כֻּלָּם נְבִיאִים. העיקר השישי מי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם הוא האמונה בנבואה. ובלשון הרמב"ם בספרו 'יד החזקה' (תחילת פרק ז): "מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני-האדם וכו'". האמונה בנבואה היא המשך לאמונה במציאות ה'. לאמור: לאחר שאנו יודעים על מציאותו של הקב"ה, עלינו לדעת כי הוא מגלה את עצמו אלינו, ואחת מדרכי התגלותו היא הנבואה – "גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (עמוס ג,ז).
בימות המשיח יזכה כל יהודי בכוח הנבואה, כמו שנאמר (יואל ג,א): "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם". במדרש (תנחומא סוף פרשת בהעלותך) נאמר: "אמר הקב"ה: בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא כל ישראל נעשין נביאים".
מהי נבואה? מה אדם מרגיש כאשר דבר ה' מתגלה אליו? הרמב"ם עצמו, בפירוש המשניות, מקצר בדברים וכותב: "וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאוד". ב'יד החזקה' הוא מגדיר את התנאים הדרושים להשראת הנבואה. התמונה שעולה מדבריו, שהנבואה היא התמזגות של השראה אלוקית עם שכלו ודעתו של הנביא, דבר הנותן לו תחושה מוחשית ביותר של הדברים.
כל הנביאים (חוץ ממשה רבנו) "כשמתנבאים – אבריהן מזדעזעין, וכוח הגוף כושל ועשתונותיהם מתטרפות" (כתיאור הרמב"ם). מפני שאי-אפשר להישאר בדפוסי המחשבה של העולם ולראות בו-בזמן מציאות אלוקית. על כן התנאי לנבואה היה שבאותה שעה הנביא יוצא מגדריו האנושיים ומתעלה לעולם עליון. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
