חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2005 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת נשא, י' בסיון ה'תשפ"ה, (06/06/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2005 - כל המדורים ברצף
מחפשים פתרונות או כותרות?
חדש על המדף
מה לשודדים ולברכת כוהנים?
נזירות
ראויים לכוסית 'משקה'
למה הגאולה באה בהפתעה?
מפיצים באהבה
הריח הטוב של הביזיון
רציתי לשאול
ברכה באהבה
הדובר היהודי כובש את הונגריה

מס' 2005, ערב שבת-קודש פרשת נשא, י' בסיון ה'תשפ"ה (06.06.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מחפשים פתרונות או כותרות?

מי שעסקו בסוגיה מתוך רצון להגיע לפתרונות אמיתיים יודעים שיש כאן צורך למצוא את שביל הזהב בין כמה וכמה ערכים חשובים, שאי־אפשר לזלזל אפילו באחד מהם

בתחילת השבוע חגגנו את חג השבועות, 'זמן מתן תורתנו'. ביום הזה קיבלנו את התורה, ומאז ועד היום יהודים עוסקים בלימודה ורואים בה את מקור חיותם – "כי הם חיינו". למרבה הצער, דווקא בימים הסמוכים לחג, שכל-כולו מדגיש את חשיבות התורה, מתעצם המשבר על 'חוק הגיוס' ונשמעות אמירות קשות וכואבות כלפי לומדיה.

כדרכה של הפוליטיקה במקומותינו, נדיר לפגוש דיון ענייני, ששם את טובת העניין לנגד עיניו. רוב הבוחשים בקדירה מוּנָעים על-ידי אינטרסים זרים. אלה שואפים לערער את יציבות הממשלה. אחרים מובלים משנאת חרדים. ויש את הקופצים על כל עגלה שתוכל לספק להם כותרות.

באמצע המסלול

מי שעסקו בסוגיה מתוך רצון להגיע לפתרונות אמיתיים יודעים שיש כאן צורך למצוא את שביל הזהב בין כמה וכמה ערכים חשובים, שאי-אפשר לזלזל אפילו באחד מהם. ראשית, ערך לימוד התורה. מי שאינו מבין את חשיבות הערך הזה, ורואה בתלמידי הישיבות 'בטלנים' העוסקים בדברים בלתי-רלוונטיים – אינו יכול להיות בר-שיח לדיון אמיתי.

יהודים המקדישים את מיטב שנותיהם ללימוד התורה אינם משתמטים מעול. להפך, הם נושאים בעול כבד וקשה, המושיב אותם מול אוצר הספרים היהודי משבע בבוקר עד עשר בלילה, ולעיתים אף מאוחר יותר, בלי שהדבר מעניק להם הטבה חומרית כלשהי. בסיום לימודיהם אין להם לא תואר ולא מקצוע (ובכך אין הדבר דומה כלל ללימודים אוניברסיטאיים). הם עושים זאת מתוך אמונה עמוקה בחשיבותה של התורה.

הערך השני שחייבים להכיר בו הוא – היותן של הישיבות חלק מרכזי במסלול החינוך החרדי. שוו בנפשכם שהמדינה תחליט לגייס בני שש-עשרה, בטענה שהצבא זקוק לחיילים. ברור שתהיה התקוממות כללית, מפני שהצעירים עדיין מצויים בעיצומו של מסלול החינוך. גיל הגיוס הוא שמונה-עשרה, מפני שזה הגיל שבו במערכת החינוך הכללית מסיימים את החינוך העל-יסודי ומקבלים את תעודת הבגרות. ובכן, בעולם החרדי נער בגיל שמונה-עשרה הוא עדיין באמצע מסלול החינוך שלו, ולא יעלה על הדעת לתלוש אותו משם.

תוצאות הדורסנות

ויש גם החשש העמוק של ההורים מהשפעה שלילית על אורח החיים החרדי. אנשים מבחוץ יכולים לזלזל בחשש הזה, אבל את הציבור החרדי הוא מדאיג מאוד. שליחת צווי גיוס לרבבות תלמידי ישיבות אינה מרגיעה את החששות אלא להפך, יוצרת תחושה קשה של רדיפה ודורסנות.

