חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2022
ערב ש"ק פרשת האזינו, י"א בתשרי ה'תשפ"ו (03/10/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2022
האחדות שבתוך המגוון
יש חדש
שבועה שמבטיחה את הגאולה
חג הסוכות
בלי חשש גאווה
טעימה מגילויי העתיד
מפיצים באהבה
סוכה בימי האפָלה
רציתי לשאול
לולב לילדים
בסוכת הפלא תשבו שבעת ימים

מס' 2022, ערב שבת-קודש פרשת האזינו, י"א בתשרי ה'תשפ"ו (03.10.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

האחדות שבתוך המגוון

קיומם של 'שבטים' מגוּונים בעם ישראל איננו דבר שלילי. הרבגוניות אף מוסיפה נופך מיוחד ליופי הכללי של העם. בתנאי שמחוברים לנקודה המאחדת את כולנו

מדברים הרבה בשנים האחרונות על התפצלות של עם ישראל לקבוצות ולמחנות שכמעט אין ביניהם קשר. גם ריבוי ערוצי התקשורת יצר מציאות שציבורים שלמים חיים במעין בועה משל עצמם וכמעט אינם נחשפים לעולמם של ציבורים אחרים.

אבל כולנו זוכרים איך המתקפה הרצחנית בשמחת תורה לפני שנתיים החזירה בבת אחת את תחושת האחדות והערבות ההדדית. אנשים בעלי דעות שונות ומנוגדות מצאו את עצמם בטנק אחד, לוחמים כתף אל כתף. המוני בית ישראל פתחו את בתיהם לפני תושבי הדרום והצפון, שלא הכירו אותם ושהיו בעלי דעות שונות לחלוטין. פתאום חזרנו להרגיש שכולנו אחים ושבעצם אנחנו עם אחד.

כולנו מחוברים

קיומם של 'שבטים' מגוּונים בעם ישראל איננו דבר שלילי. הרבגוניות אף מוסיפה נופך מיוחד ליופי הכללי של העם. היו בתוכנו שנים-עשר שבטים, שמייצגים שתים-עשרה דרכים וגישות. אחדות אין פירושה אחידות.

דבר זה בא לידי ביטוי במצוות ארבעת המינים, המייצגים מהויות שונות, מיהודים שיש בהם תורה ומעשים טובים ועד מי שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. אין כאן אחידות. להפך, יש הבדלים וחלוקות, דגשים אחרים וכיוונים נבדלים. וזו משמעותה האמיתית של אחדות ישראל – שעל אף כל ההבדלים כולנו עם אחד, אחים.

האחדות נובעת מהמכנה המשותף לכולנו ומהחיבור העמוק בין כל יהודי לתורת ישראל ולערכיה. חגי חודש תשרי מבטאים זאת בדרך נפלאה ביותר. בתי הכנסת המלאים, סמלי החג, צום יום הכיפורים, הסוכה והלולב, וכמובן ההשתלבות של המוני בית ישראל בהקפות שמחת תורה. אלה משקפים את העובדה שמאחורי כל ההבדלים יש נקודות חיבור עמוקות שקושרות אותנו איש אל רעהו.

זו המשמעות של האחדות היהודית. אנחנו אוהבים כל יהודי על עצם היותו יהודי. האהבה הבסיסית ליהודי אינה צריכה להיות תלויה במעלותיו, בידיעותיו בתורה ובמעשיו הטובים. עלינו לאהוב יהודי כי הוא יהודי, אח, בן אברהם יצחק ויעקב. איננו דוחים חלילה שום ילד מה'משפחה'.

הקשר המאחד

מצד שני, יש הסבורים, בשם האחדות, שאין הבדל בין האתרוג לערבה. זו טעות. לאהוב את הערבה – כן; ללמוד ממעלותיה – בהחלט. אבל אסור לשכוח לרגע שהמודל האידאלי הוא האתרוג, שיש בו גם טעם וגם ריח.

צריך לאהוב כל יהודי, גם את מי שלא זכה להכיר את אור התורה ולקיים את מצוותיה. אין שום ספק שגם בו יש מעלות ושטמונה בו נשמה יהודית חמה. אבל השאיפה צריכה להיות במה שמסמל האתרוג – להיות יהודים שלמים, עם תורה ועם מעשים טובים.

