שאלה: האם מותר להזמין אדם לסעודת שבת בביתי, כשאני יודע שיסרב או שכבר הוזמן למישהו אחר?
תשובה: שאלה זו תלויה מאוד במניע של מציע ההצעה. התורה מספרת על אחי יוסף ש"לֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", ורש"י מפרש שזה שבחם – "שלא דיברו אחת בפה ואחת בלב". חז"ל אמרו שאחד מאלה "שהקב"ה שונאם" הוא "המדבר אחד בפה ואחד בלב".
על האדם להתנהג בדרך של תוכו כברו, היינו שפיו וליבו שווים, ולהיזהר מלומר אפילו מילה אחת בלשון חלקה ומפתה, מפני שגונב בזה את דעת הבריות. וכן במעשה, שלא יראה עצמו עושה טובה לזולת ובאמת אינו עושה זאת, מפני שגורם שיחזיקו לו טובה בחינם.
לכן אסור לאדם להפציר בחברו לסעוד אצלו, כשיודע שחברו לא יסכים, ואילו היה יודע שחברו ייענה – לא היה מזמינו, מפני שבהזמנה זו שכנו מחזיק לו טובה בחינם.
ואולם אם הוא נוהג כדרך העולם ומציע לחברו באדיבות פעם או פעמיים לסעוד אצלו, ואינו מפציר בו, אף-על-פי שיודע שחברו לא ייענה – מותר, מפני שזה כבודו שיזמינו אותו לסעודה; ואם יימנע מלעשות זאת, הדבר ייתפס כאי-אכפתיות ממנו או אפילו כביזיון.
כמו-כן, אם המזמין עושה זאת כדי לכבד את חברו בעיני הבריות, שירגיש מחוזר ומכובד – מותר. גם אם ההזמנה באה מתוך רצון לפייס חבר הכועס עליו, כדי להרבות שלום ביניהם, אף שהוא יודע שהחבר לא יבוא – מותר להזמינו כדי לפייסו ולהסיר שנאתו.
אם הוא באמת רוצה לארח את חברו, ולכן הוא מפציר בו, גם אם הוא יודע שהחבר לא ייענה – אין בכך גניבת דעת, מכיוון שהוא מעוניין באמת לארחו על שולחנו.
מקורות: פסחים קיג ע"ב. חולין פז ע"ב. רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ו. שו"ע חו"מ סי' רכח סעי' ו-ז ובסמ"ע שם ס"ק ח, ובסי' שפב שם ס"א. כנה"ג הגה"ט אות יב. שו"ע אדה"ז הל' אונאה וגניבת דעת סעי' יב-יד. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