מה השיגו כל הצעדים של פגיעה בתקצוב הישיבות ובמעונות היום והוצאת צווי המעצר? – מה שהיה ברור לכל בר-דעת: ירידה דרמטית במספר המתגייסים. הזהירו שזה מה שיקרה, אבל היו מי שלא באמת חיפשו דרכים לפתור בעיות, אלא רצו קרע ועימות חזיתי. הם יכולים לטפוח לעצמם על השכם: המטרה הושגה.

אותם אנשים שצועקים בגרון ניחר שאסור לעשות ולו שינוי קטן ב'עילת הסבירות' בלי הסכמה רחבה, מוכנים לדרוס ציבור שלם, ואינם חושבים שראוי להקשיב לו ולחפש יחד פתרונות אמיתיים. לפחות נדע שזאת האמת.


ערך לימוד התורה. תנאים בסיסיים לשיח אמיתי

  ספרים

לעלות בסולם התפילה
מאת אדמו"רי חב"ד
בהוצאת מעיינותיך

עשרה מאמרים מכל שבעת אדמו"רי חב"ד העוסקים בעבודת התפילה, עם ביאור מאת מנחם ברוד. 416 עמ'. הפצה: אור החיים.

שמירת הבריאות
מאת הרב שמעון גדסי
בהוצאת המחבר

הלכות הקשורות לתחום הבריאות ולמצבים רפואיים מגוּונים, בלשון קלה וברורה, מבוססות על שולחן ערוך אדמו"ר הזקן. 360 עמ'. טל' 039606018.

סודות ורמזים חינוכיים בשירת העשבים
מאת הד"ר אהרון פיקל
בהוצאת המחבר

ספר אלבומי מהודר, המגיש מסע חינוכי מרתק בין פרחים ועצים, בדרך חווייתית, ברוח אמרתו של רבי נחמן מברסלב "כל עשב ועשב יש לו שירה". 184 עמ'. טל' 0528855669.

ישיבת הנהלה
מאת סא"ל (במיל') יניב פוגל
בהוצאת המחבר

תובנות ניהוליות מודרניות הנלמדות מפרשת השבוע ומתורת ישראל. הספר גם מציע טיפים מעשיים. 214 עמ'. טל' 0537345514.

  שלחן שבת

מה לשודדים ולברכת כוהנים?

ברכת כוהנים נפתחת ב"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ". רש"י מפרש: "יברכך – שיתברכו נכסיך; וישמרך – שלא יבואו שודדים ליטול ממונך". מדוע צריך לשלול שוד ונזק בהקשר ברכתו של הקב"ה? אם הקב"ה מברך אדם בממון, כיצד שודדים יכולים ליטול אותו ממנו?

ההסבר הוא שגם לאחר שברכת הקב"ה ניתנת לאדם, ייתכן מצב שבו השפע יתעכב או אף יימנע, בגלל התערבות עניינים צדדיים, כגון חטאים. אפילו יעקב אבינו חשש קודם המפגש עם עשיו, אף שהקב"ה הבטיח לו שישמור עליו, והסביר: "שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא".

ברכה עם הגנה

ייתכן שגם לאחר שהקב"ה מברך את האדם "שיתברכו נכסיך" תיווצר סיבה כלשהי שבגללה "יבואו עליך שודדים ליטול ממונך". על כך מבטיחה התורה "וישמרך" – השמירה באה ממקום הנעלה ממקור הברכה, והיא מבטיחה שגם במקרה של חטא וכדומה, הברכה תתגשם. כך נהג יעקב אבינו כאשר היה ירא "שמא יגרום החטא" – הוא התפלל לקב"ה "הַצִּילֵנִי נָא", שכן התפילה נעלית מהברכה.

הכוהנים מוסיפים ומברכים: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ". 'נשיאת פנים' עניינה 'לפנים משורת הדין', היינו שגם אם מידת הדין קובעת שלא מגיע לאדם לקבל ברכה – הברכה תינתן בכל-זאת, מפני שהיא באה ממקור שהוא למעלה מ'סדר ההשתלשלות' שדרכו השפע יורד לעולם.

שפע גדול מדי

הברכה מסתיימת ב"וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". חז"ל אמרו: "השלום שקול כנגד הכול". אם כן, מדוע השלום ממוקם בסוף הברכה? משום שתפקידו לוודא שהברכה תיקלט על־ידי המקבל, כי בהיותה ברכה עוצמתית כל-כך, ספק אם המקבל יהיה 'כלי' לברכה כזאת.

