"אפילו אינני יכול להתלונן... אם רק אעז לפצות פה, יחייב אותי בית המשפט בעונש, ואת הפושע האמיתי ישחררו. אלה החוקים במדינה הזאת!", קרא הסוחר היהודי בייאוש
"הכול בגללו!", הצביע הסוחר היהודי ביד רוטטת לעבר עמיתו המוסלמי. "הוא איש אלים ואכזר", אמר בייאוש ובצער לרבי מארי תנעמי בן-סאלם.
זה היה במסגרת אחד מסיוריו של הרב תנעמי ברחבי מחוז מנאכה שבתימן. לבית הדין הגיעה שמועה כי יש השוחטים צאן ובקר בלי שקיבלו סמיכה, ועל כן חשוב לפקח על העניין. שליחי בית הדין פנו אל הרב תנעמי בבקשה שיקבל עליו את הפיקוח על כל שוחטי המחוז.
בתחילה סירב למלא את התפקיד, מתוך צניעותו וענוותנותו, ואולם לאחר הפצרות רבות קיבל עליו את המלאכה. בית הדין מסר בידו מינוי כתוב, שעליו חתמו רבני המקום.
מאותו יום נהג לצאת אחת לכמה חודשים לפקוד את העיירות והכפרים רימה, ברע, ענז ועוד. הוא היה בודק את סכיני השוחטים, מדריך אותם ועומד על משמר הכשרות. כל עיירה וכפר בנפה זכו מדי חודשיים בביקור, בהדרכה ובפיקוח.
העיירה מנאכה במחוז צנעא שבתימן. העונש בא מהר
כשישים שוחטים היו נתונים לאחריותו. כל שוחט היה בא ושוחט לפניו, בעוד הוא היה צופה במלאכתו ומוודא שהוא מקפיד על כל ענייני הניקור והבדיקות הנצרכות. רק לאחר שהיה משוכנע כי האיש יודע את ההלכות ומקפיד עליהן, היה מחדש את סמכותו לשמש שוחט. נוסף על כך היה הרב תנעמי עורך חופות ודואג לכל ענייני הדת במחוז.
זה היה באחד הימים שבהם שהה בכפר צַעְפַאן. רוכל יהודי ניגש אליו ופניו קודרות ונפולות. "מה לך?", התעניין הרב תנעמי.
האיש הרים את עיניו שהיו מלאות עלבון וכאב והחל לשפוך את ליבו: "בכול אשם מחמוד הרשע! אפילו אינני יכול להתלונן... אם רק אעז לפצות פה, יחייב אותי בית המשפט בעונש, ואת הפושע האמיתי ישחררו. אלה החוקים במדינה הזאת!", קרא בייאוש.
"ספר בדיוק מה אירע וכיצד פגע בך המוסלמי", ביקש הרב תנעמי. האיש הצביע על עץ גדול שהטיל צל ענק תחתיו והחל לספר:
"במקום שבו עומד העץ מתקיים השוק המקומי. מדי שבוע באים לכאן סוחרים מכל הסביבה, ופורשים את מרכולתם. מכל האזור באים ל'שוק של יום רביעי', לקנות פירות, ירקות, כלים ועוד.
"הסוחרים הזריזים, שמקדימים לבוא השכם בבוקר, תופסים את המקומות הטובים ביותר תחת העץ הגדול, ונהנים מהצל המבורך; ואילו האחרים נאלצים לעמוד כל היום תחת השמש הקופחת.
"הבוקר באתי עם ראשוני הסוחרים, ותפסתי מקום מצוין תחת העץ. פרשתי את סחורתי על השולחן הקטן, וקיוויתי ליום מכירות מוצלח.
"והנה בא מחמוד, איש אלים במיוחד, וגילה כי לא נותר עוד מקום תחת העץ. מאחר שהמקום שנותר לו לא מצא חן בעיניו, החל להתווכח עימי ולטעון שהשטח שבו אני עומד מצוי בחזקתו. כאשר עמדתי על דעתי כי אין כאן חזקות וכי כל הקודם זוכה, הרים עליי את ידו וסטר לי בחוזקה.
"ראיתי כי נשקפת לי סכנה, אספתי את מרכולתי ופיניתי את השטח לטובת הסוחר האלים. כל עמיתיי הסוחרים הביטו בי בבוז מהול ברחמים, ולא נקפו אצבע כדי להתערב לטובתי, אף שידעו היטב כי הצדק עימי".
הרב תנעמי נאנח עמוקות. מצבם של יהודי תימן היה ידוע לו היטב. ההפליה הורגשה בכל אשר פנו. על-פי רוב, בעת מריבה עם מוסלמי, העדיפו היהודים לכוף את ראשם ולוותר מלצפות למשפט 'צדק' נוסח הקאדי, שתמיד הותיר את העותרים היהודים קירחים מכאן ומכאן.
ואולם צערו של היהודי וכאבו נגעו לליבו של הרב. "אל תדאג, ישועת ה' כהרף עין", הבטיח לו. המילים הטובות וההשתתפות הכנה בצערו הקלו מעט על ליבו של הרוכל. הוא פנה משם והעמיד את דוכנו בפינה צדדית, בתקווה שגם שם יפקדו אותו הקונים.
חלפה שעה, חלפו שעתיים ושעת הצוהריים הגיעה. הרוכל היהודי הביט בערגה על חבריו הסוחרים, שזכו במנת הצל הברוכה, וקנאה מילאה את ליבו.
ופתאום המולה, מהומה וצעקות, בדיוק במקום שבו הציב את דוכנו בשעת בוקר מוקדמת. הסוחר התקרב למקום וראה נחש ענק שיצא מהעץ הגדול ועורר מהומה רבתי. הנחש פנה היישר לסוחר עז הפנים, זינק עליו והכיש אותו. לא חלפו אלא דקות מספר והסוחר האלים מת במקום, בעוד הנחש נעלם מהעין.
הרוכל היה נסער מהמופת שנגלה לעיניו. הוא מיהר אל הרב תנעמי, לספר לו על הפלא הגדול. הרב חייך ואמר לו בחיבה: "הרשע קיבל את המגיע לו...".
(על-פי 'קרני אור') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
