חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2038
ערב ש"ק פרשת בא, ה' בשבט ה'תשפ"ו (23/01/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2038
הדור שמסיים את המשימה
יש חדש
להשתמש נכון בכסף ובזהב
היציאה ממצרים
כשניתנו הכוחות
גילוי אלוקי דרך בן-אדם
מפיצים באהבה
שבת בבית מרזח
רציתי לשאול
פטור מפדיון הבן
"הרבי יהיה איתך בכל מקום"

מס' 2038, ערב שבת-קודש פרשת בא, ה' בשבט ה'תשפ"ו (23.01.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הדור שמסיים את המשימה

נדרש רק מעשה אחד או דיבור אחד של יהודי כדי להכריע את הכף, וכדי שיבוא הקץ לכל התלאות והייסורים שעם ישראל עבר ועובר

ביום רביעי הקרוב, י' בשבט, נציין את יום ההילולא של אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף־יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, הנשיא השישי של חסידות חב"ד, ואת עלייתו על כס ההנהגה של חתנו, הרבי מליובאוויטש.

הרבי הריי"צ היה המנהיג היהודי היחיד שהעז להתייצב נגד השלטון הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית, והקים מחתרת ענקית של חסידים בעלי מסירת נפש, שפעלו לשמירת גחלת היהדות. הפעילות הזאת התקיימה לאורך כל שנות המשטר הקומוניסטי, ובזכותה התקיימו חיים יהודיים בברית־המועצות.

מאבק הרואי לא פחות ניהל עם בואו לארה"ב, בשנת ת"ש (1940). הוא מצא שם יהדות קרירה, שמנסה להיטמע ברוח האמריקנית. ניסו להסביר לו שאמריקה שונה, ושאין שום סיכוי לבנות באמריקה את היהדות הישנה שהכיר באירופה.

אבל הרבי הכריז: "אמריקה אינה שונה!", ומשפט זה היה לסיסמה המובילה את פעילותו. בעקבות פעילותו החלו להיראות ברחובות ארה"ב יהודים עטורי זקן, נפתחו תלמודי תורה וישיבות, ושלוחים מטעם הרבי יצאו לרחבי ארה"ב להפיץ את אור היהדות. למעשה, הוא שהניח את היסודות למפעל השלוחים הכביר.

השביעין חביבין

בי' בשבט תש"י (1950) נסתלק הרבי הריי"צ, והחלה לזרוח שמשו של חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש. בשנה הראשונה לאחר הסתלקות חותנו סירב לקבל עליו את ההנהגה, אבל ביום ההילולא הראשון, בי' בשבט תשי"א, השמיע את מאמר החסידות הראשון שלו, המבוסס על מאמר החסידות האחרון של חותנו, 'באתי לגני', וזה היה האות כי קיבל עליו את האדמו"רות.

במאמר הזה הרבי מתווה את ייעודו של דורנו, וקובע כיצד עלינו לפעול בעת הזאת. הרבי אומר שם כי דורנו הוא הדור השביעי לבעל התניא, ומבאר את מאמר חז"ל "כל השביעין חביבין".

חביבותו של השביעי איננה בזכות מעלותיו, מסביר הרבי, אלא מפני שהוא השביעי לראשון, ובכל־זאת הוא 'חביב', והוא דווקא נדרש להשלים את עבודתו של הראשון.

הדברים נאמרו בסערת נפש, ומפעם לפעם נאלץ הרבי להפסיק את אמירת המאמר מפני שקולו נחנק מבכי. עוד אמר שם, שזה "שאנחנו בדור השביעי הוא לא על־פי בחירתנו ולא על־ידי עבודתנו ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו", אבל זאת המציאות – אנחנו הדור השביעי, שתפקידו לסיים את הגלות ולהביא את הגאולה.

להתכונן לגאולה

אל היעד הזה כוּונו כל מעשיו ופעולותיו של הרבי. הוא פנה אל כל יהודי, בכל קצווי תבל, כדי שלא יישאר אפילו יהודי אחד ויחיד שלא יהיה מוכן לגאולה. הוא שיגר את שליחיו לכל פינה נידחת בעולם, כדי שיגיעו לכל יהודי ויזכו אותו במצוות, לבל יהיה 'ערום' בבוא הגאולה.

