חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2004 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת במדבר, ג' בסיון ה'תשפ"ה, (30/05/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2004 - כל המדורים ברצף
היום של הברית הנצחית
יש חדש
כוכבים המאירים בחשכת הגלות
חג השבועות
תפילות וסגולות
משה רבנו, דוד המלך והבעש"ט
ההוראה המוזרה לסוחר הגוי
רציתי לשאול
כשרות היין
"בחרתי בתורה פעמיים"

מס' 2004, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, ג' בסיון ה'תשפ"ה (30.05.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

היום של הברית הנצחית

מעמד הר סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף

לפני שלושת-אלפים ושלושים ושבע שנים התחולל האירוע הכביר, שאין שני לו בהיסטוריה – מעמד הר סיני. זו הייתה הפעם האחת והיחידה שבורא העולם התגלה לעיני עם שלם ונתן לו את תורתו. מיליוני בני-אדם היו עדים למעמד הנשגב, ומכאן עוצמתו.

אלפי שנים חלפו מאז, והיהדות נותרה דתם של מעטים. אם אכן היא דת האמת, מדוע לא סחפה אחריה את העולם כולו?

אין עניין לעודד גיור

שתי תשובות בדבר. ראשית, היהדות לא נועדה לכל האנושות. תרי"ג המצוות ניתנו לעם ישראל בלבד ולא לאומות העולם. גם אין לנו שום עניין לעודד גיור. אם גוי מבקש להצטרף לעם היהודי, אנו מצוּוים לנסות לדחותו, ורק אם מגלים שכוונתו כנה ועזה – יש לקבלו.

שנית, האמת של היהדות אכן הגיעה לכל האנושות. יש ביהדות חלק אוניברסלי, כלל-אנושי: האמונה באלוקים אחד והמצוות המכוּנות 'שבע מצוות בני נח'. אלה מיועדות לכל בן אנוש, והן אכן הגיעו לכל האנושות – מתוך היהדות.

מעמד הר סיני התחולל בימים שהעולם כולו עבד אלילים. העם היהודי היה היחיד שהאמין באלוקים אחד, בורא שאין לו גוף ולא דמות הגוף. זו הייתה אמונה שהאנושות, באותם ימים, לא הייתה מסוגלת לקבל.

חלפו שנים ואט-אט חלחלה ההכרה הזאת למרבית האנושות. הדבר נעשה במידה רבה על-ידי הדתות המונותאיסטיות האחרות, שנטלו מן היהדות את רעיון האמונה בא-ל אחד והפיצו אותו בקרב מאות מיליוני בני-אדם. ברור שהדתות הללו הוסיפו על אמונה בסיסית זו עיוותים וסילופים, אך בפועל, באמצעותן נעשתה האמונה בבורא העולם נחלת האנושות כולה.

כיום קל לראות כי ההתגלות האלוקית שהתחוללה בחג השבועות כבשה למעשה את העולם כולו. המסר הכלל-אנושי בדת ישראל הגיע לתודעת האנושות כולה. איננו עוד מעטים באמונתנו בה' אחד. העולם כולו התנער מן האלילות והגיע להכרה ברעיון האחדות האלוקית.

לקראת תיקון העולם

איננו זקוקים לתמיכת העולם באמונתנו, ואולם יש לנו עניין גדול בה. בהר סיני נצטווינו להביא את רעיון 'שבע מצוות בני-נח' לתודעת כל בני-האדם. זה גם חלק מהייעוד הצפוי להתקיים בימות המשיח – "לתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", כדברי הרמב"ם על תפקידו של המשיח. ככל שהאנושות נעשית בשלה יותר לרעיון זה, אנו מבינים שזמן הגאולה מתקרב והולך.

לנו, היהודים, נועד תפקיד מרכזי בהכנת העולם לייעודו. מחובתנו להביא את 'שבע מצוות בני-נח' לכל האנושות, וזה חלק מתפקידנו כ"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". כשם שהכוהנים בעם ישראל תפקידם להקרין ערכי קדושה ורוחניות על כל העם, כך תפקידו של העם היהודי להיות אור לגויים במובן הרוחני.