הדבר דומה למסופר (תענית כג,א) על חוני המעגל שעג עוגה וביקש גשמים, וירדו גשמי זעף, עד שהיה צריך להתפלל ולבקש שייפסקו, באומרו: "הִשְׁפַּעְתָּ להם רוב טובה, אינם יכולים לעמוד". הבחירה במילה 'טובה' דווקא מלמדת שגם כאשר ניתן ריבוי של טוב – עדיין המקבל עלול שלא להיות 'כלי' כזה, ועד שהיא מביאה לו נזק.

השלום מגן

גם במתן תורה, כאשר בני ישראל שמעו את הקב"ה עצמו, התוצאה הייתה ש"על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם". בספר התניא מבואר שזה מפני עוצמת הגילוי, באופן ש"אין שם הסתר פנים כלל". זה תפקידו של ה'שלום' כאן – להתאים את האור האלוקי, שיהיה "כלי מחזיק ברכה".

בזוהר נאמר שהפסוק "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בא לומר שברכת כוהנים ניתנת לעם ישראל דווקא "ולא לשאר עמין". הואיל והברכה מגיעה ממקור נעלה כל-כך, עלול היה להיות מצב שגם ה'קליפות' יכולות לקבל ממנו. גם בזה באה הפעולה של ברכת ה'שלום', להבטיח שהשפע יגיע לישראל דווקא ולא לאחרים.

(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 342)

  מן המעיין

נזירות

תופעה פלאית

"איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר ו,ב). "כי יפליא" – לשון פלא. זו תופעה פלאית, כי רוב העולם הולכים אחרי תאוותם, וזה נוהג להפך ואוסר על עצמו דברים מותרים.

(אבן-עזרא)

בונה במה

הנזיר נחשב חוטא, והחטא הוא – שבונה במה לעצמו, היינו שפורש מכל העולם לנהוג איסור בדבר שהכול נוהגים בו היתר. לכך נאמר "כי יפליא" – שרצונו להיות מובדל ומופרש מזולתו.

(כלי יקר)

לא די לו

"כי יפליא" – אכן פלא הוא, דבר מופלא ולמעלה מן הבינה. לא דיי לו במצוות שהטילה עליו התורה, והוא בא ומוסיף עליהן מרצונו ומזיר עצמו מן הדברים המותרים.

(מלאכת מחשבת)

פלאי במלאך

גם במלאך שנראה אל מנוח נאמר "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג,יח). המפרשים מתאמצים להסביר את מובנה של מילה זו, אבל לאמיתו של דבר ההסבר פשוט: כידוע, כל מלאך נקרא על שם השליחות שהוא ממלא, ומאחר שמלאך זה נראה אל מנוח לצוותו שהבן שייוולד יהיה נזיר – נקרא שמו 'פלאי', שעניינו נזירות.

(חמדה גנוזה)

יין מקרב

"חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה" (במדבר ו,ג). רבי עזריאל הורוויץ, 'ראש הברזל', שאל את הרבי מלובלין מדוע המתנגדים באים לידי התחברות על-ידי לימוד התורה, ואילו אתם, החסידים – על-ידי משקה? השיב לו: ברור מדברי חז"ל שמשקה מקרב יותר, שכן ביין נסך "אסרו יינם משום בנותיהן", ואילו תורה למד רבי מאיר אף מ'אחר', ולא חשש.

סייג למצווה

"מגפן היין, מחרצנים ועד זג, לא יאכל" (במדבר ו,ד). פרשת הנזיר היא היחידה בכל התורה שהתורה רואה צורך לעשות סייג למצווה: אף-על-פי שהנזיר לא אסר על עצמו אלא "יין ושכר" בלבד, היא מחמירה עימו שאף "מחרצנים ועד זג לא יאכל".

(הגאון מווילנה)

שתייה לשלום

מה משיבים לאמירת 'לחיים'? מנהג העולם שעונים "לחיים טובים ולשלום". כי בפעם הראשונה שהיין נזכר בתורה (אצל נח, אחרי המבול), הוא לא היה לטובה. כך היה גם בשתייה הראשונה בעולם, שתיית היין של אדם הראשון, הכתובה במדרש על הפסוק "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל" ש"סחטה ענבים ונתנה לו". לכן מאחלים שעכשיו השתייה תהיה "לחיים טובים ולשלום".