בשנים שלאחר מכן הכריז הרבי שוב ושוב כי הגאולה כבר עומדת מעבר לדלת, ונדרש רק מעשה אחד או דיבור אחד של יהודי כדי להכריע את הכף. זו המשימה שעלינו להשלים, כדי שיבוא הקץ לכל התלאות והייסורים שעם ישראל עבר ועובר, ונזכה לבואו של משיח צדקנו בקרוב ממש.


הרבי הריי"צ והרבי יסודות מפעל השליחות. ייעודו של דורנו

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום רביעי, י' בשבט, יחול יום ההילולא של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, שנסתלק בשנת תש"י (1950). זה גם יום התחלת נשיאותו של חתנו, הרבי מליובאוויטש. נהוג לעלות בשבת זו לתורה, וכדי לאפשר לכל הקהל לעלות, עושים מנייני קריאה נוספים. ביום שלישי לפנות ערב מדליקים נר נשמה. בבוקר יום ההילולא נותנים צדקה קודם התפילה, ואחריה כותבים 'פדיון נפש', מכניסים אותו לאחד מספריו של הרבי ומשגרים לציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444). ברחבי הארץ מתקיימים אירועים והתוועדויות לציון יום גדול זה.

תרומה ל'רשת'

הרבי מליובאוויטש קרא לתת ביום ההילולא י' בשבט צדקה למוסדות הרבי הריי"צ. רשת החינוך של חב"ד, המפעילה עשרות בתי ספר ומאות גני ילדים, נקראת 'אהלי יוסף יצחק', על שמו של בעל יום ההילולא. זה הזמן להרים תרומה: charidy.com/reshet.

תפילות ב'בית הרבי'

בית אגודת חסידי חב"ד בארץ, הבית שנבנה בכפר חב"ד בדוגמת בית מדרשו של הרבי – מזמין את הציבור לבוא בי' בשבט להתפלל בהעתק חדרו של הרבי ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 8113770054.

  שלחן שבת

להשתמש נכון בכסף ובזהב

קודם יציאת מצרים נצטוו בני ישראל (שמות יא,ב): "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". עולה כאן שאלה פשוטה: מכיוון שבני ישראל יוצאים למדבר, לשם מה הם זקוקים לכסף ולזהב? הקב"ה ידע שבמדבר ייתן להם מן לאכול, מים לשתות מבאר מרים וענני כבוד שיגהצו את בגדיהם. ואף־על־פי־כן, קבע שלא יוציא אותם ממצרים עד שייקחו עימם "רכוש גדול".

בני ישראל מצד עצמם ויתרו על הכסף והזהב של מצרים, ובלבד שייצאו משם. ואולם הצורך בלקיחת הרכוש היה משום שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שייצאו "ברכוש גדול". מדוע היה הכרח גדול כל-כך שייצאו עם הרכוש?

פאר בשממה

התשובה היא שהרכוש נועד להקמת המשכן במדבר, שבו החל להתקיים הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה,ח). בבניית המשכן הראו בני ישראל כי עבודת האלילים של מצרים לא הכניעה אותם, אף-על-פי שחיו במצרים ארבעה דורות, והראיה – את הכסף והזהב של מצרים ניצלו לבניית משכן לה' באמצע המדבר.

זו הייתה תופעה ייחודית: הקב"ה הוציא עם שלם מעבדות לחירות, נתן בידם עצי ארז שיעקב הביא עימו לארץ מצרים, ביודעו שאחר־כך יצטרכו לבנות משכן במדבר, והכול כדי להראות שבאמצע המדבר בונים משכן לקב"ה.

מי בעל הבית

בניית המשכן המפואר במדבר ביטאה כי בעבור יהודי המשכן הוא הדבר החשוב והעיקרי. כשם שמבנה שנועד לבעלי-חיים איננו מושקע כמו בית למגורים, כך המשכן או בית הכנסת, הישיבה וכדומה צריכים להיות מפוארים ומהודרים ביותר. הדבר מבטא שבית הכנסת חשוב יותר מהבית הפרטי, משום שבו יהודים מתעלים מעל חיי היום-יום ונעשים רוחניים וקדושים יותר.

