חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2030
ערב ש"ק פרשת ויצא, ח' בכסלו ה'תשפ"ו (28/11/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2030
לא יעלה ולא יבוא
יש חדש
אימהות מברזל – סוד החינוך
יציאת יעקב לחרן
מקור העצבות
עבודת ה' בכל דבר
מפיצים באהבה
החסיד העקשן לא ויתר
רציתי לשאול
מי מברך שבע ברכות
הדיין שזִרבב את עזה

מס' 2030, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ח' בכסלו ה'תשפ"ו (28.11.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא יעלה ולא יבוא

שוב ושוב אנחנו רואים שהעמדות נקבעות לא לפי מה שנכון, צודק או מועיל לציבור, אלא לפי מי שאומר את הדברים

הבדיחה היהודית מספרת על שני גבאים בבית כנסת שהיו מסוכסכים ביניהם. בליל ראש חודש הכריז האחד 'יעלה ויבוא'. מייד קפץ השני וצעק: 'לא יעלה ולא יבוא'.

את התממשות הבדיחה הזאת אנחנו רואים באחת התופעות הכואבות של חיינו הציבוריים – אובדן היכולת להסכים על שום דבר. נוצר מצב שבו כל הצעה, יוזמה או רפורמה מקבלות תיוג פוליטי מיידי, ומאותו רגע גורלה נחרץ: אם היא באה מצד זה – הצד האחר חייב להתנגד. לא בשל תוכנה, אלא מפני ההנחה שהשתרשה שאסור בשום אופן להעניק הישג ליוזם ההצעה.

הפוליטיקה, שבמקורה נועדה לאפשר ניהול מוסכם של ענייני הציבור, נהפכה לכלי שמייצר את ההפך הגמור – חוסר הסכמה מובנה. שוב ושוב אנחנו רואים שהעמדות נקבעות לא לפי מה שנכון, צודק או מועיל לציבור, אלא לפי מי שאומר את הדברים. וכך, במקום בירור ענייני, אנו מקבלים התנגדות אוטומטית. במקום שיח שמחפש פתרונות, אנו מתבוססים במאבק שמחפש לכופף ידיים.

העיקר להתנגד

כל צידי הקשת הפוליטית התבטאו במרוצת השנים על ההכרח לעשות רפורמה במערכת המשפט ולהסדיר את היחסים בין הרשויות. הכול מבינים שהמצב הנוכחי בלתי-נסבל ויוצר דיקטטורה שיפוטית. אבל גם אחרי מאות שעות דיונים לא היה אפשר להגיע להסכמות, מפני שצד אחד סבר שעליו לסכל כל פשרה.

אותה תופעה הייתה במאבק על שחרור החטופים. אם הממשלה הובילה עסקה חלקית – התריסו כנגדה שצריך עסקה כוללת; וכשהיא הלכה לעסקה כוללת – ארגוני המחאה הפכו כהרף עין את המסר וצעקו 'עסקה חלקית'. כי זו נהפכה להנחת יסוד – חייבים להתנגד לכל דבר.

גם בסוגיית חוק הגיוס אנחנו רואים אותו דפוס. מי שהגישו הצעת חוק בממשלה הקודמת, עומדים עכשיו וצווחים בגרון ניחר שאותו חוק בדיוק הוא 'אסון'. הם אינם מוכנים להסכים לשום הסדר שיאפשר לתלמידי הישיבות ללמוד תורה ובה בעת יגייס אלפי חרדים שאינם לומדים, למסגרות מותאמות לאורח חייהם.

הם כביכול רוצים שוויון בנטל והקלה על אנשי המילואים, אבל משיגים תוצאה הפוכה. וכי מישהו מעלה על דעתו שאי-הסדרת מעמדם של לומדי תורה יעודד גיוס? האם המצב שבו כל תלמיד ישיבה הלומד תורה במדינת היהודים נהפך לעבריין וצפוי למעצר, ייצור נהירה של צעירים חרדים אל הבקו"ם? אין בר-דעת אחד הסבור כך. אז למה להתנגד? כי ככה.