גם האחדות של ארבעת המינים בחג הסוכות באה לידי ביטוי דווקא כאשר הם מתחברים לקיום מצווה של הקב"ה. הקשר הזה אל הקב"ה הוא העומד בבסיס אחדותה של האומה. הבה נזכור זאת כל ימות השנה. נבצר את האחדות, נלמד זה ממעלותיו של זה, ונזכה בקרוב ממש לצאת יחדיו, מתוך אחדות אמיתית, לקבלת פני משיח צדקנו.


אגודה אחת. חג שחושף את נקודת האחדות המחברת את כולנו

  יש חדש

סוכה ולולב לעם

צעירי חב"ד נערכים לקראת הפעילות הגדולה בימי חג הסוכות. עשרות סוכות ניידות יסובבו אי"ה בחוצות הערים והיישובים, ויזַכו את המוני בית ישראל במצוות החג. במרכזי הערים בתי חב"ד מציבים את 'סוכות האחווה', שיאפשרו לציבור לקיים את מצוות הסוכות וארבעת המינים. חסידי חב"ד ישַמחו את כוחות הביטחון, וכמו-כן תהיה פעילות מיוחדת במרכזים רפואיים, בבתי אבות, בריכוזי עולים ואף בבתי כלא.

מוזמנים לשמוח

בלילות חול המועד בתי חב"ד מקיימים עצרות גדולות של שמחת בית השואבה. האירועים נערכים בחוצות הערים, ביטוי לעניינו המיוחד של חג הסוכות, שמביא את אווירת הקדושה אל הרחוב, עד שהרחוב עצמו רוקד. פרטים בפרסומים ובלוחות המודעות. הציבור מוזמן להשתתף בשמחה.

מוסיפים בעזרה

רבים תרמו בעבור המשפחות הנזקקות לקראת ראש השנה, ואולם עדיין לפנינו חגי סוכות ושמחת תורה, ויש לדאוג שלכל משפחה בעם ישראל יהיה 'ושמחת בחגך'. בתי חב"ד מבקשים מהציבור לתרום בעין יפה, להבאת שמחת החג לכל בית בישראל.

  שלחן שבת

שבועה שמבטיחה את הגאולה

בשירת האזינו נשבע הקב"ה שינקום באויבי ישראל על הרדיפות והסבל שגרמו: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" (דברים לב,מ). לשם מה נחוצה כאן שבועה, והלוא הציפייה לנקמת ה' בשונאי ישראל – המתוארת בהמשך הפסוקים עד הסיום "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (שם מג) – היא תביעה צודקת!

יש מקרים שבהם שבועה נועדה להסיר התנגדות חיצונית. לדוגמה, יעקב השביע את יוסף לקבור אותו בארץ ישראל, כדי שיעמוד מול התנגדות אפשרית מצד פרעה. אך מדוע הקב"ה זקוק לשבועה?

יסוד באמונה

בבסיס האמונה היהודית נמצאת ההכרה שהקב"ה הוא הבורא ו"ממציא כל נמצא", כדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה). ואולם יש נדבך נוסף של אמונה, שהקב"ה לא רק ברא את העולם, אלא מוסיף לקיים ולהחיות אותו בדיבורו בכל רגע ורגע.

הרמב"ם (בהלכות עבודה זרה) שולל באריכות את טעות עובדי העבודה הזרה, שסברו כי הקב"ה ברא את העולם אך נמצא מחוצה לו, כמו אמן שבסיימו את היצירה היא מתקיימת בלי תלות בו. האמירה "חי אנוכי לעולם" מדגישה שהקב"ה מחדש ומחיה את העולם בלי הרף, ושהבריאה נוצרת מחדש יש מאין בכל רגע ורגע.

איתנו בגלות

"חי אנוכי לעולם" משמעותו שהתודעה שהקב"ה בורא את הבריאה בכל רגע חודרת ומתגלה ב'עולם'. או-אז מבינים שהקב"ה אינו מנותק חלילה מבני ישראל, אלא נמצא תמיד איתם ומרגיש את כאבם, עד ש"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיה סג,ט), היינו שהשכינה גולה עם בני ישראל וכאשר הם יוצאים מהגלות – גם הקב"ה כביכול יוצא עימהם.

