חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2027
ערב ש"ק פרשת וירא, ט"ז במרחשון ה'תשפ"ו (07/11/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2027
ואשיבה שופטייך כבראשונה
יש חדש
שני טעמים לאמירת פרשת העקידה
לעשות צדקה ומשפט
להבין את התכלית
שליחות של כל יהודי
מפיצים באהבה
מים על האש לסעודת שבת
רציתי לשאול
מחילה בלב
הגמ"ח שמחבר בין אורחים למתארחים

מס' 2027, ערב שבת-קודש פרשת וירא, ט"ז במרחשון ה'תשפ"ו (07.11.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

  עמדה שבועית

ואשיבה שופטייך כבראשונה

התיקון יהיה רק כשמוקדי הכוח האלה לא יוחזקו בידי קבוצה מסוימת, אלא יהיה בהם גיוון וייצוג לכל שכבות העם

בפרשת השבוע נקרא על סדום ועמורה והעונש שקיבלו. חז"ל מרחיבים ומספרים על מערכת המשפט של סדום, שהייתה מעוּותת מיסודה. על התיאוריות המחוכמות שבנו בניסיון ליצור לוגיקה מאחורי חוקי רשע. הייתה להם פילוסופיה מגובשת שהפכה את הטוב לרע ואת הרע לטוב.

התיאורים האלה על מה שקרה בסדום ועמורה משמשים תמרור אזהרה מפני הסכנה החמורה האורבת לחברה אנושית כאשר מערכת המשפט משחיתה את דרכה ומעדיפה שיקולים זרים מערכים של יושר והגינות, משפט צדק ואכיפה שווה לכול.

השורש נחשף

רבים בציבור תופסים את ראשם בתסכול, כשהם נחשפים לגילויים על מה שהתחולל בפרקליטות הצבאית, ועל הקנוניה — אין מילה אחרת — שנרקמה שם כנגד חיילים, שהוטלה עליהם המשימה הקשה, לטפל בהפרות סדר מצד המרצחים המתועבים של החמאס הכלואים בארץ.

"למה הם עשו את זה?", שואלים אנשים בכאב. "מדוע הדליפו סרטון מבושל, שקרי, שהכפיש את חיילינו בעולם כולו בהיקף שטרם היה כמותו?". בלתי־נתפס שקצינים בצה"ל פועלים במו ידיהם להשמצת המערכת הצבאית שהם חלק ממנה.

השאלות קשות ומטלטלות, אבל שורש הבעיה הוא — העדפת המערכת הפנימית מטובת המערכת הכללית וטובת העם. זה כמו אדם שרוצה להיפטר מפשפשים ושורף את כל הבית.

ואם נתעמק עוד יותר בשורשיה של הראייה המעוּותת הזאת, נבין שהיא נובעת מהמצב שבו הגמוניה מסוימת מחזיקה במוקדי כוח, וחשה שעליה להגן בכל מחיר על אחיזתה בהם. ההבנה הזאת יכולה להסביר את התנהלותה של מערכת המשפט בתחומים רבים, שהמכנה המשותף לכולם הוא הרצון למנוע כניסת כוחות אחרים למוקדים האלה.

לכן טוב שהפרשה יצאה לאור השמש ויוכל להתחיל תהליך של ריפוי. התיקון יהיה רק כשמוקדי הכוח האלה לא יוחזקו בידי קבוצה מסוימת, אלא יהיה בהם גיוון וייצוג לכל שכבות העם. כשיהיו שם אנשי ימין ואנשי שמאל, דתיים ולא־דתיים, אשכנזים ומזרחיים — לא יוכלו אנשי המערכות האלה לחשוב במושגים שבהם הם חושבים כיום, וגם לא יוכלו להתקיים קנוניות מהסוג שראינו עכשיו.

קשב לערכי יהדות

ואצלנו, כיהודים, מערכת המשפט חייבת להיות קשובה לערכים יהודיים. לא ייתכן שאירוע בהפרדה יהפוך לבלתי־חוקי, או שבית המשפט יורה לרבנים לעשות דברים הנוגדים את ההלכה. עם כל הכבוד לערכים אוניברסליים, אין הם יכולים להכריע את ערכי היהדות, שלאורם עם ישראל חי אלפי שנים.

