חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2011 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת פינחס, כ"ב בתמוז ה'תשפ"ה, (18/07/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2011 - כל המדורים ברצף
המלחמה על תודעת המקדש
יש חדש
אל תסמוך על עצמך
קנאת ה'
קנאות בלי פילוג
נחלת הארץ העתידית
מפיצים באהבה
מחשבות מטרידות ופתרונן
רציתי לשאול
רכב חדש בין המצרים
"תתחברו לשפ"ע של בננו"

מס' 2010, ערב שבת-קודש פרשת בלק, ט"ו בתמוז ה'תשפ"ה (11.07.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

המלחמה על תודעת המקדש

מאמצי אויבינו להכחיש את הזיקה היהודית לירושלים ולהר הבית צריכים לעורר אותנו להשקיע הרבה יותר בהעמקת תודעת המקדש ובהבנת מרכזיותו בחיינו

חכמי ישראל לימדו אותנו כלל גדול, על-פי הפסוק (תהילים קיט,צח): "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי". כלומר, לפעמים דווקא התנהגותו של האויב מחכימה אותי וגורמת לי להבין כיצד עליי להתנהל ומה הם הדברים שעליהם צריך להילחם בכל הכוח.

בעשורים האחרונים אויבינו משקיעים מאמצים רבים בניסיון להכחיש את קיומם של בתי המקדש בהר הבית בירושלים, וזאת בניגוד מוחלט למסורת המוסלמית עצמה. האסלאם הקדום ראה באבן השתייה את מיקומו של מקדש שלמה, ובניית כיפת הסלע בהר הבית נועדה לפאר את ירושלים, ולהציג את האסלאם כממשיכהּ של היהדות. כיום המוסלמים מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולמחוק כל זיקה יהודית להר הבית ולירושלים.

הכול מתחיל בתודעה

הפעילות הזאת של אויבינו צריכה לעורר אותנו לפעולה ההפוכה. הניסיונות להכחיש את זיקתו של עם ישראל להר הבית – צריכים לשמש בעבורנו פעמון התרעה, אם לא נרדמנו קצת בטיפוח הזיקה למקום הקדוש לנו ביותר.

בשנים האחרונות יש קבוצות המנסות להעמיק את החיבור להר הבית על-ידי ביקורים במקום. שומרי התורה והמצוות רובם ככולם אינם תומכים בדרך זו, לנוכח האיסור המוחלט של גדולי ישראל לעלות להר הבית. אבל אין פירוש הדבר חלילה שיש להשאיר את הר הבית מחוץ לתודעה.

הכול מתחיל בתודעה. מדוע התעורר פרץ רגשות עז כל-כך במלחמת ששת הימים, למשמע קריאתו של מוטה גור "הר הבית בידינו!"? מדוע הקריאה הזאת התפשטה כברק בכל רחבי העולם היהודי וגרמה ליהודים מרקע מגוּון להזיל דמעות התרגשות? מפני שעם ישראל חי אלפי שנים עם תודעת "שייבנה בית המקדש במהרה בימינו". המחשבה שעכשיו חזר מקום המקדש לידי יהודים העבירה רטט בלבבות.

ניסיונות ההכחשה של אויבינו הם איתות מן השמיים שעלינו לעסוק בהעמקת תודעת המקדש ובהנחלתה לדור הצעיר. עלינו להכיר כל פרט במבנה המקדש ולהיות בקיאים בסדרי העבודה בו. עצם העיסוק בסוגיות האלה יגרום לנו לחוש כיסופים עזים יותר לבניינו המחודש של בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

בית תפילה לכל העמים

הגברת העיסוק בנושאי המקדש חשובה גם כלפי אותם גורמים בתוכנו, המנסים לצייר את המייחלים לבניית המקדש כ'מטורפים' ו'סהרורים'. ככל שיותר יהודים יעסקו בסוגיות המקדש ויבססו את תודעת מרכזיותו בחיים היהודיים השלמים – יהיה ברור שזו התפיסה היהודית המקורית, הרואה את החזון העתידי בבניין בית המקדש השלישי, שיהיה "בֵּית תְּפִלָּה... לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נו,ז).

