הפרופסור ביקש לנסוע אל רבי אהרון ולהכירו אישית. כשהתייצב מולו, הושיט את ידו לשלום. הרבי נמנע מלהושיט לו יד בחזרה ודרש: "הבטח לי שתפסיק לעשן בשבת ותתחיל להניח תפילין בכל יום"
פניו של הרופא היו חמורות סבר. "הריאות שלו קורסות. אין לנו שום דרך לרפא אותו", פסק.
החולה היה אברך חסיד בעלז, שלקה במחלת ריאות קשה ואושפז במרכז הרפואי בילינסון בפתח-תקווה. טיפל בו מנהל המחלקה, פרופסור בכיר, בעל שם. הרופא היה בן למשפחת רבנים מפוארת, שהתרחק זה שנים רבות מדרך היהדות.
תוצאות הבדיקות הרפואיות היו חד-משמעיות: מצבו של החולה חמור מאוד. הרופא הבהיר כי לא ניתן לעשות דבר, וכי אפסו הסיכויים להצילו.
בני המשפחה לא ידעו את נפשם מרוב בהלה וצער. אימו של האברך, בתו של חסיד בעלז ידוע ונכבד, שאף זכה להיות משמש אצל רבי ישכר-דב רוקח, האדמו"ר השלישי לבית בעלז, לא הרימה ידיים. היא מיהרה לגשת אל בנו, האדמו"ר רבי אהרון מבעלז, שהתגורר בתל-אביב, כדי שיתפלל על חיי בנה ויעורר רחמי שמיים.
רבי אהרון מבעלז (במרכז), בצילום לפני מלחמת העולם השנייה
בבואה לבית הצדיק נאמר לה שאין אפשרות להיכנס כעת אל הרבי. במר ליבה החלה לדפוק על דלת החדר. רבי אהרון, ששמע את קולה, הורה להכניסה פנימה.
"אנא, רבי, התפלל על בני! חייו בסכנה חמורה!", התחננה האם בבכי. רבי אהרון האזין לדבריה, הניח ראשו בין זרועותיו, ופתאום אמר: "אין לו שום בעיה בריאותיו! לכו מייד אל הרופא ובקשו ממנו לעשות צילום ריאות נוסף, ותראו שעוד לפני חג השבועות בנך ישוב לביתו בריא ושלם".
דבריו, שנאמרו בנחרצות, לא הותירו מקום לספק. בלי להתמהמה יצאה האם לבילינסון ומסרה לפרופסור את הוראת הרבי, מילה במילה.
"ממתי הרבי מבין בריאות?", לגלג הרופא בסרקזם. "הריאות שלו במצב חמור כל-כך, שאין טעם לבדוק אותן שוב. אין בכך שום תועלת", קבע.
אך האישה לא ויתרה. כבת למשפחה חסידית שורשית, ידעה היטב שצדיקים רואים את המציאות בעיניים זכות ומאירות. היה לה ברור שהרבי רואה דברים שבני-אדם רגילים אינם מסוגלים להבין. היא התחננה והתעקשה לבצע בדיקה נוספת. "אם הרבי ציווה – חייבים לבצע את הוראתו", אמרה לרופא בנחישות. הפרופסור התרשם מאמונתה התמימה, ומתוך רחמים על האישה נענה לבקשתה.
תוצאות הבדיקה הפתיעו את הרופא לחלוטין. בצילום החדש לא נראה שום ממצא פתולוגי. הריאות היו נקיות לחלוטין, בריאות לגמרי, כאילו מעולם לא הייתה שם מחלה. הרופא נותר המום. הוא לא הבין כיצד מציאות רפואית ברורה כל-כך נעלמה כלא הייתה בתוך ימים אחדים.
"ראיתי אדמו"רים רבים, אך רבי זה אינו אלא מלאך!", קרא בהתפעלות בלתי-מוסתרת. "אני משמש כבר ארבעים ושתיים שנה כרופא מומחה. מעולם לא אירע לי מקרה דומה!".
לאחר שנרגע מעט מתדהמתו ביקש הפרופסור לנסוע אל רבי אהרון ולהכירו אישית. ואכן כך עשה. כשהתייצב מול הרבי, הושיט את ידו לשלום, ואולם הרבי נמנע מלהושיט לו יד בחזרה.
"הבטח לי שתפסיק לעשן בשבת ותתחיל להניח תפילין בכל יום", התנה הרבי. הרופא נעתר לבקשה, ורק אז הושיט לו הרבי את ידו ובירך אותו בברכת הצלחה.
בימים שלאחר מכן שינה הרופא את חייו מן הקצה אל הקצה. בהדרגה החל לשמור מצוות, צעד אחר צעד, ואף חבש כיפה לראשו, מתעלם מהמבטים התמהים של עמיתיו במסדרונות המרכז הרפואי.
כפי שאמר הרבי כן היה. כמה ימים לאחר הבדיקה החוזרת החלים החולה לחלוטין, קם ממיטת חוליו, ועוד לפני חג השבועות חזר לביתו בריא ושלם.
עם שחרורו מיהר אל ביתו של הרבי להודות על הצלתו הניסית. בתגובה כתב הרבי כמה מילים על פתק ומסר לו את הפתק לשמירה. "בעת הניתוח, הנח את הפתק מתחת לראשך", אמר הרבי.
האיש היה המום. הלוא זה עתה השתחרר מהמרכז הרפואי, ולפתע הרבי מדבר איתו על ניתוח. תדהמתו גברה עוד יותר כאשר הרבי הוסיף ואמר: "מימיי לא נתתי פתק של שמירה. זו הפעם הראשונה שאני עושה כן, ומדוע? משום שעל-ידך התגלגלה הזכות להחזיר את הרופא בתשובה שלמה, וכך הוא ייפטר מן העולם מתוך תשובה".
חלף שבוע בדיוק, והרופא הלך לבית עולמו, לאחר שזכה לשוב בתשובה שלמה אל אביו שבשמיים.
גם הדברים שהצדיק אמר לאברך התקיימו על תום. כעבור תקופה מסוימת נזקק לניתוח. הוא הניח את כתב השמירה תחת ראשו, והניתוח המסוכן עבר בהצלחה.
(על-פי 'אור הצפון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
