שאלה: מה עניינן של התקיעות בשופר בימי חודש אלול?
תשובה: בראש חודש אלול עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית, לקבל את הלוחות האחרונים, והעבירו שופר במחנה לבל יטעו שוב לעשות עגל. לאחר ארבעים יום, ביום הכיפורים, ירד והלוחות בידו, ובישר לישראל שנתרצו לפני הקב"ה, והקב"ה קבע יום זה ליום סליחה ומחילה לדורות. על-כן, כל אותם ימים שמתחילת אלול ועד יום הכיפורים הם ימי רצון.
המנהג לתקוע בשופר בכל חודש אלול קדום מאוד, וסמכו אותו על הכתוב "תקעו בחודש שופר", שיש לו משמעות לתקוע במשך חודש שלם. הספרדים תוקעים באמירת י"ג מידות שבסליחות, והאשכנזים בסוף תפילת שחרית. רצוי שכל יהודי ישמע את התקיעות.
אם משום מה לא תקעו אחרי תפילת שחרית, יתקעו אחר תפילת מנחה. אבל בלילה אין לתקוע, ואף לא כדי להתאמן.
למנהג הספרדים, חב"ד, צאנז ועוד תוקעים 'תשר"ת, תש"ת, תר"ת'. למנהג רבים מהחסידים וכן נהגו בליטא תוקעים 'תשר"ת' בלבד.
המתפלל תפילת שמונה-עשרה ושומע תקיעות, ואין לו אפשרות לשומען אחר-כך, רשאי לעצור ולהאזין להן בשתיקה. ועדיף לסיים תחילה את הברכה שבה הוא עומד.
בערב ראש השנה אין תוקעים, משני טעמים: א) כדי להפסיק בין תקיעות של מנהג לתקיעות שהן מצוות עשה מן התורה. ב) כדי 'לערבב את השטן' (שירגיש שישראל בטוחים שכבר עשו את עבודת ראש השנה לפני זמנה, וכבר זכו בדין).
מקורות: פרקי דר"א פמ"ו. טושו"ע או"ח סי' תקפא ונו"כ. הוספות לשו"ע אדה"ז שם (במהדורה הישנה חלק ג-ד עמ' 1363, ובחדשה ח"ד עמ' תסז). משנ"ב שם. פסקי תשובות שם אות ג, וש"נ. שערי הל' ומנהג ח"ה סי' סו. ילקוט יוסף ח"ה עמ' טז. לוח 'דבר בעתו' א' אלול. לקוטי שיחות כרך כד עמ' 224. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