הבית השלישי, שייבנה בידי משיח צדקנו, יביא את בשורת השלום לאנושות כולה. זו התשובה לכל ה'מודאגים' המוטרדים מהשאלה איך יהיה אפשר לבנות את בית המקדש השלישי במקום שבו עומד מסגד. ובכן, המוסלמים עצמם יפנו את המסגד...

כך הרמב"ם קובע בסוף ספרו, שכל ההבדלים בין הדתות קיימים רק בזמן שקודם בוא המשיח, אך "כשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא, מייד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום". במהרה בימינו!


"שייבנה בית המקדש". לימוד שמביא כיסופים (באדיבות הרב מנחם מקובר, ראש המדרשה לידע המקדש)

  יש חדש

מחזור 2 לקייטנות חב"ד

אחרי ימי בין המצרים יפתחו בתי חב"ד ברחבי הארץ את המחזור השני של קייטנות חב"ד. זה הזמן להתעניין ולרשום את הילדים. קייטנות חב"ד מיועדות לכל ילדי ישראל, תלמידי בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים כאחד. פרטים בבית חב"ד.

ועידת המחנכים הל"ז

בימים שני-רביעי, י'-י"ב במנחם-אב, תתקיים הוועידה השנתית השלושים ושבע של המחנכים, שמארגן המרכז החינוכי-חסידי שעל-יד צעירי אגודת חב"ד. הרב נפתלי רוט, יו"ר הוועידה, אומר שהשנה תעמוד הוועידה בנושא: "שלום בחילך שלווה בארמנותייך" – שלוות הצוות החינוכי. פרטים והרשמה בטל' 025000770 ובאתר chabad4u.org.

בני היכלא ד

הופיע הגיליון הרביעי של כתב העת 'בני היכלא', גיליון מיוחד לתלמידי ישיבות תומכי תמימים. שלושת הגיליונות הקודמים נתקבלו בחיבה וזכו להדים רבים. בגיליון כתבות, מאמרים ומחקרים בנושאים חסידיים מרתקים. טל' 0559922284.

  שלחן שבת

אל תסמוך על עצמך

בנות צלפחד התייצבו לפני משה רבנו וטענו: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ!". משה לא המתין לחשוב ולהתבונן מה להשיב להן, אלא מייד הִפנה את השאלה לקב"ה: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'".

מפרשי המקרא תמהים מדוע משה לא השיב להן בעצמו, והם מפנים לדברי הפתיחה של בנות צלפחד בפנייתן אל משה: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ". ההדגשה של בנות צלפחד שלאביהן לא היה חלק במחלוקת קורח ועדתו היה בה 'קירוב הדעת' למשה, דבר העולה לחשש שוחד דברים. ואומר הבחיי: "על כך חשך עצמו מן הדין, ולא רצה לדון אותו".

זהירות מוגזמת?

ועדיין הדבר אינו מובן: מי לנו גדול ממשה רבנו, ש"קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות א,א) ונחשב מוסר התורה הנצחי, בהיותו הסמכות העליונה ללימוד התורה. איך ייתכן שמשה יכול להיות 'משוחד' באשר לפסקיו?!

זאת ועוד, לא די שזהירותו של משה מופלגת ומוגזמת, אלא ייתכן שההימנעות מהפסיקה הייתה אסורה עליו. ודאי ידע את דינו של "תלמיד-חכם שראוי להורות ואינו מורה", כדברי הגמרא (סוטה כב,א): "הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני רבים".

בשיא השלמות

חומרת המצב של "תלמיד-חכם שאינו מורה" שקולה ושוות ערך ל"תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, שעליו נאמר 'כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה' (משלי ז,כו)". בשני המקרים זו דוגמה של התנהגות שהיא הפך ההלכה, הגלויה לעין כול, ולכן חומרתה גדולה כל-כך!

ובפרט שמאורע זה אירע בשנת הארבעים ליציאת מצרים, כאשר משה רבנו כבר עמד במדריגה העליונה ביותר, לאחר שקיבל את כל ענייני התורה שנמסרו במשך ארבעים השנים האלה.

