חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 2001- כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת אחרי-קדושים, י"א באייר ה'תשפ"ה, (09/05/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 2001- כל המדורים ברצף
הילדים כעוגן של אחדות
יש חדש
מצרים כמשקולת מזויפת
"וחי בהם"
חתירה לאמת
לכולם חלק בעולם הבא?
סדרה של פלאות
רציתי לשאול
כשהחזן סופר
מחנך שהופך פרשה להצגה

מס' 2001, ערב שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים, י"א באייר ה'תשפ"ה (09.05.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

הילדים כעוגן של אחדות

המבוגרים מקובעים מדי בתוך הקטגוריות החברתיות והשבטיות, ואילו לילדים אין דעות קדומות ואין הם כלואים בתוך חומות המפרידות בין יהודי למשנהו

צמד המילים 'אחדות העם' נשמע שוב ושוב מפי אישי ציבור, הורים שכולים, חיילי מילואים. הכול משוועים לחיות במציאות שבה כולנו מלוכדים ומאוחדים. אבל נראה שמשנה לשנה השאיפה הזאת נהפכת לחלום שמתרחק יותר ויותר מאיתנו.

אולי הבעיה היא בתפיסת מושג האחדות. אין הכוונה שצריך לוותר על תפיסות עולם ועל עמדות כאלה ואחרות בענייני השעה. גדולתה של האחדות ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים.

אפשר לרחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.

צבעים נכונים ואמיתיים

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.

אלא שהמבוגרים מקובעים מדי בתוך הקטגוריות החברתיות והשבטיות. מכאן הנטייה לפסול את היריב הרעיוני, לצייר אותו בצבעים שליליים, ולא להיות מסוגלים לראות את הצדדים החיוביים שבו ואת המכנה המשותף העמוק שבין כולנו.

בזה יתרונם של הילדים. אין להם דעות קדומות ואין הם כלואים בתוך חומות המפרידות בין יהודי למשנהו. ראו את הקלות והמהירות שבהן ילדים שבאים מרקעים שונים מתחברים זה לזה ומוצאים שפה משותפת. הם רואים את המציאות בצבעים נכונים ואמיתיים יותר, ולכן טבעי בעבורם להתחבר ולהתלכד.

את האחדות היהודית במלוא יופייה נוכל לראות בשבוע הבא, בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולה שלו מצליח לאחד מאות אלפי ילדי ישראל. מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורח חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת התורה.

כוח לנצח

כשמביטים בתהלוכות האלה פתאום ברור שכולנו בני עם אחד ושכל המחיצות מלאכותיות. תהלוכות הילדים מפגינות מסר ברור – איננו אוסף של שבטים וקבוצות. איננו מפורדים על-ידי תפיסות עולם והשקפות נבדלות. כולנו יהודים, והבסיס המחבר אותנו חזק ומוצק.

חז"ל מייחסים כוח מיוחד לילדי ישראל, לתפילתם ולתורתם, המוגדרות 'הֶבֶל שאין בו חטא'. דוד המלך אומר בספר תהילים (ח,ג): "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם". בכוחם של הילדים להשבית את מזימות האויב ולהנחיל לעם ישראל ניצחון.

ההשתתפות בתהלוכות האלה היא קודם כול זכות עצומה לכל אחד ואחת, לכל ילד וילדה, לכל הורה, סבא וסבתא. כשאתם באים עם הילדים לתהלוכות אתם מעניקים כוח רוחני עצום לעם ישראל כולו, ואתם מקבלים את כל הברכות המוענקות במעמד מיוחד זה – ברכות לכל הדברים הטובים, ובעיקר לנחת מהילדים!


כוחם של ילדים. טבעי בעבורם להתחבר ולהתלכד

  יש חדש

התפילות והברכות שלי

כבכל שנה יקיימו בתי חב"ד בע"ה בל"ג בעומר בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ תהלוכות ילדים גדולות, ביוזמת הרבי מליובאוויטש, בסיסמה 'יחד כל ילדי ישראל'. בתהלוכות יוענק הספר החדש והמרהיב שיצא לאור זה עתה על-ידי צעירי חב"ד – התפילות והברכות שלי, עם ביאור והסבר לכל תפילה וברכה, לצד סיפורים מכל הדורות. כמו-כן הופקו הספרונים הַמֵּרוֹץ לַגֶּשֶׁם ויוֹתֵר מִמַּלְאָכִים.