נוכחות זו של הקב"ה עימנו, הנלמדת מ"חי אנוכי לעולם", היא שהביאה את הגאולה ממצרים. הקב"ה לא התחשב בחביבות הגדולה של עבודת בני ישראל בגלות, העומדים בכל הקשיים. מצד חביבות זו הגלות יכולה הייתה להימשך חס ושלום עוד שנים רבות, ובכל-זאת "הקב"ה חישב את הקץ" וסיים אותה.

שבועה על גאולה

נחת הרוח מעבודתם של בני ישראל בגלות מתעצמת פי כמה וכמה בדורות האחרונים, כאשר בני ישראל הם ככבשה אחת בין שבעים זאבים (תנחומא תולדות), ובכל-זאת עובדים את ה' בדבקות. על כך אומר הקב"ה: "כי אשא אל שמים ידי" – זו שבועה שיגאל את בני ישראל למרות נחת הרוח שיש לו מעבודתם.

והפסוקים מסיימים "וכיפר אדמתו עמו", כפירוש רש"י "לשון ריצוי ופיוס". היינו שאין הכוונה כאן לכפרת עוונות, שהרי ייסורי הגלות ניקו מזמן את כל העניינים הבלתי-רצויים, אלא שיקבל את בניו באהבה ומתוך ריצוי ופיוס ויביא להם את הגאולה האמיתית והשלמה.

(תורת מנחם, כרך פא, עמ' 424)

  מן המעיין

חג הסוכות

הכול מתאסף

"באספכם את תבואת הארץ" (ויקרא כג,לט). כל ענייני הגשמיות הם בבואה של הרוחניות. חג הסוכות, שהוא זמן אסיפה של תבואת השדה כפשוטו, הוא כן גם ברוחניות. כל ענייני תורה, מצוות ומעשים טובים שאדם מסגל לעצמו כל ימות השנה מתאספים בחג הסוכות.

(שם משמואל)

עסוקים במצוות

"ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג,טו). וכי ראשון הוא והלוא ט"ו הוא? אלא ראשון לחשבון עוונות. כי מיום הכיפורים ועד החג ישראל עסוקים במצוות – זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו.

(מדרש רבה)

לא ראינו שינה

"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ). אמר רבי יהושע בן-חנינא, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו.

(סוכה יג)

לישון בעיניים פקוחות

איך רואים את השינה בעיניים? אלא הכוונה היא שלא ישנו שינה שהעיניים בה פקוחות. אם "יושב בטל, כישן דמי", הרי הולך בטל הוא ישן בעיניים פקוחות. והם עסקו כל הזמן בעבודת ה' ולא הייתה אצלם שמחה של הוללות, אלא שמחה של עבודה.

(חת"ם סופר)

סיבת השמחה

השמחה איננה צריכה לנבוע מתוך חישובים כלשהם, העשויים לגרום שמחה, אלא "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם" – מעצם אלוקותו, שהוא ה' אלוקיכם, ומשום שהוא רוצה שנהיה שמחים.

(רבי אברהם הראשון מסלונים)

עדיין נופלת

״הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת״. לא שכבר 'נפלה', אלא היא עדיין 'נופלת', כי כל זמן שהבניין קיים, קל יותר להחזיקו. אל תניחהו שיירד וייפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעה שמטה ידו.

(עיטורי תורה)

ריח של מצווה

רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה מתפלל כל היום הקדוש בהתאמצות רבה וביגיעה עצומה. פעם אחת, במוצאי יום הכיפורים, התעלף ולא היו יכולים לעוררו. הביאו לפניו אתרוג, וכשהרגיש בריח של מצווה, מייד ניעור.

בסוכות קולטים

בשעה שמסתופפים בצל ענני הכבוד ונכנסים ל'צילא דמהימנותא' רק אז יכול אדם לעשות את חשבון נפשו ולתת אל ליבו את חטאיו ולעמוד על שגיאותיו. כל השנה אין אדם מבחין בין טוב לרע וחי בלי חשבון.

