מדורים נוספים
	שיחת השבוע 2000- כל המדורים ברצף
	שותפים רבים להצלחה
	תיקון על-ידי 'ציפורים המפטפטות'
	סיפורי צדיקים
	לומר בשם אומרו
	האם המשיח נמצא ברומא?
	מפיצים באהבה
	מכישרון הכתיבה לגילוי הנשמה
	רציתי לשאול
	הלכה שאינה אחידה
	ריאיון פעם ב-2000 גיליונות
	ברכות הרבנים
	כתבות
	מכתבים

הנירולוג הציץ, הוקסם ונרתם

האם עלון שבת צנוע מסוגל לשנות את עולמו הפנימי של האדם? הד"ר יקיר קאופמן, מומחה לנירולוגיה גריאטרית, מספר על המהפך שחל בחייו

רוב השבוע הוא מתרוצץ בין מסדרונות משרד הבריאות למחלקות נירולוגיות ומטפל בחולים. בימי שישי הוא נראה אדם אחר. הד"ר יקיר קאופמן ממהר מבית כנסת אחד למשנהו בשכונת קטמון בירושלים. ידיו עמוסות בגיליונות ׳שיחת השבוע׳ טריים. עכשיו הרופא המכובד הוא מפיץ נלהב של העלון השבועי.

"אני מחלק בערך בעשרים מקומות", הוא אומר. לא פוסח גם על מקוואות ונקודות מרכזיות נוספות, ובסך הכול מפיץ בשכונה הירושלמית מאות עלונים.

אז מה סוד החיבור בין הנירולוג המכובד לבין עלון השבת?

מסע חיפושים

יקיר קאופמן, 60, נולד להורים שורדי השואה, שעלו ארצה בילדותם. כשהיה בן שלוש היגרה המשפחה לקנדה, ובהמשך חזרה ארצה, התיישבה בחיפה, ויקיר נשלח ללמוד בבית הספר הריאלי בעיר. "סבא וסבתא, הורי אימי שתחיה, היו דתיים", הוא מספר. "ואולם הוריי סברו שכדי לשרוד בארץ עליהם להיות חברי ההסתדרות ובעלי 'פנקס אדום', ונאלצו לשלוח אותי לבית ספר ממלכתי".

אחרי התיכון התקבל לקורס חובלים, ובהמשך שירת בפלוגת ׳עורב׳ של הצנחנים. ״התגייסתי כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, ואת שנותיי בצבא ביליתי בלבנון. מפקד הצוות שלי היה יאיר גולן".

לצבא יחזור לפרקים, בעת שייקרא למילואים, כמו למשל בשבעים הימים שבהם גויס במלחמת חרבות ברזל לשמש קצין חי״ר וקצין רפואה, ואולם בתום ארבע שנים בצבא ארז תיק ויצא לחפש את עצמו בדרום אמריקה.

קול ברור וצלול

הטיול לחצי הדרומי של אמריקה היה משולב במסע של חיפוש פנימי מעמיק. ״מטבעי אני אדם שתמיד מחפש משמעות״, הוא משתף. ״תמיד העסיקו אותי שאלות קיומיות, מה אני עושה בעולם ומדוע, וזה גרר אותי להתעניינות בכל מיני פילוסופיות חיים".

הוא זוכר את עצמו יושב באחד החופים המדהימים בצפון ברזיל, מביט ימינה ושמאלה, על החול הלבן, על הערסלים הפזורים בין עצי הקוקוס, הבריזה הנעימה, ונפשו זועקת: "לזה ייחלתי?! ביקרתי בגן העדן ולא הרגשתי שום ריגוש".

עם חזרתו לארץ סימני השאלה התרבו. ״הייתי חלק מחבורה של צעירים ׳מחפשים׳. היינו סקרנים, הלכנו לשמוע הרצאות על משמעות החיים, והבנו שהמודל שמראים לנו בבית הספר ובחברה אינו נותן מענה לשאלות הבסיסיות והעמוקות בחיים".

