חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2012
ערב ש"ק פרשת מטות מסעי כ"ט בתמוז ה'תשפ"ה (25/07/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2012
לבער את הרוע מן העולם
יש חדש
נדרים עניין למומחים
מלחמת מדיין
הלשנה למשיח
מי יבנה את המקדש?
מפיצים באהבה
מעשה שהיה
רציתי לשאול
הכנה לתשעת הימים
דגם המקדש במשקל חצי טונה

מס' 2010, ערב שבת-קודש פרשת בלק, ט"ו בתמוז ה'תשפ"ה (11.07.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לבער את הרוע מן העולם

אין לנו ציפיות מהעולם הצבוע, היודע לתקוף אותנו על המלחמה המוסרית ביותר שלנו במבקשי נפשנו, ועומד אדיש לנוכח זוועות בבני-אדם אחרים

הזוועות שהתרחשו בשבוע שעבר במחוז א-סווידא בסוריה הפכו את הקרביים לכל בן תרבות. זו ברבריות חייתית, רוע שטני חולני, שאינו חס על זקנים, נשים וילדים. ההתפרצויות החוזרות ונשנות של תאוות הרצח הזאת מעידות שיש לנו עסק עם תרבות (או ליתר דיוק תת-תרבות) שבה מעשים אכזריים כאלה נחשבים לגיטימיים ומקובלים.

פיגועי 11 בספטמבר בארה"ב, לפני עשרים וארבע שנים, העמידו את העולם מול תאוות הרצח המזוויעה של האסלאם הקיצוני. היקפה של התופעה טרם נתפס. הייתה נטייה לחשוב שזה מעשה של מטורפים קיצונים. השנים שחלפו הוכיחו כי זה היה רק קצהו של קרחון ענק, שממדיו מפלצתיים.

את מי מיהרו לגנות

מאז טעם העולם את נחת זרועו של האסלאם הקיצוני, מהאכזריות הנוראה של דאעש במלחמותיו עם בני עמו, ועד פיגועי הרצח ההמוניים בערי אירופה. ביטויי השמחה ברשתות החברתיות הוכיחו את היקף התמיכה במעשים האלה, ואת העובדה שאין לנו עניין עם קומץ מטורפים, אלא עם תרבות שלמה, שמטפחת הרג ורצח, ועוד בשם הדת!

אנחנו חווינו את הרוע הזה לאורך כל השנים, שבהן לא בחלו המחבלים בשום מעשה אכזרי ובלבד לפגוע ביהודים. מפעם לפעם אנו מזדעזעים מאירועים חריגים במיוחד, כמו רצח אישה הרה הנוסעת ללדת, או הטבח בבני משפחת פוגל בסעודת ליל שבת שלווה בביתה.

ואז קיבלנו את התפרצות הרוע השטני במלואו בשמחת תורה אשתקד, עם כל המעשים המפלצתיים שחלאות האדם האלה עוללו ביישובי עוטף עזה, לקול מצהלות אחיהם שרקדו משמחה ולא ידעו את נפשם מרוב אושר. הוא אשר אמרנו – תרבות חולנית ותת-אנושית.

היה אפשר לצפות שבקמפוסים ברחבי העולם יתקיימו עכשיו הפגנות למען הדרוזים הנטבחים בסוריה, אבל מובן שזה נאמר באירוניה. כי כבר אין לנו ציפיות מהעולם הצבוע, היודע לתקוף אותנו על המלחמה הזהירה והמוסרית ביותר שלנו במבקשי נפשנו, ועומד אדיש לנוכח זוועות בבני-אדם אחרים. אה, כן, היו שמיהרו לגנות – אותנו, על שהושטנו סיוע לדרוזים העומדים על נפשם...

אין רחמים

אחרי השואה האיומה היה ברור כי יש לצאת למלחמת חורמה בנאצים ובעוזריהם, שכן העולם אינו יכול לשאת רוע כזה. רדפנו את המרצחים בכל קצווי תבל, כדי להביאם לדין ולהעביר מסר ברור לעולם כולו, שאין מקום להשלים עם תאוות רצח זו.

גם אחרי מתקפת הרצח בשמחת תורה היה ברור לכל יהודי שזה בדיוק מה שעלינו לעשות לנאצים החדשים ולעוזריהם. למרבה הצער, ככל שחלפו הימים התחילו להישמע קולות רחומים על ה'אזרחים' ה'בלתי-מעורבים' כביכול. שכחו שרובם ככולם שותפים לאותה תאוות רצח, ושהם ששים להקריב את בניהם על מזבח צימאונם לדם יהודים.

