איציק גואילי, אביו של החטוף האחרון רן הי"ד, שגופתו חולצה במבצע דרמטי, חוזר לתפילה המרגשת שנשא בציונו של הרבי ומדבר על סגירת המעגל
תעודת זהות. איציק גואילי (62), תושב מיתר, מנהל מחלקת תשתיות ופיקוח בפארק התעשייה עידן הנגב. אביו של החטוף האחרון ששוחרר מעזה, רן גואילי הי"ד. לאורך כל תקופת השבי של בנו חיזק רבים ונהפך לסמל של אמונה וביטחון.
איציק בתפילה בציונו של הרבי
רן. בני נולד עם לב גדול. המטפלת בגן הילדים סיפרה לנו שהייתה ילדה בגן שלא היו לה ממתקים, ורן נתן לה כל מה שהיה לו. הוא אהב את הארץ. לימים התגייס למשטרת ישראל ושימש לוחם 'יס"מ נגב'.
מיתר. במלחמת חרבות ברזל איבד היישוב את רס"ן שילה הר-אבן הי"ד, מ"פ בגדוד 13 של חטיבת גולני, שנפל בקרב על מוצב נחל עוז. עימו נפל גם אחד מפקודיו, תושב היישוב, סמ"ר ישי פיטוסי הי"ד, לוחם באותו גדוד. עוד נופלים נפלו בהמשך הלחימה.
חייב. בבוקר שמחת תורה רן היה בבית, עם שבר בכתף. הוא אמר לי: 'אבא, אני לא יכול להשאיר את החברים שלי לבד. אני חייב ללכת לעזור להם להילחם'. אמרנו לו, איך תילחם עם שבר בכתף? והוא הרים את נשקו והראה לנו איך יתפעל אותו.
עלומים. הוא יצא לשטח, הציל שורדי נובה, ואז יצא להילחם על הגנת קיבוץ עלומים. נלחם כאריה כמעט לבדו, מול 125 מחבלים, וחיסל 14 מהם. רן זכה לכינוי 'מגן עלומים'. בזכותו איש מהקיבוץ לא נהרג. הכאב עצום על שנלקח מאיתנו, ועם זה יש לנו גאווה והכרת תודה על שזכינו לגדל בן כזה. כתוב שמי שמציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא, והוא הציל רבים.
נעדר. קצין שנלחם לצידו העיד לפנינו כי "היה לו קור רוח בלתי-רגיל". הוא ניהל קרב גבורה עילאי, השיב אש גם לאחר שנפצע, עד שאזלה לו התחמושת. בהתחלה נחשב נעדר, ורק אחר-כך התברר שגופתו נחטפה לעזה.
תפילין. חודשים לאחר שנחטף נחשפנו להודעה מרגשת שכתב לחברו שבועיים לפני פרוץ המלחמה: "אתה תהיה גאה בי. כבר שבועיים אני מניח תפילין. אני כל יום מתרגש לקראת הנחת התפילין". לפני שעלה בסערה השמיימה זכה להניח תפילין יום-יום.
רן בהנחת תפילין
בית חב"ד. זכינו להיות בקשר קרוב מאוד עם שליח חב"ד ביישוב, הרב שניאור-זלמן קורץ. הוא העניק לנו עידוד רב וחיזוק. הכרתי את הרב עוד קודם לכן. היינו באים לבית חב"ד בשבתות ובמועדים, אבל מאז הטבח הקשר התהדק מאוד, והרב קורץ ליווה אותנו באהבה רבה והעניק לנו הרבה תעצומות נפש.
.jpeg)
עם השליח במיתר, הרב קורץ
מסע. השתתפנו במסע של משפחות החטופים לציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש, שארגנו צעירי חב"ד. התפללתי לשובו של רן. היה שם מסך ועליו הוקרנה דמותו של הרבי, ותחתיו תמונות כל החטופים. בתמונה הזו ידו של הרבי כאילו הייתה מונחת על ראשו של רן. חשתי שהרבי משרה עליו את ברכתו.
רבי. אמרתי לעצמי, זהו – רן הוא של הרבי; הרבי ידאג לו. הרגשתי שם שהרבי הוא של כולנו, של כל עם ישראל. ברוך השם ראינו שהתפילה התקיימה וזכינו לשובו של רן הביתה.
אחרון. הייתה לנו תחושה שהוא יהיה האחרון שישוב. הוא יצא ראשון לקרב, ומתאים לו להיות האחרון. ואכן בסוף מצאו אותו בניסי ניסים.
אחים. החיפושים היו מפרכים. הצוותים עבדו בלי הפוגה. ואז, בקבר מספר 250, מצאו אותו. המספר הזה אינו מקרי, כי רן בגימטרייה 250. אני שמח שלא חמאסניקים ארורים מצאו אותו, אלא יהודים קדושים משלנו. אנשים שאהבו אותו וחיפשו אותו כאילו היה בנם.
שלם. מצאו את רן במדים, שלם לגמרי. הלכתי להיפרד ממנו. נתתי לו נשיקה ואמרתי לו, לך לשלום רן, בני היקר. אחר-כך למדתי שזו זכות מיוחדת של הרוגי מלכות, שלא שולטת בהם רימה ותולעה.
אחדות. אנחנו בתקופה מיוחדת, שבה כולנו מפנימים את היותנו יהודים. לעם נמאס ממחלוקות. העם רוצה להתאחד. ואם נפסיק את מלחמות האחים, שום אויב לא יוכל לנו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