גדולה התקווה שהטלטלה הנוכחית תוביל לתיקון המערכת, להשבת האמון בה, לשיתוף כל חלקי הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות בתוכה, וזו תהיה הכנה לתיקון האמיתי של מערכת המשפט — "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה" (ישעיה א,כו), בגאולה האמיתית והשלמה.


אברהם מתפלל על אנשי סדום. תמרור אזהרה (ציור: יהושע ויסמן)

  יש חדש

יום הולדת הרש"ב

ביום שלישי הבא, כ' במרחשוון, יחול יום הולדתו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש (נולד בשנת תרכ"א, לפני 165 שנים), נשיאה החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת תומכי תמימים. הרבי מליובאוויטש קרא להיכנס ביום הזה לבניין ישיבת תומכי תמימים, ולהתחבר מחדש להוויית הישיבה, שמעניקה את החינוך החסידי המיוחד, לפי היסודות שהניח מייסדה.

כינוס השלוחים העולמי

בשבוע הבא ייפתח בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. צפויים להשתתף בו כארבעת-אלפים שלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם. ביום שישי בבוקר יעלו כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ויזכירו את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה.

חגיגות החומש בארץ

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים בימים אלה 'חגיגות חומש' לתלמידי כיתות ב בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, שמתחילים ללמוד את חומש בראשית. החגיגות בערים נערכות ב'חגיגות החומש' המסורתיות בכפר חב"ד. הפעילות מתקיימת בבית חב"ד, בבית הכנסת השכונתי או בבתי הספר, ובסך הכול משתתפים בהן רבבות תלמידים ומוריהם.

  שלחן שבת

שני טעמים לאמירת פרשת העקידה

רבנו הזקן דן בשולחן ערוך שלו בטעם אמירת פרשת העקידה בכל יום ויום. במהדורה הראשונה כתב שתי סיבות: "כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה, וגם כדי להכניע יצרו לעבוד השם יתברך כמו שמסר יצחק נפשו". ואולם במהדורה האחרונה השאיר רק את "לזכור זכות אבות".

למעשה, אלה שתי מדריגות בעבודת ה', זו למעלה מזו. אדם שמוכן למסור את נפשו לקב"ה עומד במדריגה רוחנית נעלית ביותר, שבה הוא בטל לגמרי לקב"ה ואין לו קיום עצמאי כלל. ויכול אדם לעבוד את ה' גם ברמה נמוכה יותר, שבה עדיין נשאר בעל מציאות עצמאית, אבל מכופף את עצמו לרצון ה'.

בין ביטחון לאמונה

שתי המדריגות האלה מקבילות להבדל שבין אמונה לביטחון. אלה תכונות דומות, אך יש ביניהם חילוקים דקים. הבוטח בקב"ה מתבסס על ההכרה שכל צרכיו יינתנו לו מאת הקב"ה. הוא מציאות לעצמו, ומתוך הקיום האישי שלו, הוא משליך את יהבו על הקב"ה.

לעומת זה, אמונה היא תכונה שאיננה קשורה לאספקת הצרכים בעבור האדם, אלא היא תופסת את כל מהותו. אמונה במדריגה גבוהה מעוררת בלב האדם רצון להתמזג עם האלוקות ולאבד את הקיום הנבדל שלו. האדם העומד במדריגה זו חש שהוא וכל מה שיש לו אינם שלו, אלא של הקב"ה.

'האהבה המסותרת'

מסירת נפש דומה לאמונה, במשמעות של דבקות בקב"ה עד כדי העדר המציאות האישית. ואולם מסירת נפש איננה הכרחית בעבודת ה' היום-יומית. אמנם בספר התניא מבואר שנצטווינו לקרוא קריאת שמע פעמיים בכל יום, כדי לקבל עול מלכות שמיים במסירת נפש, ו"קיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה'" – ועם זה, אדם יכול לקיים מצוות גם בלי תודעה של מסירת נפש.

