כששמע הרב מי האיש שלפניו, נפלה עליו חרדה גדולה. הוא ביקש מרבי יעקב למחול לו, ואולם רבי יעקב השיב כי אינו צריך לבקש מחילה. "נהגת כשורה. פסק הדין שלך היה נכון"
"הארנק! הארנק שלי!", נשמעה פתאום צעקה בתוך העגלה. "הארנק שלי, כל כספי – איננו!".
עגלת הדרכים נסעה לדרכה, ובה כמה וכמה נוסעים יהודים. בתוכם ישב הגאון רבי יעקב לורברבוים מליסא, מחבר הספרים הנודע 'נתיבות המשפט', 'חוות דעת' ועוד.
נוסף על גאונותו העצומה היה רבי יעקב עניו גדול מאוד. הוא היה נוהג להתלבש בבגדים פשוטים, כדי שהבריות לא ישימו לב אליו. כשנדרש לצאת לנסיעה ארוכה בדרכים, לבש בגדים פשוטים עוד יותר, וכך איש מהסובבים אותו לא זיהה אותו.
זה קרה פעם אחת, כאשר רבי יעקב נסע בעגלה לוורשה, והיה שקוע בספר שלמד. פתאום צעק אחד הנוסעים שהארנק שהיה בכיסו, ובתוכו עשרת-אלפים רובל כסף, נגנב. הוא פרץ בבכי מר על סכום הכסף הגדול שאבד לו.
מייד פרצה המולה במקום. הנוסעים החלו לחשוד איש ברעהו. אחד הטיח את האשמה במי שנראה חשוב בעיניו, והלה צעק שידו אינה במעל. זה מפציר בצועק להודות בגניבה, ואחרים אומרים שאולי זה חשד שווא. הדקות נקפו ואיש מהנוסעים אינו מודה בגניבה.
כל אותו זמן ישב רבי יעקב בפינתו והוסיף ללמוד, כשאין הוא רואה ושומע כלל את הנעשה סביבו.
בעל הארנק בחן שוב ושוב את פני הנוסעים, בניסיון לזהות הבעה כלשהי שתחשוף את הגנב. ואז נעצר מבטו על היהודי שישב מכונס בפינתו ונראה עני המחזר על הפתחים. "ודאי העני הזה הוא הגנב!", התחזקה המחשבה בליבו של הנגנב. "הוא היחיד המתעלם מכל הנעשה כאן, כאילו אינו רואה ואינו שומע דבר".
הוא נפנף בידו לעבר הנוסע העני והזהיר: "אדוני לא יתחמק מלתת את הדין על מעשיו!". מקצת הנוסעים הצטרפו להשערתו של הנגנב, והחלו להאמין שאכן הוא הגנב.
ברגע שהעגלה הגיעה לוורשה לקח הנגנב את הנוסע העני לדין תורה אצל רב העיר, ואליהם הצטרפו שאר נוסעי העגלה, שרצו לראות איך ייפול דבר.
הדין תורה החל. הרב החל לשמוע את טענותיו של בעל הארנק, ומדוע הוא חושד כי הנוסע העני הוא שגנב ממנו את כספו. הלה טען כי הנוסע הזה היה היחיד שלא התרגש מזעקותיו על הגניבה, דבר שמעורר חשד כבד.
לאחר מכן פנה הרב אל הנאשם בגניבה וביקש לשמוע מה יש לו לומר להגנתו. העני הכחיש לחלוטין את הדברים. "הייתי עסוק כל העת בלימוד התורה, ולכן לא ראיתי ולא שמעתי את כל הסערה שהתחוללה בעקבות הגניבה".
"על-פי ההלכה אתה חייב להישבע כי לא גנבת", פסק הרב.
פניו של העני חוורו. "אינני מוכן להישבע, אף-על-פי שכל דבריי אמת", אמר. הוא הציע לבעל הארנק פשרה: "אשלם לך חמשת-אלפים רובל כסף, מחצית מן הסכום שהיה בארנקך, ובלבד שלא אצטרך להישבע".
"בשום פנים ואופן לא!", זעק הנגנב. "אינני מוכן לוותר על מחצית כספי. אני רוצה לקבל את כולו בחזרה!". הוא פנה אל הרב ואמר: "הנה לכם ההוכחה. אם הוא מוכן לשלם מחצית מהסכום, ודאי שהוא הגנב. אין ספק בכך".
העני חשב לרגע ואמר: "אני מוכן לשלם תשעת-אלפים רובל כסף". אך הנגנב דחה גם את ההצעה הזאת.
"אם כן, אני מוכן להישבע", אמר רבי יעקב, "אך אבקש לתת לי כמה דקות להתכונן לשבועה".
העני נפנה אל הקיר ושקע בתפילה, מכין את עצמו למעמד השבועה. הוא התייפח בבכי. גופו רעד מאימת השבועה. הכול ראו שאין הוא אדם רגיל. הרב עקב אחר מעשיו בפליאה.
ופתאום נפל אחד הנוכחים על הרצפה מתעלף. כשעוררוהו מעלפונו מלמל: "אני הגנב! עזבו את היהודי הקדוש הזה!".
כעת פנה הרב אל העני ושאל לזהותו, אך הגאון סירב להזדהות. "אני גוזר עליך בגזירת מרא דאתרא שתגלה לי מי אתה", ציווה הרב. "שמי יעקב לורברבוים", אמר ה'עני' בפשטות.
מצבת זיכרון לציון מקום בית העלמין היהודי בסטרי, שבו נטמן רבי יעקב
כאשר שמע הרב את שמו נפלה עליו חרדה גדולה. הוא ביקש מרבי יעקב למחול לו על שחשד בו בגניבה וחייב אותו בשבועה, ואולם רבי יעקב אמר לו כי אינו צריך לבקש מחילה. "נהגת כשורה. פסק הדין שלך בעניין השבועה היה נכון".
אחרי שנרגעו הרוחות והגנב השיב את הכסף, שאל הרב את רבי יעקב: "מדוע היית מוכן לשלם תשעת-אלפים רובל כסף ולא הסכמת לשלם עוד אלף ולהיפטר מהשבועה?".
השיב רבי יעקב: "ברשותי חמשת-אלפים רובל במזומן, ולכן הצעתי בתחילה לשלם סכום זה. לאחר מכן שיערתי שאצליח לגייס עוד אלפיים רובל ממכירת כלי הכסף שברשותי, ועוד אלפיים ממכירת הספרים שלי. אבל כשהתובע לא היה מוכן לזה, ידעתי שיותר מזה לא אוכל להתחייב, אלא אם כן אקח הלוואות, ולכך אינני מוכן".
(על-פי 'המבשר') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
