חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2013
ערב ש"ק פרשת דברים / חזון, ז' במנחם-אב ה'תשפ"ה (01/08/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2013
עשרים שנה לליקוי המאורות
יש חדש
התחלת החינוך ב'ימין מקרבת'
תשעה באב
למי יבוא המשיח?
שבתות של גאולה
מפיצים באהבה
שלא נבוש לפני המשיח
רציתי לשאול
שבת בערב ט' באב
האיש שמדובב את אבני ירושלים

מס' 2013, ערב שבת-קודש פרשת דברים, ז' במנחם-אב ה'תשפ"ה (01.08.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

עשרים שנה לליקוי המאורות

מי שמחפש באמת את שורש המחדל, שיחזור אל אותה החלטה אומללה, שכוּנתה 'התנתקות'. אילולא אותה עקירה, לא הייתה יכולה להתרחש המתקפה הרצחנית

המשנה מפרטת חמש פורענויות שפקדו את עם ישראל בתשעה באב: נגזר על אבותינו (בדור המדבר) שלא ייכנסו לארץ ישראל. נחרב בית המקדש הראשון. נחרב בית המקדש השני. נלכדה העיר ביתר. נחרשה ירושלים אחרי החורבן.

עוד אירועים מצערים קרו בתשעה באב, והקשה מכולם – גירוש ספרד. ולפני עשרים שנה הצטרפה עוד פורענות כואבת וצורבת לרשימה ארוכה זו – החרבת חבל הארץ הפורח ברצועת עזה, הריסת יישובים יהודיים משגשגים וגירוש כעשרת-אלפים יהודים מבתיהם.

הכול היה צפוי

מדברים הרבה על הצורך בוועדת חקירה לאסון שמחת תורה אשתקד. מי שמחפש באמת את שורש המחדל, שיחזור אל אותה החלטה אומללה, שכוּנתה 'התנתקות'. ברור כשמש שאילולא אותה עקירה, שהביאה לעליית החמאס, לא הייתה יכולה להתרחש המתקפה הרצחנית על עוטף עזה. ומה שכואב יותר מכול – שהצפוי לקרות היה ברור כשמש.

הלכנו לעלעל בעשרות המאמרים שנכתבו בגיליון זה, בחודשים שלפני ביצוע אותה תכנית נוראה. הכול כתוב שם, שחור על גבי לבן:

"אנחנו עומדים מול תכנית ריקה מתוכן שאין בה שום מרכיב הגיוני, חוץ מעצם הבריחה תחת אש והטראומה הנוראה של הרס ועקירה. יש התומכים בה משום שהם רואים בעקירת יהודים מבתיהם מטרה כשהיא לעצמה, כדי שיהיה אפשר לחגוג על חורבנם. אחרים תומכים בה משיקולים פוליטיים צרים – כדי לתת 'גיבוי' לראש הממשלה. ולמה ראש הממשלה עצמו תומך בה – אפשר רק לנחש" (גיליון 930).

"הטרור לא יפחת, אלא בדיוק להפך, הוא רק יתעצם ויגבר, חלילה, כאשר רצועת עזה תהפוך למחסן נשק בלתי-נדלה ולמחנה אימונים ענק למחבלים" (גיליון 970).

"פשע הגירוש הוא נתעב, לא-אנושי, לא-יהודי. הסכנות שמהלך זה מביאות עלינו – איומות. הסבל הפוקד עכשיו את תושבי גוש קטיף הוא כאין וכאפס לעומת הכאב שכולנו נכאב (והלוואי שנתבדה) מתוצאותיה של בריחה זו מפני הטרור. אלא שכיהודים מאמינים, בטוחים אנו שגם מהשבר הזה נקום ונתאושש, ואחרי החורבן הנורא תבוא הנחמה הגדולה" (גיליון 972).

הרבים כקרן האור

באותם ימים של ליקוי מאורות, כאשר התקשורת והפרשנים הביטחוניים היו מגויסים לקידום הגירוש, היו רבני ישראל קרן האור שהאירה באפלה. נשמעו קולות שתהו מדוע הרבנים אינם הולכים עם העדר. על כך כתבנו:

"לשמחתנו, רבני ישראל ופוסקי ההלכה אינם הולכים שבי אחר סיסמאות סרק ואחר תעמולה תקשורתית מגויסת. הם מנסים לבחון את הדברים לגופם, על-פי אמות מידה ברורות שמעניקה תורת ישראל. הם שואלים שאלה אחת – אם זה טוב לעם ישראל, אם זה ייתן יותר ביטחון ליהודים, אם זה יחזק את כוחנו לעמוד מול אויבינו.

