"אל תיסע", הגיב הרבי, להפתעתו. יוסף התקשה להאמין ששמע נכון. הגעגועים לאביו האהוב לא הניחו לו לרגע, והוא התקשה לקבל את הוראת הרבי. הוא החליט להמשיך בתכניותיו
יוסף לא האמין למראה עיניו. זוג שוטרים ניצבו בפתח תא האונייה הקטן וביקשו ממנו להתלוות אליהם. "יש לך צו עיכוב יציאה", בישרו לצעיר ההמום.
השנה שנת תש"ה. לפני חודשים אחדים הסתיימה מלחמת העולם השנייה. יהודים, שרידי מחנות המוות, מתכנסים באתרים שונים, מנסים לבנות חיים חדשים.
קבוצה גדולה של ניצולי שואה התרכזה בשווייץ. אחד מהם הוא יוסף, צעיר בשנות העשרים לחייו, שניצל ממחנות ההשמדה. לאחר בירורים רבים בקרב ארגוני ההצלה התבשר לשמחתו כי אביו ניצל אף הוא, ושוהה באחת המדינות המוסלמיות שליד איראן.
יוסף שיגר מייד מכתב לכתובת שנמסרה לו, וכעבור כמה שבועות של ציפייה דרוכה קיבל גלוית דואר ובה כתב ידו של אביו, שבישר על שלומו הטוב. לאושרו של יוסף לא היה גבול. געגועים עזים הציפו אותו, ומשאלתו היחידה הייתה להתאחד עם אביו. הוא החליט להפליג באונייה אל המדינה שבה שהה אביו.
כמה ימים לפני מועד ההפלגה נכנס יוסף לביתו של האדמו"ר מסטרופקוב, רבי מנחם-מענדל הלברשטם, שהתגורר באותם ימים בשווייץ. הרבי, שהסתתר בימי השואה עם קבוצת יהודים בבונקר בפרשבורג, ניצל בשרשרת של ניסים.
.jpeg)
האדמו"ר מסטרופקוב וציונו. יעץ לצעיר שלא לנסוע
יוסף שיתף את הרבי בכוונתו לנסוע אל אביו והוסיף: "אני מקווה שגם אזכה למצוא שם את זיווגי, בעזרת השם".
"אל תיסע", הגיב הרבי, להפתעתו. יוסף התקשה להאמין ששמע נכון. "אל תיסע", חזר הרבי שנית על דבריו. "השידוך שלך נמצא כאן, בשווייץ. אין טעם לנסוע למדינה רחוקה כל-כך. הישאר כאן, והכול יסתדר בעזרת השם".
יוסף לא השתייך לעדת החסידים. הגעגועים לאביו האהוב לא הניחו לו לרגע, והוא התקשה לקבל את הוראת הרבי. הוא החליט להמשיך בתכניותיו.
באחד הימים שלפני נסיעתו חלף יוסף על פני חנות שעונים יוקרתית. שעון שווייצרי מהודר משך את מבטו. הוא השתוקק לרכוש את השעון מתנה לאביו.
"תקבל מחיר טוב", אמר המוכר לצעיר השדוף, ניצול השואה, ונקב בסכום שהיה גבוה בעבורו. יוסף שקל לוותר, אך דחף פנימי גרם לו להתעקש. כעבור שעה שב לחנות ובידו צרור מטבעות. כל חסכונותיו מאז תום המלחמה.
"חסרים חמישים פרנקים", קבע המוכר לאחר שספר את המטבעות. "אני מוכן לתת לך את השעון עכשיו ובתנאי שתשלים את הסכום כשתוכל", הציע באדיבות יוצאת דופן. יוסף הסכים מייד. כוונתו הייתה לשוב לשווייץ לאחר שימצא את זיווגו.
ביום ההפלגה הלם ליבו של יוסף מהתרגשות. בקושי הספיק להתמקם בחדרו, כשנשמעו דפיקות חזקות על הדלת. בפתח עמדו שני שוטרים חמורי סבר והודיעו לו כי יש לו צו עיכוב יציאה מהמדינה. לא הועילו ליוסף תחנוניו כי חלה כאן טעות וכי מעולם לא הסתבך עם החוק בשווייץ.
למחרת בבוקר הובא יוסף לבית המשפט, מייחל לגלות מי עומד מאחורי התביעה ששיבשה את תכניותיו. לאולם נכנסה דמות מוכרת. זה היה המוכר מחנות השעונים.
זעם ועלבון עלו בו בבת אחת. הוא התקשה להאמין שבשל תביעה פעוטה כל-כך יופעל נגדו צו יציאה, ושבגינה נשלף מהאונייה כאחרון הפושעים.
כשניתנה לו הרשות לדבר ביטא באוזני השופט את תחושותיו הקשות. "אינני מבין. על חוב כזה עיכבו אותי?! הלוא אני מתגורר כאן ואינני בורח לשום מקום!".
"הצדק איתך", הגיב השופט. "אירעה כאן טעות. מעולם לא ניתן צו עיכוב בשל חוב פעוט כזה. אני מתנצל. אתה משוחרר".
ואולם מבחינתו של יוסף זה כבר היה מאוחר מדי. האונייה הפליגה. הוא קנה כרטיס להפלגה הבאה, שתוכננה לצאת כעבור כמה ימים. ביום המיועד הלך אל הנמל והתכונן לעלות אל הספינה.
אך באותו רגע קלטו עיניו דמות מוּכרת בירכתי הנמל. לרגע חשב שעיניו מתעתעות בו. לא ייתכן שאביו נמצא כאן, בנמל בשווייץ!
ואולם כעבור כמה שניות התברר כי אין זו אשליה. יהודי בגיל העמידה, שפניו חרושות קמטים מתלאות המלחמה, התקרב לעברו. זעקה נפלטה מגרונו של יוסף: "אבא! איך הגעת הנה?!".
"התגעגעתי לבני", מלמל האב הנרגש, לאחר שנפלו זה בזרועותיו של זה. "החלטתי לצאת לדרך כדי לפגוש אותך".
בדרך חזרה התחברו פתאום הפרטים במוחו של יוסף. הרבי ביקש למנוע ממנו לצאת לדרך, והעיכוב המפתיע חסך ממנו את הנסיעה הארוכה, שהייתה מתבררת כנסיעת שווא.
לאחר שסיפר על כך לאביו החליטו השניים להיכנס אל הרבי באותו יום. הם סיפרו לו על ההשגחה הפרטית וההוראה התמוהה שהובנה בדיעבד.
הרבי הגיב על כך בפשטות גמורה. "נו, הרי אמרתי לך שהשידוך שלך נמצא כאן ולא שם... כעת, כשאביך לצידך, תוכל למצוא את זיווגך במהרה".
לא חלפו ימים רבים ויוסף מצא את זיווגו, הקים בית בישראל וחי באושר.
(על-פי 'המבשר') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