שתייה לילדים

גם השנה יחולקו בע"ה שקיות ובקבוקי שתייה למאות אלפי הילדים המשתתפים בתהלוכות בכל רחבי הארץ. הציבור מוזמן להשתתף בזכות הגדולה של מימון השתייה. לתרומת 'ח"י רוטל' בעבור השתייה היכנסו לקישור: charidy.com/chay.

הגבאים מוזמנים

הרבי מליובאוויטש קרא להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. גבאי בתי הכנסת – הזמינו ילדים וילדות לקריאת עשרת הדיברות וקבלו שקיות הפתעה וכרטיסי הגרלה לחלוקה. הפרטים המלאים באתר חב"ד-ישראל.

  שלחן שבת

מצרים כמשקולת מזויפת

בפרשתנו התורה מזהירה: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה... אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

מה הקשר בין מצוות מידות ומשקולות לבין יציאת מצרים? חז"ל מסבירים (מדרש ספרא קדושים ט,י): "על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצוות מידות. שכל המודה במצוות מידות, מודה ביציאת מצרים; וכל הכופר במצוות מידות, כופר ביציאת מצרים".

מתחזה ומרמה

מכאן נראה שיש קשר מהותי בין מצוות מידות ליציאת מצרים. הרמב"ם (בסוף הלכות תמורה) מבאר שיציאת מצרים "גרמה לכל הציוויים", היינו שיציאת מצרים סללה את הדרך למתן תורה ולכל המצוות. אך גם זה אינו מיישב את הבחירה במצוות מידות דווקא. הלוא בעשרת הדיברות, שנפתחים ב"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", אין מצוות מידות מופיעה!

עלינו לומר שיש במצוות מידות חומרה ייחודית, שאין אפילו באיסור עבודה זרה. אדם שעובר עבירה חמורה חס ושלום, מראה בגלוי שהוא ממאן לקיים את רצון הקב"ה. אך מי שמרמה את חברו במידות ובמשקולות מעמיד פנים של דייקן וזהיר, שהרי הוא מודד ושוקל את סחורתו, כביכול מתנהג על-פי רצון ה', ובאמת גונב מחברו במרמה.

אכזריות ורוע

העמדת הפנים של הרמאי, ההתחזות לירא שמיים לשם ניצול הזולת, היא מקור הרוע המצרי ושורשו. ידועה שאלת הרמב"ם (הלכות תשובה סוף פרק ו) מדוע המצרים נענשו על שעבוד בני ישראל, והלוא כבר נגזר שיהיה "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו,יג). הרמב"ם מתרץ שאמנם נגזר שהמצרים ישעבדו את בני ישראל, אבל למצרי הפרטי ניתנה הבחירה להימנע מלהרע להם.

נמצא שהמצרים ששעבדו את בני ישראל העמידו פנים שהם מצייתים לגזירת הקב"ה, ובאמת עשו זאת מתוך רשעות ורוע לב. הדבר נרמז בפסוק "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א,יג), וחז"ל פירשו "בפה רך", היינו, "משכום בדברים ובשכר, עד שהרגילום לעבודה". גם פרעה עצמו השתתף בתחבולה כאשר "הביאו לו מלבן, ותלו לו לפרעה בצווארו", להראות שגם הוא משתתף בעבודה, וזאת מתוך כוונה זדונית להוליך שולל את ישראל ולשעבדם בקלות.

אישור שחרור

לאור זאת מובן מדוע הכופר במצוות מידות כופר ביציאת מצרים. מי שמעמיד פנים שהוא מקיים את רצון ה' בשעה שהוא גונב מחברו, מייצג בהתנהגותו את מעשי המצרים, וממילא הרי הוא "ככופר ביציאת מצרים".

לעומת זה, כאשר אדם מקבל עליו את מצוות מידות, הרי הוא "מודה ביציאת מצרים", היינו שהוא מאשר שהשתחרר ונגאל משעבוד מצרים, וההתנהגות השלילית שאפיינה את מצרים אינה קיימת אצלו.

(לקוטי שיחות, כרך כז, עמ' 149)

  מן המעיין

"וחי בהם"

בסיס הקיום

"ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'" (ויקרא יח,ה). רק אם תתנהגו על-פי חוקי התורה ומשפטיה תוכלו לחיות ולהתקיים. רק הם יבטיחו את קיומכם בכל הזמנים ובכל התנאים.