"אין פלא אפוא שהרבנים שוללים בחריפות את התכנית ורואים בה סכנה חמורה. הם משמיעים את קולו של ההיגיון הבריא ואת דאגתה של תורת ישראל לשלומו של עם ישראל. עד כה הוכח כי הרבנים צדקו ולא הוזי ה'שלום' וחסידי הנסיגות" (גיליון 930).


כאב העקירה. והזעקה שאין עליה תשובה: למה?! (צילום: יוסי זמיר, לע"מ)

  יש חדש

סיום ותכנית מיוחדת

בהמשך לסיומי המסכת המשודרים בתשעת הימים ברשתות הרדיו קול חי, קול ברמה, מורשת וקול פליי, ישודר סיום מסכת גם בצום תשעה באב, ברדיו קול חי, בשעה 13:00, בתכנית מיוחדת שתימשך שעה ותעסוק בגישה החסידית לצום, לחורבן ולציפייה לגאולה. במהלך המשדר ייערך סיום על מסכת מועד קטן, המסתיימת בענייני אבלות, שאותם מותר ללמוד בתשעה באב.

השלמת הספר התשיעי

הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מודיע כי הרישום לספר התורה התשיעי של ילדי ישראל מתקדם לקראת השלמתו, וחסרים כ-78 אלף נרשמים בלבד. ספרי התורה האלה הם יוזמה של הרבי מליובאוויטש, והוא קבע כי מחירה של אות יהיה אחיד בעולם כולו – דולר אחד. כל ילד מקבל תעודה נאה ובה מצוינת הפרשה שבה האות שלו. הרישום באתר kidstorah.org.

מפעל התנ"ך

החלה ההרשמה למחזור העשרים ותשעה של מפעל התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 0528630212 או בדוא"ל [email protected].

  שלחן שבת

התחלת החינוך ב'ימין מקרבת'

ספר דברים נפתח בדברי התוכחה של משה לעם ישראל. וכך מתואר הזמן שבו דיבר: "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי".

רש"י מפרש: "אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שייכנסו לקצת הארץ יאמרו: מה לזה עלינו? מה היטיב לנו? אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כוח להכניסנו לארץ! לפיכך, המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם, ואחר-כך הוכיחם". מכאן שקודם לאמירת תוכחה, אפילו מוצדקת מאין כמותה, יש להקדים 'ימין מקרבת' ל'שמאל דוחה'.

טובה מיוחדת לפני תוכחה

ואולם כאן מתעוררת שאלה: הלוא כבר בפסוק הראשון משה מזכיר את המן שירד לבני ישראל, והיו עוד ניסים שנעשו לאבותינו במדבר. מדוע היה צריך להמתין עד אחרי כיבוש סיחון ועוג כדי לתת לעם מוסר, בשעה שבאותם ימים ממש כל יהודי קיבל את המן שירד בזכותו? מכאן שסתם עשיית טובה איננה מספיקה לאמירת דברי תוכחה ומוסר. כדי שיהיה אפשר לנקוט קו של 'שמאל דוחה' יש להקדים 'ימין מקרבת' משמעותית ביותר.

הגמרא (סנהדרין קז,ב) מלמדת: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". לכאורה אפשר ללמוד מזה שיש להקדים את ה'שמאל דוחה' ל'ימין מקרבת'. אלא שהכוונה איננה לסדר הזמנים, שכן רואים בבירור שצריך להתחיל בימין מקרבת, ורק אחר-כך יש מקום ל'שמאל דוחה'.

איך מתחילים

הרמב"ם (בהקדמה לפרק חלק בפירוש המשניות) מדגיש את ההכרח לעודד ילד ללמוד תורה בגישה מקרבת: "קְרא ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך מעט דבש". יש לתת לילד תמריצים, גם כאלה שבעתיד יהיו בעיניו חסרי ערך. הרי שההתחלה היא ב'ימין מקרבת' דווקא.