זו המשמעות האמיתית של היותנו 'עם סגולה'. אין כאן התנשאות חלילה, אלא מחויבות עמוקה לערכים, לקדושה ולרוחניות. זו תביעה מעצמנו והכרה בתפקיד הגדול המוטל עלינו. עלינו להקרין את ערכי האמונה לעולם כולו ולהכינו לגאולתו השלמה בקרוב ממש.


קריאת הרבנים הראשיים. "הערבות של ילדי ישראל"; "נחזק אמונתם"

  יש חדש

כל הילדים באים

הרבי מליובאוויטש קרא להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. קריאה זו מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה". הרבנים הראשיים לישראל פרסמו מכתבים מיוחדים הקוראים לציבור להביא את הילדים למעמד.

קריאה לילדי ירושלים

בירושלים יהיה אי"ה מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים, בשעה 11:30 בבוקר, בבית כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים. הילדים ייהנו מכיבוד מיוחד.

בנינו ערבים בעדנו

הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מעורר לרשום את הילדים לספר התורה של ילדי ישראל - יוזמה של הרבי מליובאוויטש, לאחדות כלל ילדי ישראל, בארץ ובעולם. הרבי דיבר על סגולת הרישום לספר התורה. מחיר אות – ארבעה שקלים בלבד, וכל ילד וילדה מקבלים תעודה נאה. הרישום באתר kidstorah.org.

  שלחן שבת

כוכבים המאירים בחשכת הגלות

חומש במדבר מכונה 'ספר הפקודים' על שם הספירה שהקב"ה ציווה לעשות לפני הכניסה ל"הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם" (דברים ח,טו). השל"ה מקשה, והלוא אין הברכה שורה בדבר המדוד והמנוי? ההסבר הוא שהספירה מצביעה על החביבות של הקב"ה – "להודיע חיבתן, שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם" (רש"י בתחילת שמות).

על־ידי ספירתם נעשים בני ישראל חשובים ואינם בטלים, על-פי הכלל ההלכתי "דבר שבמניין אינו בטל". ערב הכניסה למדבר, שמייצג מקום שומם מבחינה רוחנית, שהאלוקות אינה גלויה בו, יש להבטיח את עמידותם של בני ישראל, והקב"ה עושה זאת על‏־ידי ספירתם – דבר המדגיש את חביבותם וחשיבותם. לזה נוסף גם ארון הברית שהיה "נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם... לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" (במדבר י,לג).

יהודי איננו בודד

גם אנו שרויים ב'מדבר' – בגלות קשה ורבת שנים. שורר בה חושך רוחני, והסביבה מסוכנת ורבת איומים בגשמיות וברוחניות. עומק הגלות מתואר במדרש (שיר השירים רבה ב,ח): "אחד מכם גולה לסרמטיא" – עד מצב שבו יהודי חי בבדידות במדינה שלמה.

ולמרות המצב שבו בני ישראל לכאורה "יורדים עד עפר" (מגילה טז,א) יש לדעת שגם אז הקב"ה סופר אותם מפני חביבותם ככוכבים. ולכן "כשהם עולים – עולים עד לכוכבים" (שם). היהודי היחיד נהפך למהות שאינה ניתנת לביטול, וגם הופך את סביבתו לגמרי.

למה להסתכן?

כאשר אומרים ליהודי שעליו לצאת למדבר הנורא, מוסיפים ואומרים שבכוחו לעשות זאת בהיותו 'נספר' ונהפך לדבר חשוב שאינו בטל. ולצד זה גם ארון ברית ה' נוסע עימו.

ועדיין, מצד הטבע האנושי הוא עלול לחשוש. יצר הרע טוען: מדוע לצאת למדבר החשוך בשעה שאפשר להסתופף באוהל מועד?! ואם יש יתרונות במסע במדבר, הרי "כל הדרכים בחזקת סכנה" (ירושלמי ברכות פ"ד,ה), ולמה לו להכניס את עצמו לספק לשם השגת מעלות נוספות?