אכן, אנחנו רחמנים בני רחמנים, אבל מול תאוות הרצח הזאת מחובתנו לאטום את הלב ולהשמיד את כל מחבלי החמאס-דאעש, בדיוק כפי שנהגנו במפלצות הנאציות. או-אז נוכל לקוות לחיות בעולם טוב יותר, שבו אין מקדשים את המוות אלא את החיים.


המוסר היהודי. הדרוזים בסוריה מקבלים בתודה את חיילינו

  יש חדש

סיומי מסכת ברדיו

מנהג חסידי עתיק לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה, שבהם 'ממעטים בשמחה'. מנהג זה מתקיים גם ברשתות הרדיו, שבהן משודרים סיומי מסכת בכל ימי 'תשעת הימים'.

הנה מועדי הסיומים ברשתות השונות: בקול חי (93, 92.8) במוצ"ש בשעה 21:45, בימי א-ה ב-17:45, ביום שישי בשעה 12:45, ובתשעה באב בתכנית מיוחדת על עניינו של היום, בשעה 13:00. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3) בימים א-ה בשעה 15:10. בקול פליי (107.6) בימים א-ה בשעה 13:40. ברשת כאן מורשת (100.7, 92.5, 90.5, 90.8, וב-am 531) בימים א-ה ב-10:45 וביום שישי בשעה 12:45.

טיסה להילולא באלמטי

מתארגנת טיסת צַ'רְטֶר היסטורית מתל-אביב לאלמטי, קזחסטן, לציונו של המקובל האלוקי רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש, לקראת יום ההילולא, כ' במנחם-אב. ארוחות במקום ללא עלות (רישום נפרד למלון), וכמו-כן תכנית מיוחדת לנשים. פרטים: tickchak.co.il/86798.

  שלחן שבת

נדרים עניין למומחים

בעניין הנדרים יש כמה וכמה דברים שאינם ברורים. לכאורה, הנודר מבקש להתחזק ברוחניות ואוסר על עצמו הנאות מסוימות, דבר שיש לראותו בחיוב. ואולם חז"ל אמרו (ירושלמי נדרים, פרק ט): "לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים?!".

גם דרך מסירת פרשה זו מעוררת תמיהה. היא נאמרה "אל ראשי המטות" דווקא, שמזה לומדים כי התרת נדר נעשית "ביחיד מומחה" (ורק אם אין כזה – בשלושה הדיוטות). מדוע התרת נדרים צריכה להיות על-ידי 'מומחה' דווקא?

אחד עולה, אחד יורד

עבודת האדם מתחלקת לשלושה סוגים מרכזיים: מצוות עשה – פעולות שהאדם נדרש לעשות; דברי רשות – דברים ניטרליים הנתונים לבחירת האדם; ומצוות לא תעשה – הימנעויות מדברים אסורים.

בעוד מצוות עשה ומצוות לא תעשה מוגדרות היטב בתורה ובהלכה, וחיובן מוטל על כל יהודי בשווה, הרי דברי הרשות מצויים בתחום אפור, שבו האדם הוא הקובע את ההתייחסות אליהם. שני יהודים אוכלים אותו מאכל; הראשון מעלה את המאכל לקדושה והשני יורד בעקבות הדבר הגשמי לשפל.

מזון לנפש

כי אכן, דברי הרשות תלויים לחלוטין במעמדו הרוחני של האדם. על צדיק, למשל, נאמר שהוא "אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" (משלי יג,כה), היינו שהמזון מחזק לא רק את גופו אלא גם את נפשו, ואילו "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (שם) – האוכל קשור מלכתחילה לבטן ולהנאה בלבד, ומאחר שאצל יהודים ענייני הגוף קשורים בענייני הנפש, הרי כאשר הנפש אינה מקבלת מזון – אכילת התאווה מזיקה לאדם גם בגשמיות.

על כן האדם נדרש להכיר היטב את עצמו ואת מעמדו הרוחני בטרם הוא ניגש להשתמש בדברי הרשות. ייתכן שלא יוכל להתגבר על ההנאה שבתאוות האכילה, ובמקום לקדש את המאכל, המאכל ידרדר אותו. במקרה כזה יש מקום שירחיק את עצמו מהתאוות האלה, על־ידי הנדרים.