(חידושי הרי"ם) 

רמזי החגים

בפסוק שלפני ברכת כוהנים רמוזים הסופר והלולב: "כה תברכו את בני ישראל אמור להם". "כה תברכו" עם הכולל עולה 654, שזו הגימטרייה של 'שופר לולב'. ושלושת קולות השופר – תקיעה, שברים, תרועה – הם כמו שלוש הברכות של ברכת כוהנים – יברכך, יאר, יישא. ובפרטיות יש שלושים קולות, כמו שלוש היו"דים של ראשי התיבות יברכך, יאר, יישא. וכן בלולב יש שלושה נענועים לכל צד.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

בלי חשש גאווה

בעל ה'מאור ושמש' בא פעם אחת לבקר את ידידו הטוב, רבי נפתלי מרופשיץ. זה קיבל את פני אורחו בכבוד גדול, הושיבו בראש השולחן ונהג בו גינוני כבוד מופלגים. ביקשו ה'מאור ושמש' לחדול מכך, שמא ייכנס בו שמץ של גאווה.

"גאווה?!", התפלא הרבי מרופשיץ, "מה עניינה לכאן?!". והסביר: "מבין ארבעת המינים של חג הסוכות הערבה היא הפשוטה ביותר, שכן אין לה לא טעם ולא ריח. שווּ בנפשכם יהודי שיש לו אתרוג, לולב והדסים, אך אין לו ערבות. אין ביכולתו לקיים את המצווה!

"והנה הביאו לפניו ערבות, אך דורשים תמורתן יותר ממה שעלו האתרוג, הלולב וההדסים גם יחד. פשיטא שיסכים לשלם, ובלבד שיוכל לקיים את המצווה. נמצא ששילם תמורת הערבה סכום עצום. האם יש מקום שהערבה תתגאה? ברור שלא, כי אין זה הערך שלה אלא חשיבותה של המצווה.

"ואף אני מכבד את כבודו", סיים רבי נפתלי, "מפני שהתורה ציוותה עליי לכבד תלמיד-חכם, וכבוד כזה אינו יכול להביא לידי גאווה".

  גאולהפדיה

טעימה מגילויי העתיד

וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. תורת החסידות מסבירה שבזמן הזה ביכולתנו להשיג רק אור אלוקי מצומצם, המכונה 'ממלא כל עלמין', ואילו לעתיד לבוא יאיר האור ה'סובב כל עלמין', המכונה 'אור מקיף'. ואולם בחג הסוכות אנו זוכים ל'אור המקיף'. הסוכה עניינה 'אור מקיף', החובק את היהודי.

הפסוק (שיר השירים ב,ו) "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" רומז למועדי חודש תשרי: "שמאלו תחת לראשי" מכוּון כנגד ראש השנה ויום הכיפורים, שהם ימי הדין והיראה ('שמאל'); ואילו "וימינו תחבקני" אמור על חג הסוכות, שבו מתגלית אהבתו של הקב"ה לעם ישראל, בבחינת 'תחבקני'.

חיבוק שונה במהותו משאר ביטויי האהבה. כל ביטויי האהבה האחרים קשורים בדרך כלשהי בפנים של האהוב (מדברים אל פניו, נושקים בפניו), ואילו החיבוק הוא מאחור דווקא – המחבק מחבר את גבו של אהובו, והגב אינו יכול להחזיר לו אהבה.

זו המשמעות העמוקה ב"ימינו תחבקני". הקב"ה 'מחבק' את היהודי גם 'מאחוריו', גם את החלקים שבהם אין הקשר שלו עם הבורא נראה בגלוי; אהבת ה' לעם ישראל מקיפה גם את העיסוקים הגשמיים השגרתיים ביותר.

ביטוי לזה מודגש במצוות סוכה. המצווה היא לאכול, לשתות, לישון, לנוח בה. כאן טמון הדבר הנפלא ביותר: אותה אכילה, אותה שתייה, אותן שינה ומנוחה שהאדם עושה בסוכה, אף-על-פי שהן צרכיו הגשמיים, נהפכות למצווה ומבטאות את הקשר בין היהודי ובין בוראו. זה כביכול ה'חיבוק' של הקב"ה!

מפיצים באהבה

אליעזר שובל

בן 76

תושב צפריה

בעברו קצין בקבע, ולאחר מכן סוכן ביטוח. מפיץ את 'שיחת השבוע' במושב

בקיץ תשמ"ח (1988) אימי הייתה במצב סופני במרכז הרפואי תל השומר, ושתי נשים מחב"ד באו לחלק נרות וגם הציעו לנו את 'שיחת השבוע'. עד אז לא הכרתי את העלון; קראתי ונדלקתי.