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

לב רך

בהתוועדות שנכח בה אדמו"ר הזקן ענה על איחול 'לחיים' באומרו "לחיים ולברכה". החסידים ששמעו נוסח זה בפעם הראשונה, דנו במשמעותו. אמר אחד מזקני החסידים: ידוע שכאשר "נכנס יין, יצא סוד", ובעבודת ה' הדבר מתבטא בהתגלות המידות. ומכיוון שייתכן שהתגברות המידות תהיה הפך הרצוי, לכן משיבים שיהיה "לחיים ולברכה" – לב-רַכָּה.

  אמרת השבוע

ראויים לכוסית 'משקה'

בסעודת מצווה שבה הסבו רבי נפתלי מרופשיץ וחסידיו, שאלו החסידים את רבם: "למה נוהגים החסידים לשתות 'משקה' ולומר 'לחיים' אחרי התפילה?".

השיב הצדיק: "משום שאחרי התפילה יהודי מלא תשוקה לברך את הקב"ה ולומר 'שהכול נהיה בדברו'".

אמרו לו: "אם כן, למה צריכים לשתות 'משקה' דווקא? יכולים להסתפק במים, שאף עליהם מברכים 'שהכול נהיה בדברו'!".

חייך רבי נפתלי ואמר: "יהודי שיודע ומכיר שהכול נהיה בדברו של הקב"ה והוא בא לברך את הקב"ה על כך – וכי לא מגיע לו כוסית 'משקה' שעליה יוכל לברך?"...

  גאולהפדיה

למה הגאולה באה בהפתעה?

הֶסַּח הַדַּעַת. חז"ל אומרים (סנהדרין צז,א) "ג' באין בהיסח הדעת; אלו הן – משיח, מציאה ועקרב". הגאולה תבוא פתאום, בלי שנוכל לדעת מראש מתי בדיוק היא תבוא. כשם שאי-אפשר לדעת מראש מתי תימצא מציאה ומתי יעקוץ עקרב, כך הגאולה תבוא בהפתעה. אנחנו צריכים להתפלל עליה, לייחל לבואה ולחשוב עליה כל היום ("לישועתך קיווינו כל היום"), אבל לא נדע מתי בפועל יבוא המשיח, כי הדבר יקרה במפתיע.

המהרש"א מסביר מדוע נכרך עניין המשיח עם מציאה ועם עקרב דווקא: "אם זכה... יבוא לו משיח בהיסח דעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו; לא זכה – יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו".

בספר התניא (איגרת הקודש סימן ד) מוסבר, שגילוי המשיח הוא דבר שלמעלה מהדעת. ביאת המשיח "היא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית", "למעלה מבחינת הדעת". זו מתנה מלמעלה, שהאדם עצמו אינו יכול להגיע אליה על-ידי דעתו ושכלו, אלא הקב"ה נותנה לנו באופן שלמעלה מהדעת.

הרבי מליובאוויטש מסביר (תורת מנחם כרך ט, עמ' 111. וראה שם עמ' 95 עוד ביאור, ש'היסח הדעת' משמעותו עבודה של 'היסח הדעת'), ש'היסח הדעת' הוא סוג עליון של ציפייה למשיח. אנו נדרשים לצפות למשיח לא על בסיס הבנתנו האישית בטוב שיהיה לנו בבואו. יש להסיח את דעתנו מכל המחשבות על טוב גשמי או רוחני, והמחשבה צריכה להיות בדבר אחד בלבד – שתושלם הכוונה האלוקית בבריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

מפיצים באהבה

שחר הר-האושר

בן 65

תושב יהוד

בעקבות גיליון ה-2000 של 'שיחת השבוע' קיבל עליו להביא בכל שבוע את העלון ל'בית הלוחם' בתל-אביב

נולדתי בדימונה וגדלתי בקיבוץ חפציבה בעמק חרוד. התגייסתי לצה"ל, לחיל השריון. לחמתי במלחמת שלום הגליל, וראיתי מראות קשים שמלווים אותי עד היום. הייתי מאמן כדורסל בכל הרמות, ועסקתי בעוד מגוון עיסוקים.