החכם מכוון

אך האדם אינו רשאי לסמוך על עצמו בהערכת מעמדו הרוחני, שכן "אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין ט,ב), ו"עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י,יב). בדרך כלל, ההערכה העצמית של האדם איננה אובייקטיבית. לכן אם נָדַר נֶדֶר, ועכשיו נראה לו שכבר השיג מדריגה רוחנית גבוהה, ואינו זקוק עוד לנדר, עליו ללכת לחכם שיתיר את נדרו.

כתוב "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קהלת ב,יד), והחכמים מכוּנים 'עיני העדה' (עץ חיים שער ח, פרק א). הם מחוברים לתורה, יודעים מהו רצון ה', ומכוונים את האדם לדרך הטובה והישרה בעבורו. כשם שהעיניים הגשמיות מורות לרגליים לאן ללכת, כך ה'חכם' רואה איך הקב"ה מחדש את העולם בכל רגע ורגע, וביכולתו להדריך את האדם כיצד לנהוג במגעו עם הגשמיות. לכן כל יהודי צריך לקשר את עצמו עם ראשי ישראל, 'ראשי המטות', ומהם יזכה לקבל דרך סלולה בעבודת ה'.

(תורת מנחם, כרך עג, עמ' 80)

  מן המעיין

מלחמת מדיין

כבוד של מי

״נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמיך״ (במדבר לא,ב). כאן נאמר ״נקמת ה׳ במדין״ ואילו בפסוק הקודם נאמר ״נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים״. כי הקב״ה, החפץ והמדקדק בכבודם של ישראל יותר מכבודו, אמר שמלחמת מדיין היא ״נקמת בני ישראל״, ואילו משה, המדקדק יותר בכבודו של מקום, אמר שמלחמה זו היא ״נקמת ה׳״.

(לקוטי לוי יצחק)

שני היבטים

עניין זה נאמר במלחמת מדיין דווקא, מפני שבמלחמה זו היו שני ההיבטים של ״נקמת ישראל״ ונקמת ה׳״. ״נקמת ישראל״ – היינו כוונת מדיין להביא להשמדת העם היהודי; ״נקמת ה׳״ – זו עצתו של בלעם למדיין ״אלוקיהם של אלו שונא זימה״, דבר שהביא לעוון עבודה זרה ובעל פעור.

(הרבי מליובאוויטש)

שלילת החשד

אם מלחמת מדיין הייתה מתקיימת אחרי מות משה, היו אומרים שבימי משה לא נלחמו במדיינים מפני שמשה הגן עליהם, בהיותו חתן יתרו וישב במדיין שנים רבות. לכן ציווה הקב״ה שיילחם בהם קודם פטירתו.

(משך חכמה)

משה מוסיף להגן

"אחר תיאסף אל עמיך" – גם אחרי הסתלקותו מן העולם מוסיף משה רבנו לנקום את נקמתם של ישראל מכל הקמים עליהם והמצירים אותם.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

עונש למכשיל הזולת

למה נסמכה נקמת מדיין לפרשת נדרים? כי בסופה של פרשת נדרים נאמר: ״ונשא את עוונה״, ורש״י מפרש: למדנו מכאן שהגורם תקלה לחברו נכנס תחתיו לכל העונשין. המדיינים גרמו תקלה לישראל בהפקרת בנותיהם, לכן ציווה הקב״ה לנקום בהם.

(קרבן העני)

סכנות המלחמה

״היחלצו מאיתכם אנשים לצבא״ (במדבר לא,ג). כמה וכמה סכנות רוחניות כרוכות במלחמה: נטייה לאכזריות, תאווה לנקמת דם, פיתויי שוד וביזה. לכן נאמר ״היחלצו מאיתכם" – הסירו מעצמכם כל נגיעה פרטית וטובת הנאה; שלא תהיה כוונתכם אלא לתת את נקמת ה׳ במדיין.

(רבי משה מקוז'ניץ)

תקיפות בעת מלחמה

״ויקצוף משה על פקודי החיל״ (במדבר לא,יד). אפילו משה רבנו, שהיה ענוותן ושפל רוח, נוח למקום ונוח לבריות, שהתורה מעידה עליו שהיה ״עניו מכל האדם אשר על פני האדמה״, אף הוא היה חזק ותקיף בשעת מלחמה – ״ויקצוף משה״. במלחמה אין מקום לרכות ולרגשנות ולא לוותרנות ולסלחנות.

