל כל נפשות מת לא יבוא״ (ויקרא כא,יא). הכוהן הגדול צריך להתעלות ממשפחתו, להתרומם מד׳ האמות המצומצמות האלה, ולהיות נותן את דעתו על הכלל. לפיכך אפילו ״לאביו ולאימו לא יטמא״ – אסור שתחושת הקירבה אל בני משפחתו תהיה גדולה אצלו ממה שהוא חש כלפי כל נפש מישראל.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

ההמון מכבד שלמות

״כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב״ (ויקרא כא,יז). שלא ישמש בעבודה בעל מום. ולא בעל מום בלבד, אלא אף הכיעורים פוסלים בכוהנים, לפי שאין האדם מכובד אצל ההמון אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו.

(רמב"ם, מורה נבוכים)

  אמרת השבוע

בעבור יום אחד במירון

בביקורו הראשון של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, בעל 'שפע חיים', בארץ ישראל, בשנת תשט"ו, נסע לשבות בצפת. הנהג החליט על דעת עצמו להביאו תחילה למירון. הוא הגיע עד הציון והכריז: "הגענו למירון".

האדמו"ר החוויר כסיד. הוא הורה בתקיפות לנהג לחזור על עקבותיו ולנסוע לצפת, באומרו: "למירון לא נוסעים בלי הכנה!".

רק ביום שני יצא למירון, וכל הדרך היה אחוז חיל ורעדה. התפלל שחרית בציון, תפילה שלוּותה בכיות נוראות ונמשכה שעות רבות, וזעזעה את לב כל השומעים.

הרבי נשאר בציון כל היום ולאחר מכן אמר: "כדאיים היו כל הייסורים הנוראים שעברתי בשנות השואה, שאיבדתי את הרבנית ואחד-עשר ילדיי הי"ד – בעבור יום אחד שהייתי במירון!".

  גאולהפדיה

רשב"י טיהר את האוויר

לָ"ג בָּעֹמֶר. גילוי החסידות הוא שלב מתקדם יותר בגילוי פנימיות התורה שאותו פתח רבי שמעון בר-יוחאי. לכן בחצרות החסידים שמחים במיוחד בל"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר כי "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מן החגים המצוינים... היו רואים אז הרבה מופתים, ובעיקר בקשר להולדת ילדים. כל השנה היו מצפים לל"ג בעומר" (היום-יום יח באייר).

פעם אחת אמר מישהו לרבי הרש"ב, שיש יהודים שאינם מניחים תפילין אך הולכים לקברו של רשב"י במירון. השיב לו הרש"ב: "אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי בימינו, היה עושה מיהודים אלה נברשת מאירה" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 331).

שאלו משפיע חסידי: איש פשוט, שאין לו שייכות ללימוד ספר הזוהר – מה לו ולשמחת ל"ג בעומר? הסביר המשפיע: רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. שכן כאשר אוויר העולם אינו נקי – הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד.

הרבי מליובאוויטש מבאר (ספר השיחות תשמ"ט כרך ב, עמ' 437) שרשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, כי נהג כבוד בחבריו, והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה (ראו שבת לג,א). כלומר, הוא תיקן את העניין של "לא נהגו כבוד זה בזה". לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה – מפני העילוי של שלום הבא אחרי מחלוקת, כיתרון האור שבא מתוך החושך.

  אהבת ישראל

לעשות טובה ליהודי

הבעל-שם-טוב אמר: "נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים-שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת, בגשמיות ובפרט ברוחניות" (היום-יום ה' באייר).

הרבי מליובאוויטש מגדיר אמרה זו (לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 389) "מאמר נפלא", ומסביר: "מדובר ביהודי הלומד תורה ומקיים מצוות בכל יום ויום במשך שבעים-שמונים שנות חייו... ואף-על-פי-כן אומר הבעש"ט, שירידת הנשמה בגוף יכולה להיות לא בשביל קיום כל התורה והמצוות... אלא כדי לעשות טובה – פעם אחת ויחידה – ליהודי שני!". והרבי מסיים: "אפילו אם יש על כך קושיות ולא מבינים זאת בשלמות – היהדות כולה מושתתת על הקדמת 'נעשה' ל'נשמע'".

