בשיא ההצלחה המוזיקלית, כשהוא עובד עם אמנים מובילים במוזיקת הראפ האפרו-אמריקאית, האמן, שאומץ בידי אם יהודייה במיאמי, חווה טלטלה אדירה וחייו השתנו
תעודת זהות. יוסף-אוריה דיסלר, בן 25, תושב בית שמש. יליד מיאמי, פלורידה. כיום תלמיד בישיבת 'אש התורה' בירושלים, שר ועוסק בהפקות מוזיקליות.
לימוד תורה ומוזיקה. "מגשים את חלום אימי" (צילום: ניר היי גולדברג)
ילדות. נולדתי במיאמי, להורים שאיני מכיר. כשהייתי בן שבוע נמסרתי לאימוץ. האישה, שנהפכה לאימי, שרה-חיה, גיירה אותי בבית דין, ושלחה אותי לבית ספר יהודי. כשהגעתי לגיל שלוש-עשרה הושלם הליך הגיור שלי.
יהודי. בזכות אימי המאמצת, שהתמסרה לחינוכי, הרגשתי תמיד שאני יהודי. עד גיל חמש-עשרה בערך שמרתי מצוות. למדנו חצי יום עברית וחצי יום אנגלית. משם העברית הרצוצה שלי.
משבר. בהיותי כבן שלוש-עשרה עזב אבי המאמץ, הלא-יהודי, את אימי ועבר לקליפורניה. נשארתי לבד עם אימי. העול הכלכלי נפל עליה, והיא נאלצה לעבוד בכמה עבודות. גם אני הלכתי לעבוד, כדי לשלם את חובות המשפחה ולסייע בפרנסה. זו הייתה תקופה קשה.
נעורים. בגיל שש-עשרה בערך 'גיליתי עולם'. התחלתי לעבוד בהפקות מוזיקליות, והתחברתי לאמנים הנחשבים ביותר בשוק, בעיקר לראפרים אפרו-אמריקאים. זו מוזיקת מחאה נגד הממשלה ומוסדות השלטון. לתחום הזה קשורים גם גורמים מפוקפקים, דבר שהשפיע עליי שלא לחיוב. אורח חיי השתנה לגמרי.
טלטלה. בהיותי בן 21 נפטרה אימי, אחרי תקופת מחלה שבה הייתי לצידה. הייתי שבור, עצוב, כעוס, עצבני. אימי הייתה מרכז חיי. אין לי אחים, משפחה. ופתאום איבדתי אותה.
שבעה. בימי השבעה כל הקהילה היהודית נהרה לביתנו. התברר לי שאימי הייתה מעמודי התווך של הקהילה. סיפרו לי על מעשי החסד שלה, על שיעורי התורה שהתמסרה לחיזוקם. אנשים טובים הביאו לי בגדים ודברים נוספים. ואני חשבתי: למה הם עושים את זה? והתשובה שנתתי לעצמי: כי ככה זה להיות יהודי; לתת ולהעניק לשני.
החלטה. אימי הייתה אישה יראת שמיים. ידעתי שחשוב לה מאוד שאהיה יהודי כראוי, ושליבה נשבר מהקשרים שלי למקומות לא-טובים. הבנתי שעכשיו עליי לשנות את חיי לחלוטין.
תקומה. השבעה נגמרה. משפחה מקומית, כהן שמה, 'אימצה' אותי. התחלתי להתאושש ולהשתקם מהכאב הגדול. חזרתי ללכת לבית כנסת, להתפלל, ללמוד תורה, וגם לחבוש כיפה.
"דמותה של אימי עמדה לנגד עיניי". דיסלר
שינוי. כאשר הבוס ראה אותי חובש כיפה, לא אהב את הרעיון. "יש לנו כללים", אמר לי, "זה לא ייצוגי". נדרשתי לבחור בין העבודה לבין הכיפה. דמותה של אימי עמדה לנגד עיניי. לא רציתי לאכזב אותה והחלטתי: הכיפה נשארת, אני עוזב. בחרתי בתורה ובבורא העולם בפעם השנייה.
תורה. חבר סיפר לי על ישיבת 'אש התורה' בירושלים. אמרתי לעצמי, אסע לשלושה שבועות ואראה. ארבע שנים חלפו, ואני עדיין כאן. אימי רצתה מאוד לגור בירושלים, ואני מרגיש שאני מגשים את חלומה. חברי הטוב, המוזיקאי ניסים בלאק, נהפך לחבר נפש שלי, ועזר לי מאוד להיקלט. יחד אנחנו עובדים על הפקות מוזיקליות. הסיפור שלנו מאוד דומה, והחיבור שלנו טבעי מאוד.
משפחה. לפני כשנה וחצי זכיתי בע"ה להקים בית נאמן בישראל, ולפני כמה חודשים התברכנו בתינוק חמוד, שאנחנו רווים ממנו נחת. אנחנו שמחים ומאושרים. כיום אני מחלק את יומי בין לימוד תורה למוזיקה. אני שר לבד, בתוך הֶרכבים, מופיע לעיתים גם עם חברי עמרי גורן, שאיתו עשיתי גם שיר נפלא – 'גאולה'.
חג השבועות. כל חג, ובמיוחד חג השבועות, הוא בעבורי הזדמנות לחיבור מחודש לבורא העולם וללכידות המשפחתית. החלום שלי הוא להנחיל לילדיי את התורה הקדושה. מאוד מרגש אותי שזכיתי להקים משפחה.
אימא. זכיתי באימא קדושה, שאימצה אותי בגיל רך ונתנה לי את כל חייה. בית ספר יהודי במיאמי זה סיפור יקר. היא עשתה הכול כדי שאגדל יהודי. כיום אני מרגיש שהצלחתי להגשים את חלומה, ואין מאושר ממני. יהיו שורות אלה לזיכרה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