לבן מול יעקב

אין זו תופעה פוליטית בלבד. השיח נהפך לאגרסיבי יותר, החשדנות גוברת, והסולידריות – אותה תחושת 'יחד', שהיא מקור כוחו ועמידתו של עם ישראל – נשחקת והולכת. במקום לראות את כולנו שותפי גורל, אנו רואים מולנו יריב שצריך לכופף את ידו.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על לבן הארמי, שזו בדיוק הייתה דרכו – לשבור את ההסכמות ולשנות שוב ושוב את הכללים, כדברי יעקב אליו: "וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". אולי נהיה בני יעקב ולא ממשיכי דרכו של לבן?


שחיקת ה'יחד'. במקום בירור ענייני, אנו מקבלים התנגדות אוטומטית

  יש חדש

ימי סגולה ואור

שבת זו, ט' בכסלו, היא יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש, רבי דובער, בנו של בעל התניא, שנסתלק בשנת תקפ"ח, ונטמן בעיר ניז'ין שבאוקראינה. ביום ראשון, י' בכסלו, יצוין יום גאולתו, שבו שוחרר ממאסר שנה קודם לכן (בתקפ"ז). הציבור מוזמן להתוועדויות בבתי חב"ד.

'עסקים מאירים'

בעלי עסקים ומשרדים מוזמנים להצטרף ליוזמת 'עסקים מאירים', בהזמנת חנוכיית ענק בגובה מטר (במחיר מיוחד), עם ציוד הדלקה נלווה וערכת אווירה לקישוט ברוח החג. החנוכייה תעניק נוכחות ובולטות לעסק, ותזכה אתכם בשותפות בפרסום החג וערכיו. תוכלו גם לבקש רב להנחיית טקס ההדלקה אצלכם. להזמנת החנוכייה חפשו 'חנוכייה לעסק' או באתר 'חב"ד ישראל' (חגים/חנוכה).

משחק חנוכה עלילתי

'מכבים במצודה' הוא חדר בריחה בקופסה, שיכניס את כל המשפחה לעלילה היסטורית סוחפת באווירת החנוכה. שבו עם הילדים ליד החנוכייה, וצאו להרפתקה שתעניק לכם שעות של כיף וגם המון ידע על החג. חפשו 'מכבים במצודה', או באתר 'חב"ד ישראל' (חגים/חנוכה).

  שלחן שבת

אימהות מברזל – סוד החינוך

על הפסוק שנאמר על ארץ ישראל (דברים ח,ט) "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל" מובא בכתבי האריז"ל ש'ברזל' ראשי תיבות – בלהה, רחל, זלפה, לאה. והלוא ארבע האימהות הן שרה, רבקה, רחל ולאה; ומדוע נמנו כאן בלהה וזלפה במקום שרה ורבקה?

פסוק זה נאמר לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ, ויש לזה קשר לעבודה הרוחנית של בני ישראל בארץ ישראל דווקא. בהיותם במדבר הייתה העבודה הרוחנית של קידוש הגשמיות 'כללית' בלבד, ולכן גם החלוקה ביניהם הייתה לארבעה דגלים – מחנות – בלבד; אבל בארץ ישראל החלה 'עבודת הבירורים' הפרטנית, ושם החלוקה היא לשנים-עשר שבטים, הקשורים עם ארבע נשות יעקב.

החוסן של האימהות

שרה ורבקה היו ההכנה הכללית לחינוך ילדי ישראל, אבל אחר-כך באו בלהה, רחל, זלפה ולאה והעניקו לבניהן חוסן ועוצמה, המרומזים בראשי התיבות של שמן – 'ברזל'. ברזל מסמל דבר חזק ויציב, שאינו נוטה הצידה.

כל יהודי צריך למלא את תפקידו מתוך עמידה איתנה כברזל, שלא להתרשם מהרוחות המנשבות בעולם. זה נעשה על־ידי החינוך שהאימהות היהודיות מעניקות לילדיהן כבר בגיל רך. החינוך הזה העניק לשנים-עשר השבטים חוסן ונחישות, וכך נעשו "שבטי י־ה".

פעולה קטנה ומכריעה

'עבודה פרטנית' משמעותה שאין מסתפקים באווירה הכללית, אלא יורדים לפרטים, וכל פרט חשוב, כמו שנאמר "מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת" (זכריה ד,י). אדם עשוי לחשוב שהצלת עם ישראל תלויה דווקא בהפיכת עולמות ובפעולות שיקבלו כותרות בעיתונים. אבל נאמר (מלכים־א יט,יא): "לֹא בָרוּחַ ה'... לֹא בָרַעַשׁ ה'". דווקא בדברים הקטנים, נאמר בזוהר (חלק ג, רכג־רכז), "שם בא המלך".