בפתגם של הבעש"ט נאמר שתכליתה של ירידת הנשמה יכולה להיות עשיית טובה "בגשמיות ובפרט ברוחניות". כ"ק אדמו"ר הריי"צ אמר בשם החסידים הראשונים (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך יב, עמ' קיב), שההבדל בין גשמיות לרוחניות אינו אלא בגשמיות האישית, שאז ההתעסקות בגשמיות היא מצד הנאת הגוף, ואילו ההתעסקות ברוחניות היא מצד הנשמה; ואולם כשמדובר בגשמיות של הזולת (שבזה אין לעושה הטובה הנאת הגוף) – אין הבדל בין גשמיות לרוחניות.

כשעוסקים בעשיית טובה ליהודי שני, אין לחשוב כלל וכלל על תועלת אישית. ייתכן שהמחשבה על התועלת האישית אינה פוגעת כלל וכלל בעשיית הטובה ליהודי השני, אבל עצם העובדה שהאדם חושב על עצמו, בשעה שהוא עוסק בעשיית טובה לזולת, היא דבר בלתי-ראוי.

  מעשה שהיה

חלום שהיה למציאות

השיח' סירב להפר את נדרו. מרוב חולשתו נרדם. בחלומו הופיעו שלוש דמויות הדורות מתקרבות אליו מכיוון קבר רבי שמעון בר-יוחאי

השמש הקופחת מעל ראשו של השיח' קוואס כמעט סחררה את ראשו. "לא אוכל ולא אשתה", שינן לעצמו שוב ושוב, "את הנדר שנדרתי אקיים במלואו".

מירון, לפני יותר ממאה ועשרים שנה, היה כפר ערבי קטן, ובו כמה עשרות משפחות, עניות מרודות. בראש החמולה עמד שיח' זקן, קוואס שמו, שהיה מכניס אורחים גדול ובעל לב נדיב. הלה היה מקפיד שלא לסעוד את ליבו לבדו, אלא רק כאשר אורחים מסיבים עימו.

יום אחד לא בא למקום שום אורח. השיח' עלה על גג ביתו וצפה לכל עבר, אולי יראה עובר אורח כלשהו, שיוכל להסב עימו לסעודתו, אך לא ראה איש.

השמש כבר נטתה לשקוע. הרעב החל להציק לו. השיח' הצטער מאוד, ונדר נדר שלא יטעם דבר עד שיזדמנו לו אורחים.

באותו לילה שכב לישון רעב. הוא ניסה לנחם את עצמו כי למחרת, יום השוק בצפת, ודאי יזדמן מישהו למקום. אלא שביום המחרת שרר חום כבד במיוחד, ובני-אדם נמנעו מלצאת לדרך. השיח' נחלש והלך. זה כבר היום השני בצום.

בני ביתו הפצירו בו לשבור את הצום, אבל השיח' סירב להפר את נדרו. מרוב חולשתו נרדם. בחלומו הופיעו שלוש דמויות הדורות מתקרבות אליו מכיוון קבר רבי שמעון בר-יוחאי. הוא התעורר בהתרגשות והביט לעבר קבר רשב"י, ונדהם לגלות שלא היה זה חלום בלבד: אכן, שלושה אנשים צעדו לעבר ביתו.


שמחת רשב"י בימים ההם

מי היו השלושה?

ר' יהושע ביין נולד בפראגה, רובע של העיר ורשה. היה מחסידיו של רבי מאיר-יחיאל מאוסטרובצה, ועסק במסחר בבקר. ההצלחה האירה לו פניה, אך על אף עושרו נשאר יהודי ירא שמיים ותלמיד-חכם, הקובע עיתים לתורה.

בליבו בערה אהבה עזה לארץ ישראל. כל ימיו חסך כסף כדי שיוכל לעת זקנָתו לעלות לארץ הנכספת. קינן בליבו רצון עז להקים בארץ מוסד תורני חדש, שונה משאר המוסדות שכבר היו קיימים בארץ.

זה היה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ר' יהושע כבר השיא את כל ילדיו, והחליט שבאה העת להגשים את חלומו. הוא חיסל את עסקיו ויצא לארץ הקודש. בבואו לארץ שם פעמיו לעבר צפת, שהייתה מרכז היישוב היהודי בארץ, מלאה בתי כנסיות ובתי מדרשות.

יהודי העיר קיבלו אותו בכבוד רב, וכששמעו שהביא עימו סכום כסף נכבד להקמת מוסד חדש, הציעו לו הצעות שונות, אך ר' יהושע לא הרגיש שמצא את מה שחיפש. "רוצה אני לייסד משהו חדש", חזר ואמר.

זמן קצר לאחר בואו לצפת יצא לציון רבי שמעון בר-יוחאי במירון. שניים מתושבי צפת ליוו אותו בביקורו. אלה היו שלושת האנשים שירדו מהציון אל הכפר מירון.