בהיותי בן 49 התחלתי לשמור תורה ומצוות, ואני מנסה ליזום רעיונות שיביאו אור בעם ישראל, יגבירו את האחדות ואת אהבת ארץ ישראל.

מדי יום חמישי אני הולך לפעילויות ב'בית הלוחם'. הקמתי שם מניין קבוע לתפילות מנחה וערבית, ובשבועות האחרונים התחלתי להזמין 20 גיליונות של 'שיחת השבוע', ואני מביא לשם את העלון. אני רואה שאנשים קוראים את העלון ולוקחים אותו עימם. ככל שיידרש, אביא כמות גדולה יותר.

  מעשה שהיה

הריח הטוב של הביזיון

רבי חיים החל להתהלך בבית, כמחפש אחר דבר מה. "אני מריח כאן ריח גן עדן", חזר ואמר, בעודו מתקרב אל ארון הבגדים. "האם תוכל לפתוח את הארון?", שאל

"עצרו כאן!", הורה פתאום רבי חיים מצאנז, "אני מריח מהבית הזה ריח מיוחד".

הרבי ומלוויו עברו בעיירה שבה לא ביקר מעולם, וכשעברו ליד אחד הבתים הורה לעגלון לעצור, וביקש להיכנס לבית. תושבי העיירה נדו בראשם. "נראה שהצדיק מבקש להוכיח את ר' פסח על המעשה שעשה", שיערו.

כשראה ר' פסח את רבי חיים ניצב על מפתן דלתו, כמעט התעלף. "אני מריח כאן ריח מיוחד", אמר לו הרבי, "בבקשה הרשה לי להיכנס לביתך".

רבי חיים החל להתהלך בבית, כמחפש אחר דבר מה. "אני מריח כאן ריח גן עדן", חזר ואמר, בעודו מתקרב אל ארון הבגדים. "האם תוכל לפתוח את הארון?", שאל.



בעקבות הריח. רבי חיים מצאנז וציונו

חיוורון עז כיסה את פניו של ר' פסח. בידיים רועדות פתח את הארון. מול עיניהם של הרבי וחסידיו נתגלתה לא פחות ולא יותר – גלימת כומר.

"ר' פסח, ספר לנו מה פשר הבגד הזה שבביתך", ביקש הרבי.

בקול רועד החל ר' פסח לספר:

גבאי צדקה הייתי. בכל חודש ערכתי סיבוב בבתי העיירה, לאסוף כספים לצורכי הצדקה.

זה קרה בלילה, אחרי שסיימתי סבב של איסוף צדקה, ואחריו סבב חלוקה, שבו חילקתי את כל הכסף שנאסף לידי נזקקים. בשובי לביתי המתינה לי אלמנה שלא הכרתי, וסיפרה בבכי על מצבה הקשה, שבעלה השאיר חובות רבים, ושהיא חייבת עכשיו לשלם אלפיים רובל, שאם לא כן, תושלך מביתה לרחוב.

השבתי לה שזה עתה חזרתי מסיבוב התרמות, וכבר חילקתי הכול. היא פרצה בבכי נואש, שקרע את ליבי. האישה כמעט התעלפה. החלטתי לצאת שוב למגבית, אולי אמצא יהודים שיסכימו לפתוח את ליבם בעבור האלמנה המסכנה.

עברתי ליד בית מרזח, ופתאום אני שומע צעקה המופנית לעברי: "הנה פסח היהודי. במקום לעבוד מקבץ נדבות... האם שוב אתה רוצה כסף?".

התייצבתי מול חבורת ההוללים ועניתי: "כן, אני צריך כסף, בעבור אלמנה אומללה ויתומים רעבים!".

כששמעו זאת הגויים השיכורים פרצו בצחוק. אחד מהם, שהיה בנו של אציל בעל ממון ושונא יהודים, פנה אליי ושאל לכמה כסף אני זקוק. השבתי לו שאני צריך אלפיים רובל.

"בוא נעשה עסק", הציע. "נלביש אותך בגדי כומר ונוליך אותך בכל רחובות העיירה בשירה ובריקודים, כדי שכולם ייצאו מהבתים לראות את המחזה. אם אתה מסכים, תקבל את מלוא הסכום".