אין מקדש בלעדיך

התשובה היא שמצוות בניית בית המקדש מכוּונת אל כל אחד ואחד, ככתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומפרשים "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד". לא זו בלבד שהקב"ה שורה "בתוכם", אלא שאין הקב"ה יכול לשכון במקדש עד שיהיה "ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד".

נמצא שהדרך לבניית בית המקדש עוברת דרך ספירת כל אחד ואחד מישראל, היינו שכל יהודי הוא בעל קיום חשוב וחזק. ואם צריך להשפיע עליו כדי לחזקו בקיום מצוות – אין להשתמט מכך, אלא יש לגשת ליהודי שני ולהודיעו שיש בו חלק א-לוה ממעל ממש, ולפעול עליו שגם בתוכו הקב"ה ישכון.

(שבת פרשת קדושים תשל"ו)

  מן המעיין

חג השבועות

שבת דרך-ארץ

משלוש השבתות שלפני שלושת הרגלים זכו שתי שבתות לשמות מיוחדים: השבת שלפני פסח נקראת 'שבת הגדול' והשבת שלפני סוכות – 'שבת שובה'. גם השבת השלישית, שלפני שבועות, ראויה הייתה להיקרא בשם מיוחד. היא הייתה צריכה להיקרא 'שבת דרך-ארץ', משום "דרך-ארץ קדמה לתורה".

(חידושי הרי"ם)

נקיים מכל חטאת

בכל חג התורה מזכירה שיש להביא בין כל הקרבנות גם שעיר חטאת, ואילו בחג השבועות אין תיבת 'חטאת' נזכרת. משום שבחג השבועות, יום קבלת התורה, כל אדם מישראל הוא בבחינת גר, שהוא "כקטן שנולד", וקטן שנולד הוא נקי מכל חטא וחטאת.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

שבועה הדדית

'שבועות' מלשון 'שבועה'. במתן תורה נשבעו ה' יתברך וכנסת ישראל זה לזה שבועה הדדית: אנו נשבענו לריבון העולם שלא נמיר אותו חלילה באלוקים אחרים, והוא נשבע לנו שלא יחליף אותנו בעם אחר.

(טור ברקת)

קשר נצחי

"ויתייצבו בתחתית ההר – מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית" (שבת פח). למה כפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית? כדי שכנסת ישראל תקבל את התורה באונס, ויהיה לה דין אנוסה, ובאנוסה ההלכה היא – "לא יוכל שלחה כל ימיו", ויהיה הקשר שלנו עם הקב"ה קשר נצחי שאין להתירו.

(חידושי הרי"ם)

שכינה מדברת מגרונו

"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול" (שמות יט,יט). "בקולו של משה" (ברכות מה). מכיוון שהשכינה הייתה מדברת מתוך גרונו של משה, נמצא שקולו של משה היה קול ה'.

(רבי יהושע מקוטנה)

אנכי ה' אלוקיך

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ,ב). 'אנכי' מורה על מהותו ועצמותו יתברך, שלמעלה מכל תואר או שם. בחינה זו נמשכת לנשמות ישראל עד שנעשה 'אלוקיך', אלוקה שלך, כוחך וחיותך.

(אדמו"ר הזקן)

ארבע שליבות

המשכה זו נמשכת על-ידי שם הוי'ה, הרומז לארבע השליבות הדרושות להורדת המשכה והשפעה אלוקית מלמעלה למטה: י' מסמלת צמצום, ה' – התפשטות, ו' – המשכה, וה' אחרונה – קבלת ההמשכה.

(תורה אור)

עולם, שנה, נפש

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). 'עשן' ראשי תיבות עולם, שנה, נפש. משמעות ה'עשן' שבמתן תורה על חיוב לימוד התורה המוטל על כל אחד ואחד: 'עולם' – מקום, ללמוד תורה בכל בית ובכל מקום. 'שנה' – זמן, להרבות בכמות הזמן המוקדש ללימוד התורה. 'נפש' – חיוּת, להוסיף באיכות הלימוד, שהלימוד יהיה בחיוּת יתרה, וממילא האדם יידע וישיג בעומק יותר.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