השיח' רץ לקראתם, הזמינם לביתו וסיפק את כל הדרוש להם, כדי שיוכלו להסב עימו לסעודה כשרה למהדרין. הם הדליקו את האש שעליה נאפו פיתות טריות, וסעדו את ליבם עם שמן וזיתים, דבש דבורים ופירות.

האורחים ישבו ושוחחו על קדושת המקום והצדיקים הקבורים באזור. בסיום הציע השיח' לאורחים לקבל מידיו קרקע רחבת ידיים, הגובלת בחצר רשב"י, אות הוקרה לאלוקים על שזימן לו אורחים נכבדים שהצילו אותו מרעב.

ר' יהושע התלהב מההצעה, אך התעקש לשלם את מלוא התמורה. לאחר 'הפצרות' רבות ניאות השיח' לקבל את הכסף, והקרקע נקנתה והוקדשה. כך הונח היסוד להקמת ישיבת 'בר-יוחאי' במירון.


המבנה הכללי של בית הכנסת והישיבה (צילום: משה פרידן, לע"מ)

בשטח הזה נבנה בית כנסת, שיהיה גם אולם הישיבה. בחצר המקיפה נבנו חדרים ודירות בעבור משפחות שיתיישבו בקביעות בחצר. למטה נבנה מקווה טהרה.

תנאי החיים לא היו פשוטים. את המים היו צריכים להביא בפחים מן המעיין. אשתו של ר' יהושע ועוד אישה שבאה לגור במקום, מכרו את מחרוזות הפנינים שלהן ותרמו את דמיהן לחפירת בורות מים לאגירת מי גשמים. בורות אלו מילאו תפקיד חיוני, במיוחד בימי הילולת רשב"י, כאשר הצורך במים היה גדול.

כדי להחזיק את הישיבה ולבסס את קיומה נאלץ רבי יהושע לחזור לפחות פעמיים לוורשה, לגיוס כספים. הוא לא חס על טרחתו, והקדיש את כל כוחו להצלחת מפעל חייו.

במרכז השכונתי גרו כעשר משפחות, וראשי המשפחה היו בין הלומדים הקבועים בישיבה. אליהם הצטרפו לומדים מצפת, שבאו במהלך ימות השבוע. כך נהפכה החצר למרכז רוחני תוסס.

ימי מלחמת העולם הראשונה אילצו רבים מתושבי השכונה לעזוב אותה. המקום ידע טלטלות, עד שבימי המרד הערבי הגדול, במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936–1939), היישוב ננטש לגמרי.

הישיבה עמדה בשיממונה עד שנת תש"ט, שאז נערך 'מבצע חירם' והכפר מירון שוחרר. זמן קצר לאחר הכיבוש ערכו הלוחמים 'שבת הודיה', שאליה הצטרף הרב משה-צבי נריה, וכבר באותה שבת הגה הרב נריה את הרעיון להקים מחדש את הישיבה במירון. כך נוסדה ישיבת בני עקיבא מירון.

(על-פי 'ספר מירון')

  רציתי לשאול

עם הרב יצחק חדד

מנהל בית חב"ד יד אליהו, תל-אביב

האם מומלץ לכל אחד ואחד ללמוד את ספר הזוהר, והאם יש ערך לקריאת זוהר אם אין מבינים את הדברים?

בל״ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר-יוחאי, מתגלה אור מיוחד של פנימיות התורה, ולכן נהגו ישראל להרבות ביום זה בקריאת ספר הזוהר. אך השאלה המרכזית היא כיצד נכון לגשת אליו.

בקהילות רבות נהגו לקרוא בספר הזוהר גם בלי הבנה. החיד"א כותב: "לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, בשגם לא ידע מאי קאמר... והוא תיקון גדול לנשמה". אדמו"ר הזקן כותב שקריאת זוהר, אפילו בלי הבנה, מועילה להסיר את 'טמטום המוח' (חסימה רוחנית לענייני קדושה).

לאדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש היה משרת, שנהג ללמוד בכל יום שיעור קבוע במשניות וכמו-כן בספר הזוהר. פעם שאלו הרבי: "אמור נא, מאיזה לימוד יש לך הנאה רבה יותר, מלימוד המשניות או מלימוד הזוהר?". השיב המשרת: "משניות אני מבין פחות או יותר, ואילו את הזוהר איני מבין כלל; ואף-על-פי-כן אני נהנה יותר מלימוד הזוהר". נענה הרבי: "אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד הזוהר. הנשמה מבינה".