גם בספרו ההלכתי הרמב"ם מביא את פסק הגמרא (פסחים נ,ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף-על-פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". שוב – ההתחלה היא 'ימין מקרבת'. וגם תכליתה של העבודה, שהיא עבודה 'לשמה', כמו אברהם אבינו, שייכת יותר ל'ימין מקרבת', שהרי אברהם מכונה "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא,ח).

לא להרחיק

הגמרא (סנהדרין שם) מביאה שתי דוגמאות לצורך ב'ימין מקרבת'. הראשונה: "שלא כאלישע שדחפו לגחזי". הוא היה תלמידו הקרוב של אלישע, ונוצר מצב שדרש דחייה כלפיו. ועם זה הגמרא קובעת שהדחייה הייתה צריכה להיות ביד השמאלית והחלשה, ואילו הפעולה הדומיננטית היא 'ימין מקרבת'.

הדוגמה השנייה היא מרבי יהושע בן-פרחיה שדחפו לאותו האיש בשתי ידיים. זה היה כשנזדמנו לאכסניה אחת, ואותו האיש דיבר על מה שלא ראוי היה לדבר. רבי יהושע גער בו: "רשע, בכך אתה עוסק?!", והחרים אותו. ואולם הגמרא מלמדת שגם במקרה הזה היה ראוי לנהוג ב'ימין מקרבת'.

(שיחות קודש תשל"ו, כרך ב, עמ' 669)

  מן המעיין

תשעה באב

כשאי-אפשר להסביר

״עוללים שאלו לחם, פורש אין להם״ (איכה ד,ד). כשעוללים רעבים ללחם, כאב הלב כפול. ומדוע? מפני ש״פורש אין להם״ – אין יכולים אפילו לפרש ולהסביר להם למה הם רעבים.

(לחם דמעה)

הבנים מתעלמים מהאב

״נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים" (איכה ה,ב). בתינו נעשים לנו כנוכרים, ואנו מרגישים עצמנו בתוכם כמו זרים. ״יתומים היינו ואין אב״ – הילדים שלנו הם כיתומים, שאין להם אב ומורה דרך; אין הוא קיים לגביהם, הם מתעלמים ממנו ומתביישים בו.

(קול יהודה)

חטא מתמשך

״אבותינו חטאו ואינם״ (איכה ה,ז). מי שמזלזל בחינוך ילדיו ומגדל דור שאינו הולך בדרך הישר, הריהו חוטא אפילו בשעה שהוא עצמו כבר אינו בין החיים, שכן התנהגותו הפושעת של הדור השני היא המשך לחטאיו ולפשעיו שלו עצמו. על כך נאמר: ״אבותינו חטאו" וחטאם מוסיף להתקיים אפילו כאשר "ואינם״, בזמן שהם עצמם כבר אינם.

(רבי ישראל מסלנט)

הרגשת אלוקות

״על הר ציון ששמם" (איכה ה,יח). בבית המקדש הייתה הכרה והרגשה באלוקות בבחינת ראייה ממש – ״כדרך שבא ליראות כך בא לראות״. לכן המקדש היה כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות 'בדרך פשיטות', כדבר טבעי ופשוט, ולא 'בדרך התחדשות', כדבר שצריך לחדש ולגלות, ולא היה בו הרגש עצמו כלל.

(ספר המאמרים תער״ב)

אין כוח לחכות

״למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים״ (איכה ה,כ). השכר עבור כל צרותינו וייסורינו נדחה לימים יבואו, לימות המשיח, אבל אנו אין לנו כוח לחכות כל-כך הרבה. לפיכך אנו טוענים לפני הקב״ה: ״למה... תעזבנו לאורך ימים״? מדוע אתה דוחה את השכר לאורך ימים? אנו רוצים ליהנות ממנו מעט גם עכשיו!

(תפארת עוזיאל)

למה לדקדק

״כי אם מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאוד" (איכה ה,כב). ״אם מאוס מאסתנו״, ואנו בעיניך כרשעים גמורים, למה ״קצפת עלינו עד מאוד״? מדוע מה אתה מקפיד עימנו וכועס עלינו כאילו היינו צדיקים גמורים ממש, שעימם אתה מדקדק ״עד מאוד״, כחוט השערה?