תפילות וסגולות

שנה אחת, בשולחן החג של רבי שמעון-שלום מאמשינוב, נכח הרב מזַמוּשְׁטַש, בעל 'נחלת חמשה'. השיחה נסבה על השקידה בתורה, והרב סיפר כי רבי נפתלי מרופשיץ ראה פעם אחת אברך היושב ומתפלל באריכות ובוכה באומרו את המילים "והאר עינינו בתורתך". כשסיים האברך את תפילתו ניגש אליו רבי נפתלי ואמר לו: "הייתי בשמיים וראיתי שתפילתך נתקבלה. עכשיו קח גמרא ושב ללמוד"...

כששמע הרבי מאמשינוב את הסיפור, נהנה מאוד וחייך, וסיפר גם הוא מעשה:

"פעם אחת נכנס יהודי אל סבי, רבי יעקב-דוד מאמשינוב, וביקש ממנו סגולה לזיכרון, שיזכור את לימודו. בחסידות ווֹרקה לא דגלו בענייני סגולות, אבל סבי ענה ליהודי על בקשתו: 'כן, יש לי סגולה לזיכרון'. תמהו החסידים לשמוע כן מסבי, שהלוא אין דרכו לתת סגולות. והמשיך סבי ואמר: 'דוד המלך אומר בתהילים, בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע, לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶךָ – תורה שלומדים בשמחה, אין שוכחים'".

  גאולהפדיה

משה רבנו, דוד המלך והבעש"ט

שְׁלוֹשָׁה רוֹעִים. חג השבועות קשור בשלושה רועי ישראל: א) משה רבנו, שעל-ידו ניתנה התורה; ב) דוד המלך, שנסתלק בחג השבועות; ג) הבעש"ט, שגם יום הסתלקותו היה בחג השבועות. שלושתם קשורים גם לגאולה העתידה:

על משה רבנו נאמר (שמות רבה פרשה ב): "אמר לו הקב"ה למשה... במדבר אתה מניחן ומן המדבר [אתה] עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר (הושע ב,טז) לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר".

על דוד המלך נאמר (ירושלמי ברכות פרק ב,ד): "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם (הושע ג,ה). רבנן אמרי: אהן מלכא משיחא [=זה המלך המשיח]. אין מי חייא הוא – דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה [=אם מן החיים הוא – דוד שמו, אם מן המתים הוא – דוד שמו]". בהמשך מובא על זה הפסוק (תהילים יח,נא) "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד".

והבעש"ט התחיל להפיץ את תורת החסידות, שעליה אמר לו המלך המשיח כי הוא (המשיח) יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

הרבי מליובאוויטש אומר (התוועדויות תנש"א, כרך ד, עמ' 356) ששלושתם רמוזים במילה 'מיד' הקשורה בגאולה, כלשון הרמב"ם: "מיד הם נגאלים". 'מיד' ראשי תיבות: משה; ישראל; דוד. הכוח לגאולה בא ממשה רבנו, שקיבל את התורה, ועל-ידה עם ישראל מכין את העולם לגאולה. שלב ההכנה המתקדם יותר נעשֶה על-ידי פנימיות התורה, שנתגלתה בידי הבעש"ט. והגאולה בפועל היא על-ידי דוד המלך, 'דוד מלכא משיחא'.

  מעשה שהיה

ההוראה המוזרה לסוחר הגוי

אחרי שעה ארוכה נמאסה עליו הישיבה בבטלה. הוא ניגש אל הגבאי. "אמור נא לרבינר שאין לי סבלנות להמתין. אם הרבי רוצה לומר לי דבר מה, יכול הוא לומר זאת כעת. חבל על הזמן שנשרף בחוסר מעש"

משהו במראהו של היהודי המבוגר שנכנס לבית הכנסת משך את תשומת ליבו של החסיד ר' זאב מכלוביץ', שנקלע באותו יום בשעת אחר הצוהריים לעיר רחובות. ר' זאב היה מוותיקי חסידי ויז'ניץ, והכול הכירוהו בכינויו וֹאוֶוה.

