"כיצד ייתכן שאתה מוכר כעכים בשוק, בשעה שחתמנו על חוזה מפורש שאתה יושב ולומד תורה בלבד, ואני משלם לך מדי שבוע בשבוע?!"
לא הועילו כל התחנונים של תושבי קרקוב. רב העיר, רבי נתן שפירא, הנודע בשם ספרו 'מגלה עמוקות', החליט לעזוב אותה.
הוא כבר החל לארוז את חפציו, לסדר את ענייניו, ולהכין את עצמו ומשפחתו ליציאה מהעיר. שוב ושוב ניסו תלמידיו לשכנעו שיחזור בו מהחלטתו, אך הוא עמד על דעתו.
הגיע המועד שנקבע לעזיבתו, ואולם אז, במפתיע, הודיע רבי נתן כי שינה את דעתו וכי החליט להישאר בתפקידו ברבנות העיר קרקוב. השמועה נפוצה ברחבי העיר והשמחה הייתה גדולה.
התלמידים תהו לפשר השינוי הפתאומי בתכניותיו של רבם, וביקשוהו להסביר את פשר הדבר. סיפר להם רבי נתן מעשה שהיה.
אחד מתלמידי-החכמים בעיר, ר' פינחס שמו, היה עני מרוד. פרנסת משפחתו הייתה דחוקה מאוד, והוא התאמץ לשרוד על-ידי מכירת כעכים שהיה אופה בעצמו מדי לילה בעמל וביגיעה. בבוקר היה עומד בדוכן בשוק ומוכר את הכעכים.
פעם אחת ראה אותו אחד היהודים העשירים בעיר. הוא בא עימו בדברים והבין עד כמה הוא מתקשה לפרנס את משפחתו, וכיצד הוא טורח בלילות הארוכים באפיית הכעכים. מחשבה מקורית עלתה במוחו.
הוא פנה אליו ואמר: "יש לי הצעה בעבורך. הבה נעשה בינינו הסכם של יששכר וזבולון. אמור לי, בבקשה: מה הרווח הגדול ביותר שהצלחת להרוויח בשבוע אחד ממכירת הכעכים?".
"חמישה אדומים", השיב ר' פינחס.
"אם כן", אמר לו העשיר, "אני אתן לך שישה אדומים מדי שבוע, ואתה תוכל להיות פנוי לעסוק בתורה בנחת. בתמורה תיתן לי מחצית מזכויות הלימוד שלך".
ר' פינחס שמח מאוד על ההצעה. ההסכם נחתם והשניים לחצו ידיים בסיפוק.
חלפו שלושה חודשים. יום אחד הלך העשיר בשוק ונדהם למראה עיניו: ר' פינחס, שאיתו חתם על הסכם יששכר וזבולון, עומד מאחורי דוכן כעכים ומציע את מרכולתו לעוברים ושבים, כאילו לא נחתם ביניהם ההסכם.
ניגש אליו העשיר ותהה: "כיצד ייתכן שאתה מוכר כעכים בשוק, בשעה שחתמנו על חוזה מפורש שאתה יושב ולומד תורה בלבד, ואני משלם לך מדי שבוע בשבוע יותר ממה שהיית מרוויח ממכירת הכעכים?!".
ר' פינחס השפיל את עיניו. "אני חוזר בי מההסכם", אמר בקול שקט, "אינני יכול להוסיף לקיימו".
תשובתו קוממה את העשיר. "אינך יכול לחזור בך מהסכם חתום ומחייב", אמר בתקיפות. "אינך יכול פתאום להפר הסכם על דעת עצמך. אני דורש ממך לבוא עימי לדין תורה אצל רב העיר".
כשנכנסו השניים לביתו של הרב פתח העשיר וטען בלהט כי החוזה ביניהם נחתם לכל ימי חייו של ר' פינחס, ועתה הוא מפר אותו בלי לקבל את הסכמתו לכך.
רבי נתן הביט בפניו של ר' פינחס ושאל ברוך: "ומה טענתך כנגד דברי התובע?".
פתח ר' פינחס ואמר: "אכן, אמת הדבר שחתמנו על ההסכם, ואולם עתה רצוני לחזור בי".
"מדוע?", שאל הרב.
התחיל ר' פינחס להסביר: "כאשר עסקתי באפיית כעכים בלילות, חיי היו משולבים בתפילה תמידית לקב"ה. בשלב ערבוב החומרים והכנת העיסה התפללתי לקב"ה שמידת כל המרכיבים תהיה מדויקת, שהעיסה תתפח כראוי, ושגם רידוד הבצק יעלה בהצלחה.
"לאחר שהעיסה הייתה תופחת כראוי, הייתי מבקש מהקב"ה שהאפייה תצליח, ושהכעכים ייצאו פריכים וטעימים, שלא יהיו קשים מדי, שלא יישרפו, וגם שלא ייאפו פחות מהמידה הדרושה.
"לאחר שגם האפייה הייתה מסתיימת בהצלחה, הייתי פונה אל בורא העולם ומתפלל שיזמן לי קונים לכעכים שאפיתי ושפרנסתי לא תקופח. בכל פרט ופרט הרגשתי את יד ה', הנענית לתפילותיי ומכוונת אותי. הרגשתי את תלותי הגמורה בקב"ה בכל יום ובכל פעולה ופעולה.
"אבל מיום שאני מקבל מדי שבוע שכר קבוע, נחלשה בי אותה תחושת קרבה לקב"ה. חסרה לי ההרגשה שאני נתון לחסדי שמיים בכל יום מחדש.
"משום כך אני מבקש לחזור בי מן ההסכם", סיים ר' פינחס את דבריו.
"בעיר שבה מתקיים דין תורה שכזה, חפץ אני להישאר". ציון ה'מגלה עמוקות'
פנה ה'מגלה עמוקות' אל תלמידיו ואמר להם בהתרגשות: "בעיר שבה מתקיים דין תורה שכזה, חפץ אני להישאר. ראו על מה באים לדון אצל הרב: מצד אחד יהודי הנכסף לזכות בשכרו של לימוד התורה ומוכן להוציא ממון רב, לפרנס תלמיד-חכם ולחלצו ממצבו הדחוק, כדי להיות שותף בתורתו; ומן הצד השני תלמיד-חכם שמוכן לוותר על יציבות כלכלית ועל משכורת בטוחה לכל החיים, ובלבד לחזור ולחוש את התלות היום-יומית בהשגחת הבורא ולהרגיש את חסדי ה' בכל פרט קטן של חייו. במקום כזה אני רוצה להישאר".
(על-פי 'חשוקי חמד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