יהודי שניחן בעשירות צריך לדעת שהכסף ניתן לו כדי שיקיים את הציווי 'מעלין בקודש', היינו, שבענייני טוב וקדושה האדם יתעלה תמיד, וירחיב את ההשפעה החיובית על סביבתו. לפעמים אדם נכשל חלילה ומשתמש בעושר שלא כראוי, כמו שנאמר (קהלת ה,יב) "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". עליו לדעת שאין הוא בעל הבית על הכסף, אלא שליח של הקב"ה להשתמש בכסף למטרות חיוביות – לתת צדקה, לגמול חסדים, ולהשתמש בכסף לבניית משכן לקב"ה.

עמידה בניסיון

הראשון שנאמר עליו "עושר שמור לבעליו לרעתו" היה קורח. אמנם "פיקח היה", אבל לאדם ניתנה בחירה חופשית, והעמידה בניסיון איננה קלה.

אדם עלול לחשוב שבהיותו פיקח ותלמיד-חכם הוא רשאי לנצל את הכסף כראות עיניו, ולהסתפק בצדקה מינימלית. לכן התורה מספרת על קורח, שהיה פיקח ותלמיד-חכם גדול, והתוצאה הייתה שעושרו היה "לרעתו". מזה עלינו ללמוד כי  הכסף והזהב נועדו למטרה אחת – לעשיית משכן לקב"ה.

(תורת מנחם, כרך פג, עמ' 500)

  מן המעיין

היציאה ממצרים

כוח ההכנעה

״עד מתי מאנת לֵעָנֹת מפניי״ (שמות י,ג). רש"י מציין לפירוש התרגום: "לאתכנעא":. פעם אחת אמר ה'שפת אמת', שב״אנא ה׳״ יכולים לפעול הכול. הקהל חשב שכוונתו ל"אנא ה׳ הושיעה נא״, ואני הבנתי שכוונתו הייתה ל״אנא ה׳ כי אני עבדך״. כי בהכנעה יכולים לפעול הכול.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

בזכות התינוקות

״בנערינו ובזקנינו נלך״ (שמות י,ח-ט). אמרו חז״ל: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן. כי בזכות תינוקות של בית רבן השכינה שורה בישראל, וכל זמן שהשכינה שורה בישראל אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.

(ישמח משה)

כנעורינו זקנתנו

כמו 'בנערינו' – כך ב'זקנתנו' נלך. לפי התנהגותנו בשנות הנעורים כך נהיה בשנות הזקנה. אמנם יש בזקנה מעלה וברכה, אבל כל-כולה קשורה ואחוזה בנעורים כנר בשלהבת.

(רבי משה מקוז׳ניץ)

סכנה לנוער

בפסוק מוזכרים הנערים לפני הזקנים. כי מצרים, בתרבותה האלילית ובפולחן הגופני, מסוכנת יותר לנוער מלזקנים, שעדיין מושרשים ביהדות.

(כתב סופר)

הטוב ממהר

״וה׳ ניהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבוקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה״ (שמות י,יג). מחסדי ה׳ עם בריותיו שהפורענות מתעכבת לבוא והטוב ממהר ובא. צא ולמד: רוח הקדים עמלה ״כל היום וכל הלילה״ להביא את הארבה, ואילו כשהקב"ה בא להסיר את הארבה  נאמר ״ויהפוך ה׳ רוח ים חזק מאוד ויישא את הארבה״ – ברגע אחד.

(רבי משה חפץ)

במי הנגף

״ולא יהיה בכם נגף״ (שמות יב,יג). הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול יימלט? תלמוד לומר ״ולא יהיה בכם נגף״. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו? תלמוד לומר ״ולא יהיה בכם נגף״.

(רש״י)

רגש נחיתות

אף-על-פי שבני ישראל עמדו לפני הגאולה, עדיין היו ביניהם בעלי רגש נחיתות כלפי הגוי, ובפרט גוי 'בכור', עד שהכניסו את בכורי מצרים לבתיהם בליל הפסח! ועוד יותר: היו ביניהם אף מי שרגשות הנחיתות, ההתרפסות וההתבטלות כלפי הגוי הגיעו עד כדי כך שאף בליל פסח, בשעות האחרונות שלפני הגאולה, עדיין רצו אל ביתו של הגוי.

