עם הרב משה ביסטריצקי
שליח חב"ד בפסגות ים וגלי ים, קריית ים
מה אני אמור להרגיש בימי בין המצרים – עצב, צער, כובד ראש, ציפייה, תקווה?
הימים שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב מכונים 'בין המצרים', על-פי הפסוק (איכה א,ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". ברובד הפשוט אנו מתאבלים בימים אלה על חורבן בית המקדש ועל הגלות והסבל של עם ישראל, ולכן מצמצמים ענייני שמחה, נמנעים ממוזיקה וכדומה.
ואולם תורת החסידות מלמדת שאלה לא רק ימי צער אלא זמן של כובד ראש, שנועד להוביל לכיוון חיובי. עצב דיכאוני אין לו מקום בשום זמן, מפני שהוא מוביל את האדם לרפיון ידיים ולחידלון. הרגש הראוי הוא התמרמרות של קדושה, תחושת צער וכאב המולידה תנועה נפשית של תיקון. לא ייאוש אלא אחריות. רגשות אלה מניעים אותנו לתשובה, להתחזקות באהבת חינם, ולהגברת הציפייה והתשוקה לבניין המקדש.
רמז לכך אפשר לראות בכינוי המקובל לימים אלה – 'שלושת השבועות', ולא "עשרים ואחד יום". כי המספר 'שלוש' רומז לבית המקדש השלישי, שלא ייחרב לעולם. נמצא שהצער על חורבן שני הבתים הוא חלק מההכנה לגאולה השלמה.
לכן עורר הרבי מליובאוויטש ללמוד דווקא בתקופה זו את הלכות בית הבחירה במשנה וברמב"ם וכדומה. לא כלימוד בלבד, אלא כמו שנאמר במדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".
לימוד ההלכות הקשורות בבית המקדש מבטא רצון מעשי, עם פנייה אל בורא העולם – אנא בנה לנו את בית המקדש! וכפי שמובטח: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה", שכן העבודה הרגשית הנכונה היא עצמה כבר תחילתה של גאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