עשה לך רב

גם חשש ה'שוחד' כאן הוא בעל ערך אפסי. הלוא מחלוקת קורח אירעה שלושים ותשע שנים קודם לכן, וגם בשעתה משה לא היה זקוק לתמיכת דעת הקהל בו, שהרי הקב"ה עצמו גילה את צדקתו. ודאי שעכשיו אין שום משמעות ל'שוחד דברים' זה.

אף-על-פי-כן, מכיוון שבנות צלפחד הזכירו עניין זה, נמנע משה מלדון בעניינן. ואם משה רבנו נמנע מלסמוך על עצמו בדבר שהייתה לו נגיעה כלשהי אליו, על אחת כמה וכמה שכל אחד ואחד צריך לקיים את דבר המשנה "עשה לך רב", ולפנות אליו לקבל הנחיה בחייו, ולא לסמוך על עצמו, בהיותו 'נוגע בדבר'.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך א, עמ' 209)

  מן המעיין

קנאת ה'

מסירת נפש וגאולה

״פינחס הוא אליהו״ (ילקוט שמעוני). בעבודת ה' מתוך מסירת נפש בא לידי ביטוי עצם הנפש, בחינת ׳יחידה׳. ועבודה זו היא הכנה והקדמה לגאולה העתידה, שאז יתגלה מהותו ועצמותו יתברך, בחינת ׳יחיד׳. זהו 'פינחס' – עבודת ה׳ מתוך מסירת נפש – 'הוא  אליהו' – בזה מקרבים את הגאולה העתידה וביאת אליהו, מבשר הגאולה.

(הרבי מליובאוויטש)

השריש בישראל

״בקנאו את קנאתי בתוכם״ (במדבר כה,יא). בקנאה זו, שקינא פינחס לה׳, השריש "את קנאתי בתוכם״ – שתהיה בבני ישראל מידת הקנאות, שלא יוכלו לסבול עוברי עבירה.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

לשם שמיים בלבד

קנאתו של פינחס הייתה לשם שמיים בלבד, בלי שום תערובת של נקמה, כמו קנאתו של הקב"ה, שרחמיו על כל מעשיו ואת אשר יאהב יוכיח. לכן נאמר ״בקנאו את קנאתי״ – קנאתו הייתה דומה לקנאתי.

(רבי יהושע מקוטנה)

האומץ לבצע

ליבם של כל בני ישראל היה מלא רוח קנאת ה׳ על המעשה המכוער של זמרי, אבל היו חסרים להם הגבורה והאומץ לבצע בפועל את מה שהיה בתוך ליבם. זהו ״בקנאו את קנאתי בתוכם״ – פינחס גילה את הקנאה אשר 'בתוכם', שהייתה בלב כולם, ולכן "לא כיליתי את בני ישראל".

(חתם סופר)

לטובת ישראל

כל קנאותו של פינחס הייתה לטובתם של ישראל, 'בתוכם', ולפיכך בדין הוא שייטול את שכרו.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

הדרך הממוצעת

הקנאות והשלום הן שתי מידות קיצוניות, המנוגדות זו לזו. אם לפינחס הייתה קנאות, הרי מן הדין להעניק לו את מידת השלום, להביא שיווי משקל במידותיו, כדי להטותו לדרך הממוצעת.

(כתב סופר)

קנאי שלם

״לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום״ (במדבר כה,יב). אומרת הגמרא (קידושין סו): "כשהוא שלם ולא כשהוא חסר". קנאי צריך להיות שלם בתכלית השלמות, בלי פגם כלשהו.

(רבי יהודה-לייב איגר)

עדיפה דרך השלום

אחרי כל הקנאות הגדולה שקינא לה׳ ומנע חילול השם, נתן לו הקב״ה במתנה את ברית השלום. נראה שהתורה רומזת בזה שדרך השלום תמיד טובה ומשפיעה יותר מדרך הקנאות והמלחמה.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

קנאות בלי פילוג

החסידים בעיר דובנו (כיום באוקראינה) לא אהבו את העובדה שרב העיר, רבי חיים-מרדכי מרגליות, לא נמנה עם עדת החסידים. החליטו להביא לעיר רב חסידי ולייסד קהילה עצמאית.