יש לפעול בכל עניין של קדושה, גם אם זה דקדוק קל של דברי סופרים, בלי להתחשב בשאלה כיצד העשייה נתפסת בעיני הזולת. על כל אחד לזכור שהואיל וביכולתו לפעול בכך, אם הדבר קל או חמור, פעולה זו יכולה להכריע את כף המאזניים ותביא אותו ואת כל העולם לכף זכות, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה ג,ד).

לא חיפשה מהפכן

דוגמה לחינוך כזה נתנה חנה לבנה, שמואל, כשביקשה בתפילתה (שמואל־א א,יא): "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים". נאמר בגמרא (ברכות לא,ב) שחנה ביקשה שבנה יהיה "מובלע בין אנשים", כלומר, לא יהיה 'ראש כל בני הגולה'. שלא יבלוט, שלא יהיה הגאון הגדול ביותר, אלא לדעת שהוא שייך לקב"ה ולא למישהו אחר.

אבל על־ידי הליכה בדרך זו נעשה שמואל בדורו "כמשה ואהרון בדורם" (ראש השנה כה,ב), ויתרה מזו – "שמואל שקול כנגד משה ואהרון" (ברכות שם).

(תורת מנחם, כרך כז, עמ' 338)

  מן המעיין

יציאת יעקב לחרן

תפילה לקראת האתגרים

״ויפגע במקום״ (בראשית כח, יא). רש"י מפרש: "ורבותינו פירשו לשון תפילה״. ללמדך שהואיל והניסיונות המזומנים לאדם כשהוא נפגש פנים אל פנים עם ענייני העולם קשים מהניסיונות העומדים לפניו בהיותו בארבע אמות של תורה, לכן טרם יציאתו מעולמה של תורה וכניסתו לענייני העולם, עליו לעורר רחמים על עצמו ולהתפלל לה׳ שיעזרהו ויסייעהו שיוכל להחזיק מעמד במערכה הכבדה ובניסיונות העומדים לפניו.

(הרבי מליובאוויטש)

אל ייאוש

יעקב תיקן תפילת ערבית (ברכות כו). יש בזה רמז, שאפילו אם האדם מצוי בתכלית השפלות והחושך, בבירא עמיקתא, אחרי היותו ברום המעלות – אל יתייאש, אלא יחגור שארית כוחו ויתאמץ בתפילה.

(שם משמואל)

ריב האבנים

״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו״ (בראשית כח,יא). התחילו מריבות זו עם זו – זאת אומרת עליי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עליי יניח צדיק. מייד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזה שנאמר (שם יח): ״ויקח את האבן אשר שם מראשותיו״.

(רש״י)

כשיש אחדות אין קנאה

סוף-סוף מה הועיל הקב״ה בתקנתו? הלוא ראשו של יעקב היה מונח רק על מקצת האבן, ושוב יש מקום לריב בין חלקי האבן. אלא שכשיש אחדות – אין קנאה ואין קטטה.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

יסוד אחד

רבי נחמיה אמר: נטל ג׳ אבנים (בראשית רבה סח). אפשר לומר שנטל ג׳ אבני יסוד אשר העולם עומד עליהן – תורה, עבודה וגמילות חסדים. התחילו הללו מריבות זו עם זו. היינו, כל אחת אמרה אני העיקר, עליי יניח צדיק את ראשו. אבל הקב״ה אומר: כולן צריכות להיות צמודות זו לזו, ועשאן כולן אחת – יסוד אחד ביהדות.

(עיטורי תורה)

כאן שכב

״וישכב במקום ההוא״ (בראשית כח,יא). ״רבי יהודה אמר: כאן שכב, אבל כל י״ד שנה שהיה טמון בבית עבר – לא שכב. רבי נחמיה אמר: כאן שכב, אבל כל כ׳ שנה שעמד בביתו של לבן – לא שכב".