(עיטורי תורה)

מחשבה כמעשה

"הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם לִמְסָר מעל בה׳״ (במדבר לא,טז). משה ציווה להרוג כל אישה הראויה לאיש, שהייתה מוזמנת לזנות ומוכנה לעבירה. נמצא שהייתה נידונה על המחשבה, והרי אין עונשין על מחשבת עבירה. לכן אמר הכתוב: ״על דבר פעור״, ובעניין עבודה זרה המחשבה נחשבת כמעשה, ככתוב ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״ (יחזקאל יד,ה).

(תפארת יהונתן)

  אמרת השבוע

הלשנה למשיח

רבי דוד שיף, רבה של העיירה קריפטש, היה מנכבדי תלמידיו של רבי אלימלך מליז'נסק, אך הצניע את גדולתו וחי כצדיק נסתר.

פעם אחת התארח בעיירתו בשבת פרשת מטות ה'אוהב ישראל' מאפטה. כשישב בסעודה עם רבי דוד פתח את דבריו בפסוק "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", ואמר שמפרשים זאת, שהם נמסרו על כורחם. והדבר תמוה: איך ייתכן שהקב"ה מצווה לצאת למלחמה וחלוצי הצבא מסרבים?!

הסביר ה'אוהב ישראל': פסוק זה רומז לאחרית הימים, כאשר יבוא משיח צדקנו. צדיקים רבים יהיו סבורים שאין הם ראויים לקבל את פניו, ויסתירו את עצמם מרוב בושה. באותה שעה ישלח הקב"ה את דברו ביד הצדיקים, וכל אחד ואחד יאמר על רעהו את מעלותיו וכי גם הוא ראוי לקבל את פני המשיח. אם כן, אל תקרי 'ויימסרו מאלפי' אלא 'מאלופי', היינו שהצדיקים 'ילשינו' ו'ימסרו' באוזני משיח את גדולת חבריהם הצדיקים...

  גאולהפדיה

מי יבנה את המקדש?

בּוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ. הרמב"ם קובע שבית המקדש השלישי ייבנה בידי המשיח דווקא. הוא אומר זאת פעמיים בפרק העוסק בהגדרה ההלכתית של המלך המשיח (פרק יא מהלכות מלכים). בתחילת הפרק הוא קובע כי בניין המקדש הוא מתפקידיו המרכזיים של המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה, הממשלה הראשונה, ובונה מקדש". בסיום הפרק מוגדר בניין בית המקדש בידי המשיח כסימן מובהק שאכן הוא 'משיח בוודאי': "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי".

מהרמב"ם עולה כי למעשה לא יתאפשר לבנות את בית המקדש קודם ביאת המשיח. כשם שבימי רבי יהושע בן-חנניה, כשהייתה כוונה לבנות את הבית, התברר בסופו של דבר שהמשימה אינה אפשרית, כך הקב"ה לא ייצור נסיבות שיאפשרו את הבניין קודם ביאת המשיח. היחיד שהקב"ה יאפשר לו זאת הוא המשיח, ולכן כשיבנה את בית המקדש – זו תהיה ההוכחה שאכן הוא המשיח המיוחל.

הרבי מליובאוויטש מציין (לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 493) שגם אם התממשו במשיח כל הסימנים שהרמב"ם מפרט "אין עדיין ודאות, כי אם כשלאחרי כל זה הצליח ובנה מקדש במקומו (כי אחֵר לא יעשה זה)". ובמקום אחר (תורת מנחם תשמ"ח כרך א, עמ' 84) הוא אומר: "אף אחד (אפילו גדולי ישראל כו') אינו יכול לבנות את בית המקדש מלבד משיח צדקנו, כפסק דין הרמב"ם 'המלך המשיח... בונה המקדש'".

 מפיצים באהבה

דוד חסן

בן 71

היה איש קבע במודיעין חיל האוויר ואחר-כך עבד במדור חשמל בעיריית אשקלון

בעבר הייתי הולך למרכז חב"ד לקחת את העלונים בעבור בתי הכנסת 'נועם יצחק', 'רוזנפלד', ו'פאר ישראל'. האנשים היו מבקשים ממני להביא להם את העלונים, והייתי עושה מאמץ מיוחד להשיג אותם.

עכשיו אני יודע איפה מתגורר שליח חב"ד הרב מנחם גורליק, ובכל שבוע אני הולך לביתו ולוקח ממנו את העלונים בעבור שלושת בתי הכנסת.