(מטה אהרון)

אמת לאריכות ימים

"אשר יעשה אותם" – הכתיב הוא 'אֹתָם', אותיות 'אמת'. מי שעושה את האמת ליסוד חייו, מודה על האמת, דובר אמת בלבבו והולך בדרכי אמת – "וחי בהם", זו סגולה לאריכות ימים.

(דגל מחנה אפרים)

החיוּת היחידה

יש מפרשים "וחי בהם" – שלא תהיה לו עצבות, ואני אומר "וחי בהם" – שיחיה בהם, שכל חיוּתו תהיה בתורה בלבד; שלא תהיה חיוּת אחרת אלא בתורה ובמצוות.

(חידושי הרי"ם)

זיכוך הגוף

על האדם לזכך את חומר גופו כל-כך על-ידי עסק המצוות, עד שהגוף יהיה בבחינת 'חי'. וכמו חנוך ואליהו, שגם גופם עלה השמיימה.

(הבעל-שם-טוב)

לשוב כשאתה 'חי'

"וחי בהם" – כשהוא מלא חיים ומרץ, בימי נעוריו; לא כמי שנעשים חרדים למצוות לעת זקנתם, כשיצר הרע פוסק מהם.

(עיטורי תורה)

חיות במצווה

כשאדם מקיים מצווה, הוא מושך לתוכה חיות וקדושה עליונה. למשל, מצוות ציצית: כל עוד האדם לא קיים את המצווה, הרי חוטי הציצית הם חוטים בעלמא, אך על-ידי קיום המצווה נמשכת בחוטים אלה קדושה עליונה.

(תניא)

שהתורה תחַיה

רואים אנו במוחש כי יש המקיימים את המצוות, אבל בלי חיות. הם לומדים את התורה, אבל אין זה נוגע לקיומה בפועל ממש. הם יכולים אפילו ללמוד שולחן ערוך, אך כל לימודם בא לידי ביטוי בידיעה בלבד. ואולם התורה דורשת שיהיה "וחי בהם" – שהתורה ומצוותיה יאירו באדם בכל ענייניו, ושבכל תחומי חייו יחיה על-פי התורה.

(ספר המאמרים תרפ"ט)

חיים ראויים לשמם

"וחי" – מתי יהודי חי חיים אמיתיים, חיים הראויים לשמם? "בהם" – כשהוא חי בתורה ומצוותיה.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

חתירה לאמת

סיפר רבי ישראל גרוסמן: בשנת תרצ"ג, בהיותי ילד, נערכה בירושלים ברית מילה שבה שימש סנדק רבי אברהם-אלימלך מקרלין, והמוהל היה רבי אברהם מסלונים.

שני האדמו"רים באו יחדיו לבית הכנסת, וכל אחד מהם כיבד את חברו לעלות ראשון. כך התעכבו זמן ממושך, ואיש לא הסכים לעלות לפני חברו.

סיפר האדמו"ר מקרלין כי אירוע דומה התרחש אצל סבו, רבי אהרון מקרלין, כאשר נקלע למקום אחד עם רבי משה מקוברין. בשלב מסוים פנה רבי משה אל רבי אהרון ואמר: "אמרו לי, האם אתם מתכוונים לכך במלוא האמת?!". באותו רגע ניתק רבי אהרון ממקומו והחל להיכנס פנימה.

בסיימו את הסיפור החל האדמו"ר מקרלין לעלות במדריגות, והאדמו"ר מסלונים עלה בעקבותיו.

  גאולהפדיה

לכולם חלק בעולם הבא?

חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. המשנה (סנהדרין תחילת פרק י) אומרת: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר". רבי עובדיה מברטנורה מפרש: "אפילו אלו שנתחייבו מיתה בבית דין מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא האמור כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים, שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים".

זה דבר מיוחד שנאמר על זמן התחייה. כי כדי לזכות לגילוי של גן העדן נדרשים כמה וכמה תנאים, ואילו הגילוי של עולם התחייה יהיה לכל ישראל. מסביר הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, כרך ס, עמ' 200): "מטעמי החילוק בין תחיית המתים לגן עדן – לפי שמהזמן שלאחרי מאה ועשרים שנה עד לזמן של תחיית המתים יעברו כמה וכמה עניינים, שמבטלים את כל ההעלמות וההסתרים כו', ואז ראויים כולם לתחיית המתים. מה שאין כן בנוגע לגן עדן, שזה מייד לאחרי מאה ועשרים שנה, לא שייך ענין זה, ולכן אי-אפשר לומר שלכל אחד יש חלק בגן העדן".

