האיש התנפל עליו בצעקות: "איך העזת לבוא אליי בשעה כזאת?! הלוא אתה בן יחיד להוריך! כיצד הרשה לך אביך ללכת אליי בשעות הלילה? הכלבים שלי היו יכולים לקרוע אותך לגזרים!"
המידע שנתקבל ממקורות פנימיים בלשכת שר הפנים הרוסי היה מדאיג. גזירה חדשה נרקמה נגד היהודים.
אלה היו הימים שאחרי 'מהפכת 1905', כאשר סוציאליסטים וליברלים ניסו להפיל את שלטונו של הצאר ניקולאי השני. המהפכה דוכאה סופית רק כעבור שנתיים, ובתוך כך מונה פיוטר סטוליפין, שונא ישראל ידוע, לשר הפנים, ובהמשך גם לראש הממשלה.
בתקופת המהפכה רבים, משני הצדדים, הפכו את היהודים לשעירים לעזאזל. המונים התנפלו על היהודים באודסה, בקישנב, בוויניצה ועוד ופרעו בהם. גם השלטון הצר את צעדיהם של היהודים.
כשהמידע על הגזירה החדשה הגיע אל הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הטיל על בנו-יחידו, רבי יוסף-יצחק, שעתיד למלא את מקומו על כס אדמו"רות חב"ד, לפעול לביטול הגזירה.
מסירת נפש היא התכלית. הרבי הרש"ב
רבי יוסף-יצחק היה אז אברך צעיר, כבן עשרים וחמש בסך הכול. "עליך לנסוע לפטרבורג ולהיפגש עם סטוליפין ולפעול לביטול הגזירה", הורה לו אביו. רבי יוסף-יצחק יצא מייד לעיר הבירה פטרבורג, ושם חבר אל העסקנים היהודים. יחד החלו לפעול במסירות, ועשו ימים ולילות למציאת הדרך לבטל את הגזירה.
.jpg)
הרבי הריי"צ
לאחר שכל המאמצים לא נשאו פרי, הוחלט לפנות אל אחד האישים רבי ההשפעה בעיר, קונסטנטין פובדונוסצב, משפטן ומדינאי מפורסם, שסטוליפין העריץ במיוחד והושפע מדעותיו במידה רבה. גם פובדונוסצב היה אנטישמי, אך מכיוון שהיה מאמין אדוק, העריך אנשי דת ולהבדיל גם רבנים.
לאחר מאמצי שתדלנות מיוחדים הסכים פובדונוסצב, שכבר התקרב אז לגיל שמונים, לפגוש את בנו הצעיר של הרבי. אלא שהדברים התגלגלו כך שהמועד היחיד שבו היה אפשר לפגוש את האיש היה בליל שבת.
באותם ימים פטרבורג וסביבותיה היו מחוץ לתחום המושב שהוקצה ליהודים. בעיר עצמה התגוררו יהודים יחידים, בעיקר סוחרים גדולים או רופאים, שקיבלו היתר מיוחד לכך.
פובדונוסצב התגורר בפרוור מאחורי העיר, אזור שבו התגוררו בעלי אחוזות פאר. לכל אחד ואחד מהם הייתה חצר רחבת ידיים, מוקפת חומה גבוהה, וכלבים אימתניים שמרו עליה. בפרוור זה לא התגורר שום יהודי, ולא היה שם בית שבו היה אפשר לשהות בשבת. גם בית מלון לא נמצא שם, והדרכים בפטרבורג בלילות היו מסוכנות. מה עושים?
מאחר שלא נמצא מקום שבו יוכל לשבות, החליט רבי יוסף-יצחק לפנות לבית מרזח מקומי. הוא העניק לבעל המקום סכום כסף מכובד ומסר לו את טליתו לשמירה.
"עליי לפגוש את מר פובדונוסצב", סיפר לו רבי יוסף-יצחק. "אנא לווה אותי בדרכי הלוך וחזור, שכן מזג האוויר בפטרבורג הפכפך, לעיתים יורד גשם או שלג, והדרכים משובשות וחלקלקות".
בעל המקום הביט בסכום הכסף הנכבד, עשרים וחמישה רובלים, והביע את נכונותו למלא את כל מה שביקש ממנו הצעיר היהודי.
הרבי ישב בפינת בית המרזח והמתין לשעת הפגישה. לקראת השעה היעודה, בליל שבת, יצא לעבר ביתו של היועץ. כשנכנס פנימה, התנפל עליו האיש בצעקות: "איך העזת לבוא אליי בשעה כזאת?! הלוא אתה בן יחיד להוריך! כיצד הרשה לך אביך ללכת אליי בשעות הלילה? הכלבים שלי היו יכולים לקרוע אותך לגזרים!".
הרבי לא נרתע מגערותיו של האיש. הוא הישיר אליו מבט ואמר בקול בוטח: "יהודי אינו מפחד מכלב. הכלב מפחד מיהודי!".
איננו יודעים מה הייתה אותה גזירה, אולם פגישתו של רבי יוסף-יצחק עם היועץ פעלה את פעולתה. היועץ התחייב כי הוא עצמו יפעל לביטול הגזירה, וכך עשה.
רבי יוסף-יצחק יצא מבית היועץ וחזר אל בית המרזח. שבת שלמה בילה שם, כשהוא נאלץ לשהות בחברת שיכורים רוסים, ולעיתים אף הוכרח להעמיד פנים שהוא שותה ומשתכר כמותם. בכל רגע חשש שאיזה שיכור שונא ישראל יחליט להתנכל לו.
אפשר לשער את תחושותיו של הרבי, שהיה אז צעיר לימים, כשנאלץ לבלות את יום שבת קודש בחברה שכזאת. ואולם למען הסיכוי לביטול הגזירה לא עשה שום חשבון, ומסר את נפשו בעבור כלל ישראל.
הסיכון הגדול שקיבל עליו רבי יוסף-יצחק הביא שניים מנכבדי החסידים ובעלי ממון, ר' ישעיהו ברלין ור' יעקב הורוויץ, לבוא אל הרבי הרש"ב, אביו של רבי יוסף-יצחק, בתביעה: מדוע הוא מסכן את בנו היחיד בשליחויות הכרוכות במסירת נפש ממשית?
הרבי הרש"ב השיב להם: "את הכוונה הפנימית יש לבצע במלוא השלמות. הלוא כל תכלית ירידת הנשמה למטה היא לשם מסירת נפש. אני בטוח שהוא יאריך ימים!".
והרבי הוסיף ואמר: "כאשר הנשמה מאירה בגוף, מתבטל הגוף ממילא לאור הנשמה".
(על-פי 'אוצר סיפורי חב"ד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
