שאלה: האם כוהן יכול לברך את העם אם הוא נוטר טינה למישהו בקהל?
תשובה: בפרשתנו מצוּוים הכוהנים לברך את עם ישראל. לפני קיום מצווה זו הם מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתו שֶׁל אַהֲרן, וְצִוָּנו לְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". ההדגשה 'באהבה' בנוסח הברכה כוללת בתוכה פרט נוסף, שאינו רק תוספת נאה, אלא חלק חיוני ובלתי-נפרד ממאפייני המצווה ומדרך קיומה: הכוהן נדרש לברך מתוך אהבה ואחדות עם הציבור.
הדבר מתבטא בהלכה למעשה, שעל הכוהן המברך להיות באהבה ובאחדות עם הקהל שאותו הוא מברך, ואילולא זאת אינו רשאי לישא את כפיו, ועליו לצאת מבית הכנסת בשעת ברכת הכוהנים. אם הכוהן אף שונא את הקהל או שהקהל שונא אותו, מלבד זאת שאינו נושא את כפיו, בזוהר הקדוש מובא שהדבר אף מהווה סכנה בעבורו.
אין זה משנה אם השנאה שיש לכוהן היא לכל הציבור או ליחיד, וכן לא משנה רמת האיבה והטינה, שכן עליו לברך אך ורק מתוך אהבה, ובלעדיה אינו יכול לקיים את המצווה כראוי.
גם כאשר מדובר באדם שמצד הדין מותר או אף מצווה לשנוא אותו בשל מעשיו – הרי לדעת אדמו"ר הזקן יש מצווה לאהוב את הטוב שבו, ולכן גם כלפיו נדרש יחס של אהבה לעניין ברכת כוהנים.
לדעת 'ערוך השולחן', אם הכוהן מקבל עליו בליבו – קודם העלייה לדוכן – לאהוב את כלל הציבור, או את היחיד שכלפיו הוא חש טינה – רשאי הוא לברך את העם.
מקורות: במדבר ו, כג. סוטה לט, א. זוהר ח"ג קמז, ב. מג"א או"ח סי' קכח סקי"ח. אליה רבה שם סקכ"ו. ערוך השולחן שם. שו"ע אדה"ז שם סי"ט. תניא פל"ב. ליקוטי שיחות חי"ג ע' 137 ובהע' 17. חכ"ז ע' 89. וראה שו"ת שבט הקהתי ח"ג סי' סו. וראה בהרחבה רץ כצבי ח"ג סי' נג. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