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

עקבות משיחא

״ועקבותיך לא נודעו״ (תהילים עז,כ). הגאון החסיד רבי לוי-יצחק שניאורסון נסתלק בגלותו בכ׳ במנחם-אב תש״ד. בבוקר אותו יום מלמלו שפתיו בלי הרף. העומדים ליד מיטתו שמעו מילים מקוטעות יוצאות מפיו באנחה: ״ועקבותיך לא נודעו! איי! עקבות משיחא, עקבות משיחא!".

חבלי לידה

״אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה״ (קינות). יש שני מיני חבלים וייסורים: חבלי מיתה, שכל מהותם צער והם מקרבים את סוף החיים; וחבלי לידה, שבהם הצער מהול בשמחה, כי הם מקרבים את הלידה ואת ראשיתם של חיים חדשים. הצער והייסורים של ציון הם צערה של ״אישה בציריה״ – חבלי לידה.

(קדושת לוי)

  אמרת השבוע

למי יבוא המשיח?

רבי יהודה-צבי מרודזיל (רזלֶה) ישב פעם אחת לפני חמיו, רבי צבי-הירש מזידיצ'וב, ובכה בכי מר על ירידת הדורות, שהדור הצעיר מידרדר והולך. "אל מי יבוא משיח?", תהה בבכי.

חותנו, רבי צבי-הירש, שקע בדבקות זמן מה ולאחר מכן נענה ואמר: "משה רבנו מספר לבני ישראל העומדים להיכנס לארץ כי אחרי חטא המרגלים אמר לו הקב"ה: 'וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע – הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה, וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ'.

"אמנם דור המדבר היה 'דור דעה', ובניו כבר לא היו במדריגה זו והיו דור נחות יותר, אבל דור זה דווקא זכה לנחול את הארץ.

"כך יהיה גם לפני ביאת משיח צדקנו. יהיה אז דור שפל, שלא יידע להבחין בין טוב לרע, ולדור הזה דווקא יבוא המשיח. 'להם אתננה' – אליהם יבוא המשיח!".

  גאולהפדיה

שבתות של גאולה

מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא. ההלכה היא שבשבתות בין המצרים אסור לנהוג שום מנהג אבלות. להפך, מצווה להתענג ולשמוח גם בשבת שחל בו תשעה באב או בערב תשעה באב. מכאן שהשבתות האלה עומדות מעל כל עניין הגלות והחורבן, ולא זו בלבד אלא שהן אף 'מרפאות' את ה'מכה' של הגלות.

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1090) שכל דבר מתחיל בתורה, ולכן גם עניין זה בא לידי ביטוי בהתחלת קריאת חומש דברים לקראת תשעה באב. בחיצוניותו יש בו דברי תוכחה ומוסר, אך בפנימיותו הוא מתווה את הדרך לגאולה השלמה, כמרומז בפסוק שבסוף הספר (לד,ב) "עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן", ודרשו חז"ל – עד היום האחרון.

מוסבר בתורת החסידות שאף שימי בין המצרים הם ימי אבל וצער, השבתות שבהם הן בבחינת 'הקדמת רפואה למכה'. כאשר מקדימים את הרפואה למכה, משמעות הדבר היא שמלכתחילה אין כאן מכה (אם הרפואה באה אחרי המכה, אף אם הרפואה הייתה שלמה ומלאה, עדיין נשאר מהמכה רושם כלשהו והחולה נקרא 'חולה שנתרפא'. ואולם כאשר הרפואה קודמת למכה, אין כאן מלכתחילה שום מקום למכה). זה עניינן של השבתות הללו – הן עומדות מעל כל העניין של הגלות והחורבן ושוללות אותו מעיקרו. נמצא שהשבתות האלה הן מעין 'יום שכולו שבת', כפי שיתגלה לעתיד לבוא, בזמן הגאולה.

מפיצים באהבה

שמואל גד לוי

בן 54

תושב בת-ים

תושב שכונת עמידר בבת-ים, עוסק בתחום הזכוכית האקרילית (פרספקס), ומחלק את 'שיחת השבוע' לכל השכונה

כבר יותר מעשרים שנה יש לי הזכות לחלק את העלון בכל בתי הכנסת בשכונה, ואוי ואבוי אם העלון לא יגיע לבית כנסת כלשהו, כי אנשים מאוד אוהבים את העלון.