בתוך התהליך הזה נתקל יום אחד בעלון 'שיחת השבוע' שיצא לאור לרגל יום ההילולא של הרבי, ג' בתמוז. בשער הופיעה תמונת הרבי, והיא מגנטה אותו והעבירה בו צמרמורת.

יקיר לקח את העלון לידיו וקרא את מאמר העורך. "הייתי בתחילת החזרה בתשובה שלי, עדיין בחיפושים, בדיקות ותגליות, ופתאום שמעתי קול צלול וברור ולא שגרתי כל-כך, של חוכמה אדירה, של הבנת המציאות בבהירות וברלוונטיות. אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם – מה זה הדבר הזה? לא מצאתי בשום מקום אחר את הראייה החודרת שמחברת את כל הקצוות יחד למשנה אחת".

העלון נעשה להתמכרות האישית של הרופא. "גיליתי את הרבי דרך 'שיחת השבוע'. אמרתי לעצמי – זה קול בהיר כל-כך בתוך הבלבול שיש בעולם, ופתאום מישהו מחבר את הכול בצורה כל-כך מאירה, וניכרים דברי אמת. חשבתי לעצמי, וואו! אני חייב לדעת מי עומד מאחורי ההבנה המקיפה והעמוקה הזאת. כך הגעתי לרבי".

"אתם האורחים שלנו"

באמצע המסע האישי, בסוף שנות ה־90, יצא קאופמן להולנד, להשתתף בכינוס מדעי בתחום התמחותו. הוא הגיע לאוניברסיטה הגדולה בעיר אונטרכט, עם חבר שומר מצוות, כשבאמתחתם כמה קופסאות שימורים ומזון יבש לשבת. במדריך הטלפונים המקומי מצאו את כתובתו של שליח חב"ד, הרב היינץ.

"נסענו לקצה השני של העיר, דפקנו בדלת ביתו של הרב, ואמרנו שבאנו לקנות אוכל לשבת. 'מה פתאום!', מחה הרב, 'אתם האורחים שלנו כל השבת'. חזרנו אליו עם המזוודות, והתגלה לפניי עולם מדהים שלא הכרתי – יהודים שומרי תורה ומצוות בתוך ים ענק של לא-יהודים, בעיר נוצרית מובהקת, שגם ספוגה בדם יהודי בשואה. התפעמתי, אמרתי לעצמי – אני חייב לחקור את התופעה המדהימה הזאת. נודע לי שהרב היינץ נוסע כל יום שעתיים ברכבת לאמסטרדם עם ילדיו, כדי שילמדו במוסדות חינוך יהודיים, ובמקום לרטון הוא מלא שמחה.

"השבת הייתה נפלאה ומרוממת. זו הייתה חוויה מטלטלת ומרגשת. מי הגנרטור של הדבר המדהים הזה? חקרתי על עולם השלוחים של הרבי, וזה התחבר לי פתאום לכל מה שקראתי ב'שיחת השבוע'. לנגד עיניי הרעיונות קרמו עור וגידים במציאות".

חלוקה כמחויבות אישית

מסעו של הד"ר קאופמן היה איטי, שקול והדרגתי. "עד היום אני עדיין בתהליך", הוא צוחק, "כל בעל תשובה נמצא בתהליך, והלוואי שגם מי שנולד לתוך אורח החיים הדתי יבין שעליו להיות בתהליך של התקדמות מתמדת".

בחלוקת העלונים השבועית הוא רואה סוג של מחויבות אישית. "השינוי שעברתי נתן לי כל-כך הרבה תקווה, בוודאי בעשורים האחרונים במדינה, שהיו רוויי תהפוכות, ואני מרגיש חובה להפיץ לאחרים את מה שקירב אותי".