האנשים מחכים לעלונים, ויש המבקשים שאשים להם את העלון בתא האישי בבית הכנסת. הם אומרים לי שזה החמצן שלהם בשבת. כשאני רואה עד כמה העלונים חשובים להם, זה מריץ אותי להביא, כי אני יודע שאם לא אביא, כולם ישאלו אותי איפה העלונים, ואני לא רוצה לאכזב אותם.

  מעשה שהיה

הנסיעה נחסכה

"אל תיסע", הגיב הרבי, להפתעתו. יוסף התקשה להאמין ששמע נכון. הגעגועים לאביו האהוב לא הניחו לו לרגע, והוא התקשה לקבל את הוראת הרבי. הוא החליט להמשיך בתכניותיו

יוסף לא האמין למראה עיניו. זוג שוטרים ניצבו בפתח תא האונייה הקטן וביקשו ממנו להתלוות אליהם. "יש לך צו עיכוב יציאה", בישרו לצעיר ההמום.

השנה שנת תש"ה. לפני חודשים אחדים הסתיימה מלחמת העולם השנייה. יהודים, שרידי מחנות המוות, מתכנסים באתרים שונים, מנסים לבנות חיים חדשים.

קבוצה גדולה של ניצולי שואה התרכזה בשווייץ. אחד מהם הוא יוסף, צעיר בשנות העשרים לחייו, שניצל ממחנות ההשמדה. לאחר בירורים רבים בקרב ארגוני ההצלה התבשר לשמחתו כי אביו ניצל אף הוא, ושוהה באחת המדינות המוסלמיות שליד איראן.

יוסף שיגר מייד מכתב לכתובת שנמסרה לו, וכעבור כמה שבועות של ציפייה דרוכה קיבל גלוית דואר ובה כתב ידו של אביו, שבישר על שלומו הטוב. לאושרו של יוסף לא היה גבול. געגועים עזים הציפו אותו, ומשאלתו היחידה הייתה להתאחד עם אביו. הוא החליט להפליג באונייה אל המדינה שבה שהה אביו.

כמה ימים לפני מועד ההפלגה נכנס יוסף לביתו של האדמו"ר מסטרופקוב, רבי מנחם-מענדל הלברשטם, שהתגורר באותם ימים בשווייץ. הרבי, שהסתתר בימי השואה עם קבוצת יהודים בבונקר בפרשבורג, ניצל בשרשרת של ניסים.

האדמו"ר מסטרופקוב וציונו. יעץ לצעיר שלא לנסוע

יוסף שיתף את הרבי בכוונתו לנסוע אל אביו והוסיף: "אני מקווה שגם אזכה למצוא שם את זיווגי, בעזרת השם".

"אל תיסע", הגיב הרבי, להפתעתו. יוסף התקשה להאמין ששמע נכון. "אל תיסע", חזר הרבי שנית על דבריו. "השידוך שלך נמצא כאן, בשווייץ. אין טעם לנסוע למדינה רחוקה כל-כך. הישאר כאן, והכול יסתדר בעזרת השם".

יוסף לא השתייך לעדת החסידים. הגעגועים לאביו האהוב לא הניחו לו לרגע, והוא התקשה לקבל את הוראת הרבי. הוא החליט להמשיך בתכניותיו.

באחד הימים שלפני נסיעתו חלף יוסף על פני חנות שעונים יוקרתית. שעון שווייצרי מהודר משך את מבטו. הוא השתוקק לרכוש את השעון מתנה לאביו.

"תקבל מחיר טוב", אמר המוכר לצעיר השדוף, ניצול השואה, ונקב בסכום שהיה גבוה בעבורו. יוסף שקל לוותר, אך דחף פנימי גרם לו להתעקש. כעבור שעה שב לחנות ובידו צרור מטבעות. כל חסכונותיו מאז תום המלחמה.

"חסרים חמישים פרנקים", קבע המוכר לאחר שספר את המטבעות. "אני מוכן לתת לך את השעון עכשיו ובתנאי שתשלים את הסכום כשתוכל", הציע באדיבות יוצאת דופן. יוסף הסכים מייד. כוונתו הייתה לשוב לשווייץ לאחר שימצא את זיווגו.