לכן עצם המפגש עם דברי הזוהר הקדוש מטהר את הנפש, מוסיף קדושה ומעורר את הלב לעבודת ה'.

עם זה, אין הכרח להישאר בקריאה בלי הבנה. גדולי החסידות פתחו דרך נוספת לקליטת עומק דברי הזוהר, על-ידי שהורידו אותם אל השכל וההבנה. בספרי החסידות, ובמיוחד בכתבי חסידות חב"ד, מבוארים מאמרים רבים מספר הזוהר בדרך שאפשר להשיג ולהפנים.

דוגמה לכך הוא ספר התניא, שמבוסס על יסודות פנימיות התורה, אך מגיש אותם בדרך מסודרת ובהירה, שהאדם לא רק יאמר מילים קדושות, אלא גם יבין ויחיה את משמעותן.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

למה מדליקים מדורות?

שאלה: מה מקור המנהג להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר?

תשובה: מנהגים שונים הונהגו בקהילות ישראל לכבודו של התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי, שבהם שלובים קריאת מאמרי זוהר (ולימוד פנימיות התורה בכלל) עם שירת פיוטים בשבחו של התנא, הדלקת נרות ושמחה של מצווה, כפי שציווה רשב"י לשמוח ביום זה.

ההדלקה על ציון רשב"י במירון היא מנהג עתיק, שנהגו בו גדולי ישראל, עם השמחה שם ברוב עם. המנהג כבר תועד בידי רבי עובדיה מברטנורה, במכתבו משנת רמ"ט (1489).

מהטעמים שנאמרו על כך:

א) כמנהג ישראל להדליק נר נשמה, על-פי הפסוק "נר ה' נשמת אדם".

ב) ביום פטירתו גילה רשב"י לתלמידיו את סודות התורה, כמסופר ב'אידרא זוטא' שבזוהר. כל אותו היום לא נפסקו האור והאש מן הבית. ואף היום עצמו התארך, ולא הייתה רשות לשמש לשקוע עד שסיים רשב"י לגלות את סודותיו, שאז עלתה נשמתו למרום. וזה האות כי כל האורות בטלים ומשמשים את האור הגנוז לצדיקים.

ג) שבעת שבועות הספירה הם כנגד שבעת הקולות ("קול ה'..." שבתהילים פרק כט), והשבוע החמישי (ספירת ה'הוד') הוא כנגד "קול ה' חוצב להבות אש". לכן ביום ל"ג בעומר, בספירת 'הוד שבהוד', מרבים באור.

בד-בבד עם הדלקה זו נהגו להרבות בהדלקות לכבוד רשב"י בירושלים, בחברון ובמקומות רבים בארץ ישראל. בקהילות ישראל נהגו להרבות בנרות בבתי הכנסת לכבודו.

מן הראוי לדאוג שבכל אתר ואתר ייעשו המדורות כשמחה של מצווה, מתוך הסבר מתאים לנוער ולעם בדבר מהות היום ותורתו של רשב"י.

מקורות: זוהר ח"ג רצא,ב. בני יששכר, אייר, מאמר ג אות ו. ספר השיחות תרצ"א עמ' 330. בין פסח לשבועות פי"ח. טעמי המנהגים עמ' רנב. ספר התודעה, חודש אייר.

  חיים יהודיים

"בתהלוכת ל"ג בעומר קיבלנו תאומים"

אחרי שנים של המתנה כאובה, ייסורים וטיפולים, תקוות ואכזבות – תהלוכת ל"ג בעומר הביאה לו ולרעייתו את הישועה הגדולה: זוג תאומים בריאים, ועוד ילד אחריהם

תעודת זהות. יעקב ביטרן, בן 30, תושב עפולה. לפני שנה, בחגיגה מיוחדת לציון גיליון ה-2000 של 'שיחת השבוע', חשף לפני הנוכחים את סיפור לידת ילדיו, בעקבות הסגולה הפלאית של תהלוכת ל"ג בעומר, שעליה קרא בגיליון 'שיחת השבוע'.


יעקב והתאומים שנולדו בזכות התהלוכה

ציפייה. כשהתחתנו, לפני 11 שנים, חלמנו על בית מלא ילדים, שיצחקו וימלאו את הבית שמחה. חיכינו וחיכינו, אבל הם לא באו. התחלנו טיפולים, בדיקות, ללא הצלחה. זוגות רבים עוברים את הדרך הקשה הזאת, ויודעים בדיוק על מה אני מדבר. תקווה גדולה בכל פעם מחדש, ואחריה אכזבה עמוקה.