קהל ה'מנויים' שלו מצפה לגיליון בשקיקה. "העלון פשוט נחטף כמו לחמניות. יש אדם שלוקח כמות מכובדת של עלונים ומחלק אותם במשורה, ויש ממש תחרות על כל עותק. העלון מביא את העומק של הרבי, וזה מצטבר משבוע לשבוע עד שהקורא מקבל תמונה מקיפה של צורת החשיבה הזאת. המונים מתקרבים דרך העלון ללימוד תורת החסידות".

"אבי אמר לי: קרא, זה יעניין אותך"

עלון 'שיחת השבוע' שהגיע הביתה בדואר גרם למשפחה שלמה לשמור שבת ולהתקרב לעולם היהדות

הכירו את משפחת שטיינר: ההורים מרדכי, מהנדס בנייה, וקליר רס"ן בצה"ל, מפקדת מעבדה דחופה ברמב"ם. הבנים ערן איש הייטק, אסף מהנדס איכות, תמיר מוזיקאי ורב גן, רועי ד"ר לפיזיקה גרעינית.

לפני כשנה, בשבת של מרצי 'מחנה משותף', ניגש תמיר אל עורך 'שיחת השבוע' ואמר לו: "דע שכל המשפחה שלי נעשתה שומרת מצוות בזכות העלון שלכם". זה היה מפתיע ומחמם לב. לקראת גיליון ה-2000 חזרנו אל תמיר, לשמוע את הסיפור המלא.

"גדלנו בקריית אתא", מספר תמיר. "היינו משפחה מסורתית. בשלב מסוים, כשהייתי בן שנתיים, אבי התחיל להניח תפילין ולעשות קידוש בשבת, וזהו".

בעקבות תרומה שתרם לבית חב"ד בעיר התחיל השליח הרב חיים-שלמה דיסקין, וכיום גם רב העיר, לשלוח למשפחת שטיינר בדואר את 'שיחת השבוע'. תמיר אומר: "לא היינו הולכים לבית הכנסת, ולכן לא הכרנו את העלון. אבל כשהעלון התחיל להגיע אלינו, המליץ לי אבי לקרוא אותו. הוא אמר לי: קרא, זה יעניין אותך. יש פה דברים יפים".

תמיר מספר שאביו שומר את כל העלונים, עד עצם היום הזה. העלון הראשון שקיבלו היה גיליון 277, שהופיע לקראת חג הפסח תשנ"ב (1992).

"התחלתי לקרוא את העלון בערך בתקופת הבר-מצווה שלי. היה לי רב שלימד אותי לבר-מצווה, איש צדיק ממש. מאוד התחברתי ליהדות. רציתי יהדות, אבל לא נפגשתי עם התכנים שלה. כשהתחלתי לקרוא את 'שיחת השבוע' זה מאוד עניין אותי. העלון היה משהו מאוד מתוק ויפה, שפתח את הלב להתחבר ליהדות.

תמיד היה אז בן 13, אסף בן 17, ערן בן 21, ורועי בן 9. "דבר הוביל לדבר. העלון היה מגיע אלינו בכל שבוע, דבר לכאורה קטן, עלון בסך הכול, אך הכניס תבלין מיוחד לתוך החיים שלנו".

בשלב מסוים החליטו תמיר ואסף להתחיל לשמור שבת. "אחרינו בא האח הקטן, אחר-כך האח הגדול, ובעקבות הילדים באו ההורים. אבי תמך מאוד במהלך שלנו, אבל הוא עצמו כאילו חיכה לנו ואז הצטרף. כיום אבי ברוך השם מתפלל את התפילות ושומר שבת. הדבר הכאילו קטן הזה קירב אותנו מאוד-מאוד ליהדות, לרבי, לחב"ד, אף-על-פי שאיננו משפחה חב"דית".

תמיר מוסיף שגם התקרבותה של אשתו ליהדות הייתה בזכות חב"ד: "היא עשתה טיול בהודו, הגיעה לשם להתוועדות י"ט כסלו, ושם נשמתה התעוררה. כשאני הכרתי אותה כבר הייתה שומרת מצוות. אנחנו מאוד קשורים לחב"ד, ואשתי יותר ממני".