אחרי השבעה נסעתי לכפר חב"ד והתחלתי להזמין את העלון בעבור בית הכנסת שלנו. בהמשך נפתחו אצלנו עוד בתי כנסת, ואני ועוד תושבים מממנים את העלות של העלון ודואגים להביאו לבתי הכנסת של המושב.

אני מעודד את הנכדים שלי לקרוא את העלון, ומפנה אותם לדברים מעניינים, והם אכן אומרים לי: "סבא, זה באמת מעניין!".

  מעשה שהיה

סוכה בימי האפָלה

"כבה מייד את האור", הורו החיילים לאב המשפחה. האב לא איבד את עשתונותיו. הוא קיבל את פני החיילים בסבר פנים יפות, כאילו היו אורחיו. "אולי תרצו לשתות משהו?", הציע בחום

הרחובות הירושלמיים היו שקטים וחשוכים בחגי תשרי תש"ג (1942). אלה היו ימי מלחמת העולם השנייה. עם התגברות הסכנה להפצצות מהאוויר, במיוחד מצד חיל האוויר האיטלקי ולאחר מכן הגרמני, הטילו שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל תקנות האפָלה.

התושבים נדרשו לאטום את חלונות בתיהם, ולמנוע מכל קרן אור לדלוף החוצה, שמא יסגיר הדבר את מיקומם של בתי המגורים וישמש נקודת ציון למפציצים. סיורים של שוטרים ומתנדבים התקיימו ברחובות, ותפקידם היה לוודא שההאפלה נשמרת.

ברחוב דוד ילין, במרכז ירושלים, התגוררה משפחתו של הרב יהודה גבירץ, מנכבדי סוחרי ירושלים ומחשובי חסידי צאנז. כשהגיע חג הסוכות, הקימה המשפחה סוכה קטנה על מרפסת הבית.

ואולם כאן קפץ עליהם רוגזו של אחד השכנים. אותו שכן היה רחוק מאוד מדרך היהדות, ואף הייתה בו עוינות כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות. בכל פעם שראה את ילדי משפחת גבירץ צועדים בבגדי השבת, וראשם עטור פאות, הוא ממש זעף וכעס. הוא היה לועג לבני המשפחה ועושה הכול כדי להצר את צעדיהם.

אור קלוש, שבקושי בצבץ מבעד לסכך הצפוף של הסוכה, הכניס את השכן לפעולה. זה היה בליל יום טוב ראשון של החג. בעיר הוכרז עוצר מוחלט. אסור היה לנוע ברחובות מרדת החשיכה ועד שהפציע השחר.

על אף האיסור שם השכן את נפשו בכפו ויצא אל הרחוב החשוך, בתקווה למצוא שוטרים או חיילים שיבואו לטפל במשפחת גבירץ.

עד מהרה מצא רכב צבאי שסייר ברחובות. הוא פנה אל החיילים ודיווח: "השכנים שלי מפרים את תקנת ההאפלה". הוא ביקש מהם לבוא עימו ולכבות את האור בסוכתה של משפחת גבירץ. "לדעתי עליכם גם לקנוס אותם על שהעזו להפר את תקנת ההאפלה", ניסה לעודד את החיילים לנהוג בחומרה כלפי בני המשפחה החוגגים את החג בסוכה.

בני משפחת גבירץ הופתעו לראות פתאום שני חיילים בריטים, מלוּוים בשכן הזועם, מופיעים בפתח הסוכה.

"כבה מייד את האור", הורו החיילים לאב המשפחה. האב לא איבד את עשתונותיו. הוא קיבל את פני החיילים בסבר פנים יפות, כאילו היו אורחיו לחג. "אולי תרצו לשתות משהו?", הציע בחום. הוא הסביר להם בנעימות, בלי פחד או התנצלות, שאור החשמל ייכבה מעצמו בתוך חצי שעה.

ההסבר התקבל על ליבם של החיילים והם קמו ללכת. ואולם השכן הזועם לא התכוון לוותר. "אם תעזבו כך, אסגיר אתכם למפקדיכם!", איים. "אספר להם שאכלתם ושתיתם בבית פרטי, דבר שהוא אסור על-פי חוקי הצבא".