(הרבי מליובאוויטש)

צבאות הוי'ה

"יצאו כל צבאות הוי'ה מארץ מצרים" (שמות יב,מא). בני ישראל אינם מתוארים כאנשי צבא סתם, אלא כצבאות הוי'ה. ומדוע? כי בעוסקם ב'עבודת הבירורים' ב'אתכפיא' וב'אתהפכא' הם מבררים ומזככים את העולם ומגלים בו את הגילוי של שם הוי'ה.

(ספר המאמרים תש״י)

  אמרת השבוע

כשניתנו הכוחות

בתקופה הראשונה אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש סירב חתנו, הרבי, לקבל עליו את התפקיד. רק כעבור שנה, בי' בשבט תשי"א, נענה להפצרות החסידות וניאות לקבל עליו את ההנהגה.

כמה חודשים אחר-כך, בהתוועדות שבת מברכים אייר, ביקש הרבי להביא לו מסכת סנהדרין. הוא עיין בגמרא ולאחר מכן הניחה על ברכיו.

אחד מזקני החסידים, שישב סמוך אליו, הושיט את ידו כדי ליטול מהרבי את הגמרא.

הרבי הביט בו במבט תמה ושאל: "למה?".

"אני אחזיק את הגמרא, כדי שלא יהיה קשה לרבי", השיב החסיד.

אמר לו הרבי: "ממה נפשך, אם ניתנו הכוחות, כי אז שום דבר אינו קשה; ואם לאו – חבל על הזמן שאתם מבזבזים כדי לשבת כאן!"...

  גאולהפדיה

גילוי אלוקי דרך בן-אדם

יְחִידָה כְּלָלִית. כשהרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא) מפרט את מהלך הגאולה הוא פותח במילים: "המלך המשיח עתיד לעמוד". מדוע התהליך הזה צריך להתחולל בידי בן-אדם דווקא? אותה שאלה אפשר לשאול גם על הגאולה ממצרים. אמנם "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם", אך כל מהלכי הגאולה עברו דרך משה רבנו.

אלא שכך רצה הקב"ה, שההתגלות של כוחותיו והשפעותיו תעבור דרך אדם, בשר ודם, שנעשה צינור להעברת השפע האלוקי. כך הכוח האלוקי מתמזג עם מציאותו וגדריו של העולם ונעשֶה חלק ממנו, ואינו בא כהופעה 'מלמעלה', שכופה ושוברת את המציאות הקיימת של העולם.

משה רבנו אומר לבני ישראל: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (דברים ה,ה). בשפת החסידות הוא מכונה 'ממוצע המחבר', כי הוא משמש נקודת קישור בין עם ישראל ובין הקב"ה. וכך מבואר בתורת החסידות (ספר המאמרים תרנ"ט עמ' קצ): "הגילוי צריך להיות על-ידי משה דווקא, כי בעצמם לא היה ביכולתם לקבל את האור, כי-אם על-ידי ממוצע דמשה. אך בחינת הממוצע דמשה אינו דומה לשארי ממוצעים... שעל-ידי משה נמשך בחינת עצמות האור ממש".

זה גם תפקיד המשיח. הוא 'הנשמה הכללית' של כל ישראל (ובלשון הקבלה: 'יחידה הכללית'). מתוך עוצם ביטולו המוחלט לקב"ה (שלכן הוא נקרא "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר") הוא זוכה ל"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'", ועל-ידו באה הגאולה האמיתית והשלמה.

מפיצים באהבה

הרב דוד לוריא

מורה ופעיל בהפצת יהדות

תושב בני-ברק

מחלק את 'שיחת השבוע' בשכונתו בבני-ברק ובפעילות הנחת התפילין

לפני עשרות שנים ר' יצחק פיין ז"ל היה מזמין אלפי גיליונות של 'שיחת השבוע' בעבור בני-ברק, ואני הייתי מפיץ אותם באזור מגוריי, שכונת ויז'ניץ בעיר. אחרי פטירתו ההפצה נעשית על-ידי ספריית החסידות, ואני מזמין ממנה.

מלבד ההפצה בשכונה אני מחלק את העלון גם בדוכן התפילין שאני מפעיל וגם בפעילות במחסני העירייה. יש אנשים שאני מניח להם את העלון בתיבת המכתבים.

הכמות אף פעם אינה מספקת. אנשים אומרים לי שזה העלון הטוב ביותר, ושאי-אפשר לעבור את השבת בלעדיו. כמה וכמה אמרו לי שהמאמר הראשי אין כמותו בבהירות הניתוח של האירועים והעניינים שעל סדר היום.