(מדרש רבה)

בידך אפקיד רוחי

מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. יעקב לא ישן בארבע-עשרה השנים שלמד תורה בבית עבר, וגם לא בעשרים השנים שעשה בבית לבן. וסימנך: כתיב (תהילים לא) ״בידך אפקיד רוחי״. יעקב ישן בתוך ה'ידך', כלומר, בין ארבע-עשרה השנים שעשה בבית עבר לבין עשרים השנים שעשה בבית לבן.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

רצו עבדיך את אבניה

בבית המדרש של שם ועבר ודאי היה מצעו נוח יותר, ואף-על-פי-כן הייתה שנתו על האבנים, אבני ארץ ישראל, טובה יותר, שכן ״רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו״. עז ביותר רצונם של עבדיך הצדיקים באבניה, וחן אדמתה רב יותר בעיניהם.

(יד יוסף)

  אמרת השבוע

מקור העצבות

כאשר אדמו"ר ה'אמצעי' (רבי דובער שניאורי) מליובאוויטש, בנו של רבנו הזקן בעל התניא,  היה ילד, פעם אחת חזר בערב מה'חדר' ומצא כמה מנכבדי החסידים יושבים יחדיו, והצטרף אליהם. בין היושבים היו גם שני חסידים גדולים בדעת וגם עשירים, והבעת פניהם הייתה רצינית וקודרת משהו.

שאל אותם אחד החסידים: "מדוע אתם עצובים כל-כך?".

השיבו השניים: "המצב הכלכלי נעשה קשה ועסקי הפרנסה נפגעים".

הילד דובער שמע את הדברים והגיב: "הלוא זה פסוק מפורש, שמופנה כלפי השוטים: 'עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם' (תהילים קטו,ד) – עיצבון רוחם בא בשל ענייני כסף וזהב, שהם סבורים כי האדם משיגם במעשיו ובכוחו"...

  גאולהפדיה

עבודת ה' בכל דבר

דָעֵהוּ. יש דברים שברור כי הם חלק מעבודת ה' – תפילה, לימוד תורה, קיום מצוות. מנגד יש דברים שאסור לעשות – כל איסורי התורה וגזירות חז"ל. אך בין שני התחומים הללו משתרע שטח פנוי לכאורה, שבו נכללים הצרכים הגשמיים – אכילה, שתייה, שינה, עבודה, מסחר, טיול וכו'. מה דינו של חלק זה?

החסידות מלמדת על בסיס הוראת המשנה (אבות ב, משנה יב): "כל מעשיך יהיו לשם שמיים", ועל יסוד הפסוק (משלי ג,ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", שאין שום דבר פנוי מעבודת ה'. גם דברים שהם 'מעשיך' ו'דרכיך' – צרכים ועיסוקים שלך – צריכים להיות מופנים לעבודת ה', אם בבחינת 'לשם שמיים' אם בדרגה העליונה יותר – 'דעהו'.

גישה זו נובעת מתפיסה מעמיקה של 'אחדות השם'. האמת האלוקית חובקת את המציאות כולה. "הכול הוא אלוקות, ואלוקות היא הכול", כפתגם הידוע. נמצא אפוא שאין שום מקום למציאות אחרת מלבד זו האלוקית. המחשבה שיש תחום ששייך לקב"ה מול תחום של חיים אישיים, סותרת את 'אחדות השם'.

שאלו את החסיד המפורסם רבי בנימין קלֶצקֶר, איך אפשר שאדם השקוע בעסקים או בעניינים גשמיים אחרים יוכל בה בעת להיות בבחינת 'דעהו'? השיב החסיד: הלוא אנו רואים שבשעת התפילה, ואפילו בתפילת העמידה, נופלות מחשבות בענייני עסקים; מה הפלא אפוא שבשעת העסקים נופלות מחשבות על 'אין עוד מלבדו'!...

מפיצים באהבה

דניאל בן-דוד

בן 34

תושב בית שמש, עובד ב'איחוד הצלה', ובשבתות מפעיל בית כנסת לציבור מגוּון. כשלוש שנים מזמין על חשבונו את 'שיחת השבוע'

התחלתי להפעיל בית כנסת בשבתות בבית המתנדב של 'איחוד הצלה' ברמת בית שמש ג. בא אלינו קהל מגוּון, שמקצתו לא היה מוצא את מקומו בבתי כנסת אחרים. ראיתי עד כמה האנשים אוהבים את עלון 'שיחת השבוע' והתחלתי להזמין אותו ישירות מהמרכז, כשאני מממן את כל העלות.

בתוך כך נפתחו בשכונה עוד בתי כנסת, ויש מישהו שבא אליי ואני נותן לו עלונים בעבור בית הכנסת שלו ועוד כמה בתי כנסת באזור.