כשנודע הדבר לרבם, רבי משה-חיים-אפרים מסדילקוב, בעל 'דגל מחנה אפרים', נכדו של הבעש"ט, גער באותם חסידים ואמר:

"קורח ופינחס היו קנאים. אצל עדת קורח נאמר 'וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה', ואצל פינחס נאמר 'בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם'. ההבדל ביניהם הוא, שקורח התפלג מעדת ישראל, ואילו קנאותו של פינחס הייתה 'בתוכם', בתוך הקהילה, והוא לא פרש מן הציבור".

דבריו השפיעו והרב מרגליות נשאר הרב היחיד בדובנו, רב לחסידים ול'מתנגדים' גם יחד.

  גאולהפדיה

נחלת הארץ העתידית

נַחֲלָה לַלְּוִיִּים. כאשר נכנסו בני ישראל לארץ והיא חולקה לשבטים, לא קיבלו הכוהנים והלוויים נחלה, ואולם בזמן הגאולה עתיד גם שבט לוי לקבל נחלה בארץ ישראל. כך אומרים חז"ל: "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה-עשר שבטים, שבתחילה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים". כידוע, שבטו של יוסף נתחלק לשני שבטים, מנשה ואפרים, וכך היו בעם ישראל שלושה-עשר שבטים, אך הארץ חולקה לשנים-עשר שבטים בלבד, שכן שבט לוי לא קיבל נחלה, ואילו בזמן הגאולה תתחלק הארץ לשלושה-עשר שבטים, אף לשבט לוי.

נשאלת השאלה, איך ייתכן שיחול שינוי במצוות התורה בזמן הגאולה, והלוא התורה היא נצחית והיא קובעת במפורש כי לא יינתן לשבט לוי "חלק ונחלה עם ישראל", ולאו זה מופיע במניין המצוות?!

התשובה רמוזה בלשון הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק יג, הלכה י): "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען". הדיוק הוא שרק בארץ כנען אסור ללוויים לקבל נחלה, ואילו בחלקים אחרים של הארץ – עתידים הלוויים לקבל נחלה.

כידוע, הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו את הארצות של עשר אומות, ובפועל קיבלנו רק את הארץ של שבעת עמי כנען. את הארצות של עוד שלוש אומות – הקיני, הקניזי והקדמוני – אנו עתידים לקבל בימות המשיח, כאשר תתקיים ההבטחה "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך". בארצות אלה עתיד לנחול גם שבט לוי.

מפיצים באהבה

הרב אברהם נזרי

בן 59

תושב מרכז שפירא

ר"מ ומחנך בישיבה תיכונית. מחלק במשך עשרות שנים את עלון 'שיחת השבוע' במרכז שפירא

כיום אני מתגורר בשכונת 'אחוזת אתרוג' במרכז שפירא. קודם לכן התגוררתי בקריית מלאכי, והייתי בא לעבודתי בישיבה במרכז שפירא. כבר לפני שלושים שנה הייתי מקבל את עלוני 'שיחת השבוע' מהרב ליפא קוצווייל ז"ל וייבדל לחיים טובים הרב יוסף הרטמן, והייתי מחלק אותם בבתי הספר ובבית הכנסת.

המשכתי בעשייה זו גם אחרי שעברתי ל'אחוזת אתרוג', והייתי עושה עוד מפעלים של חב"ד, כמו קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות בעבור ילדים, עוד בטרם היה לנו שליח חב"ד קבוע, הרב רפאל גולדמיץ.

יש שאמרו לי כי אינם מספיקים לקבל את העלונים בבית הכנסת, ואני מביא להם את העלון באופן אישי לפני שבת. אני יודע שכל המשפחה מחכה לעלון הזה.

  מעשה שהיה

מחשבות מטרידות ופתרונן

החסיד ביקש לעצור, ירד מהעגלה ונכנס אל בין עצי היער. ברגע שהתרחק, הורה רבי ברוך לעגלון להמשיך בנסיעה ולא להמתין לשובו

'לאן נעלמה העגלה? מדוע הרבי הותיר אותי כאן לבדי, בלב היער?!', תהה החסיד.

