החסיד ביקש לעצור, ירד מהעגלה ונכנס אל בין עצי היער. ברגע שהתרחק, הורה רבי ברוך לעגלון להמשיך בנסיעה ולא להמתין לשובו
'לאן נעלמה העגלה? מדוע הרבי הותיר אותי כאן לבדי, בלב היער?!', תהה החסיד.
הוא היה תלמיד-חכם וירא שמיים, חסיד של רבי ברוך ממֶז'יבּוּז', נכדו של הבעל-שם-טוב. החסיד ביקש ללמוד מפיו של ר' ברוך תורה ודרך בעבודת ה' על-פי דרכי החסידות שהנחיל הבעש"ט. החסיד היה דבוק ברבו בכל ליבו, והתלווה אליו במסעותיו.
תשובה ביער. ציונו של רבי ברוך ממז'יבוז'
פעם אחת, כאשר שבו יחד למז'יבוז' אחרי נסיעה משותפת, הרהר החסיד בליבו: הלוא ראיתי בעיניי את גדולתו של מורי ורבי. אם כן, במה עלתה מדריגתו של הבעש"ט על מדריגתו של מורי ורבי? מדוע הכול מהללים ומשבחים אותו דווקא?
בתוך כך נכנסה העגלה לתוך יער, והחסיד נזקק להתפנות. הוא ביקש לעצור, ירד מהעגלה ונכנס אל בין עצי היער. ברגע שהתרחק, הורה רבי ברוך לעגלון להמשיך בנסיעה ולא להמתין לשובו של החסיד.
כשחזר החסיד למקום שבו ירד מהעגלה, גילה שהיא נסעה וכי הוא נותר לבדו ביער. באין ברירה החל לצעוד רגלי לעבר העיר. בתוך כך החל לרדת גשם עז, וכל בגדיו נרטבו לחלוטין. כשהגיע אל קצה העיר, חיפש מקום שבו יוכל להתחמם מעט ולייבש את בגדיו. הוא ראה בית שמזוזה בפתחו ונכנס אליו.
בתוך הבית ישב יהודי זקן, שקוע בלימוד גמרא. החסיד לא רצה להפריע, והמתין בצד בשתיקה. כעבור זמן מה הפסיק הזקן מלימודו והבחין באורח. הוא ניגש אליו לברכו בשלום ושאל מנין בא ולאן פניו מועדות.
"אני ממז'יבוז'", השיב החסיד והוסיף, "וחסידו של רבי ברוך אני".
"אינני מכיר את רבי ברוך, ואף את שמו לא שמעתי מעולם", אמר הזקן.
"הלוא הוא נכדו של הבעל-שם-טוב!", תמה החסיד.
"את הבעל-שם-טוב הכרתי היטב", אמר הזקן, "אך את נכדו איני מכיר כלל. שב ואספר לך מה גדול היה כוחו של הבעל-שם-טוב".
וכך סיפר הזקן לאותו חסיד:
"כאשר בא הבעל-שם-טוב למז'יבוז' וקבע בה את מושבו, נהרו אליו המונים והרבו לספר בשבחו ובנפלאותיו, אך אני לא עסקתי בכך. הייתי שקוע בלימוד התורה ולא רציתי להפסיק מלימודי.
"פעם אחת, במוצאי שבת, קרוב לחצות הלילה, שרר חום כבד מאוד, והתקשיתי להתרכז. יצאתי מהבית לשאוף מעט אוויר. בעודי שקוע בהרהורים נשאו אותי רגליי לקרבת ביתו של הבעל-שם-טוב. אמרתי בליבי: מכיוון שכבר באתי, אכנס לראות מה עניינו של האיש הזה, שהכול מהללים אותו.
"נכנסתי פנימה, ומה גדולה הייתה תדהמתי לראות את הבעל-שם-טוב יושב בחדרו, ובחוץ משתרך תור ארוך של אנשים ונשים הנכנסים אליו ושואלים ממנו עצה בענייני פרנסה וכדומה, והוא מקשיב להם בסבלנות ומשיב על שאלותיהם.
"תהיתי לעצמי: האם כך נוהג אדם גדול? ובפרט בזמן יקר של מוצאי שבת, שבו לומדים תורה ועורכים תיקון חצות, הוא יושב ושומע ענייני הבלים של אנשים פשוטים?!
"עזבתי את הבית והמשכתי בדרכי עד שהגעתי אל בית מדרשו של הבעל-שם-טוב. כשנכנסתי, ראיתי אדם עומד ואומר תיקון חצות, כשהוא בוכה ומקונן על גלות השכינה ועל חורבן בית המקדש. קולו היה נעים והמילים יצאו מעומק ליבו. התקרבתי לראות מי האיש, והנה זה אותו אדם שראיתי בבית הבעל-שם-טוב! זה הוא עצמו!
"נדהמתי. הרי זה עתה ראיתיו בביתו עוסק בענייניהם של אנשים פשוטים! מיהרתי לחזור לביתו, ושוב מצאתיו שם, בדיוק כפי שהיה קודם. רצתי שוב לבית המדרש, והוא עדיין עומד שם ומתפלל בבכייה על חורבן הבית וגלות השכינה.
"או-אז נוכחתי להבין מה גדולה מעלתו של הצדיק, ולא בכדי נקרא שמו בפי כול 'בעל-שם-טוב'.
"לאחר זמן אירע לי מקרה מצער מאוד: בכל פעם שהייתי אומר בתפילה את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד' הייתה מופיעה לנגד עיניי דמות של צלם. ניסיתי להיאבק ולהיפטר מן המראה הזה בכל דרך, ואולם ככל שהרביתי בתפילות, בסיגופים ובצומות, הדימוי הטמא לא סר ממני.
"בסופו של דבר פניתי אל הבעל-שם-טוב וביקשתי את עזרתו. הוא אמר לי: 'קבל עליך לצום ברצף שבוע שלם, משבת לשבת, וכך תיפטר מהמראה הרע'.
"קיבלתי עליי את הצום. בבוקר יום ראשון התעוררתי בתחושת רעב עזה, עד שחשתי כי אמות מהרעב. בכל-זאת החלטתי בכל כוחי להוסיף לצום. מייד כשקיבלתי את ההחלטה, שכחתי את רעבוני והמשכתי בתענית. כך אירע בכל ימות השבוע: בכל בוקר תקף אותי הרעב, אך כשחיזקתי את עצמי להמשיך, הרעב נעלם.
"ובתום שבוע הצום, כשהגיעה סעודת השבת, הסתלק ממני אותו מראה מטריד ולא שב להציק לי. כך ראיתי במו עיניי עד היכן מגיע כוחו של הבעל-שם-טוב!".
הבין אותו חסיד מדוע הותירו רבו לבדו ביער, כדי שילמד ויחוש את המרחק הרב בין רבו ובין הבעל-שם-טוב.
(על-פי 'סיפורי נפלאות מגדולי ישראל') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
