מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2038
	הדור שמסיים את המשימה
	יש חדש
	להשתמש נכון בכסף ובזהב
	היציאה ממצרים
	כשניתנו הכוחות
	גילוי אלוקי דרך בן-אדם
	מפיצים באהבה
	שבת בבית מרזח
	רציתי לשאול
	פטור מפדיון הבן
	"הרבי יהיה איתך בכל מקום"

המשפיע הוותיק, שהעמיד דורות של תלמידים, חוזר לרגעים נדירים במחיצת הרבי הקודם, ומשחזר משפט שאמר לו הרבי מליובאוויטש זמן קצר לפני עלותו על כס נשיאות חב"ד

תעודת זהות. הרב יוסף-ישעיה אברהמס (89), יליד פילדלפיה, ארה"ב. בהיותו נער כבן שתים-עשרה הגיע לבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, וזכה לקירוב מיוחד מהרבי כבר בימי נשיאותו הראשונים. שימש רב ומשפיע בישיבות 'תומכי תמימים' בארץ ובמיאמי. דורות התחנכו אצלו ושאבו משיעוריו והתוועדויותיו.

המשפיע הרב אברהמס

נער. נולדתי בפילדלפיה בשנת תרצ"ז. בגיל צעיר נכנסתי לישיבה מקומית שהרבי הקודם, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק), ייסד. כשהייתי כבן שתים-עשרה, אחרי שאבי נפטר, הציע לי רב בית הכנסת 'בני ראובן', הרב דוד-משה ליברמן, להצטרף אליו בנסיעה לבית המדרש של הרבי, בשכונת קראון הייטס בניו-יורק, לקראת ראש השנה תש"י. נסעתי איתו ונשארתי שם.

זיכרון. רגע אחד זכור לי במיוחד: בי"ט כסלו תש"י נערכה ההתוועדות האחרונה של הרבי הריי"צ. הדלתות נפתחו, אבל הייתי נמוך ולא ראיתי כלום. אחד הבחורים הרים אותי על כתפיו ולרגע קצר זכיתי לראות את המראה שנשאר חקוק בי: 'ספּוֹדִיק' לראשו ופניו אדומות מהתלהבות. כעבור פחות מחודשיים, בי' בשבט, הריי"צ הסתלק. החסידים תלו את עיניהם בחתנו, הרבי, והתקשרו אליו.

יחידות. בתמוז באותה שנה, לקראת בר-המצווה שלי, אחד הבחורים הציע לי לנקוש על דלת חדרו של הרבי ולבקש ברכה. דפקתי ונכנסתי. הרבי ישב וכיפה בלבד לראשו, ושאל מי שלח אותי. השבתי והוא חבש כובע, הוציא פתק, שאל לשמי, לשם אימי ולשם משפחתי, ובירך אותי. שאל אם אני כבר מניח תפילין בברכה, ואם אני אומר את פרק התהילים של הרבי הקודם. הורה לי להוסיף לומר את פרקו (עא) "על כל פנים עד ראש השנה", ואז הוסיף: "בכל מקום שתהיה, הרבי יהיה איתך". יצאתי מלא התרגשות.

בריאות. בתשרי תשי"א חליתי בדלקת תוספתן. שוחררתי יום לפני הושענא רבה, ובליל שמחת תורה נכנסתי להתוועדות של הרבי. הוא היה מעודכן בעובדת אשפוזי, וכשראה אותי, אמר שלוש פעמים: "הוא יהיה יהודי בריא". למחרת, בהתוועדות יום שמחת תורה, חילק משקה ונתן לי 'לחיים' בידו.

להתגבר. התוועדות בלתי-נשכחת הייתה בשבת מברכים אייר תשי"ב. הרבי דיבר דברים נוקבים, ושאל: "מדוע אנו מעכבים את הגאולה?". הוא ביקש מהנוכחים להתגבר על מגבלות. זו הייתה התוועדות מיוחדת ונדירה.

בימי נעוריו בישיבת חב"ד בניו־יורק

ופרצת. בי"ב תמוז תשי"ט החל הרבי לדבר על 'ופרצת'. הרבי עורר את החסידים לפרוץ את כל המדידות והמגבלות ולכבוש את העולם באור התורה והמצוות. זה נהפך למסר קבוע בכל התוועדות.

שליחות. בשנת תשכ"ב נשלחתי בקבוצה ראשונה של תלמידים שלוחים לישיבת תומכי תמימים בלוד. הרבי אמר לנו ב'יחידות' המשותפת: לכל אחד המעלה והכישורים שלו, ויבצע אותם בזמן השליחות. יסדנו דברים חדשים, והבאנו תנופה רעננה בלימוד התורה, בהשראת הרוח שספגנו בעת לימודנו במחיצת הרבי.

להישאר. כל השנים לימדתי והדרכתי אלפי בחורים בלוד ובראשון-לציון. בשנת תשל"ה הוצעה לי משרה בישיבת 'אהלי תורה' בקראון הייטס. שאלתי את הרבי ותגובתו הייתה: "העמדת כל-כך הרבה תלמידים! לצאת מארץ ישראל לארץ העמים?! מנין באה לכם מחשבה כזאת?!". לימים אירעו נסיבות שהולידו הצעה לעבור למיאמי, והרבי השיב לי: "כעצת ידידים מבינים", וכך עשיתי.

"העמדת כל־כך הרבה תלמידים"

המשכיות. אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ הרבי דיבר תמיד שהכול נמשך, ותבע מהחסידים להוסיף ולהיות קשורים אליו. בהתוועדויות, כשדיבר על ההתקשרות שנשארת חיה, היה פורץ בבכי. זה פעל עלינו רושם עצום. גם היום זה מה שנותן כוח להמשיך, כי ההנהגה נמשכת והאור לא כבה.