הוא היה תלמיד-חכם וירא שמיים, חסיד של רבי ברוך ממֶז'יבּוּז', נכדו של הבעל-שם-טוב. החסיד ביקש ללמוד מפיו של ר' ברוך תורה ודרך בעבודת ה' על-פי דרכי החסידות שהנחיל הבעש"ט. החסיד היה דבוק ברבו בכל ליבו, והתלווה אליו במסעותיו.


תשובה ביער. ציונו של רבי ברוך ממז'יבוז'

פעם אחת, כאשר שבו יחד למז'יבוז' אחרי נסיעה משותפת, הרהר החסיד בליבו: הלוא ראיתי בעיניי את גדולתו של מורי ורבי. אם כן, במה עלתה מדריגתו של הבעש"ט על מדריגתו של מורי ורבי? מדוע הכול מהללים ומשבחים אותו דווקא?

בתוך כך נכנסה העגלה לתוך יער, והחסיד נזקק להתפנות. הוא ביקש לעצור, ירד מהעגלה ונכנס אל בין עצי היער. ברגע שהתרחק, הורה רבי ברוך לעגלון להמשיך בנסיעה ולא להמתין לשובו של החסיד.

כשחזר החסיד למקום שבו ירד מהעגלה, גילה שהיא נסעה וכי הוא נותר לבדו ביער. באין ברירה החל לצעוד רגלי לעבר העיר. בתוך כך החל לרדת גשם עז, וכל בגדיו נרטבו לחלוטין. כשהגיע אל קצה העיר, חיפש מקום שבו יוכל להתחמם מעט ולייבש את בגדיו. הוא ראה בית שמזוזה בפתחו ונכנס אליו.

בתוך הבית ישב יהודי זקן, שקוע בלימוד גמרא. החסיד לא רצה להפריע, והמתין בצד בשתיקה. כעבור זמן מה הפסיק הזקן מלימודו והבחין באורח. הוא ניגש אליו לברכו בשלום ושאל מנין בא ולאן פניו מועדות.

"אני ממז'יבוז'", השיב החסיד והוסיף, "וחסידו של רבי ברוך אני".

"אינני מכיר את רבי ברוך, ואף את שמו לא שמעתי מעולם", אמר הזקן.

"הלוא הוא נכדו של הבעל-שם-טוב!", תמה החסיד.

"את הבעל-שם-טוב הכרתי היטב", אמר הזקן, "אך את נכדו איני מכיר כלל. שב ואספר לך מה גדול היה כוחו של הבעל-שם-טוב".

וכך סיפר הזקן לאותו חסיד:

"כאשר בא הבעל-שם-טוב למז'יבוז' וקבע בה את מושבו, נהרו אליו המונים והרבו לספר בשבחו ובנפלאותיו, אך אני לא עסקתי בכך. הייתי שקוע בלימוד התורה ולא רציתי להפסיק מלימודי.

"פעם אחת, במוצאי שבת, קרוב לחצות הלילה, שרר חום כבד מאוד, והתקשיתי להתרכז. יצאתי מהבית לשאוף מעט אוויר. בעודי שקוע בהרהורים נשאו אותי רגליי לקרבת ביתו של הבעל-שם-טוב. אמרתי בליבי: מכיוון שכבר באתי, אכנס לראות מה עניינו של האיש הזה, שהכול מהללים אותו.

"נכנסתי פנימה, ומה גדולה הייתה תדהמתי לראות את הבעל-שם-טוב יושב בחדרו, ובחוץ משתרך תור ארוך של אנשים ונשים הנכנסים אליו ושואלים ממנו עצה בענייני פרנסה וכדומה, והוא מקשיב להם בסבלנות ומשיב על שאלותיהם.

"תהיתי לעצמי: האם כך נוהג אדם גדול? ובפרט בזמן יקר של מוצאי שבת, שבו לומדים תורה ועורכים תיקון חצות, הוא יושב ושומע ענייני הבלים של אנשים פשוטים?!

"עזבתי את הבית והמשכתי בדרכי עד שהגעתי אל בית מדרשו של הבעל-שם-טוב. כשנכנסתי, ראיתי אדם עומד ואומר תיקון חצות, כשהוא בוכה ומקונן על גלות השכינה ועל חורבן בית המקדש. קולו היה נעים והמילים יצאו מעומק ליבו. התקרבתי לראות מי האיש, והנה זה אותו אדם שראיתי בבית הבעל-שם-טוב! זה הוא עצמו!