אני מקבל חבילה מכובדת מבית חב"ד בחולון, ומכין בכל שבוע שקיות בעבור כל בית כנסת. יש נציגים מבתי הכנסת שבאים אליי, ויש שאני מביא את העלון אליהם.

מאוד משמח אותי לראות עד כמה האנשים אוהבים את העלון וקוראים אותו בשקיקה, וזה נותן לי כוח לא לוותר בשום שבוע ולהביא את העלון לכל בתי הכנסת.

  מעשה שהיה

שלא נבוש לפני המשיח

חובש ספודיק מהודר ונעול בנעלי השבת המצוחצחות נכנס הרב לרפת, והזדרז לבצע את עסקת המכירה של הפרה בטרם תיכנס השבת

"בכור! בכור!", הדהדה הקריאה בחלל בית הכנסת. מילת הקוד הקפיצה את הרב ממקומו. הוא ידע היטב מה משמעותה, והיכן עליו להיות כעת – ברפת...

זה היה ערב שבת חם במיוחד. הזריזים מבין תושבי המושב קוממיות כבר הקדימו לבוא לבית הכנסת, לקראת תפילת מנחה של ערב שבת. הרב בנימין מנדלזון, רבו הנערץ של המושב, כבר היה בבית הכנסת, לבוש בגדי שבת, שקוע בקריאת שיר השירים בדבקות ונעימות.


אתגר הבכור ברפת. הרב בנימין מנדלזון, רב מושב קוממיות

שאון פתאומי עלה פתאום מהרחוב. מישהו רץ לעבר בית הכנסת. האיש היה לבוש בסרבל עבודה, ונראה היה כמי שבא היישר מן הרפת. הוא נכנס בריצה לבית הכנסת ושעט לעבר מקומו של הרב, בכותל המזרח של האולם.

הקריאה 'בכור!' הספיקה כדי לגרום לרב לקום ולצאת בצעידה מהירה בעקבות האיש לעבר הרפת.

הבהילות הייתה ברורה לגמרי. בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הבכור עולה על המזבח ונאכל לכוהנים בירושלים. בזמננו, הבכור מטיל נטל כבד על בעליו. אי-אפשר להקריבו לקרבן, אך אסור ליהנות ממנו ואי-אפשר להשתמש בו שימוש כלשהו. אסור גם להטיל בו מום ולפוסלו בכוונה תחילה. יש לשמור את הבכור לבל ייפצע או יינזק. זה אתגר מורכב בעבור הרפתן: הוא נדרש לטפח אותו ולשמור עליו, בשעה שאסור לו ליהנות ממנו.

כדי להימנע ממצב כזה תיקנו למכור את הבהמה המבכירה לנוכרי מבעוד מועד, וכך הבכור שייוולד יהיה שייך לגוי, וכל דיני הקדושה לא יחולו עליו.

הרב מנדלזון עסק רבות במכירת בהמות מבכירות. כדי להסיר לזות שפתיים, כאילו המכירה היא מהפה ולחוץ בלבד, הנהיג דרך מסודרת, שבה הבהמה המבכירה נמכרת בצורה המהודרת ביותר, בתשלום מלא ובשטר מכר, המאשרר את המכירה, ככל עסקה.

באותו ערב שבת קלט הרפתן כי בהמה מבכירה נמצאת ברפת, והבכור כנראה יופיע בתוך שעות אחדות. היה עליו לבצע את העסקה בזריזות קודם כניסת השבת.

חובש ספודיק מהודר ונעול בנעלי השבת המצוחצחות נכנס הרב לרפת, מלוּוה באיש אמונו, הרב משה-יעקב סיגלר. השמש נוטה מערבה והשעון מתקתק. השניים החלו לבצע את המכירה ולכתוב את חוזה המכר כדת וכדין, ועל-פיו בעל הבהמה מוכר אותה במכירה גמורה תמורת מחיר מוסכם לאחמד ג'אבר, שרוכש את הפרה בקניין גמור.