היה ברור לו שאסרב להצעה. וכי אני, גבאי צדקה מכובד ובעל משפחה, אמיט על עצמי בושה וחרפה שכזאת?

ואז נזכרתי באלמנה המסכנה שממתינה מחוץ לדלת ביתי. ראיתי בעיני רוחי את ילדיה האומללים, שעלולים להיזרק לרחוב אם תשוב אל ביתה בידיים ריקות.

נשמתי עמוק והשבתי בחיוב.

בן האציל קפץ על ההזדמנות בחדווה. חבריו משכו אותי אל ביתו, שם הלבישו עליי את בגדי הכמורה. משם דחפו אותי אל הרחוב הראשי ובתהלוכה רועשת החלו להוליך אותי בחוצות העיירה.

כל יהודי העיר יצאו מבתיהם נדהמים ומבוישים. מעולם לא התביישתי כך. כל דקה שעברה הייתה לי כנצח. דמעות שטפו את פניי, בעוד הגויים מתפקעים מצחוק ואחיי היהודים מוחים בכאב.

כשהסתיים מסע הייסורים, הוציא בן האציל מכיסו אלפיים רובל ושילח אותי אל ביתי עם בגדי הכמורה. האלמנה עדיין חיכתה לי ליד הפתח. היא הביטה בפליאה בבגדי הכומר שעליי, אך לא אמרתי לה דבר. נתתי לה את הכסף ונכנסתי לביתי.

בימים הבאים התביישתי לצאת מביתי. אשתי וילדיי נהפכו ללעג ולקלס. הצטערתי מאוד על הביזיונות שגרמתי להם. אך כאשר פתחתי את הארון וראיתי את בגדי הכמורה, הזכרתי לעצמי שהכול נעשה למען אלמנה אומללה ויתומים רכים.

ר' פסח סיים את סיפורו ופרץ בבכי חרישי.

"כעת אני מבין את פשרו של ריח גן העדן שהרחתי ליד ביתך", אמר רבי חיים מצאנז, וחיוך גדול על פניו. הוא חיבק את ר' פסח בחום.

"אחרי מאה ועשרים, כשתסתלק מן העולם, בקש שיעטפו אותך בבגד זה, כדי שיהיה מליץ יושר בעבורך", הורה הרבי.

כהוראת האדמו"ר כך נעשה, ובבוא עיתו נקבר ר' פסח בבגדי הכמורה.

לימים הורתה הממשלה לסלול כביש במקום שבו עמד בית הקברות שבו נטמן ר' פסח. היהודים נאלצו לפנות את הקברים ולהעבירם למקום אחר. כאשר קברו של ר' פסח נפתח מצאו את גופו שלם לחלוטין, פרט לקצה הרגל שאותו בגד הכמורה לא כיסה.

(על-פי 'שאל אביך ויגדך')

  רציתי לשאול

עם הרב יהושע אדוט

מנהל בית חב"ד בנימינה

יש דברים שבהם היצר מפיל אותי שוב ושוב ואינני מצליח להתגבר עליו.

בעיקרון צריך לזכור שהקב"ה אינו דורש מהאדם דברים שהם למעלה מיכולתו. אם הקב"ה דורש מאיתנו להתגבר על היצר ולא לעשות מה שאסור – זה עצמו מוכיח שהדבר אפשרי, אלא שצריך להפעיל כוחות ואמצעים מתאימים.

ראשית צריך לחזק את קבלת העול ואת ההכרה שהעולם איננו הפקר ושיש בעל-הבית לבירה זו. חז"ל כבר אמרו (אבות תחילת פרק ב): "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה; דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין".

חז"ל אמרו (סוטה ג,א): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". בספר התניא (פרק כד) מוסבר שבעצם יהודי אינו רוצה לחטוא, כי אין הוא רוצה להיפרד ולוּ לרגע מהקב"ה; אלא שנכנסה בו 'רוח שטות' ופיתתה אותו לחשוב שלא קרה שום דבר ושעדיין הוא נשאר קשור עם הקב"ה. אבל אם יתבונן שכל חטא יוצר קרע וריחוק בינו ובין הקב"ה, והאדם יפנים בליבו הכרה זו – בכך ידחה את 'רוח השטות' ויוכל לעמוד נגד היצר.