"נדהמתי. הרי זה עתה ראיתיו בביתו עוסק בענייניהם של אנשים פשוטים! מיהרתי לחזור לביתו, ושוב מצאתיו שם, בדיוק כפי שהיה קודם. רצתי שוב לבית המדרש, והוא עדיין עומד שם ומתפלל בבכייה על חורבן הבית וגלות השכינה.

"או-אז נוכחתי להבין מה גדולה מעלתו של הצדיק, ולא בכדי נקרא שמו בפי כול 'בעל-שם-טוב'.

"לאחר זמן אירע לי מקרה מצער מאוד: בכל פעם שהייתי אומר בתפילה את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד' הייתה מופיעה לנגד עיניי דמות של צלם. ניסיתי להיאבק ולהיפטר מן המראה הזה בכל דרך, ואולם ככל שהרביתי בתפילות, בסיגופים ובצומות, הדימוי הטמא לא סר ממני.

"בסופו של דבר פניתי אל הבעל-שם-טוב וביקשתי את עזרתו. הוא אמר לי: 'קבל עליך לצום ברצף שבוע שלם, משבת לשבת, וכך תיפטר מהמראה הרע'.

"קיבלתי עליי את הצום. בבוקר יום ראשון התעוררתי בתחושת רעב עזה, עד שחשתי כי אמות מהרעב. בכל-זאת החלטתי בכל כוחי להוסיף לצום. מייד כשקיבלתי את ההחלטה, שכחתי את רעבוני והמשכתי בתענית. כך אירע בכל ימות השבוע: בכל בוקר תקף אותי הרעב, אך כשחיזקתי את עצמי להמשיך, הרעב נעלם.

"ובתום שבוע הצום, כשהגיעה סעודת השבת, הסתלק ממני אותו מראה מטריד ולא שב להציק לי. כך ראיתי במו עיניי עד היכן מגיע כוחו של הבעל-שם-טוב!".

הבין אותו חסיד מדוע הותירו רבו לבדו ביער, כדי שילמד ויחוש את המרחק הרב בין רבו ובין הבעל-שם-טוב.

(על-פי 'סיפורי נפלאות מגדולי ישראל')

  רציתי לשאול

עם הרב משה ביסטריצקי

שליח חב"ד בפסגות ים וגלי ים, קריית ים

מה אני אמור להרגיש בימי בין המצרים – עצב, צער, כובד ראש, ציפייה, תקווה?

הימים שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב מכונים 'בין המצרים', על-פי הפסוק (איכה א,ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". ברובד הפשוט אנו מתאבלים בימים אלה על חורבן בית המקדש ועל הגלות והסבל של עם ישראל, ולכן מצמצמים ענייני שמחה, נמנעים ממוזיקה וכדומה.

ואולם תורת החסידות מלמדת שאלה לא רק ימי צער אלא זמן של כובד ראש, שנועד להוביל לכיוון חיובי. עצב דיכאוני אין לו מקום בשום זמן, מפני שהוא מוביל את האדם לרפיון ידיים ולחידלון. הרגש הראוי הוא התמרמרות של קדושה, תחושת צער וכאב המולידה תנועה נפשית של תיקון. לא ייאוש אלא אחריות. רגשות אלה מניעים אותנו לתשובה, להתחזקות באהבת חינם, ולהגברת הציפייה והתשוקה לבניין המקדש.

רמז לכך אפשר לראות בכינוי המקובל לימים אלה – 'שלושת השבועות', ולא "עשרים ואחד יום". כי המספר 'שלוש' רומז לבית המקדש השלישי, שלא ייחרב לעולם. נמצא שהצער על חורבן שני הבתים הוא חלק מההכנה לגאולה השלמה.

לכן עורר הרבי מליובאוויטש ללמוד דווקא בתקופה זו את הלכות בית הבחירה במשנה וברמב"ם וכדומה. לא כלימוד בלבד, אלא כמו שנאמר במדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

לימוד ההלכות הקשורות בבית המקדש מבטא רצון מעשי, עם פנייה אל בורא העולם – אנא בנה לנו את בית המקדש!  וכפי שמובטח: "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה", שכן העבודה הרגשית הנכונה היא עצמה כבר תחילתה של גאולה.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

רכב חדש בין המצרים

שאלה: האם מותר לקנות רכב חדש בימי בין המצרים?