כתיבה החוזה, שיש בו כמה וכמה סעיפים, ארכה פרק זמן ממושך, והעסקה הושלמה ברגע האחרון. הרב נכנס לבית הכנסת לפני השקיעה ממש.

בעקבות המקרה הזה החל לנבוט בליבו של הרב סיגלר רעיון. הוא פנה אל הרב מנדלזון ואמר: "במקום לכתוב בכל פעם חוזה חדש, הבה נכין חוזה ערוך וכתוב, שבו נשאיר מקום ריק לרישום שם המוכר, מספר הבהמה וסכום העסקה. נצלם מהחוזה עשרות עותקים, ובכל פעם שנזדקק יהיה בידנו חוזה מוכן ומסודר, ונוכל לבצע את עסקות המכר בקלות ובזריזות".

הרב סיגלר הוסיף: "הלוא זה בדיוק מה שעושים בשטר התנאים, בשטר הכתובה, בשטר מכירת חמץ ובעוד כמה וכמה שטרות – מכינים עותקים מסודרים מראש, ורק ממלאים כמה פרטים בזמן אמת".

הרב סיגלר פירט את מעלות הרעיון: "כל עסקה תדרוש מעט מאוד זמן, תתבצע ביעילות, והדבר יקל עלינו להתמודד עם הקריאות הדחופות, הבאות ברגע האחרון. הדבר ודאי יכול לסייע במקרים שבהם בשל הזמן שדורשת כתיבת החוזה הפרה כבר ממליטה, ואת הנעשה אין להשיב".

עיניו של הרב סיגלר נצצו. הוא חש שהציע רעיון מוצלח, שיחסוך הרבה זמן, כוחות ולחצים. ואולם נראה היה שהרעיון אינו מוצא חן בעיני הרב מנדלזון. דמעות החלו לזלוג מעיניו ואנחה כבדה נפלטה מחזהו.

הרב פתח ואמר:

"הלוא תדע, ידידי, כי כל עניין מכירת הבהמות המבכירות הוא פתרון זמני לזמן הגלות, כל זמן שבית המקדש אינו קיים ואיננו זוכים להקריב את הבכורות על גבי המזבח.

"כשיבוא המשיח במהרה ברור שיחדלו להשתמש בפתרון הזה, ומכירת המבכירות תחלוף מן העולם. איננו יודעים מתי יהיה הקץ, אך אנו אומרים בכל יום 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח... אחכה לו בכל יום שיבוא'. עלינו להיות ערוכים ומוכנים שבכל יום, בכל רגע, המשיח יבוא!

"עכשיו הגע בנפשך שהיום, בעוד שעה קלה, יופיע המשיח, וימצא באמתחתך מאות שטרות מכירה, מוכנים לשימוש. אילו פנים יהיו לך? הלוא תעדיף באותו רגע להיבלע באדמה...

"המשיח יתהה באוזניך: מדוע הכנת שטרות רבים כל-כך? וכי לא האמנת וציפית שאבוא?!".

הרב מנדלזון סיים את דבריו המרגשים ואמר: "מוטב להתאמץ בכל פעם מחדש ולצפות שזה יהיה שטר המכירה האחרון שנצטרך לערוך".

(על-פי 'המבשר')

  רציתי לשאול

עם הרב מנחם-מענדל אזדבא

שליח חב"ד בעיר העתיקה, ירושלים

על מה צריך להיות עיקר האבל והצער בתשעה באב?

בתשעה באב נחרבו שני בתי המקדש, ומכאן החלה הגלות הארוכה והקשה, עם כל נוראותיה. אכן, יש הרבה פרטים שעליהם ראוי להתאבל, ועל כך היו חסידים מספרים סיפור:

לסוחר אחד נזדמנה עסקה חלומית – בעל אחוזה היה זקוק נואשות למזומנים, והציע למכירה יער השווה הון עתק תמורת חמישים אלף רובל. זה היה כל רכושו של הסוחר, והוא מיהר לביתו לקחת את הסכום ולבצע את העסקה. בבואו לביתו מצא את אשתו ובנו בוכים. מתברר שהילד מצא את השטרות ושיחק בהם, ובתוך כך הם נפלו לאש ונשרפו.

הילד בכה על השטרות הצבעוניים שעלו באש. אימו בכתה על חמישים אלף הרובלים שנשרפו. ואילו הסוחר החל לבכות על ההון העצום שהיה יכול להרוויח מהעסקה שנגוזה.