מזה נובעת מסקנה בדבר גודל הצורך לפעול עם יהודים נוספים: "כי כשם שהוא עצמו רוצה חלק גדול יותר, הרי מתוך 'ואהבת לרעך כמוך' צריך להשתדל שגם לחברו יהיה חלק גדול יותר", ומלבד זאת, "צריך להשתדל לפעול עם הזולת כדי שלא יצטרך לעבור את כל העניינים הבלתי-רצויים בשביל להיות ראוי ל'חלק לעולם הבא'".

  מעשה שהיה

סדרה של פלאות

הפרופסור ביקש לנסוע אל רבי אהרון ולהכירו אישית. כשהתייצב מולו, הושיט את ידו לשלום. הרבי נמנע מלהושיט לו יד בחזרה ודרש: "הבטח לי שתפסיק לעשן בשבת ותתחיל להניח תפילין בכל יום"

פניו של הרופא היו חמורות סבר. "הריאות שלו קורסות. אין לנו שום דרך לרפא אותו", פסק.

החולה היה אברך חסיד בעלז, שלקה במחלת ריאות קשה ואושפז במרכז הרפואי בילינסון בפתח-תקווה. טיפל בו מנהל המחלקה, פרופסור בכיר, בעל שם. הרופא היה בן למשפחת רבנים מפוארת, שהתרחק זה שנים רבות מדרך היהדות.

תוצאות הבדיקות הרפואיות היו חד-משמעיות: מצבו של החולה חמור מאוד. הרופא הבהיר כי לא ניתן לעשות דבר, וכי אפסו הסיכויים להצילו.

בני המשפחה לא ידעו את נפשם מרוב בהלה וצער. אימו של האברך, בתו של חסיד בעלז ידוע ונכבד, שאף זכה להיות משמש אצל רבי ישכר-דב רוקח, האדמו"ר השלישי לבית בעלז, לא הרימה ידיים. היא מיהרה לגשת אל בנו, האדמו"ר רבי אהרון מבעלז, שהתגורר בתל-אביב, כדי שיתפלל על חיי בנה ויעורר רחמי שמיים.


רבי אהרון מבעלז (במרכז), בצילום לפני מלחמת העולם השנייה

בבואה לבית הצדיק נאמר לה שאין אפשרות להיכנס כעת אל הרבי. במר ליבה החלה לדפוק על דלת החדר. רבי אהרון, ששמע את קולה, הורה להכניסה פנימה.

"אנא, רבי, התפלל על בני! חייו בסכנה חמורה!", התחננה האם בבכי. רבי אהרון האזין לדבריה, הניח ראשו בין זרועותיו, ופתאום אמר: "אין לו שום בעיה בריאותיו! לכו מייד אל הרופא ובקשו ממנו לעשות צילום ריאות נוסף, ותראו שעוד לפני חג השבועות בנך ישוב לביתו בריא ושלם".

דבריו, שנאמרו בנחרצות, לא הותירו מקום לספק. בלי להתמהמה יצאה האם לבילינסון ומסרה לפרופסור את הוראת הרבי, מילה במילה.

"ממתי הרבי מבין בריאות?", לגלג הרופא בסרקזם. "הריאות שלו במצב חמור כל-כך, שאין טעם לבדוק אותן שוב. אין בכך שום תועלת", קבע.

אך האישה לא ויתרה. כבת למשפחה חסידית שורשית, ידעה היטב שצדיקים רואים את המציאות בעיניים זכות ומאירות. היה לה ברור שהרבי רואה דברים שבני-אדם רגילים אינם מסוגלים להבין. היא התחננה והתעקשה לבצע בדיקה נוספת. "אם הרבי ציווה – חייבים לבצע את הוראתו", אמרה לרופא בנחישות. הפרופסור התרשם מאמונתה התמימה, ומתוך רחמים על האישה נענה לבקשתה.

