בשירת האזינו נשבע הקב"ה שינקום באויבי ישראל על הרדיפות והסבל שגרמו: "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" (דברים לב,מ). לשם מה נחוצה כאן שבועה, והלוא הציפייה לנקמת ה' בשונאי ישראל – המתוארת בהמשך הפסוקים עד הסיום "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (שם מג) – היא תביעה צודקת!
יש מקרים שבהם שבועה נועדה להסיר התנגדות חיצונית. לדוגמה, יעקב השביע את יוסף לקבור אותו בארץ ישראל, כדי שיעמוד מול התנגדות אפשרית מצד פרעה. אך מדוע הקב"ה זקוק לשבועה?
יסוד באמונה
בבסיס האמונה היהודית נמצאת ההכרה שהקב"ה הוא הבורא ו"ממציא כל נמצא", כדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה). ואולם יש נדבך נוסף של אמונה, שהקב"ה לא רק ברא את העולם, אלא מוסיף לקיים ולהחיות אותו בדיבורו בכל רגע ורגע.
הרמב"ם (בהלכות עבודה זרה) שולל באריכות את טעות עובדי העבודה הזרה, שסברו כי הקב"ה ברא את העולם אך נמצא מחוצה לו, כמו אמן שבסיימו את היצירה היא מתקיימת בלי תלות בו. האמירה "חי אנוכי לעולם" מדגישה שהקב"ה מחדש ומחיה את העולם בלי הרף, ושהבריאה נוצרת מחדש יש מאין בכל רגע ורגע.
איתנו בגלות
"חי אנוכי לעולם" משמעותו שהתודעה שהקב"ה בורא את הבריאה בכל רגע חודרת ומתגלה ב'עולם'. או-אז מבינים שהקב"ה אינו מנותק חלילה מבני ישראל, אלא נמצא תמיד איתם ומרגיש את כאבם, עד ש"בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" (ישעיה סג,ט), היינו שהשכינה גולה עם בני ישראל וכאשר הם יוצאים מהגלות – גם הקב"ה כביכול יוצא עימהם.
נוכחות זו של הקב"ה עימנו, הנלמדת מ"חי אנוכי לעולם", היא שהביאה את הגאולה ממצרים. הקב"ה לא התחשב בחביבות הגדולה של עבודת בני ישראל בגלות, העומדים בכל הקשיים. מצד חביבות זו הגלות יכולה הייתה להימשך חס ושלום עוד שנים רבות, ובכל-זאת "הקב"ה חישב את הקץ" וסיים אותה.
שבועה על גאולה
נחת הרוח מעבודתם של בני ישראל בגלות מתעצמת פי כמה וכמה בדורות האחרונים, כאשר בני ישראל הם ככבשה אחת בין שבעים זאבים (תנחומא תולדות), ובכל-זאת עובדים את ה' בדבקות. על כך אומר הקב"ה: "כי אשא אל שמים ידי" – זו שבועה שיגאל את בני ישראל למרות נחת הרוח שיש לו מעבודתם.
והפסוקים מסיימים "וכיפר אדמתו עמו", כפירוש רש"י "לשון ריצוי ופיוס". היינו שאין הכוונה כאן לכפרת עוונות, שהרי ייסורי הגלות ניקו מזמן את כל העניינים הבלתי-רצויים, אלא שיקבל את בניו באהבה ומתוך ריצוי ופיוס ויביא להם את הגאולה האמיתית והשלמה.
(תורת מנחם, כרך פא, עמ' 424) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