מבואר (תניא פרק יח) שבתוך ליבו של כל יהודי שוכנת 'אהבה מסותרת' לקב"ה. מקורה באבותינו, והיא טמונה במקום עמוק בנפש, שאינו מושפע מהכרתו ומאורח חייו של האדם. יכול אדם להיות בלי רגשות גלויים של אהבה לקב"ה ויראה ממנו, וכל שכן ללא תודעה של מסירת נפש, ובכל-זאת ה'אהבה המסותרת' תעורר בו משיכה לאלוקות. כך ייתכן מצב אבסורדי, שבו אפילו "גנב בפתח המחתרת מבקש עזרה מהקב"ה" (ברכות סג,א, לפי גרסת 'עין יעקב').

המדריגה הבסיסית

במהדורה הראשונה מכוון אדמו"ר הזקן למסירת הנפש של יצחק, ו'זכות האבות' המוזכרת כאן אינה רק ה'אהבה המסותרת' אלא המדריגה העליונה של האבות, מסירת נפש ממש, היינו 'ביטול במציאות'.

ואולם במהדורה האחרונה הוא מזכיר את זכות האבות בלבד, כטעם לאמירת פרשת העקידה, היינו שעבודת ה' של האדם היא מצד 'האהבה המסותרת' בלבד, וזו המדריגה הבסיסית שכל יהודי נדרש להשיגה.

(תורת מנחם, כרך לו, עמ' 155)

  מן המעיין

לעשות צדקה ומשפט

עיקר החיבה

״כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח,יט).  רש"י מפרש: "כי ידעתיו: לשון חיבה". עיקר חיבתו של אברהם אבינו הייתה בזה שציווה את בניו ובני ביתו. גודל עבודתו עם עצמו והניסיונות שעמד בהם – אינם  בעלי ערך לגבי העובדה שזיכה את האחרים.

(היום יום)

איך מחנכים

זו אבן הבוחן היחידה והאמיתית: רצונך לדעת אם מנהיג המייסר והמוכיח את הציבור מתכוון בתום לב לדברי המוסר והתוכחה שהוא משמיע – צא וראה איך הוא מחנך את בניו; האוּמנם מגדל הוא אותם באותה רוח ועל-פי אותם ערכים שהוא תובע מאחרים.

(עיטורי תורה)

צדקה במשפט

רבים סבורים שלצורך מצוות הצדקה מותר לסטות קצת מדרך המוסר והצניעות. לא, כי צדקה כזאת תועבה היא. ״ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט" – מגביות לצדקה צריכות להיערך בדרך התורה והמסורה.

(ילקוט הגרשוני)

משפט עצמי

"לעשות צדקה ומשפט״. כשה׳ יתברך מעניק ליהודי פרנסה בהצלחה ובשפע רב, עליו לדון ולשפוט את עצמו – מדוע דווקא לי מגיע שפע כזה ולזולת לא? 'משפט' זה מעורר אותו לתת צדקה בעין טובה וביד רחבה.

(ספר המאמרים אידיש)

צדקה רוחנית

הוא הדין בצדקה רוחנית. על האדם לשפוט את עצמו: כלום רשאי הוא ליהנות מתענוגים רוחניים ולשגשג בתורה ועבודה, ובה בעת לשכוח את זולתו, שחסרים לו הדברים ההכרחיים ביהדות.

(הרבי מליובאוויטש)

לא לחצאין

יהודי שלם, שומר דרך ה׳ לאמיתה, אינו אלא מי שמקיים את שני הדברים – ״צדקה ומשפט״. כלומר, מי שמקיים הן את המצוות שבין אדם למקום הן את המצוות שבין אדם לחברו; ולא כפי שרואים בעוונותינו הרבים שעושי צדקה פוטרים עצמם מ'משפט', ועושי משפט פוטרים עצמם מ'צדקה'.