ביום ההפלגה הלם ליבו של יוסף מהתרגשות. בקושי הספיק להתמקם בחדרו, כשנשמעו דפיקות חזקות על הדלת. בפתח עמדו שני שוטרים חמורי סבר והודיעו לו כי יש לו צו עיכוב יציאה מהמדינה. לא הועילו ליוסף תחנוניו כי חלה כאן טעות וכי מעולם לא הסתבך עם החוק בשווייץ.

למחרת בבוקר הובא יוסף לבית המשפט, מייחל לגלות מי עומד מאחורי התביעה ששיבשה את תכניותיו. לאולם נכנסה דמות מוכרת. זה היה המוכר מחנות השעונים.

זעם ועלבון עלו בו בבת אחת. הוא התקשה להאמין שבשל תביעה פעוטה כל-כך יופעל נגדו צו יציאה, ושבגינה נשלף מהאונייה כאחרון הפושעים.

כשניתנה לו הרשות לדבר ביטא באוזני השופט את תחושותיו הקשות. "אינני מבין. על חוב כזה עיכבו אותי?! הלוא אני מתגורר כאן ואינני בורח לשום מקום!".

"הצדק איתך", הגיב השופט. "אירעה כאן טעות. מעולם לא ניתן צו עיכוב בשל חוב פעוט כזה. אני מתנצל. אתה משוחרר".

ואולם מבחינתו של יוסף זה כבר היה מאוחר מדי. האונייה הפליגה. הוא קנה כרטיס להפלגה הבאה, שתוכננה לצאת כעבור כמה ימים. ביום המיועד הלך אל הנמל והתכונן לעלות אל הספינה.

אך באותו רגע קלטו עיניו דמות מוּכרת בירכתי הנמל. לרגע חשב שעיניו מתעתעות בו. לא ייתכן שאביו נמצא כאן, בנמל בשווייץ!

ואולם כעבור כמה שניות התברר כי אין זו אשליה. יהודי בגיל העמידה, שפניו חרושות קמטים מתלאות המלחמה, התקרב לעברו. זעקה נפלטה מגרונו של יוסף: "אבא! איך הגעת הנה?!".

"התגעגעתי לבני", מלמל האב הנרגש, לאחר שנפלו זה בזרועותיו של זה. "החלטתי לצאת לדרך כדי לפגוש אותך".

בדרך חזרה התחברו פתאום הפרטים במוחו של יוסף. הרבי ביקש למנוע ממנו לצאת לדרך, והעיכוב המפתיע חסך ממנו את הנסיעה הארוכה, שהייתה מתבררת כנסיעת שווא.

לאחר שסיפר על כך לאביו החליטו השניים להיכנס אל הרבי באותו יום. הם סיפרו לו על ההשגחה הפרטית וההוראה התמוהה שהובנה בדיעבד.

הרבי הגיב על כך בפשטות גמורה. "נו, הרי אמרתי לך שהשידוך שלך נמצא כאן ולא שם... כעת, כשאביך לצידך, תוכל למצוא את זיווגך במהרה".

לא חלפו ימים רבים ויוסף מצא את זיווגו, הקים בית בישראל וחי באושר.

(על-פי 'המבשר')

  רציתי לשאול

עם הרב שניאור גרוזמן

שליח חב"ד במכללות באר-שבע

החסידות שוללת את העצבות אך רואה בחיוב את המרירות. מה בעצם ההבדל?

שאלתך מעידה שאתה לומד חסידות, או נמצא בסביבת יהודים שלומדים חסידות, ואתה כבר יודע להבחין בין מושגים שלעיתים מבלבלים ביניהם.

קודם כול חשוב להבהיר שהמושג 'מרירות' בלקסיקון של החסידות שונה ממובנו בשפת ימינו. אדם 'מריר' הוא מי שרואה הכול בעיניים שליליות, אדם מלא טינה ואכזבה. 'מרירות' כזאת היא בהחלט שלילית, ואין היא רצויה כלל.

כשהחסידות מדברת על 'מרירות' היא מתכוונת לרגש של צער וכאב על מצב הדורש תיקון. אדם מתמרמר וכואב על מצבו הרוחני, ומתוך הכאב הזה הוא פועל לתיקונו.

זה השוני המהותי בין העצבות ל'מרירות'. את העצבות יש לשלול בתכלית, שכן מלבד החובה לעבוד את ה׳ בשמחה, העצבות יכולה להוריד את האדם לתהומות של ייאוש ודכדוך, שמהם יהיה קשה מאוד לקום. לעומתה, ה'מרירות' היא רגש בריא וחיובי, שדוחף את האדם לתיקון ולשיפור.

