עם הרב שניאור גרוזמן
שליח חב"ד במכללות באר-שבע
החסידות שוללת את העצבות אך רואה בחיוב את המרירות. מה בעצם ההבדל?
שאלתך מעידה שאתה לומד חסידות, או נמצא בסביבת יהודים שלומדים חסידות, ואתה כבר יודע להבחין בין מושגים שלעיתים מבלבלים ביניהם.
קודם כול חשוב להבהיר שהמושג 'מרירות' בלקסיקון של החסידות שונה ממובנו בשפת ימינו. אדם 'מריר' הוא מי שרואה הכול בעיניים שליליות, אדם מלא טינה ואכזבה. 'מרירות' כזאת היא בהחלט שלילית, ואין היא רצויה כלל.
כשהחסידות מדברת על 'מרירות' היא מתכוונת לרגש של צער וכאב על מצב הדורש תיקון. אדם מתמרמר וכואב על מצבו הרוחני, ומתוך הכאב הזה הוא פועל לתיקונו.
זה השוני המהותי בין העצבות ל'מרירות'. את העצבות יש לשלול בתכלית, שכן מלבד החובה לעבוד את ה׳ בשמחה, העצבות יכולה להוריד את האדם לתהומות של ייאוש ודכדוך, שמהם יהיה קשה מאוד לקום. לעומתה, ה'מרירות' היא רגש בריא וחיובי, שדוחף את האדם לתיקון ולשיפור.
תחושת הכאב הזאת, שמבטאת את העובדה שהנפילות שלנו מפריעות לנו ומביאות אותנו לידי חרטה ולרצון לשפר ולתקן – עלינו להשתמש בה במשורה, בזמנים מסוימים בלבד, כדי שניטיב את דרכינו ונשפר את מעשינו.
אפשר להגדיר את ההבדל בין עצבות ל'מרירות' על-פי התוצאה שבאה בעקבותיהן: האם נלך לישון מיואשים ומדוכדכים או שניקח דף ועט ונציין רשימת צעדים מעשיים לשיפור עצמי.
עוד נקודה על ההבדל המהותי בין השתיים – עצבות נובעת מתוך התמקדות באגו האישי שלי ובכישלונות שלי, ואילו 'מרירות' ממוקדת במשימה המוטלת עליי. לכן העצבות מובילה לדכדוך ולייאוש, ואילו ה'מרירות' דוחפת לשיפור עצמי, ואף לשמחה על ההזדמנות שניתנת לי לתקן את דרכיי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
