"כבה מייד את האור", הורו החיילים לאב המשפחה. האב לא איבד את עשתונותיו. הוא קיבל את פני החיילים בסבר פנים יפות, כאילו היו אורחיו. "אולי תרצו לשתות משהו?", הציע בחום
הרחובות הירושלמיים היו שקטים וחשוכים בחגי תשרי תש"ג (1942). אלה היו ימי מלחמת העולם השנייה. עם התגברות הסכנה להפצצות מהאוויר, במיוחד מצד חיל האוויר האיטלקי ולאחר מכן הגרמני, הטילו שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל תקנות האפָלה.
התושבים נדרשו לאטום את חלונות בתיהם, ולמנוע מכל קרן אור לדלוף החוצה, שמא יסגיר הדבר את מיקומם של בתי המגורים וישמש נקודת ציון למפציצים. סיורים של שוטרים ומתנדבים התקיימו ברחובות, ותפקידם היה לוודא שההאפלה נשמרת.
ברחוב דוד ילין, במרכז ירושלים, התגוררה משפחתו של הרב יהודה גבירץ, מנכבדי סוחרי ירושלים ומחשובי חסידי צאנז. כשהגיע חג הסוכות, הקימה המשפחה סוכה קטנה על מרפסת הבית.
ואולם כאן קפץ עליהם רוגזו של אחד השכנים. אותו שכן היה רחוק מאוד מדרך היהדות, ואף הייתה בו עוינות כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות. בכל פעם שראה את ילדי משפחת גבירץ צועדים בבגדי השבת, וראשם עטור פאות, הוא ממש זעף וכעס. הוא היה לועג לבני המשפחה ועושה הכול כדי להצר את צעדיהם.
אור קלוש, שבקושי בצבץ מבעד לסכך הצפוף של הסוכה, הכניס את השכן לפעולה. זה היה בליל יום טוב ראשון של החג. בעיר הוכרז עוצר מוחלט. אסור היה לנוע ברחובות מרדת החשיכה ועד שהפציע השחר.
על אף האיסור שם השכן את נפשו בכפו ויצא אל הרחוב החשוך, בתקווה למצוא שוטרים או חיילים שיבואו לטפל במשפחת גבירץ.
עד מהרה מצא רכב צבאי שסייר ברחובות. הוא פנה אל החיילים ודיווח: "השכנים שלי מפרים את תקנת ההאפלה". הוא ביקש מהם לבוא עימו ולכבות את האור בסוכתה של משפחת גבירץ. "לדעתי עליכם גם לקנוס אותם על שהעזו להפר את תקנת ההאפלה", ניסה לעודד את החיילים לנהוג בחומרה כלפי בני המשפחה החוגגים את החג בסוכה.
בני משפחת גבירץ הופתעו לראות פתאום שני חיילים בריטים, מלוּוים בשכן הזועם, מופיעים בפתח הסוכה.
"כבה מייד את האור", הורו החיילים לאב המשפחה. האב לא איבד את עשתונותיו. הוא קיבל את פני החיילים בסבר פנים יפות, כאילו היו אורחיו לחג. "אולי תרצו לשתות משהו?", הציע בחום. הוא הסביר להם בנעימות, בלי פחד או התנצלות, שאור החשמל ייכבה מעצמו בתוך חצי שעה.
ההסבר התקבל על ליבם של החיילים והם קמו ללכת. ואולם השכן הזועם לא התכוון לוותר. "אם תעזבו כך, אסגיר אתכם למפקדיכם!", איים. "אספר להם שאכלתם ושתיתם בבית פרטי, דבר שהוא אסור על-פי חוקי הצבא".
שני החיילים לא התרגשו מאיומיו של השכן ועזבו את המקום. כעבור כמה חודשים עזב השכן המתנכר את האזור, ובני המשפחה כמעט שכחו את הימים שבהם סבלו מהצקותיו.
שנים רבות חלפו. בוקר אחד צלצל הטלפון במשרדו של הרב מנחם-משה גבירץ, מזכיר אגודת ישראל, אחד מילדיו של הרב יהודה גבירץ.
מעברו השני של הקו היה אחד מבני משפחתו של השכן, ובקשה מפתיעה ודחופה בפיו: "אבא מאושפז במצב קשה מאוד. הוא מבקש מאוד ששכנו לשעבר, הרב גבירץ, יבוא בדחיפות למרכז הרפואי לבקרו".
הבן סיפר לאביו על הבקשה המוזרה, והאב החליט ללכת לבקר את שכנו לשעבר, כשבנו, מנחם-משה, מתלווה אליו. הם מצאו את היהודי שוכב במיטתו, חלש מאוד.
חשש מהפצצות בירושלים. הרב משה־מנחם גבירץ (צילום: משה גולדשטיין)
"קראתי לך כדי לבקש ממך סליחה על אותו חג סוכות שבו כמעט הסגרתי אותך לבריטים", אמר השכן בקול חלוש.
הרב יהודה גבירץ הצטמרר. גם הבן, מנחם-משה, התרגש מאוד. הוא היה כבן עשר באותו חג סוכות, וזכר היטב את תחושות החרדה שמילאו אותו ואת שאר בני המשפחה בשעה שהחיילים נכנסו פתאום לסוכה.
הרב יהודה חייך בחיבה אל האיש ואמר לו: "זה בסדר גמור. אין שום בעיה. אני מוחל וסולח לך בלב שלם. ואולם עם הסליחה והמחילה אבקש ממך לומר אחריי כמה מילים, מילה במילה".
היהודי הנהן בראשו להסכמה.
הרב יהודה רכן לעברו ולחש באוזנו: "אמור אחריי: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'". היהודי אמר את מילות הפסוק, השניים לחצו ידיים והביקור הסתיים, לא לפני שקרובי משפחתו ביקשו מהרב יהודה את מספר הטלפון בביתו.
כעבור שעתיים צלצל הטלפון בבית הרב גבירץ. קרובי המשפחה עדכנו אותו שהיהודי שאותו ביקר זה עתה החזיר את נשמתו ליוצרו.
הרב מנחם-משה סיפר כי אביו חש סיפוק רב על שהלך לבקר את השכן לשעבר לפני פטירתו. "הוא זכה להרהר בתשובה קודם מותו, לקרוא 'שמע ישראל' ולמות כיהודי", אמר האב בהתרגשות.
(על-פי 'מכלי ראשון', ספרו של הרב מנחם-משה גבירץ) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