היהודי הדור הפנים שנכנס פנימה התיישב והחל לומר ברגש רב ובכוונה את ה'קרבנות' שלפני תפילת מנחה, בעוד ר' זאב מתבונן בו בהשתאות. אחרי התפילה ניגש אל היהודי ושאל למוצאו. "מסטניסלב" (איוואנו-פרנקיבסק, מערב אוקראינה), ענה האיש.

חושיו של ר' זאב התחדדו. "האם הכרת את רבי חיים מאוטיניה?" (במלחמת העולם הראשונה נמלט רבי חיים הגר מאוטיניה ואחרי המלחמה עבר לסטניסלב ושם נטמן).

"בוודאי, הכרתי אותו מקרוב", ענה היהודי בחיוך רחב.



נערץ גם על הגויים. רבי חיים מאוטיניה וציונו בסטניסלב

"אנא ספר לי משהו על הצדיק", ביקש ר' זאב.

והאיש החל לספר:

כאשר האדמו"ר קבע את מושבו בסטניסלב, נהרו אליו המונים, לקבל ממנו עצה וברכה. שמו כבעל מופת יצא למרחקים, וגם גויים רחשו לו כבוד מיוחד.

רומק אורליק היה סוחר עצים ידוע, ונהג לשאול בעצתו של הרבי בטרם עשה צעד חשוב בעסקיו. אשתו לא ראתה זאת בעין יפה. "מה לך ולרבינר?!", נזפה בו תדיר, "וכי חסרים אנשים ראויים אצלנו שאיתם אפשר להתייעץ?!".

"אינך מבינה", היה רומק משיב לה. "כאשר הרבינר מעניק עצה, נדמה כאילו הוא כבר רואה מה נגזר בשמיים ואם צפויה הצלחה. כשאני עושה עסקה בברכתו, אני בטוח שהיא תצליח".

מדי חודש היה רומק נוסע אל הרבי, ובאמתחתו אווזים, תרנגולים ותבואה, שאותם נתן לרבנית, וזו הכינה מהם סעודות לכמה שבועות. הוא ידע שהשקעתו שווה זהב.

יום אחד הגיע רומק לבית הרבי בשעת אחר הצוהריים. הגבאי קיבל את פניו בחביבות והכניסו לחדרו של הרבי. רבי חיים יעץ לו על שאלתו העסקית, ובירכו בהצלחה מרובה.

אבל אז נתן לו הוראה מפתיעה: "אל תלך הביתה!". רומק התפלא, אך הרבי עשה תנועה בידו כרומז שיש לו סיבה לכך. "מה אעשה?", תהה רומק. הוראה משונה כזאת מעולם לא שמע מהרבי. "הישאר בביתי. שב בחדר הסמוך עד שאומר לך ללכת", אמר הרבי.

דברי הרבי היו כחידה סתומה בעבורו. הבית היה מלא אנשים, אבל רומק היה אדם ממושמע, וציית להוראה, אם כי היה סקרן לדעת למה הרב מעכבו.

אחרי שעה ארוכה נמאסה עליו הישיבה בבטלה. הוא ניגש אל הגבאי. "אמור נא לרבינר שאין לי סבלנות להמתין. אם הרבי רוצה לומר לי דבר מה, יכול הוא לומר זאת כעת. חבל על הזמן שנשרף בחוסר מעש".

הגבאי נכנס אל הרבי. "אמור לרומק שימתין עד שאקרא לו. לא שכחתי אותו אפילו לרגע אחד", הבהיר הרבי.

כך עברו עוד כמה שעות. הקהל החל להידלדל, והרבי עדיין לא קרא לרומק. השעה כבר הייתה מאוחרת. רומק הציץ בשעונו. עשר בלילה בדיוק. זו השעה שבה בכל ערב הוא כבר ישן במיטתו.

חדר הקבלה כבר היה ריק. דלתו של הרבי נעולה. רומק שוטט בחדר בעצבנות, לא מבין את סיבת העיכוב. מחשבת כפירה עברה בראשו: "אולי אשתי צודקת? בשביל מה הייתי צריך את הצרה הזאת? כעת יהיה עליי לנסוע בחשיכה".