(מאוצרנו הישן)

ממהרים לברך

אברהם היה מקבל את העוברים והשבים. משהיו אוכלים ושותים אמר להם: "ברכו, ברוך שאכלנו משלו" (בראשית רבה). מדוע אמר להם שיברכו רק אחרי הסעודה ולא לפניה? כי באמת עיקר הברכה היא אחריה, אלא שבני ישראל אינם יכולים להתאפק ולחכות לברך ולהודות לה׳ רק עם גמר האכילה, ולכן מברכים גם לפניה. בבחינת ״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

  אמרת השבוע

להבין את התכלית

אחד מחסידיו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש נתבקש לשמש מלמד לילדים בקהילה באזור חרסון. כשנכנס ל'יחידות' אצל הרבי, נשאל אם הוא מוסר שיעור חסידות לבעלי הבתים בימות החול ובשבת.

השיב המלמד שבעלי הבתים בקהילתו הם חסידים ויראי שמיים, אבל ללמוד חסידות בימות החול קשה להם, והוא לומד איתם בשבתות בלבד.

נענה הרבי ואמר: "מה אתה חושב, מדוע הקב"ה הוביל אותך מעירך במחוז וילנה לאזור חרסון? אם רק בשביל ה'מלמדות', יכול היה לספק לך תלמידים גם באזור מגוריך. הלוא 'מה' מצעדי גבר כוננו', וההשגחה העליונה מוליכה את האדם למקום שבו ממתינים לו הניצוצות שצריכים להתברר על-ידו".

והוסיף הרבי: "לאדם יש בחירה חופשית, וההשגחה אינה חוסמת את בחירתו; אבל מי שחננו ה' דעה, מבין מהי המשימה האלוקית המוטלת עליו".

  גאולהפדיה

שליחות של כל יהודי

לְהָאִיר. בזמן הגאולה יעלה המסך שמסתיר את האור האלוקי, כפי שנאמר (ישעיה מ,ה): "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". הדגש כאן הוא על המילים "ונגלה", "וראו". בזמן הזה אנו 'תופסים' את הקב"ה בדרך של אמונה, הבנה (במידה מסוימת) וכדומה, אך איננו יכולים לראות במוחש את הכוח האלוקי. בימות המשיח יתגלה אור ה' בעולם עד שהבשר הגשמי ("וראו כל בשר") יראה כי "פי ה' דיבר" – שהדיבור האלוקי הוא למעשה המציאות האמיתית של הבריאה כולה.

משימה זו החלה להיעשות על-ידי היהודי הראשון, אברהם אבינו. הוא התחיל להפיץ את שם הבורא ולהחדיר בעולם את האמת האלוקית. רש"י (בראשית כד,ז) מסביר שאברהם אמר על הקב"ה "אלוקי השמים", מפני ש"כשלקחני מבית אבי היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ", ואחר-כך "הרגלתיו בפי הבריות", והקב"ה נעשה "אלוקי השמים ואלוקי הארץ".

הרבי מליובאוויטש אומר (לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 364): "זוהי השליחות המוטלת על כל יהודי, להפיץ אלוקות בעולם, עד אשר יביא לגילוי של העתיד לבוא... וכתורת הבעש"ט על הפסוק 'וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם', 'כשיהודי הולך למקום, אין זה שהוא הולך, אלא מוליכים אותו, ההשגחה העליונה, והשליחות היא 'לשכן שמו שם' – לפרסם אלוקות בעולם".

מפיצים באהבה

שלמה ביטון

בן 67

בעבר מאמן כדורגל, וכיום עובד בעיריית קריית גת. מחלק את 'שיחת השבוע' בשלושה בתי כנסת בעיר

בעבר הייתי מאמן כדורגל, וכידוע, רוב המשחקים משׂוּחקים בשבת. לפני כעשר שנים אשתי חלתה במחלה קשה, והתחילה להתחזק בשמירת מצוות, ואני בעקבותיה. עזבתי את הכדורגל, למרות אובדן הכנסה גדול, ובחסדי ה' אשתי החלימה.

התחלתי לחלק את העלון בבתי הכנסת 'יורה דיעה', 'הרב גד' ו'שבטי ישראל'. במקביל הרגשתי שחסר ספר שייתן מענה לדברי תורה שרוצים להשמיע בסעודת השבת. התחלתי ללקט מכל מיני עלונים, ולפני ארבע שנים הוצאתי את הספר 'פנינת שבת'.