בשנתיים האחרונות אני כל הזמן במילואים – בעזה, בלבנון, בסוריה ובגבול מצרים – וחוזר הביתה לשבתות, לראות את המשפחה ולהפעיל את בית הכנסת.

  מעשה שהיה

החסיד העקשן לא ויתר

מיום ליום גדל שיברון ליבו. אחרי כל מאמר ששמע ולא הבין הסתגר בחדרו, בוכה מעומק ליבו. "בול עץ!", הטיח בעצמו, "בור ועם-הארץ, חסר דעת ובינה שכמותך!"

התרגשות שררה באותו יום בעיירה לֵיפְּלֵי שבבלרוס – אורח בא מהעיירה ליובאוויטש ויחזור מאמרי חסידות חדשים שנאמרו זה עתה מפי הרבי.

אלה היו הימים שאחרי הסתלקותו  של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. את מקומו מילא בנו, רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי' (נולד ונסתלק בט' בכסלו). הוא העתיק את מרכז החסידות לעיירה ליובאוויטש, והנהיג סדרים חדשים בלימוד תורת החסידות, בדגש על העמקה ויגיעה.

הרבי הורה לחסידים שבאו אליו כי בשובם לבתיהם יחזרו בערים ובעיירות שבהן יעברו את מאמרי החסידות ששמעו.

בעיר ליפלי התגורר החסיד ר' יקותיאל, שפרנסתו הייתה ממכירת מלח. חסיד אמיתי היה, עובד ה' בכל ליבו ונפשו. תפילתו הייתה מלאת חיוּת, והייתה נמשכת שעות רבות. עם זה היה בעל כישרונות מוגבלים למדי. ידיעותיו בתורה בכלל ובתורת החסידות בפרט מועטות היו.

כחמש-עשרה שנה היה חסיד מסור ונאמן של רבנו הזקן. היה מבקר אצלו מדי שנה בשנה, הקשיב לדברי החסידות שהשמיע, וקלט כפי יכולתו.

אחרי הסתלקות רבנו הזקן לא מיהר לנסוע לליובאוויטש, אל בנו. קשור היה בכל נימי נפשו לרבו ולא בנקל היה מסוגל להתקשר למישהו אחר.

האברך הצעיר שבא היישר מליובאוויטש שהה בעיירה כשבוע ימים, ובכל יום חזר מאמר חסידות אחר. האברך ניחן בהבנה מעמיקה ובכישרון דיבור מעולה. המאמרים עסקו בסוגיות עמוקות ובמושגים מופשטים, והקהל השתומם לנוכח הבהירות שבה נתבארו והוסברו. באותם ימים היו הכול מפלפלים בדברי החסידות, חוזרים ומתדיינים, שואלים ועונים.

גם ר' יקותיאל הקשיב. הבין שאלה עניינים עמוקים מאוד, סוגיות מופלאות – אך הוא לא הצליח להבינם.

הדבר חרה לו מאוד. הוא כבר חסיד ותיק, ששמע מאמרי חסידות מפי רבנו הזקן; ופתאום מופיע אברך צעיר, אפרוח ממש, חוזר על מאמרי חסידות בשטף, כולו 'חי' את הדברים – והוא, יקותיאל, אינו קולט.

מיום ליום גדל שיברון ליבו. אחרי כל מאמר ששמע ולא הבין הסתגר בחדרו, בוכה מעומק ליבו. "בול עץ!", הטיח בעצמו, "בור ועם-הארץ, חסר דעת ובינה שכמותך!".

למדן לא היה, אבל עקשן גדול היה גם היה. הוא לא ויתר. האברך כבר עמד להמשיך בדרכו, אך ר' יקותיאל ביקש ממנו: "הישאר כאן עוד כמה ימים ולמד איתי את המאמרים. אפצה אותך על העיכוב".

האברך ניאות והשתכן בביתו. את ניהול החנות הטיל ר' יקותיאל על בני ביתו, והוא פינה את כל ימיו ולילותיו ללימוד עם האברך. שלושה שבועות ישב עימו האברך, מסביר את המאמרים כמיטב כישרונו. אך ללא הועיל; הדברים היו למעלה מהשגתו של ר' יקותיאל.