תוצאות הבדיקה הפתיעו את הרופא לחלוטין. בצילום החדש לא נראה שום ממצא פתולוגי. הריאות היו נקיות לחלוטין, בריאות לגמרי, כאילו מעולם לא הייתה שם מחלה. הרופא נותר המום. הוא לא הבין כיצד מציאות רפואית ברורה כל-כך נעלמה כלא הייתה בתוך ימים אחדים.

"ראיתי אדמו"רים רבים, אך רבי זה אינו אלא מלאך!", קרא בהתפעלות בלתי-מוסתרת. "אני משמש כבר ארבעים ושתיים שנה כרופא מומחה. מעולם לא אירע לי מקרה דומה!".

לאחר שנרגע מעט מתדהמתו ביקש הפרופסור לנסוע אל רבי אהרון ולהכירו אישית. ואכן כך עשה. כשהתייצב מול הרבי, הושיט את ידו לשלום, ואולם הרבי נמנע מלהושיט לו יד בחזרה.

"הבטח לי שתפסיק לעשן בשבת ותתחיל להניח תפילין בכל יום", התנה הרבי. הרופא נעתר לבקשה, ורק אז הושיט לו הרבי את ידו ובירך אותו בברכת הצלחה.

בימים שלאחר מכן שינה הרופא את חייו מן הקצה אל הקצה. בהדרגה החל לשמור מצוות, צעד אחר צעד, ואף חבש כיפה לראשו, מתעלם מהמבטים התמהים של עמיתיו במסדרונות המרכז הרפואי.

כפי שאמר הרבי כן היה. כמה ימים לאחר הבדיקה החוזרת החלים החולה לחלוטין, קם ממיטת חוליו, ועוד לפני חג השבועות חזר לביתו בריא ושלם.

עם שחרורו מיהר אל ביתו של הרבי להודות על הצלתו הניסית. בתגובה כתב הרבי כמה מילים על פתק ומסר לו את הפתק לשמירה. "בעת הניתוח, הנח את הפתק מתחת לראשך", אמר הרבי.

האיש היה המום. הלוא זה עתה השתחרר מהמרכז הרפואי, ולפתע הרבי מדבר איתו על ניתוח. תדהמתו גברה עוד יותר כאשר הרבי הוסיף ואמר: "מימיי לא נתתי פתק של שמירה. זו הפעם הראשונה שאני עושה כן, ומדוע? משום שעל-ידך התגלגלה הזכות להחזיר את הרופא בתשובה שלמה, וכך הוא ייפטר מן העולם מתוך תשובה".

חלף שבוע בדיוק, והרופא הלך לבית עולמו, לאחר שזכה לשוב בתשובה שלמה אל אביו שבשמיים.

גם הדברים שהצדיק אמר לאברך התקיימו על תום. כעבור תקופה מסוימת נזקק לניתוח. הוא הניח את כתב השמירה תחת ראשו, והניתוח המסוכן עבר בהצלחה.

(על-פי 'אור הצפון')

  רציתי לשאול

עם הרב מאיר קריצ'בסקי

מנהל בית חב"ד 'בית משיח' באר-שבע

איך מצפים ממני להעיר לזולת על דברים הדורשים תיקון אצלו בשעה שעדיין לא תיקנתי את עצמי?

אכן, חז"ל קבעו כלל (בבא בתרא ס,ב): "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים". כשאתה בא לומר דברי תוכחה לזולתך, עליך לוודא שאתה עצמך אינך לוקה בפגם זה, כדי שהלה לא יטיח בך: "טול קורה מבין עיניך".

גם כשאתה מעיר לזולת על דבר שאתה כבר שלם בו, אם הוא חש מותקף, הוא עלול להגיב לעיתים בהתקפה נגדית ולהיטפל לפגם אחר שיש בך. ובכל-זאת התורה דורשת מאיתנו לחוש אחריות ליהודי שני, ולמצוא דרך נעימה לומר את הדברים, באופן שיתקבלו על ליבו.

כל זה אמור על השמעת דברי תוכחה ומוסר, שקשה לזולת לקבלם כשהם באים מפי אדם שעדיין יש לו מה לתקן בעצמו. ואולם בכל הקשור לעידוד חיובי ולהבאת אור התורה ליהודי שני, כאן מצבך האישי אינו אמור למלא תפקיד.

הרבי מליובאוויטש התבטא פעמים רבות: "מה אשם היהודי השני שעדיין לא השגת את השלמות שלך!". אכן, יש לך עוד הרבה ללמוד ולתקן, אבל בינתיים יש כאן יהודי שנפשו משוועת לחיבור עם הבורא, ואתה יכול להיות השליח לזַכות אותו במצווה או ללמדו תורה.