בהחלט יש מקום להתאבל על הצרות שאירעו לנו לאורך ההיסטוריה. עלינו לבכות גם על העדר מלוכה וסנהדרין. אבל עיקר הבכי והצער צריכים להיות על שבית המקדש חרב ועל שאיננו יכולים לקיים את כל המצוות הקשורות לבית המקדש, לשנת היובל, וגם השכינה שרויה בגלות.

אני אומר לא פעם לאנשים, שבעומדנו בכותל המערבי עלינו לזכור שזה הצד הלא-נכון של הכותל. עלינו לצפות לבניין בית המקדש, שאז נוכל לעלות וליראות לפני ה' בהר הבית.

ומובן שלא די בצער ובאבל, אלא צריך לתקן את סיבת הגלות. להגביר אהבת חינם תחת שנאת חינם. להרבות בתורה ובמעשים טובים, מתוך ציפייה לגאולה. ונזכה שאכן ייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

שבת בערב ט' באב

שאלה: מה הדינים המיוחדים כשערב תשעה באב חל בשבת?

תשובה: אכן, יש כמה שינויים מהנהוג בכל שנה. את תפילת מנחה של שבת רצוי לקיים בשעה מוקדמת, כדי לאפשר לציבור לחזור הביתה מבעוד מועד ולקיים את הסעודה המפסקת בניחותא. אין אומרים בה 'צדקתך'.

בסעודה המפסקת (שהיא למעשה 'סעודה שלישית') אפשר לאכול בשר ולשתות יין. חייבים להפסיק לחלוטין כל אכילה ושתייה בזמן השקיעה (באזור המרכז – 19:36).

עד צאת השבת, אסור להכין מאומה משבת לחול, ואין להחליף בגדים ונעליים. כמו-כן עדיין אין יושבים על כיסא נמוך. מוצע לעסוק בינתיים בענייני החורבן בספר ירמיהו, או במסכת גיטין, במדרש איכה וכיוצא בזה.

עם צאת השבת יש לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (בלי שם ומלכות). לאחר מכן יברך כל איש בביתו 'בורא מאורי האש' על אבוקה או שני נרות צמודים (אין מברכים על הבשמים, שיש בהם משום תענוג 'להשיב את הנפש'. ההבדלה על היין תהיה רק מחר בערב).

רצוי לאחֵר את זמן ערבית כדי שהמתפללים יוכלו לשוב מבתיהם כשהם נועלים נעלי גומי או בד. מתפללים ערבית בישיבה על כיסאות נמוכים. אין אומרים 'וייתן לך'.

ביום ראשון בערב, לאחר סיום הצום (באזור המרכז: 20:02) ותפילת ערבית, נוטלים ידיים שש פעמים לסירוגין (כבקימת הבוקר), שוטפים את הפנים והפה, נועלים נעליים, ומבדילים על היין (בלי נר ובשמים). למנהג חב"ד מתחילים 'הנה א-ל ישועתי', ואחרים מתחילים בברכת הגפן. מותר לשתות את יין ההבדלה. רק אחר-כך אוכלים.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנו ונו"כ. פסקי תשובות שם, נטעי גבריאל בין המצרים ח"ב פרק צה, וש"נ.

  חיים יהודיים

האיש שמדובב את אבני ירושלים

ראש מכון מגלי"ם מחיה את עיר דוד כְּלֵב התנ"ך וההיסטוריה היהודית, מחבר ממצאים ארכיאולוגיים למקורות ומעורר מבקרים להתחבר לשורשיהם

תעודת זהות. ר' אהרן הורביץ, בן 70, ראש מכון מגלי"ם, הזרוע האקדמית והחינוכית של עיר דוד, שבה הוא מתגורר. יליד ארה"ב, גדל במשפחה דתית, למד באוניברסיטה העברית, וניהל בצעירותו בית ספר לתיירות. בעברו גם לימד גמרא. למעלה משני עשורים משמש מדריך בעיר דוד בירושלים.