בשורה. ברוך השם, יום אחד קיבלנו בשורה משמחת, אבל למרבה הצער, אחרי זמן קצר הבנו שההתפתחות אינה כשורה. הכאב היה גדול מאוד. עברה עוד תקופה, ושוב זכינו לבשורה טובה. כל-כך התפללנו שהכול יתקדם בשלום, אבל שוב נסתיים הדבר במפח נפש. לא ידענו אם יש טעם להוסיף להתאמץ.

תקווה. בשבת שלפני ל"ג בעומר תשפ"ב לקחתי לידי את גיליון 'שיחת השבוע' – העלון האהוב על כולנו. במאמר הפתיחה דובר על תהלוכת ל"ג בעומר שהרבי יסד. על החשיבות והעוצמה של התהלוכה, ושרבי שמעון בר-יוחאי בעצמו נמצא בתהלוכה ורוקד עם הילדים. ראיתי את דברי הרבי שמי שבא לתהלוכה יכול לזכות לישועות גדולות, ובפרט לזרע של קיימא.



הזדמנות. הראיתי את הדברים לרעייתי עדן ואמרתי לה: "ניסינו הכול, בואי ננסה את זה. נלך לתהלוכת ל"ג בעומר". לא היה קל לנו לעשות זאת. הרי זו תהלוכה של ילדים, או של הורים עם ילדים. מה נעשה שם? אבל התחזקנו. אם זה מה שהרבי אמר – אנחנו הולכים.

תהלוכה. אכן, בתחילה לא היה קל. התאספנו עם כל המשתתפים בכיכר העצמאות בעפולה. סביבנו ילדים קטנים וזוגות עם עגלות ועם ילדים על הכתפיים. ואנחנו... בלי ילדים. אבל אמרנו לעצמנו, שאם זו הסגולה שהרבי דיבר עליה, אנחנו משתתפים בשמחה אמיתית. צעדנו ברחובות העיר. דמיינו לעצמנו שרבי שמעון בר-יוחאי נמצא איתנו ממש. התפללנו מכל הלב שנזכה לזרע של קיימא. ככה הלכנו לכל אורך התהלוכה, מתפללים.


עם השליח בעפולה הרב סגל

דילמה. בחסדי ה', זמן קצר לאחר התהלוכה קיבלנו בשורה מהרופא – יש לכם תאומים, בן ובת. השמחה הייתה עצומה, אבל הרופא אמר מייד: "זה מצב עדין מאוד. אם קודם הייתה בעיה להחזיק עובר אחד, עם שניים זה בלתי-אפשרי". למעשה, הומלץ לנו לוותר על אחד... זה היה אחד הרגעים הקשים בחיינו. התייעצנו עם גדולי הפרופסורים, וכולם אמרו שהסיכויים נמוכים מאוד.

החלטה. נסעתי לרבי דוד אבוחצירא. סיפרתי לו את הסיפור ואת דברי הרופאים. הוא הקשיב ואמר לי: "מוטב לא לגעת". חזרתי הביתה, מסרתי לרעייתי את דבריו, והחלטנו להמשיך, מתוך אמונה.

ישועה. התקופה הזאת הייתה מלאה חששות. בכל אותם ימים הזכרנו לעצמנו שוב ושוב: הרבי אמר שמי שבא לתהלוכת ל"ג בעומר – זו סגולה לזרע של קיימא, אז זה יהיה קיימא! וברוך ה', הכול עבר בהצלחה, ונולדו לנו במזל טוב בן ובת בריאים ושלמים. כיום התאומים כבר בני שלוש שנים, ויש לנו עוד ילד קטן בן שנה וארבעה חודשים.

חשיפה. באותה תהלוכה הבטחתי שאם ניוושע, אבוא בשנה שאחריה ואספר את סיפור הנס שלנו וגם אתרום אופניים. כך בדיוק עשינו. שם נחשפו כולם לסיפור המרגש שלנו והבינו את כוחה של התהלוכה. לאחר מכן סיפרתי את הסיפור בערב החגיגי לציון גיליון ה-2000.

רשב"י. הרגשתי על בשרי ממש את דברי הרבי שהתנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי נמצא בתהלוכה. זה ממש כך! כל מי שרוצה ישועות, שיצטרף לתהלוכת ל"ג בעומר, וינצל את המעמד הקדוש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)