כשאתה זוכה להאיר את עיני הזולת ולשתף אותו באוצר האלוקי הנפלא, בתורה ובמצוות השייכות לו, ועושה זאת מתוך אהבה וכבוד אמיתיים – מצבך האישי אינו רלוונטי כלל, כי אתה רק מגלה לו את המתנה הנצחית שהוא קיבל מבורא העולם ומנהיגו.

ואם אתה מודאג ממצבך האישי, הרי אדרבה, העשייה למען הזולת תעודד אותך להשתפר ולהתחזק, ככתוב (משלי כט,יג): "מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה'".

  פינת ההלכה ומנהג

כשהחזן סופר

שאלה: האם יכולים לצאת ידי חובת ספירת העומר בשמיעת הספירה של שליח הציבור?

תשובה: יש דעה בפוסקים, שדברי חז"ל "שתהא ספירה לכל אחד ואחד", כוונתם, שכל אחד ואחד יספור בעצמו ממש ולא ייצא בשמיעה מחברו. ואולם למעשה נתקבלה הדעה שכוונת חז"ל היא רק שספירת העומר מוטלת על כל יחיד, שלא כספירת שנות היובל המוטלת על הסנהדרין הגדולה בלבד.

הכלל ההלכתי קובע: 'שומע כעונה'. כלומר, אם אדם שומע בשלמות קידוש, קריאת מגילה או ברכת המצוות מפי אדם אחר (החייב בהן), והלה אומר זאת מתוך כוונה להוציא את השומע ידי חובתו וגם השומע כיוון לצאת בשמיעתו – יצא, כי נחשב לו כאילו אמר זאת בעצמו.

אך למעשה נקבע כי על כל יחיד לספור בעצמו, ואם יצא ידי חובתו בשמיעה מהש"ץ או ממישהו אחר, יש המורים שעליו לספור שוב בעצמו בלי ברכה.

ואולם מי ששכח לספור יום אחד, וכבר אינו יכול לברך בעצמו, יבקש מחברו שיכוון להוציאו ידי חובת הברכה. רצוי להודיע לציבור ששליח הציבור מכוון להוציא את כל הרוצה לצאת בברכתו (ועל הש"ץ לכוון במפורש שלא להוציא את מי שרוצה לברך ולספור בעצמו, כדי שלא להכניסם לספק).

הש"ץ מברך קודם, מפני שצריך לדעת תחילה את היום שסופרים, ואחרי ספירת הש"ץ יודע כל הציבור את הספירה הנכונה לערב זה.

גם מי שכבר ספר הערב רשאי להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע לברך בעצמו (בפרט אם הלה איננו יכול לקרוא את הברכה מן הכתב), כמו בקידוש, שהרי גם הוא נקרא 'מחויב בדבר' שכל ישראל יברכו, כי "כל ישראל ערבין זה בזה".

מקורות: ר"ה כט,א. מנחות סה,ב. טושו"ע או"ח תפט ונו"כ, שע"ת ס"ק ו, ושו"ע אדמו"ר הזקן ס"א וסי"ב. 'ספירת העומר - הלכות ומנהגים השלם' פ"ב ס"ב, ופ"ד סט"ו וסכ"ב והע' מד.

  חיים יהודיים

מחנך שהופך פרשה להצגה

איך הופכים את פרשת השבוע לחגיגה תיאטרלית, עם תחפושות צבעוניות וכישורי משחק שמרתקים אלפי תלמידים?

תעודת זהות. הרב אלחנן זילבר, בן 59, אב ל-14 ילדים, תושב גבעת תקומה שליד יצהר. מחנך, מרצה לחסידות ורב בבתי ספר. הקים עם משפחתו את היישוב, וכבר 30 שנה מלמד פרשת השבוע בעזרת הצגות חווייתיות.


"כל העיניים היו עליי. הקשבה של מאה אחוז". הרב זילבר

גבעת תקומה. לפני 36 שנים הגעתי להתיישבות, ומאז אני כאן, עוסק בשליחות חינוכית ומדליק נשמות של תלמידים. לפני 24 שנים זכיתי להיות ממקימי גבעת תקומה, עם עוד משפחה, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. כיום מתגוררות בגבעה יותר מארבעים משפחות, בקהילה נפלאה.

