עם הרב מנחם-מענדל אזדבא
שליח חב"ד בעיר העתיקה, ירושלים
על מה צריך להיות עיקר האבל והצער בתשעה באב?
בתשעה באב נחרבו שני בתי המקדש, ומכאן החלה הגלות הארוכה והקשה, עם כל נוראותיה. אכן, יש הרבה פרטים שעליהם ראוי להתאבל, ועל כך היו חסידים מספרים סיפור:
לסוחר אחד נזדמנה עסקה חלומית – בעל אחוזה היה זקוק נואשות למזומנים, והציע למכירה יער השווה הון עתק תמורת חמישים אלף רובל. זה היה כל רכושו של הסוחר, והוא מיהר לביתו לקחת את הסכום ולבצע את העסקה. בבואו לביתו מצא את אשתו ובנו בוכים. מתברר שהילד מצא את השטרות ושיחק בהם, ובתוך כך הם נפלו לאש ונשרפו.
הילד בכה על השטרות הצבעוניים שעלו באש. אימו בכתה על חמישים אלף הרובלים שנשרפו. ואילו הסוחר החל לבכות על ההון העצום שהיה יכול להרוויח מהעסקה שנגוזה.
בהחלט יש מקום להתאבל על הצרות שאירעו לנו לאורך ההיסטוריה. עלינו לבכות גם על העדר מלוכה וסנהדרין. אבל עיקר הבכי והצער צריכים להיות על שבית המקדש חרב ועל שאיננו יכולים לקיים את כל המצוות הקשורות לבית המקדש, לשנת היובל, וגם השכינה שרויה בגלות.
אני אומר לא פעם לאנשים, שבעומדנו בכותל המערבי עלינו לזכור שזה הצד הלא-נכון של הכותל. עלינו לצפות לבניין בית המקדש, שאז נוכל לעלות וליראות לפני ה' בהר הבית.
ומובן שלא די בצער ובאבל, אלא צריך לתקן את סיבת הגלות. להגביר אהבת חינם תחת שנאת חינם. להרבות בתורה ובמעשים טובים, מתוך ציפייה לגאולה. ונזכה שאכן ייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