  מעשה שהיה

שבת בבית מרזח

האיש התנפל עליו בצעקות: "איך העזת לבוא אליי בשעה כזאת?! הלוא אתה בן יחיד להוריך! כיצד הרשה לך אביך ללכת אליי בשעות הלילה? הכלבים שלי היו יכולים לקרוע אותך לגזרים!"

המידע שנתקבל ממקורות פנימיים בלשכת שר הפנים הרוסי היה מדאיג. גזירה חדשה נרקמה נגד היהודים.

אלה היו הימים שאחרי 'מהפכת 1905', כאשר סוציאליסטים וליברלים ניסו להפיל את שלטונו של הצאר ניקולאי השני. המהפכה דוכאה סופית רק כעבור שנתיים, ובתוך כך מונה פיוטר סטוליפין, שונא ישראל ידוע, לשר הפנים, ובהמשך גם לראש הממשלה.

בתקופת המהפכה רבים, משני הצדדים, הפכו את היהודים לשעירים לעזאזל. המונים התנפלו על היהודים באודסה, בקישנב, בוויניצה ועוד ופרעו בהם. גם השלטון הצר את צעדיהם של היהודים.

כשהמידע על הגזירה החדשה הגיע אל הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הטיל על בנו-יחידו, רבי יוסף-יצחק, שעתיד למלא את מקומו על כס אדמו"רות חב"ד, לפעול לביטול הגזירה.


מסירת נפש היא התכלית. הרבי הרש"ב

רבי יוסף-יצחק היה אז אברך צעיר, כבן עשרים וחמש בסך הכול. "עליך לנסוע לפטרבורג ולהיפגש עם סטוליפין ולפעול לביטול הגזירה", הורה לו אביו. רבי יוסף-יצחק יצא מייד לעיר הבירה פטרבורג, ושם חבר אל העסקנים היהודים. יחד החלו לפעול במסירות, ועשו ימים ולילות למציאת הדרך לבטל את הגזירה.


הרבי הריי"צ

לאחר שכל המאמצים לא נשאו פרי, הוחלט לפנות אל אחד האישים רבי ההשפעה בעיר, קונסטנטין פובדונוסצב, משפטן ומדינאי מפורסם, שסטוליפין העריץ במיוחד והושפע מדעותיו במידה רבה. גם פובדונוסצב היה אנטישמי, אך מכיוון שהיה מאמין אדוק, העריך אנשי דת ולהבדיל גם רבנים.

לאחר מאמצי שתדלנות מיוחדים הסכים פובדונוסצב, שכבר התקרב אז לגיל שמונים, לפגוש את בנו הצעיר של הרבי. אלא שהדברים התגלגלו כך שהמועד היחיד שבו היה אפשר לפגוש את האיש היה בליל שבת.

באותם ימים פטרבורג וסביבותיה היו מחוץ לתחום המושב שהוקצה ליהודים. בעיר עצמה התגוררו יהודים יחידים, בעיקר סוחרים גדולים או רופאים, שקיבלו היתר מיוחד לכך.

פובדונוסצב התגורר בפרוור מאחורי העיר, אזור שבו התגוררו בעלי אחוזות פאר. לכל אחד ואחד מהם הייתה חצר רחבת ידיים, מוקפת חומה גבוהה, וכלבים אימתניים שמרו עליה. בפרוור זה לא התגורר שום יהודי, ולא היה שם בית שבו היה אפשר לשהות בשבת. גם בית מלון לא נמצא שם, והדרכים בפטרבורג בלילות היו מסוכנות. מה עושים?

מאחר שלא נמצא מקום שבו יוכל לשבות, החליט רבי יוסף-יצחק לפנות לבית מרזח מקומי. הוא העניק לבעל המקום סכום כסף מכובד ומסר לו את טליתו לשמירה.

"עליי לפגוש את מר פובדונוסצב", סיפר לו רבי יוסף-יצחק. "אנא לווה אותי בדרכי הלוך וחזור, שכן מזג האוויר בפטרבורג הפכפך, לעיתים יורד גשם או שלג, והדרכים משובשות וחלקלקות".

בעל המקום הביט בסכום הכסף הנכבד, עשרים וחמישה רובלים, והביע את נכונותו למלא את כל מה שביקש ממנו הצעיר היהודי.