ר' אהרן הורביץ

ילדות. נולדתי בפלורידה, ועליתי כילד עם משפחתי מוושינגטון לירושלים. אבי, ששימש רב ואף הקים בית מדרש לתורה, נטע בי אהבה עמוקה לתורה ולמקורות. כבר בילדות, כשטיילתי בסמטאות ירושלים, הרגשתי את קדושתה, גם אם לא תמיד הבנתי את משמעותה. ירושלים בעבורי היא הרבה מעבר לעיר מגורים. היא חיבור לשורשים של עם ישראל.

לימודים. למדתי היסטוריה באוניברסיטה העברית, מתוך תשוקה להבין את עברו של עם ישראל. השתתפתי בהקמת ישיבת הגולן. ניהלתי בית ספר לתיירות, שהנפיק רישיונות למורי דרך. לאורך כל הדרך ירושלים והתנ"ך היו חלק בלתי-נפרד ממני.

עיר דוד. בשנת תשס"ד (2004) הצטרפתי לעיר דוד. המקום היה אז חסר יופי ואופי, מוזנח. התחלנו לפתח אותו, כמרכז של התיישבות יהודית ואתר תיירות. היום, עם מיליון מבקרים בשנה, עיר דוד היא האתר המרכזי בירושלים אחרי הכותל המערבי. היא הלב, הגרעין הקדום שבו נולדה העיר בימי דוד המלך. כל מי שבא לירושלים חייב לעבור כאן.

דיבוב אבנים. כראש מכון מגלי"ם אני מלווה חפירות ארכיאולוגיות ומדובב את האבנים, לאור המקורות. ארכיאולוגיה לבדה היא יבשה, אבל אנחנו נותנים לאבנים לספר את סיפורן דרך התנ"ך וההיסטוריה היהודית.

ממצאים. בכל יום מתגלים בעיר דוד אלפי ממצאים. חותמות של חזקיהו המלך, או של שרים מימי ירמיהו הנביא, מחברים אותנו ישירות לדפי התנ"ך. ממצא שריגש אותי במיוחד הוא קורות ארז מלבנון, מימי שלמה המלך, שרידים מבית המקדש הראשון. חומר אורגני ששרד אלפי שנים. התנ"ך קם לתחייה ממש מול עיניך.

חינוך. אנחנו מקיימים סמינריונים וכנסים, אבל עיקר עבודתנו היא יצירת חומרים למערכת החינוך. התלמידים לומדים על דוד המלך, על חזקיהו, ומתחברים לשורשים. הסרטונים שלנו נכללים בתכניות לימודים, גם בבגרויות של תיכונים לא-דתיים.

:

לגעת בשורשים. ר' אהרן הורביץ בהרצאות על גילויי עיר דוד

חוויה. התגליות בעיר דוד מחברות אותנו לבית המקדש. כל ממצא שופך עוד קרן אור על התנ"ך ומחזק את האמונה. המקום הזה הופך את התנ"ך להכי קרוב שיש, וההיסטוריה הופכת לחוויה חיה.

טלטלה. פעם אחת ביקר כאן תייר לא-דתי, והצעתי לו לגעת באצבעו בנקודה מסוימת בקיר. אמרתי לו 'מרגיש? זה של אבותיך!'. ראיתי אותו אחר-כך מכונס בעצמו, נרגש. כעבור שנים ניגש אליי רב ואמר לי: 'שינית את חיי'. חשבתי שהוא מתבלבל, אבל הוא הזכיר לי את המפגש עם האצבע. "כששמת את האצבע שלי על אותה נקודה, כל החיים שלי התהפכו". כעבור זמן קצר הלך ללמוד בישיבת 'אש התורה' וכיום משמש רב בישראל.

מסר. החורבן היה תוצאה של כשלים רוחניים, אישיים ולאומיים. אני מסביר למבקרים שהשריפה היא הסוף, אבל התהליך התחיל גם ברובד האישי. בפרשת קמצא ובר-קמצא, כל אחד מהנוכחים בסעודה יכול היה לעצור את המפולת. וזה גם המסר אלינו כיום: כל אחד ואחת יכולים. כל אחד ואחת חשובים! עיר דוד מראה איך לחזור לשורשים, לקבל אחריות לעתידנו. תשעה באב מזכיר לנו לתקן את הכשלים, לחזור לאחדות, ולהתחבר לקדושה שממנה נפלנו – ובוודאי נזכה לחזות בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)