שני החיילים לא התרגשו מאיומיו של השכן ועזבו את המקום. כעבור כמה חודשים עזב השכן המתנכר את האזור, ובני המשפחה כמעט שכחו את הימים שבהם סבלו מהצקותיו.

שנים רבות חלפו. בוקר אחד צלצל הטלפון במשרדו של הרב מנחם-משה גבירץ, מזכיר אגודת ישראל, אחד מילדיו של הרב יהודה גבירץ.

מעברו השני של הקו היה אחד מבני משפחתו של השכן, ובקשה מפתיעה ודחופה בפיו: "אבא מאושפז במצב קשה מאוד. הוא מבקש מאוד ששכנו לשעבר, הרב גבירץ, יבוא בדחיפות למרכז הרפואי לבקרו".

הבן סיפר לאביו על הבקשה המוזרה, והאב החליט ללכת לבקר את שכנו לשעבר, כשבנו, מנחם-משה, מתלווה אליו. הם מצאו את היהודי שוכב במיטתו, חלש מאוד.


חשש מהפצצות בירושלים. הרב משה־מנחם גבירץ (צילום: משה גולדשטיין)

"קראתי לך כדי לבקש ממך סליחה על אותו חג סוכות שבו כמעט הסגרתי אותך לבריטים", אמר השכן בקול חלוש.

הרב יהודה גבירץ הצטמרר. גם הבן, מנחם-משה, התרגש מאוד. הוא היה כבן עשר באותו חג סוכות, וזכר היטב את תחושות החרדה שמילאו אותו ואת שאר בני המשפחה בשעה שהחיילים נכנסו פתאום לסוכה.

הרב יהודה חייך בחיבה אל האיש ואמר לו: "זה בסדר גמור. אין שום בעיה. אני מוחל וסולח לך בלב שלם. ואולם עם הסליחה והמחילה אבקש ממך לומר אחריי כמה מילים, מילה במילה".

היהודי הנהן בראשו להסכמה.

הרב יהודה רכן לעברו ולחש באוזנו: "אמור אחריי: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'". היהודי אמר את מילות הפסוק, השניים לחצו ידיים והביקור הסתיים, לא לפני שקרובי משפחתו ביקשו מהרב יהודה את מספר הטלפון בביתו.

כעבור שעתיים צלצל הטלפון בבית הרב גבירץ. קרובי המשפחה עדכנו אותו שהיהודי שאותו ביקר זה עתה החזיר את נשמתו ליוצרו.

הרב מנחם-משה סיפר כי אביו חש סיפוק רב על שהלך לבקר את השכן לשעבר לפני פטירתו. "הוא זכה להרהר בתשובה קודם מותו, לקרוא 'שמע ישראל' ולמות כיהודי", אמר האב בהתרגשות.

(על-פי 'מכלי ראשון', ספרו של הרב מנחם-משה גבירץ)

  רציתי לשאול

עם הרב נחום ריבקין

משלוחי חב"ד בכרמיאל

אנשים משלמים סכומים גבוהים על אתרוג, לולב והדסים מהודרים. לא עדיף לתת כסף זה לצדקה?

אכן, אפשר להשיג את ארבעת המינים של חג הסוכות ברמת כשרות בסיסית ובמחירים זולים, אבל מי שהמצווה יקרה לו, משתוקק לקיימה בדרך המהודרת ביותר.

הידורי מצווה מבטאים את חביבותה. כך פירשו בגמרא (שבת קלג,ב) את הפסוק (שמות טו,ב) "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ", מלשון נוי והדר – "התנָאֶה לפניו במצוות; עשֵה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכו'".

קיום מצווה ברמה הבסיסית בלבד נראה כמילוי חובה וכרצון לסמן וִי, ואילו קיום מצווה בהידור, מתוך השקעת ממון או מאמץ, מבטא את השמחה והאהבה ותחושת הזכות, על שביכולתנו לקיים את מצוותיו של בורא העולם.

איננו מתפלאים כשאנשים מוכנים לשלם יותר על איכות, יופי ועיצוב בקניית מוצר או רהיט. כשדבר מסוים חשוב לך, אתה מוכן להשקיע בו יותר, ואינך מסתפק במינימום ההכרחי. גם כשהמצווה יקרה לאדם, הוא רוצה לקיימה בדרך מהודרת ומושלמת יותר.

