הרבנית השפילה את מבטה. "החוב שלנו לבעלי החנויות גדול מדי", אמרה. "הם מסרבים לאפשר לנו לקנות בהקפה. אני מרגישה בושה לקנות בלי לשלם"
זה היה יום חמישי בערב. בביתו של רבי ישעיה שיינר, האדמו"ר מקרסטיר, לא היה קמח לחלות ולא מצרכים כלשהם בעבור סעודות השבת. "מה נאכל בשבת? מה נציע לאורחים?!", שאלה הרבנית את בעלה.
רבי ישעיה מקרסטיר
רבי ישעיה התגורר בכפר קרסטיר (בּוֹדְרוֹגְקֶרֶסְטוּר, בצפון-מזרח הונגריה) ונודע כמכניס אורחים גדול וכאבי העניים והרעבים. הללו ידעו כי בכל שעה ביתו פתוח לכל רעב, והוא יזכה לארוחה חמה. נוסף על הכנסת האורחים היה מפזר כספים לצדקה ביד רחבה. כשלא נותרה פרוטה בכיסו, היה לוֹוה כסף כדי להוסיף לתמוך בנזקקים. הוא היה נוהג לומר: "אין הולכים לישון בלילה אם יש בבית אפילו פרוטה אחת. כל מה שיש מחלקים לעניים".
באותו יום חמישי לא נותר בבית דבר. הרבנית ביקשה מבעלה כסף כדי לקנות קמח ומצרכים אחרים בעבור האורחים הרבים שעתידים לפקוד אותם בשבת. "לצערי הרב אין לי פרוטה לתת לך", השיב רבי ישעיה. "קני את המצרכים בהקפה ונפרע את החוב בהמשך השבוע".
הרבנית השפילה את מבטה. "החוב שלנו לבעלי החנויות גדול מדי", אמרה. "הם מסרבים לאפשר לנו לקנות בהקפה. אני מרגישה בושה לקנות בלי לשלם".
מחוגי השעון התקדמו. בחוץ השתוללה סופה חורפית. רוחות עזות ושלג כבד. בעוד זמן לא רב החנויות עתידות להיסגר, אם לא נסגרו קודם לכן, בשל הסופה.
אך רבי ישעיה לא הניח לעצמו להתייאש. הוא התחזק בביטחון בה' שישלח לו את כל הדרוש לצורך השבת וביד רחבה. "עד שישועת ה' תגיע, עשי מה שבידך לעשות. הרתיחי מים בסיר, וה' יהיה בעזרנו". הרבנית שמעה בקולו והעמידה סיר מים על הכיריים.
הדקות חלפו והישועה טרם באה. הרבנית הייתה מודאגת מאוד. לבסוף נכנסה לחדרו של רבי ישעיה. "מה נעשה?", שאלה בקול מודאג. "המים בסיר כבר מתאדים. איזו סעודת שבת תהיה לנו בלי חלות ותבשילים?".
פתאום נשמעו דפיקות בדלת. הרבנית מיהרה לפתוח, ובפתח עמד יהודי מכוסה כולו פתיתי שלג. הוא רעד מקור והתנשף בכבדות. הרבנית הכניסה אותו מייד הביתה.
רבי ישעיה ניגש אליו ובמאור פנים פשט ממנו את מעילו והגיש לאיש בגדים נקיים ויבשים. הרבנית העמידה לפניו כוס תה חם, כדי להשיב את נפשו.
כששב האיש לאיתנו והצבע חזר ללחייו, הוציא מכיסו שקית קטנה והושיטה לרבי ישעיה. "אלה כספי המעשרות שלי מששת החודשים האחרונים", אמר. "שמעתי רבות על הכנסת האורחים שלך, והחלטתי לתת לך את המעשרות שלי".
רבי ישעיה חייך בענווה. הוא קיבל את השקית ומסר אותה לידי רעייתו. "גשי בזריזות לשוק בטרם ייסגר", אמר. למרבה הפלא, הכסף שבשקית הספיק בדיוק לקניית כל המצרכים בעבור ציבור האורחים הגדול שפקד את ביתם בשבת.
בינתיים שוחח רבי ישעיה עם האיש. "מנין באת?", שאל.
"אני מתגורר בעיר טוקאי ויש לי כרם שמהענבים הגדלים בו אני מייצר יין", השיב האיש. טוקאי הייתה ידועה בענבים המשובחים הגדלים בה וביין האיכותי המופק מהם.
הוסיף האיש וסיפר:
"לפני כמה שעות עלה בדעתי לנסוע לקרסטיר לשבת ולמסור לידי הרבי את כספי המעשרות שלי ממחצית השנה האחרונה.
"מזג האוויר היה נאה ונוח, ואולם כמה דקות אחרי שיצאתי מהבית החלו השמיים להתקדר בעננים כבדים. הבנתי שהדרך הולכת להיות קשה.
"החלטתי לסוב על עקביי ולחזור לביתי. התחלתי לצעוד בדרך חזרה, אבל הרצון להמשיך בדרכי לקרסטיר היה חזק ממני. חזרתי בי, והמשכתי ללכת לקרסטיר על אף הסופה.
"בינתיים החל לרדת שלג. שוב חשבתי לחזור הביתה, אך כשניסיתי לחזור לדרך המוליכה לטוקאי, החלו לנשב מולי רוחות חזקות מאוד, שלא אפשרו לי להתקדם ולצעוד בכיוון הזה. לא נותרה לי ברירה אלא להמשיך לעבר קרסטיר.
"כמה פעמים מעדתי ונפלתי בדרך בגלל הרוחות החזקות והשלג. אבל הרגשתי שהרוחות החזקות כאילו דוחפות אותי כדי שאגיע בזריזות לקרסטיר".
כעבור זמן לא רב חזרה הרבנית ומאחוריה עגלה עמוסה בכל צורכי השבת. בעלה סיפר לה את סיפורו של האיש. הצדיק חייך ואמר: "כשיש לאדם ביטחון בה' יתברך, רוחות חזקות מגלגלות אליו אנשים והללו מביאים לו כל מה שהוא צריך".
(על-פי 'מי באר ישעיהו') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
