קודם יציאת מצרים נצטוו בני ישראל (שמות יא,ב): "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". עולה כאן שאלה פשוטה: מכיוון שבני ישראל יוצאים למדבר, לשם מה הם זקוקים לכסף ולזהב? הקב"ה ידע שבמדבר ייתן להם מן לאכול, מים לשתות מבאר מרים וענני כבוד שיגהצו את בגדיהם. ואף־על־פי־כן, קבע שלא יוציא אותם ממצרים עד שייקחו עימם "רכוש גדול".
בני ישראל מצד עצמם ויתרו על הכסף והזהב של מצרים, ובלבד שייצאו משם. ואולם הצורך בלקיחת הרכוש היה משום שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שייצאו "ברכוש גדול". מדוע היה הכרח גדול כל-כך שייצאו עם הרכוש?
פאר בשממה
התשובה היא שהרכוש נועד להקמת המשכן במדבר, שבו החל להתקיים הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה,ח). בבניית המשכן הראו בני ישראל כי עבודת האלילים של מצרים לא הכניעה אותם, אף-על-פי שחיו במצרים ארבעה דורות, והראיה – את הכסף והזהב של מצרים ניצלו לבניית משכן לה' באמצע המדבר.
זו הייתה תופעה ייחודית: הקב"ה הוציא עם שלם מעבדות לחירות, נתן בידם עצי ארז שיעקב הביא עימו לארץ מצרים, ביודעו שאחר־כך יצטרכו לבנות משכן במדבר, והכול כדי להראות שבאמצע המדבר בונים משכן לקב"ה.
מי בעל הבית
בניית המשכן המפואר במדבר ביטאה כי בעבור יהודי המשכן הוא הדבר החשוב והעיקרי. כשם שמבנה שנועד לבעלי-חיים איננו מושקע כמו בית למגורים, כך המשכן או בית הכנסת, הישיבה וכדומה צריכים להיות מפוארים ומהודרים ביותר. הדבר מבטא שבית הכנסת חשוב יותר מהבית הפרטי, משום שבו יהודים מתעלים מעל חיי היום-יום ונעשים רוחניים וקדושים יותר.
יהודי שניחן בעשירות צריך לדעת שהכסף ניתן לו כדי שיקיים את הציווי 'מעלין בקודש', היינו, שבענייני טוב וקדושה האדם יתעלה תמיד, וירחיב את ההשפעה החיובית על סביבתו. לפעמים אדם נכשל חלילה ומשתמש בעושר שלא כראוי, כמו שנאמר (קהלת ה,יב) "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". עליו לדעת שאין הוא בעל הבית על הכסף, אלא שליח של הקב"ה להשתמש בכסף למטרות חיוביות – לתת צדקה, לגמול חסדים, ולהשתמש בכסף לבניית משכן לקב"ה.
עמידה בניסיון
הראשון שנאמר עליו "עושר שמור לבעליו לרעתו" היה קורח. אמנם "פיקח היה", אבל לאדם ניתנה בחירה חופשית, והעמידה בניסיון איננה קלה.
אדם עלול לחשוב שבהיותו פיקח ותלמיד-חכם הוא רשאי לנצל את הכסף כראות עיניו, ולהסתפק בצדקה מינימלית. לכן התורה מספרת על קורח, שהיה פיקח ותלמיד-חכם גדול, והתוצאה הייתה שעושרו היה "לרעתו". מזה עלינו ללמוד כי הכסף והזהב נועדו למטרה אחת – לעשיית משכן לקב"ה.
(תורת מנחם, כרך פג, עמ' 500) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