  מעשה שהיה

מים על האש לסעודת שבת

הרבנית השפילה את מבטה. "החוב שלנו לבעלי החנויות גדול מדי", אמרה. "הם מסרבים לאפשר לנו לקנות בהקפה. אני מרגישה בושה לקנות בלי לשלם"

זה היה יום חמישי בערב. בביתו של רבי ישעיה שיינר, האדמו"ר מקרסטיר, לא היה קמח לחלות ולא מצרכים כלשהם בעבור סעודות השבת. "מה נאכל בשבת? מה נציע לאורחים?!", שאלה הרבנית את בעלה.


רבי ישעיה מקרסטיר

רבי ישעיה התגורר בכפר קרסטיר (בּוֹדְרוֹגְקֶרֶסְטוּר, בצפון-מזרח הונגריה) ונודע כמכניס אורחים גדול וכאבי העניים והרעבים. הללו ידעו כי בכל שעה ביתו פתוח לכל רעב, והוא יזכה לארוחה חמה. נוסף על הכנסת האורחים היה מפזר כספים לצדקה ביד רחבה. כשלא נותרה פרוטה בכיסו, היה לוֹוה כסף כדי להוסיף לתמוך בנזקקים. הוא היה נוהג לומר: "אין הולכים לישון בלילה אם יש בבית אפילו פרוטה אחת. כל מה שיש מחלקים לעניים".

באותו יום חמישי לא נותר בבית דבר. הרבנית ביקשה מבעלה כסף כדי לקנות קמח ומצרכים אחרים בעבור האורחים הרבים שעתידים לפקוד אותם בשבת. "לצערי הרב אין לי פרוטה לתת לך", השיב רבי ישעיה. "קני את המצרכים בהקפה ונפרע את החוב בהמשך השבוע".

הרבנית השפילה את מבטה. "החוב שלנו לבעלי החנויות גדול מדי", אמרה. "הם מסרבים לאפשר לנו לקנות בהקפה. אני מרגישה בושה לקנות בלי לשלם".

מחוגי השעון התקדמו. בחוץ השתוללה סופה חורפית. רוחות עזות ושלג כבד. בעוד זמן לא רב החנויות עתידות להיסגר, אם לא נסגרו קודם לכן, בשל הסופה.

אך רבי ישעיה לא הניח לעצמו להתייאש. הוא התחזק בביטחון בה' שישלח לו את כל הדרוש לצורך השבת וביד רחבה. "עד שישועת ה' תגיע, עשי מה שבידך לעשות. הרתיחי מים בסיר, וה' יהיה בעזרנו". הרבנית שמעה בקולו והעמידה סיר מים על הכיריים.

הדקות חלפו והישועה טרם באה. הרבנית הייתה מודאגת מאוד. לבסוף נכנסה לחדרו של רבי ישעיה. "מה נעשה?", שאלה בקול מודאג. "המים בסיר כבר מתאדים. איזו סעודת שבת תהיה לנו בלי חלות ותבשילים?".

פתאום נשמעו דפיקות בדלת. הרבנית מיהרה לפתוח, ובפתח עמד יהודי מכוסה כולו פתיתי שלג. הוא רעד מקור והתנשף בכבדות. הרבנית הכניסה אותו מייד הביתה.

רבי ישעיה ניגש אליו ובמאור פנים פשט ממנו את מעילו והגיש לאיש בגדים נקיים ויבשים. הרבנית העמידה לפניו כוס תה חם, כדי להשיב את נפשו.

כששב האיש לאיתנו והצבע חזר ללחייו, הוציא מכיסו שקית קטנה והושיטה לרבי ישעיה. "אלה כספי המעשרות שלי מששת החודשים האחרונים", אמר. "שמעתי רבות על הכנסת האורחים שלך, והחלטתי לתת לך את המעשרות שלי".

רבי ישעיה חייך בענווה. הוא קיבל את השקית ומסר אותה לידי רעייתו. "גשי בזריזות לשוק בטרם ייסגר", אמר. למרבה הפלא, הכסף שבשקית הספיק בדיוק לקניית כל המצרכים בעבור ציבור האורחים הגדול שפקד את ביתם בשבת.