הנער שחיכה לגיליון ה-1000

הרב אור זיו הוא שליח חב"ד מצליח בירושלים. סיפור התקרבותו לחיי תורה ומצוות מתחיל בעלון 'שיחת השבוע'

"אני יליד רעננה, במשפחה שממוקמת מאוד בצד השמאלי של המפה הישראלית", מספר הרב אור זיו, שליח חב"ד בקטמון, ירושלים. "הייתי בצופים. למדתי בתיכון אוסטרובסקי. חייתי חיים גשמיים טובים מאוד. אבל עוד בהיותי נער חיפשתי את התחושה שהייתה לי בעת הנחת התפילין בבר-המצווה ובתפילה הראשונה שהתפללתי".

בהיותו בן חמש-עשרה וחצי הוא מציע לחברו הצעה בלתי-שגרתית: "הצעתי לו ללכת עימי לבית הכנסת לפני הכדורגל של ליל שבת. זה היה חורף. ב-7:30 כדורגל, ב-5:30 תפילה. נלך להתפלל, נאכל בבית, ואחר-כך המשחק".

שני הנערים נכנסו לבית הכנסת 'עציון' בעיר וחוו חוויה מוזרה: "נכנסנו והאנשים לא זזו ממקומם ולא איפשרו לנו לעבור. לא הבנו למה. רק אחר-כך למדתי שהם היו באמצע שמונה-עשרה של מנחה... מובן שאחר-כך הציעו לנו מקום לשבת ונתנו לנו סידורי תפילה".

בבית הכנסת הזה פגש אור את 'שיחת השבוע'. "בפעם הראשונה בחיי קראתי טקסטים שמעולם לא הכרתי", הוא מספר. "בהתחלה הדברים התסיסו אותי, כי היו מנוגדים לתפיסות שבהן החזקתי. הייתי אז חבר ב'נוער פרס'. אבל היה מעניין וקראתי. משבוע לשבוע מצאתי את עצמי קורא, לא מסכים, אבל קורא עד הסוף. אט-אט הדברים התחילו לחלחל. אני קורא ואומר, וואלה, יש בזה משהו, הוא צודק. האמת מתחילה לחדור פנימה".

'שיחת השבוע' נעשה חלק מהווי השבת שלו. "התחלתי לקרוא את שאר חלקי העלון, המאמר הראשי, שיחת הרבי, הכתבה האחורית. עם הזמן התחלתי לאסוף את העלונים. היו לי מאות. עד שהגענו לגיליון האלף, שממש חיכיתי לו. זו הייתה תקופה שבה לא היה לי שום מקור אחר להכרת היהדות. דרך העלון פגשתי בפעם הראשונה בחיי את הרבי. כיום אני מחלק מאות עלוני 'שיחת השבוע' באזור שליחותי, ב'מושבה' ובקטמון".

סיון רהב-מאיר

אשת תקשורת, מחברת הספר החדש 'ברכות השחר'

גדלתי בהרצליה. כשאחי הקטן, מתן, התקרב לגיל 13, הוא למד לקראת בר-המצווה. כמשפחה שלא הלכה לבית הכנסת, הוטלה עלינו אז משימה: לבוא איתו בשבת בבוקר או בימי החול לבית כנסת, 'שבת אחים' שמו ברמת השרון, כדי להיות שם כמה פעמים, ממש 'להתאמן' ולהכיר. לא פעם המשימה הוטלה עליי.

נהניתי מאוד, כי אלה היו השנים שבהן התחלתי להתקרב אל התורה והמצוות. ושם, על ספסל בבית הכנסת, בזמן שאחי הקטן למד איך עולים לתורה, נתקלתי בעלון שנראה לי מסקרן – 'שיחת  השבוע'. התחלתי לקחת אותו איתי הביתה בקביעות, ולקרוא כל מילה, מההתחלה ועד הסוף. אפשר היה לבחון אותי גם על הפרסומת לחברת ביטוח...