ועם זה, כאשר מול הידורי המצווה שלי עומדת מצוקה קשה של יהודי שני, ואין ביכולתי להשקיע בשני הדברים גם יחד, בהחלט ראוי לוותר על ההידורים שלי ולהקל על מצוקתו של הזולת. ידועים סיפורים על צדיקים גדולים שחסכו כסף לקניית אתרוג מהודר, ובאה לפניהם מצוקה קשה של יהודי שני, והם מסרו לו את הכסף, ובירכו בחג על אתרוג פשוט.

אבל זו בחירה שיש בה ויתור מתוך כאב – היהודי אכן משתוקק לקיים את המצווה בהידור, אלא שהוא מחליט להקריב את הידורי המצווה שלו למען הזולת.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

לולב לילדים

שאלה: איזו בעיה הלכתית יכולה להיות בנתינת ארבעת המינים לילדים?

תשובה: חז"ל תיקנו, שילד היודע לנענע לולב כדינו – אביו חייב לחנכו במצווה זו, ולדאוג שייטול ארבעה מינים כשרים ויברך עליהם בכל יום מימי החג.

כאן צצה בעיה: ביום הראשון של החג חייבים ארבעת המינים להיות בבעלותו של המברך, ואי-אפשר לברך על ארבעה מינים שאולים. לכן, כשנותנים ליהודי שני לברך, מודיעים לו במפורש שזו "מתנה על-מנת להחזיר". אך הֶסדר זה אינו טוב לילד, שכן מן התורה אין קטן יכול לשוב ולהקנות חפץ שניתן לו, ונמצא שאחרי שנותנים את הלולב לילד, שוב לא יוכל מישהו אחר לברך על לולב זה.

יש הסבורים שאפשר לתת לילד לברך על לולב שאול, אך פוסקים אחרים קובעים שאף לילד יש להקנות את הלולב קודם שהוא מברך. הטוב ביותר הוא לקנות לכל בן, מגיל שש ומעלה, ארבעה מינים כשרים, שיהיו שלו ממש, כדי לקיים בהם מצוות חינוך בשלמותה, ובכלל זה הנענועים באמירת הלל.

דרך אחרת לפתור זאת היא על-ידי שנותנים לילד לברך אחרי כל המבוגרים, ואז כבר לא מפריע שהלולב נשאר 'שלו' (פתרון זה אינו טוב לחו"ל, ששם צריך לברך גם ביום השני על לולב שהוא 'שלך'). אם מצפים שעוד מישהו יברך על הלולב אחרי הילד, אפשר להקנותו לו כ'מתנה לזמן', לאותם רגעים שבהם הוא מברך עליו.

אגב, מאותה סיבה יש בעיה בקניית ערבות לארבעת המינים של היום הראשון מאת ילדים. לכן רצוי שהערבות יהיו בבעלות האב או מבוגר אחר, שיכתוב שלט ויודיע שהוא המוכר, במחיר שהילד דורש.

מקורות: סוכה מה,א. מו,ב. טושו"ע או"ח סי' תרנז, תרנח ונו"כ. קצות החושן סי' רמא ס"ק ד וסי' קכו ס"ק טו. נתיבות המשפט סי' רמד ס"ק א. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' צה. 'חנוך לנער' פרק כה. אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חנוך', כרך טז עמ' קעט.

  חיים יהודיים

בסוכת הפלא תשבו שבעת ימים

כמעט ארבעים שנה אחרי השקתה, הרב ליכטנשטיין חוזר ל'סוכת הפלא' שיצר עם משפחתו, ושהפכה לשם דבר בשכונת מגוריו. על היצירות המושקעות, על ההתרגשות השנתית ועל המסר מהסוכה

תעודת זהות. הרב יצחק ליכטנשטיין, בן 67, חסיד ויז'ניץ, תושב שיכון 'אמרי חיים' ברחובות, עובד בחברה קדישא. לפני כ-40 שנה התחיל, עם רעייתו וילדיו, מסורת של יצירות ייחודיות שפיארו את הסוכה, וזו נעשתה מוקד עלייה לרגל.