בינתיים שוחח רבי ישעיה עם האיש. "מנין באת?", שאל.

"אני מתגורר בעיר טוקאי ויש לי כרם שמהענבים הגדלים בו אני מייצר יין", השיב האיש. טוקאי הייתה ידועה בענבים המשובחים הגדלים בה וביין האיכותי המופק מהם.

הוסיף האיש וסיפר:

"לפני כמה שעות עלה בדעתי לנסוע לקרסטיר לשבת ולמסור לידי הרבי את כספי המעשרות שלי ממחצית השנה האחרונה.

"מזג האוויר היה נאה ונוח, ואולם כמה דקות אחרי שיצאתי מהבית החלו השמיים להתקדר בעננים כבדים. הבנתי שהדרך הולכת להיות קשה.

"החלטתי לסוב על עקביי ולחזור לביתי. התחלתי לצעוד בדרך חזרה, אבל הרצון להמשיך בדרכי לקרסטיר היה חזק ממני. חזרתי בי, והמשכתי ללכת לקרסטיר על אף הסופה.

"בינתיים החל לרדת שלג. שוב חשבתי לחזור הביתה, אך כשניסיתי לחזור לדרך המוליכה לטוקאי, החלו לנשב מולי רוחות חזקות מאוד, שלא אפשרו לי להתקדם ולצעוד בכיוון הזה. לא נותרה לי ברירה אלא להמשיך לעבר קרסטיר.

"כמה פעמים מעדתי ונפלתי בדרך בגלל הרוחות החזקות והשלג. אבל הרגשתי שהרוחות החזקות כאילו דוחפות אותי כדי שאגיע בזריזות לקרסטיר".

כעבור זמן לא רב חזרה הרבנית ומאחוריה עגלה עמוסה בכל צורכי השבת. בעלה סיפר לה את סיפורו של האיש. הצדיק חייך ואמר: "כשיש לאדם ביטחון בה' יתברך, רוחות חזקות מגלגלות אליו אנשים והללו מביאים לו כל מה שהוא צריך".

(על-פי 'מי באר ישעיהו')

  רציתי לשאול

עם הרב ניסן נחשון

מנהל בית חב"ד באפרת

לפעמים אני מתמודד עם ניסיונות קשים. אומרים לי שזה דבר חיובי. האוּמנם?

אנחנו מבקשים בכל יום 'אל תביאני... לידי ניסיון'. הגמרא (סנהדרין קז,א) מספרת שדוד המלך רצה לעמוד בניסיון וביקש: "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" (תהילים כו,ב), אך תוצאותיו של אותו ניסיון לא היו טובות. מזה מסיקה הגמרא שאל לו לאדם להביא עצמו לידי ניסיון: "לעולם אל יביא אדם עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון, ונכשל".

אדם שעבודתו או מקום מגוריו גורמים לו להיתקל בניסיונות, צריך להתייעץ עם רב ולבדוק אם אמנם נכון בעבורו להמשיך בעבודה זו ובמקום מגורים זה. כי כאמור, יהודי נדרש שלא להביא את עצמו למצב שיצטרך לעמוד בניסיון.

ואולם אם כבר נוצר מצב של ניסיון, על האדם לדעת שתכליתו לרומם אותו למקום גבוה יותר. 'ניסיון' הוא גם מלשון 'נס' ודגל. המדרש (בראשית רבה פרשה נה,א) אומר: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס (תהילים ס,ו)... ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין, בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלם בעולם, כַּנֵס הזה של ספינה".

זו מטרתו האמיתית וייעודו של הניסיון – להעלות את האדם למדריגה עליונה יותר. על־ידי העמידה בניסיון הוא מתעלה לדרגות רוחניות גבוהות ביותר, ולכן מעמידים אותו בניסיון כדי שיגיע אל אותן דרגות נעלות.

לפעמים הניסיון בא דווקא כאשר האדם כבר השיג את השלמות האפשרית במצבו הנוכחי. או-אז מעמידים אותו בניסיון, והוא נדרש לגלות בתוכו כוחות נסתרים ואיתנים, שאינם מתגלים בדרך כלל. כשהוא אכן מצליח בזה, הוא נעשה אדם אחר.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

מחילה בלב

שאלה: האם מחילת חוב בלב נחשבת מחילה על-פי ההלכה?