זו ארצנו. הקמת תקומה נעשתה מתוך הבנה שיש לפנינו שתי אפשרויות – לברוח או להבריח. בחרנו בשנייה. היו חששות, היו קשיים, אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, עם אמצעי ביטחון, תפילת הדרך, קופת צדקה, ספר תניא. ברבות הזמן הערבים הבינו את המסר: אנחנו כאן, כי זו ארצנו.

תחפושת. הייתי מחנך באלון מורה, איתמר ויצהר. בשלב מסוים ביקשו ממני להיות רב בית הספר באלון מורה. שובצתי למסירת פרשת השבוע לילדים ביום שישי. אשתי אמרה לי: "שישי, שעה אחרונה, 17% הקשבה – מה תעשה?". חשבנו יחד, והבזיק לי רעיון להתחפש לדמות מסוימת הקשורה לפרשה. כך, בלי שום הכשרה, נכנסתי לכיתה. כל העיניים היו עליי. שקט מוחלט. הקשבה של מאה אחוז.

הצגות. שלושים שנה חלפו ואני עדיין על הבמה, מציג את פרשת השבוע. התחלתי עם תחפושות פשוטות, וכיום יש לי 4-5 הצגות לכל פרשה, שזוכות לפופולריות רבה.

אתגר. הפרשיות הראשונות, במיוחד בספר בראשית, קלות יותר להנגשה לילדים. ספר ויקרא היה בעבורי אתגר, אבל גם אותו צלחנו בעזרת ה'. לבשתי דמות של צרעת, כוהן, הכול כדי לרתק את התלמידים.

צדיקים. מתוך כבוד לדמויות הצדיקים, אינני מתחפש לצדיקים עצמם. למשל, אני מופיע כמחסנאי של משה רבנו, או כאדם שמתקשר אליו, בא מהצד. כשצריך להתייעץ עם רב ומורה הוראה, אני כמובן עושה זאת.

שמחה. בכל תפקידיי בחינוך ראיתי עד כמה השמחה וההתלהבות הן כלים מרכזיים ביותר. כשאתה מתלהב ממשהו, אוהב משהו – הכול נראה אחרת. הדבר חשוב ביתר שאת כשאתה מלמד דברי קודש.

תגובות. התגובות להצגות שלי זורמות כל הזמן – מהורים, מתלמידים, וגם מצופים בערוץ שלנו. בסיום כל הצגה אני נותן לתלמידים דף שאלות על ההצגה, ומבקש שישתפו את ההורים. הילדים מתלהבים, ההורים מתחברים, והתורה נכנסת הביתה.

אקטואליה. בחסידות מדברים הרבה על 'לחיות עם הזמן', ובאמת פרשת השבוע צריכה להיות בעבורנו הדבר האקטואלי ביותר. לכן אני משקיע הרבה בהצגות, כדי להפוך את פרשיות השבוע לדבר חי, נוגע, שמח.

תניא. דיברנו על החסידות, ואציין כי אני לא רק לומד תניא, אלא גם מלמד את הספר לתיכוניסטים. ילדיי, שלמדו ביצהר אצל הרב יצחק גיזנבורג ונחשפו לספר התניא, התפלאו שאינני לומד אותו בעצמי... פתחתי את הספר ונשאבתי עמוק לתוכו. התניא הוא ספר חובה לכל יהודי. הוא בונה ממש את האישיות לעבודת ה'. תלמידים הלומדים תניא, רואים עליהם שהם עובדי ה'.

התלהבות. מורה אמיתי צריך להתלהב, ללמד בשמחה. לצערי, יש מורים שבאים לכיתה בעיניים כבויות. אני אומר למורים: אל תתביישו להתחפש לפעמים, אפילו בקלילות. נסו לרתק! לא צריך כישרון גדול, רק התלהבות.



"אני אומר למורים: אל תתביישו להתחפש לפעמים"

שליחות. אני רואה בעבודתי שליחות, ואני מאושר שילדיי ממשיכים אף הם שליחות זו. אין אצלי 'זכויות יוצרים' על ההצגות. כל מורה מוזמן לפנות אליי, לקבל הדרכה, עצות, עבודות לתלמידים, וכמובן את מתכונת ההצגות. יחד נגדל דור שחש התלהבות מפרשת השבוע ושמח בשמחת התורה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)