"כשמשקיעים במצווה, מתחברים אליה". הרב ליכטנשטיין

התחלה. הכול התחיל כשרציתי לשמח את הילדים, שהיו אז בני שלוש. לקראת סוכות, אשתי הציעה לקחת מִתקן לעציצים, בן שלוש קומות, ולהפוך אותו לסוכה קטנה. הוספנו סכך, קישטנו, הכנו שולחן וכיסאות מיניאטוריים – והילדים התלהבו. שנה אחרי שנה הוספנו ליצור. בכל פעם הבאנו רעיון חדש: תיבת נח עם חיות וקומות, סצנת ביכורים בעלייה לרגל, סעודת הלווייתן, ואפילו חסידים בדרך למקווה, עם מגבת על הכתף.

שיכון. היצירות נהפכו לשיחת השיכון ורבים באו לראותן. רבי ישראל-אליעזר אדלר, שלימים הוכתר לאדמו"ר מדז'יקוב, נהג לבוא אלינו מדי שנה, לברך 'לישב בסוכה' ולהביט בהתפעלות ביצירה השנתית. היו פעמים שמפני הצפיפות נאלצנו לסגור את דלת הבית, כדי לאפשר למבקרים שנכנסו לצפות בהנאה. הגיעו גם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, ומרגש היה לראות איך הם נהנים מיצירה יהודית בעלת מסר, ובעיקר איך הסוכה מחברת את כולם.



יצירות שנבנו כל השנה והוצגו בהפתעה בסוכת הפלא

יצירה. היצירה הכי מאתגרת הייתה על המשנה 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר'. היו שם המון גזירות והדבקות, שדרשו דיוק וסבלנות. קניתי מכשיר שמשמיע צפצופים של ציפורים, כדי להוסיף אווירה. הייתה גם יצירה מושקעת על עלייה לרגל, עם חיצים לעבר המקומות שמהם עלו יהודים לבית המקדש. כל יצירה דרשה תאורה מיוחדת ואחסון זהיר אחרי החג.

הפתעה. כל השכונה שלנו נעשתה חלק מהסוכה. במשך השנה כל מי שהיה לו חפץ מיניאטורי ייחודי, היה מעבירו אלינו. לא היינו מספרים לאף אחד מה ההפתעה הפעם, ובמהלך החג כולם היו מגלים את היצירה החדשה.

השקעה. היצירות אינן סתם קישוט, אלא דרך לחבר את הילדים למצוות הסוכה. כבר במוצאי סוכות היינו מתחילים לחשוב על היצירה של השנה הבאה. בכל הזדמנות קנינו עוד פריט מיניאטורי, והעבודה בפועל התחילה בחופש הגדול. מקצת היצירות, כמו תיבת נח וביכורים, העברנו לילדינו, המשמשים מלמדים בתלמודי תורה, כדי שיוכלו להשתמש בהן בלימוד עם התלמידים.

אחדות. מצוות אהבת ישראל חדורה היטב בסוכה. החורבן בא מחוסר אחדות, והסוכה מחברת את כולם – 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'. בשמחות בית השואבה בירושלים אפשר לראות חסידים ירושלמים רוקדים עם חובשי כיפות סרוגות, עם כלל צבעי הקשת בעם, תופסים ידיים, ורוקדים. זהו 'לישב בסוכה אחת' – משפחה אחת.

המשך. הרגע המרגש ביותר הוא לראות את הילדים ממשיכים את המסורת. בני הגדול יצר יצירה מושקעת מאוד על פרק 'ברכי נפשי', בעבודת נגרות מדויקת ואמנותית, ואותה הציב בסוכה שלו. גם הבן השני יצר יצירה משלו.

תתחברו. למי שרוצה להכין יצירות, כדי לרומם ולפאר את מצוות הסוכה, אני אומר: כשמשקיעים במצווה, מתחברים אליה. כמו שנאמר שהעוסק בתורת הקורבנות כאילו הקריב. ככל שמרימים את מצוות הסוכה, נקשרים אליה, המבוגרים והילדים. בואו ננצל כל יום בחג הסוכות וניהָנה מהמצווה המיוחדת כל-כך. והעיקר שנזכה כולנו 'לישב בסוכה אחת' עם משיח צדקנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)