שאלה: האם מחילת חוב בלב נחשבת מחילה על-פי ההלכה?
תשובה: אף שרוב הפעולות הממוניות דורשות קניין, הרי כאשר אדם מוחל לחברו על חוב כספי – בדרך כלל די באמירה בפה, ואין צורך בקניין (כשיש שטר או משכון מצינו מחלוקת אם מועילה מחילה בפה). עם זה, המחילה צריכה להיעשות ביישוב הדעת וברצון גמור, ולא מתוך צחוק, קלות דעת או כפייה. מחילה באונס – אינה מחילה.
מלווה שכתב ללווה שהוא מוחל לו – גם זה מועיל, ואף אם כתב "קיבלתי את הכסף", אף שבפועל לא קיבל, הרי הלווה נפטר מן החוב. במקרה כזה אין המלווה רשאי לתבוע מהלווה את הכסף, ואף אם הלווה בא מעצמו ומבקש לשלם – על המלווה לומר לו שהוא פטור מכך.
נחלקו הפוסקים אם מחילה בלב בלבד מועילה. יש הסבורים שכן, ויש האומרים שרק בענייני קודשים מצינו שמחשבה פועלת. בכל אופן, מחשבה כללית כגון 'אולי אמחול לו' אינה נחשבת מחילה.
נראה שמחילה בלב תועיל רק כאשר יש אומדנא ברורה. כלומר, סימן או מעשה שממנו ניכר באמת שמחל בליבו. למשל, אם עבר זמן רב מאז מועד הפירעון והלווה לא תבע את החוב (ולא רק מפני שהלווה חמקן), ומתנהג כלפי הלווה כאילו מחל – אפשר לומר שמחילתו בלב חלה.
כאשר הלווה עני, יש שכתבו שיש יותר מקום להחשיב זאת כמחילה, משום שיש כאן גם היבט של נתינת צדקה.
אך כל עוד המלווה אומר "רק חשבתי למחול", ולא ברור ומוחלט שכך הרגיש בליבו – אין זה נחשב מחילה גמורה.
מקורות: קצוה"ח חו"מ סימן יב סק"א, וראה נתיבות בביאורים שם סק"ה, פתחי חושן הלכות הלוואה סי' יב, סעיפים א' ב' וז' והמ"מ שם. דרכי חושן עמ' קמו והלאה. משפטי התורה ח"ב סי' מא והמסומן שם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