פתאום נפתחה הדלת ודמותו המאירה של רבי חיים נראתה בפתח. "רומק, יכול אתה לשוב לביתך".

"הרבי לא צריך ממני משהו?", תהה הסוחר ההמום.

"לא. סע לביתך לשלום", השיב הרבי בחיוך רחב.

נבוך ומבולבל יצא רומק בדרכו לביתו. הוא מצא את אשתו עומדת בפתח הבית, אחוזת התרגשות. "אתה חי! איזה נס!", זעקה בקול חנוק מדמעות.

רומק לא הבין דבר. "היכנס לחדר השינה ותראה בעצמך", אמרה לו.

רומק נכנס לחדר ועיניו נקרעו מתדהמה. מעל מיטתו הייתה תלויה נברשת נחושת כבדה, בעלת תחתית מחודדת. "ישנתי שינה עמוקה ופתאום התעוררתי למשמע קול נפץ אדיר", תיארה האישה הנסערת. "הנברשת הגדולה התנתקה וצנחה במיטתך, בדיוק במקום שבו אמור היה להיות הראש שלך".

רומק לפת את ראשו בשתי ידיו. אילו היה חוזר לביתו קודם לכן, הנברשת הכבדה הייתה מרוצצת את ראשו. הרבי עיכבו אצלו ובכך הציל את חייו.

האיש הזקן סיים את סיפורו, מותיר את ר' זאב נפעם. "מנין לך הסיפור הזה?", שאל את האיש.

הזקן חייך. "אני עצמי בעל המעשה", השיב.

"אתה רומק אורליק?!", לא האמין ר' זאב למשמע אוזניו.

"הייתי רומק", השיב האיש. "המופת שראיתי עורר את ליבי להכיר את היהדות. החלטתי להתגייר ולהיות יהודי כשר".

(על-פי סיפורו של הרב יאיר ויינשטוק, 'אוהל מועד')

  רציתי לשאול

עם הרב לוי-יצחק טייכטל

מנהל בית חב"ד מזרח נתניה

האם אפשר להסתפק בלימוד תורה בבית או שחשוב ללמוד בבית הכנסת דווקא?

יש מעלה גדולה בלימוד בבית הכנסת (בתי הכנסת בימינו הם גם בתי מדרש ונועדו ללימוד). נאמר בתלמוד הירושלמי ומובא בהלכות תלמוד תורה (פרק ד,י) "ברית כרותה שכל היָגֵעַ בתלמודו בבית הכנסת – לא במהרה הוא משכח (שוכח)". במשנה (אבות ג,ו) נאמר "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם", וזה דבר שאין בלימוד לבד בבית.

בבית הכנסת גם יש אווירה של לימוד, המסייעת לאדם להינתק מענייני העולם ולהתמקד בלימוד; זאת לעומת הבית, שבו קל יותר לפנות לעיסוקים כאלה ואחרים ולהפסיק את הלימוד. עוד יתרון בלימוד בבית הכנסת, שאפשר לשאול חברים או לדון איתם בעניין הנלמד.

לכן כדאי מאוד שתהיה לאדם קביעות עיתים ללימוד תורה בבית הכנסת, אם בחברותא אם בשיעור. וגם אם הוא לומד לבד, יש מעלה בלימוד בבית הכנסת.

עם זה, יש מעלות גם בלימוד בבית. כשהאב לומד בבית הכנסת, לא תמיד הילדים יכולים לראות זאת, ואילו כשהוא לומד בבית, נצרבת בתודעתם דמותו של האב היושב ולומד תורה. לימוד התורה בבית גם מוסיף קדושה בבית, שכן קול התורה נספג גם בקירות הבית והוא נהפך להיות בית של תורה וקדושה.

לאור זאת נראה שראוי לשלב בין השניים – ללמוד גם בבית הכנסת וגם בבית. הלימוד בבית הכנסת תורם ללומד עצמו, הן בזכירת הדברים הנלמדים, הן באווירת הלימוד, הן ביכולת לשאול ולדון עם חברים; ואילו הלימוד בבית תורם לאווירת הקדושה של הבית ומטביע חותם עמוק על בני הבית, דבר שילווה אותם לאורך כל חייהם.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב יוסף שמחה גינזבורג

כשרות היין

שאלה: איך אפשר להשתמש ביין בבית שבו נמצא עובד זר?

