כמעט ארבעים שנה אחרי השקתה, הרב ליכטנשטיין חוזר ל'סוכת הפלא' שיצר עם משפחתו, ושהפכה לשם דבר בשכונת מגוריו. על היצירות המושקעות, על ההתרגשות השנתית ועל המסר מהסוכה
תעודת זהות. הרב יצחק ליכטנשטיין, בן 67, חסיד ויז'ניץ, תושב שיכון 'אמרי חיים' ברחובות, עובד בחברה קדישא. לפני כ-40 שנה התחיל, עם רעייתו וילדיו, מסורת של יצירות ייחודיות שפיארו את הסוכה, וזו נעשתה מוקד עלייה לרגל.
"כשמשקיעים במצווה, מתחברים אליה". הרב ליכטנשטיין
התחלה. הכול התחיל כשרציתי לשמח את הילדים, שהיו אז בני שלוש. לקראת סוכות, אשתי הציעה לקחת מִתקן לעציצים, בן שלוש קומות, ולהפוך אותו לסוכה קטנה. הוספנו סכך, קישטנו, הכנו שולחן וכיסאות מיניאטוריים – והילדים התלהבו. שנה אחרי שנה הוספנו ליצור. בכל פעם הבאנו רעיון חדש: תיבת נח עם חיות וקומות, סצנת ביכורים בעלייה לרגל, סעודת הלווייתן, ואפילו חסידים בדרך למקווה, עם מגבת על הכתף.
שיכון. היצירות נהפכו לשיחת השיכון ורבים באו לראותן. רבי ישראל-אליעזר אדלר, שלימים הוכתר לאדמו"ר מדז'יקוב, נהג לבוא אלינו מדי שנה, לברך 'לישב בסוכה' ולהביט בהתפעלות ביצירה השנתית. היו פעמים שמפני הצפיפות נאלצנו לסגור את דלת הבית, כדי לאפשר למבקרים שנכנסו לצפות בהנאה. הגיעו גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, ומרגש היה לראות איך הם נהנים מיצירה יהודית בעלת מסר, ובעיקר איך הסוכה מחברת את כולם.
יצירות שנבנו כל השנה והוצגו בהפתעה בסוכת הפלא
יצירה. היצירה הכי מאתגרת הייתה על המשנה 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר'. היו שם המון גזירות והדבקות, שדרשו דיוק וסבלנות. קניתי מכשיר שמשמיע צפצופים של ציפורים, כדי להוסיף אווירה. הייתה גם יצירה מושקעת על עלייה לרגל, עם חיצים לעבר המקומות שמהם עלו יהודים לבית המקדש. כל יצירה דרשה תאורה מיוחדת ואחסון זהיר אחרי החג.
הפתעה. כל השכונה שלנו נעשתה חלק מהסוכה. במשך השנה כל מי שהיה לו חפץ מיניאטורי ייחודי, היה מעבירו אלינו. לא היינו מספרים לאף אחד מה ההפתעה הפעם, ובמהלך החג כולם היו מגלים את היצירה החדשה.
השקעה. היצירות אינן סתם קישוט, אלא דרך לחבר את הילדים למצוות הסוכה. כבר במוצאי סוכות היינו מתחילים לחשוב על היצירה של השנה הבאה. בכל הזדמנות קנינו עוד פריט מיניאטורי, והעבודה בפועל התחילה בחופש הגדול. מקצת היצירות, כמו תיבת נח וביכורים, העברנו לילדינו, המשמשים מלמדים בתלמודי תורה, כדי שיוכלו להשתמש בהן בלימוד עם התלמידים.
אחדות. מצוות אהבת ישראל חדורה היטב בסוכה. החורבן בא מחוסר אחדות, והסוכה מחברת את כולם – 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'. בשמחות בית השואבה בירושלים אפשר לראות חסידים ירושלמים רוקדים עם חובשי כיפות סרוגות, עם כלל צבעי הקשת בעם, תופסים ידיים, ורוקדים. זהו 'לישב בסוכה אחת' – משפחה אחת.
המשך. הרגע המרגש ביותר הוא לראות את הילדים ממשיכים את המסורת. בני הגדול יצר יצירה מושקעת מאוד על פרק 'ברכי נפשי', בעבודת נגרות מדויקת ואמנותית, ואותה הציב בסוכה שלו. גם הבן השני יצר יצירה משלו.
תתחברו. למי שרוצה להכין יצירות, כדי לרומם ולפאר את מצוות הסוכה, אני אומר: כשמשקיעים במצווה, מתחברים אליה. כמו שנאמר שהעוסק בתורת הקורבנות כאילו הקריב. ככל שמרימים את מצוות הסוכה, נקשרים אליה, המבוגרים והילדים. בואו ננצל כל יום בחג הסוכות וניהָנה מהמצווה המיוחדת כל-כך. והעיקר שנזכה כולנו 'לישב בסוכה אחת' עם משיח צדקנו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