תשובה: אף שרוב הפעולות הממוניות דורשות קניין, הרי כאשר אדם מוחל לחברו על חוב כספי – בדרך כלל די באמירה בפה, ואין צורך בקניין (כשיש שטר או משכון מצינו מחלוקת אם מועילה מחילה בפה). עם זה, המחילה צריכה להיעשות ביישוב הדעת וברצון גמור, ולא מתוך צחוק, קלות דעת או כפייה. מחילה באונס – אינה מחילה.

מלווה שכתב ללווה שהוא מוחל לו – גם זה מועיל, ואף אם כתב "קיבלתי את הכסף", אף שבפועל לא קיבל, הרי הלווה נפטר מן החוב. במקרה כזה אין המלווה רשאי לתבוע מהלווה את הכסף, ואף אם הלווה בא מעצמו ומבקש לשלם – על המלווה לומר לו שהוא פטור מכך.

נחלקו הפוסקים אם מחילה בלב בלבד מועילה. יש הסבורים שכן, ויש האומרים שרק בענייני קודשים מצינו שמחשבה פועלת. בכל אופן, מחשבה כללית כגון 'אולי אמחול לו' אינה נחשבת מחילה.

נראה שמחילה בלב תועיל רק כאשר יש אומדנא ברורה. כלומר, סימן או מעשה שממנו ניכר באמת שמחל בליבו. למשל, אם עבר זמן רב מאז מועד הפירעון והלווה לא תבע את החוב (ולא רק מפני שהלווה חמקן), ומתנהג כלפי הלווה כאילו מחל – אפשר לומר שמחילתו בלב חלה.

כאשר הלווה עני, יש שכתבו שיש יותר מקום להחשיב זאת כמחילה, משום שיש כאן גם היבט של נתינת צדקה.

אך כל עוד המלווה אומר "רק חשבתי למחול", ולא ברור ומוחלט שכך הרגיש בליבו – אין זה נחשב מחילה גמורה.

מקורות: קצוה"ח חו"מ סימן יב סק"א, וראה נתיבות בביאורים שם סק"ה, פתחי חושן הלכות הלוואה סי' יב, סעיפים א' ב' וז' והמ"מ שם. דרכי חושן עמ' קמו והלאה. משפטי התורה ח"ב סי' מא והמסומן שם.

  חיים יהודיים

הגמ"ח שמחבר בין אורחים למתארחים

לפני כעשור הקים גמ"ח הכנסת אורחים, שמחבר בין מארחים לאורחים בודדים בשבתות ובחגים. מיזם חסד, שהתחיל במודעה קטנה, וזכה לסייעתא דשמיא מיידית. וגם האורח המאתגר והמארחת העקשנית

תעודת זהות. ר' ראובן חיים (44) נולד בצרפת ועלה ארצה בגיל 8, תושב ירושלים. אברך כולל ביום-יום. הקים לפני עשר שנים גמ"ח הכנסת אורחים חינם, שמטרתו למנוע בדידות בשבתות ובחגים, על-ידי חיבור בין מארחים לאורחים.


אורחים כל שבת. "אל תישארו לבד". ר' ראובן חיים

התחלה. לפני עשר שנים התוודעתי למצב שאנשים בודדים נשארים לבד בבית בשבתות ובחגים. זה כאב לי מאוד. קשה להיות לבד כל השבוע, אבל בשבת זה אסון. יש בעם ישראל גמ"חים יפים, אבל לא מצאתי גוף שנותן פתרון לבדידות הזאת.