בלב נשבר נאלץ לשחרר את האברך, והוא נשאר שבור ומדוכא. דמעות רבות שפך, קרא מזמורי תהילים וצם ימים שלמים בתחינה לה' שיפתח את מוחו.

לבסוף החליט: צריך לנסוע לרבי, לליובאוויטש. שם נגלה לעיניו עולם חדש: עשרות חסידים יושבים בצוותא ושוקדים על לימוד חסידות. לימוד בהעמקה גדולה כל-כך היה בעבורו דבר חדש.

בליל שבת השמיע הרבי מאמר חסידות. ר' יקותיאל היה מאושר לגלות כי הוא שומע ומבין. הוא אף הצליח לחזור על-פה על חלק מהמאמר. ואולם למחרת השמיע הרבי עוד מאמר, עמוק יותר, שהיה הסבר וביאור למאמר של אמש. מאמר זה לא הצליח ר' יקותיאל להבין. אך כשהביט סביבו נוכח כי האברכים הצעירים הבינו גם את הביאור, והם מתפלפלים בו מתוך הבנה רבה.

כל הלילה בכה ר' יקותיאל מעומק ליבו, וביום המחרת התענה וקרא ברגש פרקי תהילים. ביום שני נכנס אל הרבי ל'יחידות' ושפך את מר ליבו. "אין לך דבר העומד בפני הרצון", ענה הרבי. "כאשר רוצים באמת – גם החושים מתרחבים".

כששמע ר' יקותיאל שהדבר תלוי ברצונו, היה ברור לו שישיג את מבוקשו. "אני נשאר כאן", שיגר הודעה לבני משפחתו.



ציונו של אדמו"ר ה'אמצעי' בניז'ין. "סדרים חדשים בלימוד החסידות"

ארבעה חודשים ישב בחצר הרבי. את כל כוחות גופו ונפשו גייס, והרגיל את עצמו להתרכז בעניין אחד שעות רבות. עשרות פעמים חזר על אותו עניין. האברכים הצעירים עזרו לו, אך בעיקר הִרבה להתבודד במרתף בית הכנסת או בעליית הגג, ולהתבונן בדברים.

בחלוף תקופה זו סיפר ר' יקותיאל כי נעשה ברייה חדשה. מוחו נפתח, והוא חש שנעשה מסוגל להבין גם דברי חסידות עמוקים. הוא שב לביתו אדם חדש לחלוטין.

ברבות הימים נעשה ר' יקותיאל מגדולי המבינים בתורת החסידות. את ספרו המעמיק ביותר של אדמו"ר האמצעי, הספר 'אמרי בינה', כתב במיוחד בעבורו.

רבנו הזקן בירכו בשעתו באריכות ימים, והוא אכן חי כמאה שנה, ואף היה מחסידי הרבי ה'צמח צדק' ובנו רבי שמואל (המהר"ש). ה'צמח צדק' אמר עליו:  "ר' יקותיאל הוא דוגמה חיה לדברי חז"ל: 'יגעת ומצאת – תאמין'!".

(על-פי אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג)

  רציתי לשאול

עם הרב זושא אלפרוביץ'

משפיע ישיבת תומכי תמימים קריית גת

מהי 'התבוננות' שעליה מדובר במאמרי החסידות, והאם היא שייכת לבני דורנו?

האם התבוננות על-פי החסידות שייכת לאנשים כמונו? – בהחלט כן. האם אנחנו יכולים להגיע למדריגת ההתבוננות של חסידים בדורות הראשונים – חד-משמעית לא. אנחנו צריכים להיות מציאותיים ולהכיר את עצמנו ואת יכולותינו, אבל בהחלט יש לכל אחד ואחד אפשרות להתבונן ברמה השייכת למושגים שלנו.

התבוננות משמעותה שאחרי שלמדתי עניין מסוים בחסידות והבנתי אותו היטב, אני יושב עם עצמי ומתבונן בו, כדי לקרב אותו אליי. בשעת הלימוד הייתי מרוכז בהבנת הסוגיה ברמה השכלית, וההתבוננות עניינהּ לחבר את העניין איתי, להפנים את משמעותו לחיי, ולחתור שהעניין הזה ישנה בתוכי משהו.

למשל, למדתי את הסוגיה של 'יש מאַיִן', שבעצם העולם אין לו שום מציאות משלו, וכל קיומו נובע מהחיות האלוקית שבוראת ומהווה אותו יש מאַיִן בכל רגע ורגע. בשעת הלימוד הייתי מרוכז בהבנת הרעיון ובהשכלה שבו, ואם זה יישאר כך, הרעיון עלול להישאר תיאורטי בלבד.