תחושת הכאב הזאת, שמבטאת את העובדה שהנפילות שלנו מפריעות לנו ומביאות אותנו לידי חרטה ולרצון לשפר ולתקן – עלינו להשתמש בה במשורה, בזמנים מסוימים בלבד, כדי שניטיב את דרכינו ונשפר את מעשינו.

אפשר להגדיר את ההבדל בין עצבות ל'מרירות' על-פי התוצאה שבאה בעקבותיהן: האם נלך לישון מיואשים ומדוכדכים או שניקח דף ועט ונציין רשימת צעדים מעשיים לשיפור עצמי.

עוד נקודה על ההבדל המהותי בין השתיים – עצבות נובעת מתוך התמקדות באגו האישי שלי ובכישלונות שלי, ואילו 'מרירות' ממוקדת במשימה המוטלת עליי. לכן העצבות מובילה לדכדוך ולייאוש, ואילו ה'מרירות' דוחפת לשיפור עצמי, ואף לשמחה על ההזדמנות שניתנת לי לתקן את דרכיי.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

הכנה לתשעת הימים

שאלה: האם אפשר ללבוש בשבת בגדים כדי שיהיה מותר ללובשם בתשעת הימים?

תשובה: מנהג האשכנזים וחב"ד (ומעט מהספרדים) כדעת הפוסקים שלא לכבס ושלא ללבוש בגדים מכובסים מראש חודש אב ואילך.

במקומות חמים, שבהם יש צורך להחליף בגדים (חולצות, מכנסיים, חצאיות) מפני הזיעה, יש לנהוג שקודם ראש חודש לובשים את הבגדים המכובסים הנחוצים לימים האלה, כל בגד למשך כחצי שעה, ואחר-כך פושטים אותו. כך יהיה מותר ללבוש בגדים אלה מראש חודש ואילך כפי הצורך.

גם בשבת אפשר לעשות כן, מכיוון שיש תועלת מכך גם ליום השבת עצמו. אדם רשאי ללבוש בגדים מכובסים ביום שישי לכבוד שבת, ובשבת בבוקר ילבש בגדים מכובסים אחרים, וכמו-כן אחר הצוהריים, כשישכב לנוח, יפשוט את הבגדים שלבש בשחרית, ובקומו ילבש בגדים אחרים. אלא שלא יאמר בפירוש שהוא מחליף את הבגדים כדי להכין בגדים לימות החול – משום זלזול בכבוד השבת, שדבר שהוא לכבוד השבת בעצם הוא עושה אותו לצורך החול.

מי שלא הספיק ללבוש את הבגדים לפני ראש חודש (או בשבת), יכול להניח לזמן מה את הבגדים על רצפה לא נקייה, ואחר-כך הוא רשאי ללובשם.

בגדים תחתונים וגרביים אפשר להחליף בבגדים מכובסים לפי הצורך, אם כי עדיף בתדירות נמוכה מעט מהרגיל.

מקורות: שו"ע רמ"א ונו"כ סי' תקנא ס"ג, ופסקי תשובות ס"ק יז. סי' רצ במג"א (מס"ח סי' רסו), שו"ע אדה"ז ס"ו ופסקי תשובות ס"ק ד ובהערות. נטעי גבריאל בין המצרים פל"ג ס"ג-ד, וש"נ. ילקוט יוסף ח"ה עמ' 564.

  חיים יהודיים

דגם המקדש במשקל חצי טונה

בשלושת השבועות אין לו רגע פנוי: המונים מבקשים לצפות בדגם בית המקדש שבנה הרב בליז'ינסקי ולשמוע את הסבריו הקולחים. ומה אמרה לו אימו בת ה-101 שנפטרה בשבועות האחרונים?

תעודת זהות. הרב אריה-יהודה בליז'ינסקי (67), חסיד גור, יליד תל-אביב, מגיד שיעור בישיבה חסידית בירושלים, תושב צפון העיר. שמו התפרסם בשנים האחרונות בעקבות דגם בית המקדש השני שבנה, שמשקלו חצי טונה. בשיעוריו הוא משלב את הלכות בית הבחירה עם רעיונות החסידות. הדגם ממוקם בביתו, במתחם המכונה 'ישיבת דרישת המקדש'.