תשובה: בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב נהגו ישראל להחמיר ולהימנע מדברים של שמחה, ובפרט מראש חודש אב, כפי שנאמר במשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".

ימים אלה גם נחשבים ימי פורענות, ולכן נמנעים מלברך בהם 'שהחיינו', מאחר שאין ראוי לברך על ש"הגיענו לזמן הזה", זמן של פורענות וצער.

בעקבות זאת רבים נוהגים להימנע מלקנות דברים חדשים שראוי לברך עליהם 'שהחיינו', כדי להימנע מלברך ברכה זו בימים אלה.

אמנם על קניית כלים חדשים ושימוש בהם, ואפילו על כלים יקרים מאוד, כגון כלי כסף וזהב, נפסק שאין מברכים 'שהחיינו', אך כתבו הפוסקים שבכל-זאת יש להימנע מקניית כלים חשובים בימים אלה, מפני השמחה הרבה שהם מסיבים לאדם בקנייתם. נמנעים גם מקניית ריהוט חדש, מקרר וכיו"ב, וגם רכב חדש, במיוחד רכב יוקרתי.

עם זה, כאשר מדובר ברכב הנרכש לצורך פרנסה, שליחות או צורך בסיסי לתפקוד המשפחתי – אין בכך משום שמחה יתרה, אלא צורך חיוני, ובפרט אם זה רכב סטנדרטי. במקרה כזה אפשר להקל גם בתוך תשעת הימים, במיוחד אם יש חשש שיפסידו את הקנייה או שמחיר הרכב יעלה. אך אם אפשר, ראוי להימנע מלהשתמש ברכב עד אחרי תשעה באב.

מקורות: תענית כו, א. שו"ע סי' תקנא סי"ז ובמג"א שם סקמ"ב. א"ר שם סקי"ז. ערוך השולחן שם סקי"ח. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ב סוס"ה. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים, פי"ז. מדריך בי"ד רבני חב"ד באה"ק לבין המצרים תשפ"ה פ"ג ס"ל וס"מ. וש"נ.

  חיים יהודיים

"תתחברו לשפ"ע של בננו"

לפני שבועיים קיבלו ההורים השכולים עדכון משירות הביטחון הכללי: המחבל שסייע לפיגוע שבו נרצח בנכם לפני חמש-עשרה שנה – נלכד. בטבח שמחת תורה אשתקד נפצע אנושות בנם השני, וניצל בנס. ויש להם מסר לכולנו

תעודת זהות. ר' משה שינדלר, בן 64, תושב אלעד, מוותיקי המתפללים בבית הכנסת 'ארזי הלבנון' בעיר. יליד אשקלון, בוגר ישיבת כרם ביבנה. למד הוראה, ומילא תפקידים בחברות מסחריות. לפני כחמש-עשרה שנים איבד את בנו אבישי בפיגוע. שלוש-עשרה שנים לאחר מכן, בטבח שמחת תורה, התבשר שבנו עמיחי נפצע אנוש. בנס ניצלו חייו. הוא ורעייתו סיגלית הפכו את הכאב למנוע של חיים והעצמה.


השכול והמורשת. ר' משה שינדלר והפעילות לזכר הבן

דפיקה בדלת. לפני חמש-עשרה שנה נשמעה דפיקה בדלת. לובשי מדים עמדו בכניסה ובישרו לנו את הגרוע מכול: בננו, אבישי, נרצח בפיגוע ירי, עם עוד שלושה יהודים הי"ד, כאשר היה בדרכו חזרה מישיבת 'שבי חברון' שבה למד, והוא בן עשרים וארבע בלבד. רכב של מחבלים עקף אותם וירה בהם.


אבישי הי"ד. שפ"ע — שמחה, פשטות, עין טובה

שפ"ע. האם, סיגלית, מוסיפה: לאבישי היה מוטו מיוחד שאפיין אותו: שפ"ע – שמחה, פשטות, עין טובה. כך הוא חי, התנהל, והתחבר לצעירים, למבוגרים, לילדים. הייתה בו ענווה מיוחדת. היה בעל תכונות אופי של מנהיג, מתוך עוצמה שקטה ואצילית.