זה המקום של ההתבוננות. אחרי שהבנתי היטב את הסוגיה, אני צריך להתבונן בה ולהפנים את משמעויותיה. התבוננות כזאת תחדיר לתוכי את ההכרה וההרגשה שבעצם 'אין עוד מלבדו' וכי כל המציאות היא בעצם ביטוי של האלוקות. מזה גם נגזרות משמעויות מעשיות, איך אני חי את חיי ואיך אני מתבונן על אתגרי החיים.

ההתבוננות יכולה להיעשות בכל עת, אבל הזמן המועדף בעבורה הוא לפני התפילה, כהכנה לקראתה. בעקבות ההתבוננות בעניין אלוקי, בענייני תורת החסידות, התפילה תהיה אחרת, וכשהיהודי יאמר 'שמע ישראל... ה' אחד', יפנים את משמעות ההכרה באחדות ה'.

  פינת ההלכה ומנהג

מי מברך שבע ברכות

שאלה: האם אפשר לכבד את החתן באחת מברכות 'שבע ברכות'?

תשובה: חז"ל תיקנו לברך שבע ברכות מיוחדות בכל סעודה הנערכת לכבוד החתן והכלה, ובהשתתפותם, בשבעת ימי המשתה.

את הברכות מברכים אם בסעודה משתתף מניין גברים בני מצוות, והם נוכחים בברכת המזון ובשעת הברכות. נהוג שלפחות שבעה מהם אוכלים לחם, והשאר יכולים להסתפק בפירות וכדומה, וכך יוכלו לברך בעשרה: 'נברך אלוקינו שהשמחה במעונו...'.

בסעודה הראשונה שלאחר החופה מברכים תמיד שבע ברכות. בשאר הסעודות זקוקים ל'פנים חדשות' – מי שטרם השתתף בסעודה לכבוד החתן והכלה בימי המשתה. רצוי שאיש זה יאכל לחם עימם בסעודה, והאשכנזים מקילים אפילו אם אין לו אפשרות לאכול. אם אין 'פנים חדשות' - מברכים 'אשר ברא' בלבד.

השבת עצמה נחשבת 'פנים חדשות', וכמו-כן יום טוב בשתי סעודותיו - לילה ויום. על חול המועד ופורים נחלקו הדעות. חנוכה וראש חודש אינם נחשבים 'פנים חדשות'.

מברכים את הברכות אחרי ברכת המזון, על כוס נוספת. נהוג לחלק את הברכות לכמה אנשים. מברכים בקול רם, שיישמע לחתן ולכלה ועוד לתשעה אנשים לפחות. עם סיום ברכות הנישואין מברכים 'הגפן' על כוס ברכת המזון. לאחר שתיית המזַמֵן מכוסו, מערבים את שתי הכוסות ושוב מחלקים אותן לשתיים – אחת לחתן ולמסובים עימו, ואחת לכלה ולמסובות עימה.

החתן עצמו לא יברך. אחד הטעמים לכך הוא שהברכות הן לחתן ולכלה, ואין מקום שהחתן יברך את עצמו. ויש שכתבו שבשעת הדחק, כגון שאין מי שיודע לברך כהלכה מלבד החתן, יכול הוא לברך.

מקורות: כתובות ז,ב. רמב"ם הל' אישות פ"י. טושו"ע אה"ע סי' סב, ונו"כ. שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות נו. ענבי הגפן ח"א פ"ו אות מז. הנשואין כהלכתם פ"י סכ"א-לא, ופרק יד, וש"נ.

  חיים יהודיים

הדיין שזִרבב את עזה

הוא זכה לכינויים 'הדיין הלוחם', ו'המזרבב של עזה', ונהפך לפנים המזוהות ביותר עם השמדת תשתיות הטרור בעזה. מי שהפך לאימת המחבלים ותומכיהם מסכם שנתיים מסוכנות

תעודה זהות. הרב אברהם זרביב, בן 53, דיין בבית הדין הרבני בתל-אביב, תושב בית א-ל, לשעבר נשיא מכינה קדם-צבאית לנוער דתי מהפריפריה. לוחם מילואים בגבעתי. השתתף באינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן. בחרבות ברזל התנדב להפעיל D9, הרס מבנים, צילם סרטונים עם תפילות ודברי תורה, זכה לכינוי 'הדיין הלוחם' ועל שמו הוטבע הביטוי 'לזרבב את עזה'.