עוד נקודה למחשבה: הלוא אחרי שהאדם נכנע לפיתוי היצר הוא מצטער ומתחרט, ואם כן, למה לו להעדיף הנאה רגעית מתחושת החרטה והצער שירגיש אחר-כך?

מסופר על חסיד של רבנו הזקן שהתגורר במוסקווה ולא התפתה לכל פיתויי העיר הגדולה, וזאת מתוך 'גאווה': הוא אמר לעצמו, לא מתאים לי, חסיד של רבנו הזקן, שאכשל בדברים שאינם ראויים. גם זה אמצעי שיכול להועיל, כשהאדם יאמר לעצמו: מעשה כזה לא מתאים לי!

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

ברכה באהבה

שאלה: האם כוהן יכול לברך את העם אם הוא נוטר טינה למישהו בקהל?

תשובה: בפרשתנו מצוּוים הכוהנים לברך את עם ישראל. לפני קיום מצווה זו הם מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתו שֶׁל אַהֲרן, וְצִוָּנו לְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". ההדגשה 'באהבה' בנוסח הברכה כוללת בתוכה פרט נוסף, שאינו רק תוספת נאה, אלא חלק חיוני ובלתי-נפרד ממאפייני המצווה ומדרך קיומה: הכוהן נדרש לברך מתוך אהבה ואחדות עם הציבור.

הדבר מתבטא בהלכה למעשה, שעל הכוהן המברך להיות באהבה ובאחדות עם הקהל שאותו הוא מברך, ואילולא זאת אינו רשאי לישא את כפיו, ועליו לצאת מבית הכנסת בשעת ברכת הכוהנים. אם הכוהן אף שונא את הקהל או שהקהל שונא אותו, מלבד זאת שאינו נושא את כפיו, בזוהר הקדוש מובא שהדבר אף מהווה סכנה בעבורו.

אין זה משנה אם השנאה שיש לכוהן היא לכל הציבור או ליחיד, וכן לא משנה רמת האיבה והטינה, שכן עליו לברך אך ורק מתוך אהבה, ובלעדיה אינו יכול לקיים את המצווה כראוי.

גם כאשר מדובר באדם שמצד הדין מותר או אף מצווה לשנוא אותו בשל מעשיו – הרי לדעת אדמו"ר הזקן יש מצווה לאהוב את הטוב שבו, ולכן גם כלפיו נדרש יחס של אהבה לעניין ברכת כוהנים.

לדעת 'ערוך השולחן', אם הכוהן מקבל עליו בליבו – קודם העלייה לדוכן – לאהוב את כלל הציבור, או את היחיד שכלפיו הוא חש טינה – רשאי הוא לברך את העם.

מקורות: במדבר ו, כג. סוטה לט, א. זוהר ח"ג קמז, ב. מג"א או"ח סי' קכח סקי"ח. אליה רבה שם סקכ"ו. ערוך השולחן שם. שו"ע אדה"ז שם סי"ט. תניא פל"ב. ליקוטי שיחות חי"ג ע' 137 ובהע' 17. חכ"ז ע' 89. וראה שו"ת שבט הקהתי ח"ג סי' סו. וראה בהרחבה רץ כצבי ח"ג סי' נג. וש"נ.

  חיים יהודיים

הדובר היהודי כובש את הונגריה

עד גיל 9 לא ידע שהוא יהודי, וכיום נהפך לדובר היהודי הרהוט ביותר בהונגריה. ר' יהונתן מג'רי מפיץ תורה ויהדות ומחולל קידוש שם שמיים בקרב מיליונים

תעודת זהות. ר' יהונתן מג'רי, בן 49, יליד הונגריה ותושב המדינה. משמש הדובר היהודי הבולט ביותר, והופעותיו התקשורתיות מקדשות שם שמיים. הוא מצליח להאהיב את היהדות על מיליוני בני-אדם.




יודע את הנפש ההונגרית. מג'רי כדובר רהוט של היהדות

ילדות. נולדתי בהונגריה, במשפחה לא-דתית. עד גיל תשע לא ידעתי כלל שאני יהודי. גם לאחר מכן לא הבנתי את משמעות הדבר. בשנת תש"נ (1990), כשהייתי בן ארבע-עשרה, האחים רייכמן מקנדה פתחו אצלנו בית ספר יהודי. שם הרגשתי חיבור חזק לשורשים. בהמשך טסתי לארה"ב, ולמדתי עשר שנים בישיבה ליטאית.