תשובה: איסור 'יין נֶסֶך' ממש הוא יין שנתנסך כתקרובת לאלילים. יין כזה אסור מן התורה בשתייה ואף בהנאה.

חז"ל אסרו גם 'סתם יינם', היינו, כל יין של גוי, הן מחשש 'יין נסך' הן כדי למנוע קשר עימם ("משום בנותיהן"). בקבוק יין פתוח שנגע בו גוי – נאסר, ורגילים לקרוא ליין כזה בהשאלה גם כן 'יין נסך'. חסידים ואנשי מעשה מחמירים אפילו ביין שראהו גוי, לפחות שלא לקדש עליו.

ואולם יין מבושל שנגע בו גוי – מותר. בטעם הדבר כתב הרמב"ם, שהואיל ויין זה אינו ראוי לניסוך על המזבח שבמקדש, אינו מתנסך גם לאלילים. והסביר הר"ן, שאמנם היה מקום לגזור בו משום בנותיהם, אך מכיוון שאין בו ניסוך, לא גזרו בו.

הגדרת 'מבושל' היא: "משהרתיח על גבי האש". פוסקים רבים כתבו שדי אם היין מגיע לטמפרטורה של יותר מ-80 מעלות צלזיוס, שבה היין רותח ומתחיל לאבד כוהל. מקובל להתיר גם יין שפוסטר בחום כזה, אף ששינוי הטעם בו מזערי. ויש האוסרים יין שבושל על-ידי פיסטור וגוי נגע בו.

מיץ ענבים טבעי דינו כיין, הן לעניין קידוש הן לעניין 'סתם יינם'.

על כן בית שיש בו עובד זר, יש להימנע מלהכניס אליו יין שאינו מבושל.

מקורות: ע"ז כט,ב-ל,א. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"א. טושו"ע יו"ד סי' ב ס"ה, קכג ס"ג ונו"כ, ודרכי תשובה, וסי' קכד סי"ז. ספר 'הכשרות' פרק יט, סעיפים: א,נא,נח,סא, וש"נ.

  חיים יהודיים

"בחרתי בתורה פעמיים"

בשיא ההצלחה המוזיקלית, כשהוא עובד עם אמנים מובילים במוזיקת הראפ האפרו-אמריקאית, האמן, שאומץ בידי אם יהודייה במיאמי, חווה טלטלה אדירה וחייו השתנו

תעודת זהות. יוסף-אוריה דיסלר, בן 25, תושב בית שמש. יליד מיאמי, פלורידה. כיום תלמיד בישיבת 'אש התורה' בירושלים, שר ועוסק בהפקות מוזיקליות.


 לימוד תורה ומוזיקה. "מגשים את חלום אימי" (צילום: ניר היי גולדברג)

ילדות. נולדתי במיאמי, להורים שאיני מכיר. כשהייתי בן שבוע נמסרתי לאימוץ. האישה, שנהפכה לאימי, שרה-חיה, גיירה אותי בבית דין, ושלחה אותי לבית ספר יהודי. כשהגעתי לגיל שלוש-עשרה הושלם הליך הגיור שלי.

יהודי. בזכות אימי המאמצת, שהתמסרה לחינוכי, הרגשתי תמיד שאני יהודי. עד גיל חמש-עשרה בערך שמרתי מצוות. למדנו חצי יום עברית וחצי יום אנגלית. משם העברית הרצוצה שלי.

משבר. בהיותי כבן שלוש-עשרה עזב אבי המאמץ, הלא-יהודי, את אימי ועבר לקליפורניה. נשארתי לבד עם אימי. העול הכלכלי נפל עליה, והיא נאלצה לעבוד בכמה עבודות. גם אני הלכתי לעבוד, כדי לשלם את חובות המשפחה ולסייע בפרנסה. זו הייתה תקופה קשה.