הרבי ישב בפינת בית המרזח והמתין לשעת הפגישה. לקראת השעה היעודה, בליל שבת, יצא לעבר ביתו של היועץ. כשנכנס פנימה, התנפל עליו האיש בצעקות: "איך העזת לבוא אליי בשעה כזאת?! הלוא אתה בן יחיד להוריך! כיצד הרשה לך אביך ללכת אליי בשעות הלילה? הכלבים שלי היו יכולים לקרוע אותך לגזרים!".

הרבי לא נרתע מגערותיו של האיש. הוא הישיר אליו מבט ואמר בקול בוטח: "יהודי אינו מפחד מכלב. הכלב מפחד מיהודי!".

איננו יודעים מה הייתה אותה גזירה, אולם פגישתו של רבי יוסף-יצחק עם היועץ פעלה את פעולתה. היועץ התחייב כי הוא עצמו יפעל לביטול הגזירה, וכך עשה.

רבי יוסף-יצחק יצא מבית היועץ וחזר אל בית המרזח. שבת שלמה בילה שם, כשהוא נאלץ לשהות בחברת שיכורים רוסים, ולעיתים אף הוכרח להעמיד פנים שהוא שותה ומשתכר כמותם. בכל רגע חשש שאיזה שיכור שונא ישראל יחליט להתנכל לו.

אפשר לשער את תחושותיו של הרבי, שהיה אז צעיר לימים, כשנאלץ לבלות את יום שבת קודש בחברה שכזאת. ואולם למען הסיכוי לביטול הגזירה לא עשה שום חשבון, ומסר את נפשו בעבור כלל ישראל.

הסיכון הגדול שקיבל עליו רבי יוסף-יצחק הביא שניים מנכבדי החסידים ובעלי ממון, ר' ישעיהו ברלין ור' יעקב הורוויץ, לבוא אל הרבי הרש"ב, אביו של רבי יוסף-יצחק, בתביעה: מדוע הוא מסכן את בנו היחיד בשליחויות הכרוכות במסירת נפש ממשית?

הרבי הרש"ב השיב להם: "את הכוונה הפנימית יש לבצע במלוא השלמות. הלוא כל תכלית ירידת הנשמה למטה היא לשם מסירת נפש. אני בטוח שהוא יאריך ימים!".

והרבי הוסיף ואמר: "כאשר הנשמה מאירה בגוף, מתבטל הגוף ממילא לאור הנשמה".

(על-פי 'אוצר סיפורי חב"ד')

  רציתי לשאול

עם הרב בנימין קלי

שליח הרבי בשכונת מרום נווה רמת-גן

מה משמעות המושג 'התקשרות' לצדיק שלא ראיתי ולא הכרתי?

האמונה בצדיקים וההתקשרות איתם מלוות את העם היהודי מראשיתו. לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף נאמר (שמות יד,לא) "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". גם בבניית המשכן באה לידי ביטוי ההתקשרות למשה רבנו. על הפסוק (שמות לט-א) "וַיַּעֲשׂוּ... כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" אומר אור החיים הקדוש: "שהיו אומרים בשעת מלאכה, הרי אנו עושים דבר זה כאשר ציווה ה' את משה".

אך אם נשמתי כבר קשורה לצדיקי עולם, מדוע מושם דגש חזק כל-כך על התקשרות לרבי?

​בתחילת ספר התניא מובא מאמר חז"ל: "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". בהמשך (בפרק ב) הוא מבאר שהקשר של יהודי עם שורש נשמתו העליון עובר דרך ההתקשרות לצדיק.

הקב"ה שולח לכל דור את הצדיק שהוא בבחינת "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י,כה). לכל תקופה הניסיונות הרוחניים שלה והעבודה המיוחדת לה. צדיקי העבר סללו את הדרך הראשית, אך כדי לדעת מה השליחות שלי כאן ועכשיו, אני זקוק ל'ראש בני ישראל' של הדור הזה. הוא בבחינת ה'ראש' שמרגיש את צורכי כל האיברים ומזרים אליהם את החיות האקטואלית.

​ גם מי שלא ראה ולא הכיר את הרבי יכול להתקשר עימו על-ידי התקשרות נפשית ולימוד תורתו וקיום הוראותיו. כשאנו לומדים את מאמריו ושיחותיו של הרבי ופועלים לאור השליחות שהתווה – אנחנו מתחברים לשורש הנשמה שלנו.