הרב זרביב במערת המכפלה. "המסלול האמיתי"

שורשים. נולדתי במשפחה של תורה. אבא שעלה מצרפת בשנת תשי"ד, למד במרכז הרב ובכפר הרא"ה. בהמשך מונה לדיין. כל הילדות שלי הייתה סביב תורה. אשתף באנקדוטה: אחרי שסיימתי מסלול בסיירת גבעתי נפגשנו עם ההורים, ומה הביא לי אבי מתנה? 'אוצר הפוסקים'. המסר שלו היה: סיימת מסלול? יופי, הנה המסלול האמיתי.

דיינות. אני משמש דיין כעשר שנים. התחלתי בחיפה, והמשכתי לנתניה, פתח-תקווה, אריאל ובשנים האחרונות בתל-אביב. השליחות בתחום הדיינות עצומה, ותקצר היריעה מלפרט.

הצלה. כניסה לבתים גרמה בעבר לנפגעים רבים מקרב חיילינו. שינינו את שיטת הלחימה – מטהרים מבחוץ, וכך ירדה עקומת ההרוגים כמעט לאפס. זו נעשתה בשטח שיטה מצילת חיים.

שיטה. המחבלים בנו מאות קילומטרים של מנהרות, בשאיפה לגרור את צה"ל פנימה. השיטה שלנו שינתה את התמונה: הפלנו בתים על מנהרות, ריסקנו את הקומה העליונה של הטרור.

חיזוק. קראתי בשם ה' בכל מקום. הוצאנו מאות סרטונים של חיזוק, שקיבלו במצטבר מיליוני צפיות. מה שגופים רשמיים לא עשו, אנו זכינו לעשות. העם ראה שהקב"ה נוכח בפעילותנו והעורף התחזק מאוד. זכיתי שאשתי וילדיי היו חזקים לכל אורך המלחמה, אף שידעו באיזו סכנת חיים אני שרוי יום-יום כפשוטו.


בתוך הדחפור

תגובות. נפגשתי בהפוגות עם הציבור, והתגובות בלתי-ניתנות לתיאור. אימא שכולה פגשה אותי בימים האחרונים ואמרה: "הרמת אותנו ממש, חיזקת אותנו". גם מי שניסו בהתחלה להצר את פעילותי מברכים עליה בדיעבד.


בפגישה עם הרמטכ"ל. המבקרים בירכו בדיעבד

זכות. נשאלתי לא פעם: 'מה לדיין ולמלחמה?'. תשובתי: זכינו להציל חיים בהיקפים עצומים. זכינו לפרק לאויב שכונה אחר שכונה. למיליון עזתים אין עכשיו לאן לחזור. כל רוקדי הכיכרות שחגגו על דם יהודים, מייללים.

גילוי. עזה היא מלשון עזות. ראו את הגל הרוחני העצום של החטופים, שגילו את הקב"ה בתוך המנהרות. אין-ספור חיילים התחזקו וקידשו את השם.

תניא. יש לי הכרת הטוב לחסידי חב"ד שנתנו לי מטבע של הרבי בטרם נכנסתי לעזה, והוא ליווה אותי כל ימי המלחמה. אני זוכה ללמוד תניא, ורואה במוחש איך הנאמר שם על הנשמה האלוקית מתרחש במציאות.

ניסים. אחד הניסים הגדולים קרה לי בשבוע הזה לפני שנה. נפלו על הדחפור קורות בטון של בית בעזה, ועליתי על גגו כדי להוריד אותן, ופתאום צלפו עליי וניצלתי בנס! בכל יציאה הביתה בירכתי הגומל. אין שבוע שלא קרס עליי בית.

גאולה. אני משוכנע שאנחנו חשים פעמי גאולה. היכינו את האויבים מדרום ומצפון. היינו בחושך גדול, ואיפה אנחנו היום! כותשים את האויב, והוא מסתתר ולא מגיב. ומה קרה באיראן? בסוריה? אנחנו רואים התעוררות גדולה בזירה הרוחנית. וּודאי שבזכות ההתעוררות הזאת נזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלמה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)