חסידות. כשחזרתי להונגריה, חיפשתי מסגרת דתית, ואך טבעי היה שהתחברתי לשלוחי חב"ד. הם הקימו פה אימפריות של חינוך, תורה וחסד, ולמעשה נהפכו לעורק המרכזי של החיים היהודיים. השלוחים הרב ברוך אוברלנדר, הרב שלמה כובש ואחרים, פתחו לי צוהר לחסידות. קבעתי איתם חברותא בתורה וחסידות.

חיבור כובש. בהתחלה לא היה לי קל להבין את החסידות, אבל ה' עזר והיגיעה עזרה לי להבין. עולם חדש נפתח לפניי. הרגשתי חיבור מיוחד אל הרב כובש, שסיפורו דומה לשלי, ונעשינו ידידים קרובים.

תקשורת. נכנסתי לעבודה בתקשורת, ואט-אט התחלתי לעסוק גם בדוברות, במסגרת עבודתי עם חב"ד בהונגריה. בזכות שפת האם ההונגרית שלי והכרת הנפש ההונגרית, אני זוכה להביא את דבר היהדות בגישה המתאימה לכלל תושבי המדינה.

אנטישמיות. הונגריה נחשבת המדינה הבטוחה ביותר ליהודים באירופה. יש ידידות עמוקה מאוד בין ראשי הממשלות של שתי המדינות. הרשויות גם לא אפשרו לפליטים ממדינות מוסלמיות לזרום לכאן, כפי שנעשה בצרפת, בשוודיה ועוד. יש פה ושם אנטישמיות ישנה, של כאלה שאינם אוהבים יהודים, אבל האנטישמיות החדשה מבית היוצר המוסלמי – ברוך השם אינה קיימת כאן.

מעצמה. תקצר היריעה מלפרט את המהפכה היהודית שמובילים כאן שלוחי חב"ד, מבתי כנסת מפוארים ועד בתי ספר גדולים; מארגוני תורה וחסד ועד מסעדות כשרות למהדרין; ממחנות קיץ לכל הגילים ועד שרשרת פרויקטים שנוגעים בכל הקשת היהודית, במעגל השנה כולה.

מיליונים. בתקופת הקורונה ייסדנו שיעור וירטואלי. השיעור התחיל עם כמה עשרות צופים, וכיום יש לנו כבר ארבעים אלף איש, שעוקבים אחרי התכנים שלנו. מקצת הסרטונים שלנו הגיעו ליותר מחצי מיליון צפיות. סדר יומי נע בין ראיונות ברדיו, בטלוויזיה, בפודקאסטים. אני מדבר על יהדות, על התורה, על ישראל. פעם בשבועיים אני מתארח בתכנית הבוקר הפופולרית בטלוויזיה המקומית.

סרט השבת. כדי להמחיש את החיבור בין הונגריה ליהודים, אספר כי לפני חצי שנה, ערוץ תקשורת גדול מאוד הפיק סרט מיוחד על השבת. דבר כזה לדעתי לא קרה בשום ערוץ תקשורת בעולם. הם פשוט הסבירו לצופים מה זה קידוש, חלות, וכל שלב בשבת. הסרט גרם קידוש השם גדול מאוד.

אמת. התורה שלנו נקראת תורת אמת, ולא בכדי. תורת ישראל היא אמת מוחלטת. אנחנו, היהודים, זכינו בדבר מיוחד שאין לאחרים – שהאמת בצד שלנו ושאנחנו בצד האמת. לכן אני לא צריך להתאמץ הרבה כדי לגרום להונגרי ממוצע לאהוב אותנו. כשאומרים את האמת – אנשים מבינים וגם מעריכים. במצב הרגיש היום בישראל ובעולם היהודי בכלל, כל יהודי צריך לדעת שהוא שגריר קטן, גם של ישראל וגם של העם היהודי, ויש לכל אחד ואחד מאיתנו אחריות. עלינו להאהיב את שם ה' ולגרום לקירוב ולהורדת הקיטוב – הן מבחוץ הן מבפנים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)