​החיבור הזה הוא מקור הברכה. 'הרועה הנאמן' של הדור דואג לאנשי דורו בגשמיות וברוחניות, ומעניק להם את הכוחות למלא את תפקידם בעולם עד הגאולה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

פטור מפדיון הבן

שאלה: באילו מקרים אין עושים פדיון הבן לתינוק בכור?

תשובה: פדיון הבכור תלוי ב'פטר רחם'. מי שאינו בכור לאימו, אף שהוא בכור לאביו, אינו חייב בפדיון.

תינוק שנולד בניתוח קיסרי פטור מפדיון (וגם התינוק שנולד אחריו בלידה רגילה, שכן איננו בכור). לידה בעזרת מלקחיים אינה פוטרת מפדיון.

כוהנים ולוויים פטורים מפדיון הבן. אפילו בת כוהן או לוי הנשואה לישראל, בנה פטור מפדיון. בת לוי שילדה בן מן הגוי – הבן פטור מפדיון, אבל בת כוהן שילדה מן הגוי – הבן חייב בפדיון, שהרי נתחללה אימו מן הכהונה. מי שנתגיירה כשהיא מעוברת, בנה חייב בפדיון, שהרי הוא "פטר רחם בבני ישראל" (שמות יג,ב).

האישה פטורה מפדיון בנה. החיוב הוא על האב, ומי שלא נפדה, החיוב מוטל עליו עצמו, עם הגיעו לגיל מצוות. לדעת הרבה פוסקים, גם אז עדיף שהאב יפדה את בנו.

זמן הפדיון הוא ביום ה-31 (ואילך) מהלידה. שיעור הפדיון: נהוג לפדות בשווי של 96 גרם (ולמנהג חב"ד 102 גרם) כסף טהור. החברה למדליות הנפיקה מטבעות מיוחדים בשווי הנהוג. אם אין מטבעות כאלה, יש להשתמש בתכשיטים וכדומה בשווי האמור, ולא בשטרות או במטבעות בעלי ערך נקוב.

על האב לתת את הפדיון לכוהן במתנה גמורה, ומן הדין מותר לכוהן להחזירו (כולו או מקצתו) לאב. יש מקומות שנהגו שהכוהנים מחזירים זאת תמיד. ויש שכתבו שבימינו, שאין הכוהנים 'מיוחסים' אלא 'כוהני חזקה', ראוי לנהוג כך; אך הפוסקים לא הסכימו לדעה זו. בין השאר טענו שיבואו מזה לזלזל בקדושת הכוהנים בכלל.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' שה סעיפים: יז,יח, כד ונו"כ. נשמת אברהם  שם, וש"נ. שערי הלכה ומנהג, חלק יו"ד סי' קח. שיעורי תורה פ"ג סעיף מג. מדות ושיעורי תורה פל"א ס"ב. פדיון הבן כהלכתו, פ"ג ס"ז ואילך, פ"ה, פ"ז סכ"ח, וש"נ.

  חיים יהודיים

"הרבי יהיה איתך בכל מקום"

המשפיע הוותיק, שהעמיד דורות של תלמידים, חוזר לרגעים נדירים במחיצת הרבי הקודם, ומשחזר משפט שאמר לו הרבי מליובאוויטש זמן קצר לפני עלותו על כס נשיאות חב"ד

תעודת זהות. הרב יוסף-ישעיה אברהמס (89), יליד פילדלפיה, ארה"ב. בהיותו נער כבן שתים-עשרה הגיע לבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, וזכה לקירוב מיוחד מהרבי כבר בימי נשיאותו הראשונים. שימש רב ומשפיע בישיבות 'תומכי תמימים' בארץ ובמיאמי. דורות התחנכו אצלו ושאבו משיעוריו והתוועדויותיו.


המשפיע הרב אברהמס

נער. נולדתי בפילדלפיה בשנת תרצ"ז. בגיל צעיר נכנסתי לישיבה מקומית שהרבי הקודם, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק), ייסד. כשהייתי כבן שתים-עשרה, אחרי שאבי נפטר, הציע לי רב בית הכנסת 'בני ראובן', הרב דוד-משה ליברמן, להצטרף אליו בנסיעה לבית המדרש של הרבי, בשכונת קראון הייטס בניו-יורק, לקראת ראש השנה תש"י. נסעתי איתו ונשארתי שם.

