מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2032
	רוב העם נשאר נאמן למורשתו
	יש חדש
	הבכי שהרגיע את יעקב
	חנוכה
	דבר פשוט
	אין לקטרג על יהודים
	מפיצים באהבה
	הנאצית מול נרות החנוכה
	רציתי לשאול
	הזמנה ומניעיה
	אור חנוכה בשבי הסורי

שמונה חודשים בילה יוסי בכלא הסורי, ושם גילף בחנוכה סביבון מסבון. זיכרונות מהלביבות והחנוכייה מהקיבוץ, וניצחון הרוח שהאיר לו את החושך

תעודת זהות. יוסי תור (72), תושב נתניה, בן קיבוץ טירת צבי, נפל בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים. היה בין 53 השבויים הישראלים שסבלו שמונה חודשים של תופת. בהרצאותיו הוא מספר על האמונה והזיכרונות מילדותו, שנתנו לו כוח לשרוד, ובמיוחד על חנוכה בכלא, שהיה בעבורו נס של אור בתוך החושך.

יוסי תור והסביבון ששוחזר

ילדות. נולדתי להורים ניצולי שואה, ממקימי הקיבוץ. גדלתי בבית שחינך לערכי תורה ועבודה, לאהבת ישראל וארץ ישראל.

השבי. הגעתי למוצב החרמון יום לפני פרוץ המלחמה, כמחליף לחייל שיצא לאזכרה. כשהמוצב נפל, הסתתרתי עם חברים שבעה ימים במחילות תת-קרקעיות, מחפש מזון ומים. פנס של חייל סורי האיר עליי כששכבתי תחת המיטה. מבטינו נפגשו. זה היה הרגע המשפיל ביותר בחיי. נלקחתי בשבי, והיו אלה שמונה חודשים של תופת. אבל האמונה שמרה עליי.

חנוכה. בחנוכה, בתנאים-לא-תנאים, גילפתי סביבון מסבון, כדי לשמח את החברים בכלא. הוא הזכיר לי את סביבוני העץ שאבא היה מביא לנו בכל שנה. בעיני רוחי ראיתי את החנוכייה בקיבוץ. ריח הלביבות של אימא עלה באפי. הרגשתי לרגע את החום והאור של הבית.

לקום. הסביבון מזכיר לי את הפסוק "שבע ייפול צדיק וקם". אצבעותיי בכלא היו נפוחות מהעינויים, ובכל-זאת ביקשתי ליצור סביבון. בעזרת כפית עץ גילפתי בחתיכת סבון, על חשבון הניקיון שלנו, והפכתי אותו לסביבון קטן. פירורי פיח שגירדתי מקירות השירותים שימשו לי כצבע, ובהם כתבתי את האותיות נ-ג-י-ש (נס גדול יהיה שם). זה היה בעבורנו סמל של תפילה ותקווה.

הסביבון ששוחזר

אור. לימים שִחזרתי את הסביבון והוא נראה בתמונה. גם פירורי הפחם שהפכו לדיו היו בעיניי נס קטן והמחשה מרגשת שגם מתוך החושך אפשר ליצור אור. אחרי המהלומה שספגנו בשמחת תורה לפני שנתיים, כולנו נפלנו, וכעת אנו מתחילים בשיקום.

תפילה. ברגעים הקשים ביותר בצינוק, כשחשבתי שסופי קרוב, נאחזתי בתפילה. הפסוק "ממעמקים קראתיך ה'", מילא אותי רוח חיים. גופי התשוש התחזק והייאוש נהפך לתקווה. קריאת שמע בכלא העלתה זיכרונות מאבא, ליד מיטתי בבית הילדים. כתבתי תפילות לחבריי, וראיתי איך הן נותנות כוח לכולם. הצלחתי להגניב מהכלא דף תפילה, שהחבאתי בתוך בגדיי.

תפילה בכתב יד (צילום: זיו אורן)

צמיחה. אחרי שחרורנו המדינה לא ידעה להתמודד עם השבויים. לא היה מענה נפשי לפוסט-טראומה. בתים התפרקו, לצערנו. מהקושי הגדול צמחתי ברוך השם, וכיום אני יוצר יצירות יודאיקה בידיים שספגו מכות בסוריה. הסוהר הבטיח שלא אעשה בהן כלום, אבל בעזרת האמונה גיליתי את כוחות היצירה שבי.

גילוף. הבולטים במגוון המוצרים שאני מייצר הם בתי מגילה מיוחדים וקופסאות מהודרות לאתרוג. יש בהם שילוב של עצים וגילופים, עם נגיעות של כסף ועיטורים עם עבודת אמנות.

ספר. אני מסיים עכשיו כתיבת ספר שעוסק בנושא האמונה. עצם היכולת לקיים מצוות וליצור תפילה מתוך פיח, בתוך תנאי השבי הקשים, כשהחיים היו תלויים על בלימה, אין מרגש מזה.

מהפכה. כתושב שכונת אגמים בנתניה זכיתי להכיר את שליח חב"ד, הרב רפאל לויוב. הוא חולל כאן מהפכה של ממש. במסירות אין-קץ הקים מרכז יהודי, הפתוח לכל יהודי. המרכז נעשה מוקד של תורה, תפילה וחסד, והרים את הרמה היהודית-תורנית בשכונה כולה.

פיוס. הפעם הוכח שסוגיית השבויים והחטופים לא הוזנחה לרגע. נעשו כל המאמצים, והתוצאות מדברות בעד עצמן. בתוך האתגר להשבת החטוף האחרון מוכרחים גם לפתוח במהלך של פיוס כללי, כי המערכה על האחדות הפנימית היא החיונית ביותר.