פני עורך הדין החווירו. "לצערי, מצבו של הרב חסר סיכוי", אמר. "לאור ניסיוני הרב, אין לצפות מהשופטים להקלה בעבירות כאלה"
הרב מבריסק ביקש מעורך הדין לסגור את דלת החדר, הזמינו לשבת מולו ופתח ואמר: "הסתבכתי בצרה צרורה. אני זקוק לעזרתך בדחיפות!".
רבי יצחק-זאב סולובייצ'יק מילא את מקומו של אביו, רבי חיים סולובייצ'יק, ברבנות העיר בריסק שבבלארוס, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הראשונה והשנייה. הוא ניהל מאבקים קשים על שמירת היהדות בעיר, ועם זה רחשו כל התושבים, לכל גוניהם, כבוד והערכה כלפיו, אף שלא הכול הסכימו למהלכיו.
רבי יצחק־זאב סולובייצ'יק
דאגתו הייתה לכל אחד ואחד מתושבי העיר. הוא חווה את כאב הזולת כאילו היה שלו, וכל זה לצד העול הגדול של ניהול ענייני העיר הציבוריים, שהיה מוטל על שכמו.
יום אחד נכנס אליו אחד מיהודי העיר. הוא היה אב למשפחה ברוכת ילדים, שעסק במסחר והתפרנס בכבוד. הרב מבריסק ראה מייד כי האיש חיוור כסיד ושרוי במצב רוח מדוכדך.
"נפלתי לצרה צרורה", פתח ואמר. "נוכלים סיבכו אותי בעסק, לאחר שהבטיחו לי כי הוא כשר וישר. למעשה התברר כי עברו על החוק ועשו מעשים חמורים ביותר. כשנחשפו במעלליהם, הפילו הכול עליי, וטענו שאני ניהלתי הכול וכי הם רק מילאו את הוראותיי".
האיש מירר בבכי: "העבירות שהנוכלים האלה עשו דינן מאסר ממושך. מי יאמין לי שנפלתי בפח ושלא היה לי מושג על כל מזימותיהם? השופטים, שאינם משופעים באהבת ישראל, ישושו לשלוח אותי לשנים רבות בכלא, ומה יהיה על ילדיי הקטנים?!".
הרב הקשיב לדבריו רוב קשב וליבו נקרע למשמע מצוקתו של האיש. "אעשה ככל יכולתי לחלץ אותך מהצרה", הבטיח לו, בעוד היהודי תוהה איך יוכל הרב להושיעו.
מייד לאחר שיצא האיש מביתו זימן אליו הרב עורך דין יהודי, שהיה המומחה הגדול ביותר בבריסק בתחום שבו היה אמור לעסוק משפטו של היהודי.
כשנכנס אליו עורך הדין אמר לו הרב: "שמע נא, ידידי היקר. הסתבכתי בעסק עם נוכלים, ועכשיו אני עומד להישפט על עבירות חמורות ביותר. אין צורך לומר לך לאילו עונשים אני צפוי. אנא עזור לי. מה אפשר לעשות כדי להיחלץ מהצרה הזאת?".
פני עורך הדין החווירו. אמנם הוא נמנה עם אותם יהודים שפרשו מאורח חיים של תורה ומצוות, אך למשמע דברי הרב, ובהכירו היטב את העונש הצפוי לו על עבירות כאלה, מילאה דאגה רבה את ליבו.
הוא אמר לרב: "לצערי, מצבו של הרב חסר סיכוי. לאור ניסיוני הרב, אין לצפות מהשופטים להקלה בעבירות כאלה".
הרב תלה בו עיניים מתחננות. עורך הדין שקע במחשבות ואז אמר בהיסוס: "יש דרך אחת ויחידה שיכולה להציל את הרב. כרוך בה סיכון רב, אבל אני מקבל עליי לבצע אותה".
"אהיה אסיר תודה לך", אמר לו הרב. "מהי אותה דרך?".
עורך הדין הנמיך את קולו ואמר: "הממונים על ארכיון בית המשפט רוחשים לי אמון רב, לאור עבודתי רבת השנים בתחום הפלילי. אני יכול לאתר שעת כושר ראויה, להיכנס לארכיון ולסלק את התיק שבו מרוכזים חומרי החקירה. בהעדר תיק החקירה יתבטל המשפט והרב יינצל".
עורך הדין הבהיר לרב שהצעד הזה מעמיד אותו בסכנה חמורה. "אבוי לי ולבני משפחתי אם אתפס במעשה זה. לא די שהקריירה שלי ופרנסתי כעורך דין יבואו לקיצן, אלא שאף אני אעמוד למשפט ואיענש בכל חומרת הדין. ואולם למען הצלתו של הרב מבריסק, מוכן אני למסור את נפשי".
או-אז גילה הרב מבריסק כי לא הוא מי שצפוי לעמוד לדין בפרשה זו: "האמת שלא אני הסתבכתי בפרשה, אלא יהודי מתושבי העיר. שיניתי מן האמת רק משום שידעתי שזו הדרך היחידה שבאמצעותה אוכל לשמוע ממך מהי דרך ההצלה במקרה כזה".
באותו רגע חזר בו עורך הדין. הוא סירב בכל התוקף להסתכן למען אדם זר, שאף לא הכיר. אך רבי יצחק-זאב, לאחר ששמע ממנו את דרך ההצלה, לא הרפה ממנו, והוסיף להפציר: "דע כי צרתו של האיש נוגעת לליבי כאילו הייתה צרתי הפרטית. איני יכול לעמוד מנגד".
לאחר שכנועים רבים מצאו הדברים מסילות לליבו של עורך הדין, והוא ניאות לפעול להצלת היהודי על-ידי העלמת התיק.
עם זה התנה תנאי אחד: "אבקש כי הרב יבטיח לי ויברכני שלא אתפס חלילה במעשה זה, ושלא יאונה לי כל רע".
"אני מבטיח לך", השיב הרב, "שלא ייגרם לך כל נזק בשל היותך שליח מצווה להצלת יהודי ומשפחה גדולה בישראל. מצווה גדולה היא זו".
עורך הדין עמד בדיבורו. בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו נכנס לארכיון בית המשפט, מצא את התיק הפלילי של האיש, הוציא אותו מהבניין והשליכו לאח הבוערת.
בעקבות פעולתו הנועזת של עורך הדין בוטל המשפט נגד היהודי והוא ניצל.
(על-פי 'הרב מבריסק') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