בונה המקדש. הרב בליז'ינסקי ודגם המקדש שבנה בביתו

חלום. בגיל רך, בהיותי ילד, עלה בי הרצון לבנות את דגם המשכן. אימי קנתה לי ערכה של המשכן מפלסטיק, ובאמצעותה למדתי על המשכן וצורתו. כאשר בגרתי חשקה נפשי לבנות את דגם בית המקדש, על-פי כל ההלכות, כדי שיתבררו לי עניינו וצורתו.

התחלה. המסע התחיל בדגם צנוע, שבנו ילדיי בהכוונתי, בימי 'בין הזמנים'. רציתי להעסיק אותם בעשייה של קדושה. במהלך הבנייה לימדתי אותם את ההלכות, והם התלהבו מהרעיון. הדגם הפשוט הזה נהפך לאבן שואבת, ומשך מבקרים שביקשו לראותו. הדבר הצית בי את התשוקה לבנות מבנה גדול יותר.

צמיחה. ברבות הימים הדגם גדל למבנה עצום במשקל חצי טונה. יש בו כל הפרטים – לשכות, תאים ועוד. בנייתו דרשה דיוק רב. עבדנו על-פי הגמרא, הרמב"ם ודברי הראשונים, כדי שהדגם ימחיש את הבית כפי שהיה בתפארתו.

התגייסות. בהשגחה פרטית פגשתי בעל מפעל בתל-אביב, והוא סייע לי בבניית הדגם. מנהל העבודה שלו, שהתקרב לתורה, הקדיש שנתיים לעבודה זו, מתוך התלהבות של קדושה. החומרים היו יקרים והבנייה הייתה מורכבת, אך הוא נכנס לעשייה בכל כוחו. גדולי ישראל שביקרו אצלנו העירו הערות, ושיפרנו את הדגם לדיוק מרבי, כפי שמובא בחז"ל.

תקווה. כיום הדגם שוכן בביתנו, ברחוב פנינה 6 בירושלים, והתקווה שלנו שהוא יוכל לעמוד במקום גדול, ורבים יותר יוכלו לבוא וללמוד. אני רוצה שכל אבא ייקח את המשפחה שלו לדגם המקדש – ומשם בעזרת השם לבית המקדש האמיתי.

המונים. הדגם מושך המונים, במיוחד בימי בין המצרים. רבים יוצאים נפעמים ואומרים: "עכשיו אני מבין מהו בית המקדש". הדגם ממחיש את ההלכות, הופך את המקורות שלנו לדבר חי, ומחבר את כולם לגאולה העתידה.

גידול. מצידי אם יש עשרה יהודים שמתקבצים יחד, אני מייד פותח את שערי הדגם ומתמסר להגשת שיעור. אנחנו מקבלים המון פניות מקבוצות שרוצות לבוא. משנה לשנה רואים גידול בפניות, וזה כמובן הרבה בזכות פרסום קריאתו של הרבי מליובאוויטש, שהורה ללמוד את הלכות בית הבחירה בימים האלה.

לימוד. שיעור ממוצע נמשך כשעתיים. שיעור לאברכים שלמדו את ההלכות והגמרות שעוסקות בבית המקדש יכול להימשך גם ארבע וחמש שעות. הייתה פעם אחת שישבו אצלי כל הלילה, כי לא יכלו לסיים.

סימני גאולה. כיהודי שלומד גמרא מדי יום, אני מוצא את עצמי נפעם שוב ושוב למראה כמה וכמה סימנים של עידן הגאולה ההולכים ומתממשים לנגד עינינו. בשבועות האחרונים אימי בת ה-101 הלכה לעולמה. היא עברה את כל המלחמות ו'ראתה הכול'. היא הייתה חכמה מאוד, צלולה ומעודכנת במתרחש. בעת האחרונה אמרה לי: בכל מצב קיצוני, והיו הרבה כאלה, תמיד אמרו לנו – הנה המשיח בא, ובאמת קיווינו תמיד. אבל תקופה כמו שאנחנו עוברים עכשיו – אף פעם לא הייתה.

לזרז. הלימוד על בית המקדש מזרז את ביאת המשיח, שיבנה את בית המקדש. את זה אומרים גדולי הדורות. כל שנותר לנו הוא לפתוח ספר ולהתחיל ללמוד על בית המקדש, ובוודאי נזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו (המעוניינים לתאם סיור ושיעור מוזמנים להתקשר לרב בליז'ינסקי, טל' 0533145555).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)