השגחה. התחלתי לפרסם מודעה צנועה במקומון ירושלמי, על מיזם חדש, שקראתי לו 'אוהל אברהם'. עדיין לא היו לי מארחים ומתארחים, אבל החלטתי לקפוץ למים. שעות אחרי הפצת העיתון התקשרה בחורה מארגנטינה שלמדה ברמת שלמה. היא סיפרה שחברותיה נסעו לביתן, והיא נשארה לבדה בסמינר ואין לה איפה להיות בשבת. אמרתי לה: את הראשונה, אחזור אלייך. כעבור זמן קצר קיבלתי שיחת טלפון נוספת, הפעם ממשפחה שמבקשת לארח, גם היא מרמת שלמה. ראיתי בזה סייעתא דשמיא גלויה. חיברתי ביניהן והשאר היסטוריה.

רשימה. בתקופה הראשונה ישבתי על מדריך טלפונים ופשוט התקשרתי למשפחות. שאלתי אם רוצים לארח. היו שאמרו 'בשמחה רבה' ושמחו על הזכות. כך הקמתי רשימה ראשונית של מארחים, ובד בבד החלה להתארך רשימת מבקשי האירוח. עדיין יש יותר אורחים ממארחים, ואנחנו מתפללים שהמאזן יתהפך... אני מקווה שבעזרת השם, בעקבות הפרסום ב'שיחת השבוע', נראה שינוי מבורך.

רכזים. כיום אנחנו פעילים בירושלים, ראשון-לציון, חדרה, באר יעקב, בני-ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, נווה יעקב ועוד. הגמ"ח עובד עם רכזים בכל שכונה ואזור. יש עמוד פרסום בעיתונים מסוימים, עם טבלה מסודרת של רכזים. מי שרוצה לארח או להתארח פונה אל רכז והוא משדך. אני משמש רכז כללי.

בית מארח. כל שבת אנחנו מארחים בביתנו. בחור שחי לבד עם אביו; אישה זקנה בודדה; רווק מבוגר; גרוש עם ילדים; אלמן ועוד. הרבה אנשים זקוקים לאירוח.

נחישות. פעם אחת שידכנו בחורה רווקה למשפחה, וכמה שעות לפני שבת הודיעה הבחורה שהיא מצטערת, אבל לא תבוא. 'אני מתביישת', אמרה ובכתה. ניסיונות השכנוע לא צלחו. המארחת החליטה להתעקש ולא לוותר. היא נסעה לביתה, דפקה בדלת ואמרה לה: "אני לא זזה מפה עד שתבואי איתי"... מאז היא באה אליה פעמים רבות. עם ישראל בתפארתו!

אתגר. עוד סיפור מרגש: היה רווק מבוגר שעבר חיים קשים בילדותו וסבל מבעיות נפשיות מורכבות. האירוח שלו דרש הרבה אנרגייה. עשיתי מאמץ לשדך לו רק מארחים שמוכנים לאתגר. פעם אחת משפחה משכונת בית ישראל בירושלים נענתה להצעה, והזהרתי אותה מראש שזה אתגר לא פשוט. במוצאי השבת צלצלתי לברר איך עברה השבת. המענה שקיבלתי היה: "אירחנו את כל סוגי האנשים, אבל אורח כזה לא היה לנו עד כה"... הצטערתי שגרמתי להם עוגמת נפש, אלא שאז המארח הרים את קולו ואמר: "אבל לעולם לא אמכור את הזכות הזאת! זכינו בזכות גדולה ושמרנו על איפוק כל השבת!". דמעות של גיל זלגו מעיניי.

מארחים. אירוח הוא מלשון אורַח, דרך. המצווה המקורית היא להכניס אורחים שמיטלטלים בדרכים. כיום, הכי קרוב למצווה המקורית הוא לארח אנשים שאין להם איפה להיות בשבתות. אירוח מעניק להם אוכל ביתי, משפחה, אווירה חמה, זמירות, דברי תורה. זה חסד נפשי שמרפא את הנשמה. אני מזמין כל אחד ואחת מהקוראים להיות שותף במצווה זו, להשאיר אצלנו פרטים, ומדי פעם נדאג לשבץ אותם.

אורחים. אל תישארו לבד! יש משפחות שמחפשות אורחים, חפצות לארח. נשמח לקשר ביניכם. מובן שחשוב מאוד לכבד את המארחים, בלבוש ובהתנהגות הולמת, כדי שהחסד יוסיף לזרום. טל' לאורחים ולמתארחים: 0527601284.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)