זיכרון. רגע אחד זכור לי במיוחד: בי"ט כסלו תש"י נערכה ההתוועדות האחרונה של הרבי הריי"צ. הדלתות נפתחו, אבל הייתי נמוך ולא ראיתי כלום. אחד הבחורים הרים אותי על כתפיו ולרגע קצר זכיתי לראות את המראה שנשאר חקוק בי: 'ספּוֹדִיק' לראשו ופניו אדומות מהתלהבות. כעבור פחות מחודשיים, בי' בשבט, הריי"צ הסתלק. החסידים תלו את עיניהם בחתנו, הרבי, והתקשרו אליו.

יחידות. בתמוז באותה שנה, לקראת בר-המצווה שלי, אחד הבחורים הציע לי לנקוש על דלת חדרו של הרבי ולבקש ברכה. דפקתי ונכנסתי. הרבי ישב וכיפה בלבד לראשו, ושאל מי שלח אותי. השבתי והוא חבש כובע, הוציא פתק, שאל לשמי, לשם אימי ולשם משפחתי, ובירך אותי. שאל אם אני כבר מניח תפילין בברכה, ואם אני אומר את פרק התהילים של הרבי הקודם. הורה לי להוסיף לומר את פרקו (עא) "על כל פנים עד ראש השנה", ואז הוסיף: "בכל מקום שתהיה, הרבי יהיה איתך". יצאתי מלא התרגשות.

בריאות. בתשרי תשי"א חליתי בדלקת תוספתן. שוחררתי יום לפני הושענא רבה, ובליל שמחת תורה נכנסתי להתוועדות של הרבי. הוא היה מעודכן בעובדת אשפוזי, וכשראה אותי, אמר שלוש פעמים: "הוא יהיה יהודי בריא". למחרת, בהתוועדות יום שמחת תורה, חילק משקה ונתן לי 'לחיים' בידו.

להתגבר. התוועדות בלתי-נשכחת הייתה בשבת מברכים אייר תשי"ב. הרבי דיבר דברים נוקבים, ושאל: "מדוע אנו מעכבים את הגאולה?". הוא ביקש מהנוכחים להתגבר על מגבלות. זו הייתה התוועדות מיוחדת ונדירה.


בימי נעוריו בישיבת חב"ד בניו־יורק

ופרצת. בי"ב תמוז תשי"ט החל הרבי לדבר על 'ופרצת'. הרבי עורר את החסידים לפרוץ את כל המדידות והמגבלות ולכבוש את העולם באור התורה והמצוות. זה נהפך למסר קבוע בכל התוועדות.

שליחות. בשנת תשכ"ב נשלחתי בקבוצה ראשונה של תלמידים שלוחים לישיבת תומכי תמימים בלוד. הרבי אמר לנו ב'יחידות' המשותפת: לכל אחד המעלה והכישורים שלו, ויבצע אותם בזמן השליחות. יסדנו דברים חדשים, והבאנו תנופה רעננה בלימוד התורה, בהשראת הרוח שספגנו בעת לימודנו במחיצת הרבי.

להישאר. כל השנים לימדתי והדרכתי אלפי בחורים בלוד ובראשון-לציון. בשנת תשל"ה הוצעה לי משרה בישיבת 'אהלי תורה' בקראון הייטס. שאלתי את הרבי ותגובתו הייתה: "העמדת כל-כך הרבה תלמידים! לצאת מארץ ישראל לארץ העמים?! מנין באה לכם מחשבה כזאת?!". לימים אירעו נסיבות שהולידו הצעה לעבור למיאמי, והרבי השיב לי: "כעצת ידידים מבינים", וכך עשיתי.


"העמדת כל־כך הרבה תלמידים"

המשכיות. אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ הרבי דיבר תמיד שהכול נמשך, ותבע מהחסידים להוסיף ולהיות קשורים אליו. בהתוועדויות, כשדיבר על ההתקשרות שנשארת חיה, היה פורץ בבכי. זה פעל עלינו רושם עצום. גם היום זה מה שנותן כוח להמשיך, כי ההנהגה נמשכת והאור לא כבה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)