בדרכו. במהלך השנים יזמנו פעולות מגוּונות לזכרו של אבישי. אחת היוזמות המרכזיות, 'בדרכי אבישי', הייתה צעדה של משפחות בשבילי הארץ, עם שילוב של הפעלות לכל הגילים, לצד מסרים חינוכיים מיוחדים. היוזמה הגיעה לשיאה בהשתתפות של 2500 איש מכל רחבי הארץ, שהתחברו לצעידה בשבילי ארצנו הקדושה.

לבחור בחיים. הכאב על אובדן ילד גדול מנשוא, והוא מלווה אותנו בכל יום. ועם זה, אנחנו בוחרים בכל יום מחדש בחיים. לאחר שקמנו מהשבעה, שבתי לעבודה. הסמנכ"ל פגש אותי ונדהם. 'מה אתה עושה פה?', תהה. אמרתי לו שכל עוד לא קיבלתי מכתב פיטורים אני פה... אנחנו ממשיכים בחיים, וחיים עם אבישי במקביל. אנו גם מציינים מדי שנה את יום הולדתו. האם סיגלית: יש לי הרצאה מיוחדת, החירות לבחור בחיים, שבה אני מספרת את הסיפור שלנו, ואני סובבת איתה ברחבי הארץ.

סגירת מעגל. לפני כמה ימים קיבלנו עדכון מהשב"כ שמחבל שסייע לרוצחי בננו, נלכד, עם מחבלים נוספים מחברון שתכננו לבצע פיגועים. היה כתב שהתקשר לשמוע על הרגשות שלנו, ובסיום השיחה גילה לנו: בעבר הייתי בסמינריון הדרכה של אבישי. לכידת המחבל מבחינתנו היא בבחינת 'יש דין ויש דיין'. אנו מקווים מאוד שלא ישוחרר.

בממ"ד. בטבח שמחת תורה נפצע אנושות בננו עמיחי, עובד סוציאלי במקצועו, המטפל בפגועי נפש. הוא עבר עם עוד כמה משפחות דתיות להתגורר בקיבוץ כרם שלום, הסמוך לרפיח. הקיבוץ כמעט נסגר והיה צורך לחזק אותו. עמיחי היה גבאי בית הכנסת בקיבוץ. כשנשמעו האזעקות נכנס עם רעייתו וילדיו לממ"ד. מחבלים נכנסו לביתו וצעקו לו מעבר לדלת "אנחנו צה"ל". עמיחי חשד במבטא שלהם ונמנע מלפתוח את הדלת. המחבלים הפעילו לבנת חבלה, הדלת התפוצצה ועמיחי עף אחורנית ונפצע אנושות.

החילוץ. אנשי כיתת הכוננות של היישוב חתרו למגע ונכנסו לביתו של עמיחי. כשחילצו אותו מהתופת, הרופאים היו פסימיים באשר למצבו. היה שם פרמדיק מעתניאל, שהוזעק בשעתו לפיגוע שבו נרצח בננו אבישי. כששמע שזה אחיו, התבטא: "בפיגוע הקודם לא הצלחתי להציל את שינדלר, הפעם אלחם עליו". בניסי ניסים הוא ניצל.

רב תומך. כששמענו שעמיחי נפצע, עברנו ימים קשים מאוד. רב בית הכנסת שלנו, הרב צבי גלבשטיין, ליווה אותנו ותמך בנו. זה קשר הרבה יותר עמוק מיחסי רב וקהילה. אנחנו משפחה.

לחיות. המסר שלנו – להתבונן בחיים, לחשוב מה בורא עולם רוצה מאיתנו ולכוון לשם. המילים הראשונות של בננו עמיחי, אחרי שהתעורר, היו ברוח זו. הוא פנה אל בורא עולם ואמר: "מה המשימה שבעבורה החזרת אותי לחיים?". זה מה שמעניין אותנו עכשיו. עם ישראל חי! באנו לפה, לחיות כיהודים בארץ אבותינו. אנחנו נישאר פה וננצח את אויבינו!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)