נעורים. בגיל שש-עשרה בערך 'גיליתי עולם'. התחלתי לעבוד בהפקות מוזיקליות, והתחברתי לאמנים הנחשבים ביותר בשוק, בעיקר לראפרים אפרו-אמריקאים. זו מוזיקת מחאה נגד הממשלה ומוסדות השלטון. לתחום הזה קשורים גם גורמים מפוקפקים, דבר שהשפיע עליי שלא לחיוב. אורח חיי השתנה לגמרי.

טלטלה. בהיותי בן 21 נפטרה אימי, אחרי תקופת מחלה שבה הייתי לצידה. הייתי שבור, עצוב, כעוס, עצבני. אימי הייתה מרכז חיי. אין לי אחים, משפחה. ופתאום איבדתי אותה.

שבעה. בימי השבעה כל הקהילה היהודית נהרה לביתנו. התברר לי שאימי הייתה מעמודי התווך של הקהילה. סיפרו לי על מעשי החסד שלה, על שיעורי התורה שהתמסרה לחיזוקם. אנשים טובים הביאו לי בגדים ודברים נוספים. ואני חשבתי: למה הם עושים את זה? והתשובה שנתתי לעצמי: כי ככה זה להיות יהודי; לתת ולהעניק לשני.

החלטה. אימי הייתה אישה יראת שמיים. ידעתי שחשוב לה מאוד שאהיה יהודי כראוי, ושליבה נשבר מהקשרים שלי למקומות לא-טובים. הבנתי שעכשיו עליי לשנות את חיי לחלוטין.

תקומה. השבעה נגמרה. משפחה מקומית, כהן שמה, 'אימצה' אותי. התחלתי להתאושש ולהשתקם מהכאב הגדול. חזרתי ללכת לבית כנסת, להתפלל, ללמוד תורה, וגם לחבוש כיפה.


 "
דמותה של אימי עמדה לנגד עיניי". דיסלר

שינוי. כאשר הבוס ראה אותי חובש כיפה, לא אהב את הרעיון. "יש לנו כללים", אמר לי, "זה לא ייצוגי". נדרשתי לבחור בין העבודה לבין הכיפה. דמותה של אימי עמדה לנגד עיניי. לא רציתי לאכזב אותה והחלטתי: הכיפה נשארת, אני עוזב. בחרתי בתורה ובבורא העולם בפעם השנייה.

תורה. חבר סיפר לי על ישיבת 'אש התורה' בירושלים. אמרתי לעצמי, אסע לשלושה שבועות ואראה. ארבע שנים חלפו, ואני עדיין כאן. אימי רצתה מאוד לגור בירושלים, ואני מרגיש שאני מגשים את חלומה. חברי הטוב, המוזיקאי ניסים בלאק, נהפך לחבר נפש שלי, ועזר לי מאוד להיקלט. יחד אנחנו עובדים על הפקות מוזיקליות. הסיפור שלנו מאוד דומה, והחיבור שלנו טבעי מאוד.

משפחה. לפני כשנה וחצי זכיתי בע"ה להקים בית נאמן בישראל, ולפני כמה חודשים התברכנו בתינוק חמוד, שאנחנו רווים ממנו נחת. אנחנו שמחים ומאושרים. כיום אני מחלק את יומי בין לימוד תורה למוזיקה. אני שר לבד, בתוך הֶרכבים, מופיע לעיתים גם עם חברי עמרי גורן, שאיתו עשיתי גם שיר נפלא – 'גאולה'.

חג השבועות. כל חג, ובמיוחד חג השבועות, הוא בעבורי הזדמנות לחיבור מחודש לבורא העולם וללכידות המשפחתית. החלום שלי הוא להנחיל לילדיי את התורה הקדושה. מאוד מרגש אותי שזכיתי להקים משפחה.

אימא. זכיתי באימא קדושה, שאימצה אותי בגיל רך ונתנה לי את כל חייה. בית ספר יהודי במיאמי זה סיפור יקר. היא עשתה הכול כדי שאגדל יהודי. כיום אני מרגיש שהצלחתי להגשים את חלומה, ואין מאושר ממני. יהיו שורות אלה לזיכרה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)