המאמר השבועי של הרב מנחם ברוד עזר לי באותן שנים לגבש את ההשקפה היהודית שלי. הריאיונות בעמוד האחורי חשפו לפניי עולם יהודי מגוּון, שבו יהודים רבים, לא רק אני, מתחברים למורשת שלהם. מאז אני ממשיכה כמובן לעקוב, אבל יש בי תודה מיוחדת על אותן שנים ראשונות, כשלא היו לי מקורות מידע חיוביים על היהדות, אלא מה שסיפרו לי בתקשורת.

כיום, בעלי ידידיה מאיר וגם אני, נעזרים רבות בעלון, גם כמצפן תקשורתי. ידידיה מרבה לצטט ולהקריא מתוך העלון, בתכנית שלו ב'רדיו קול חי' ובעוד בימות. גם אני נהנית לראות את ההתפתחות, את המדורים החדשים והמגוּונים, וגם את השמירה על הקו האיכותי והתורני לאורך כל השנים, לצד עלונים אחרים שלא תמיד מתאימים לאופי של יום השבת.

המשיכו בשליחותכם. אי-אפשר לדעת איזה יהודי מגיע לבית כנסת בפעם הראשונה ממש עכשיו, ולוקח לידו את גיליון ה-2000, ואיזו ברכה הוא יכתוב לכם לגיליון ה-3000...

הרב ישי וליס

מרצה בכיר ב'ערכים'

אילן אילן, במה אברכך?

לעלון היקר 'שיחת השבוע', במלאת לו 2000 גיליונות של הפצת אור ותורה. כאותו אילן שפירותיו מתוקים, צילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו – כך גם אתם: פירותיכם מתוקים בדברי התורה והחסידות המאירים את הנשמה; צילכם נאה בחיבור קהילות ישראל תחת כנפי המסורת; ומעיין דברי החוכמה זורם דרככם אל בתים רבים בישראל.

מי ייתן ותוסיפו להיות גשר איתן המחבר בין מסורת לחידוש, בין לימוד עמוק להפצה רחבה, בין העבר המפואר לעתיד מבטיח. שתזכו להמשיך ולהפיץ את מעיינות החסידות חוצה, להגיע לכל פינה בעם ישראל ולהאיר באור יקרות עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

מזל טוב והצלחה רבה להמשך הדרך.

עמר לחמנוביץ

עורך ראשי, 'ישראל היום'

בילדותי, 'שיחת השבוע' הייתה הרגע הספרותי שאיפשר להיסחף איתו בין התפילות. סיפור לשבת שמגולל הרפתקה, בריחה, מצוקה וגאולה: יהודים מהגולאג הסיבירי או מדרום אמריקה שנולדו מחדש, וסיפורם מותיר אחריו תובנה מתוקה.

אחרי הצבא, בטיול הגדול, זו הייתה גלויה מהמולדת: עוגן להיאחז בו בבתי חב"ד במזרח, בין מרק עוף לשירי נשמה. 2000 גיליונות אחרי, 'שיחת השבוע' הוא בעבורי זיכרון אוניברסלי יהודי. והוא חי ומתחדש מדי שבת.

הד"ר אבשלום קור

יועץ הלשון של גל"צ

את המילה 'שיחה' למדנו ממשורר תהילים, והיא מופיעה פעמיים בפסוקים שבפינו על קברי הורינו: "כִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי"; "כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי". 'שיחת השבוע' היא גם שׂחִיַת השבוע, אנו שוחים בה בפלגי המים של המקורות, ב'מקווה ישראל' של צדיקים מכל הזמנים, על נהרות הגלות ובארצנו. טועמיה שחו וגם זכו.

"כותלי המקדש נראו כאדוות הים" (סוכה נא,ב), ו'שיחת השבוע' מפליגה בכל הגלים.

אמוץ שפירא

עורך חדשות ב'כאן' רשת ב

במשך שנים מצליח גיליון 'שיחת השבוע' לבלוט בתוך שלל גיליונות פרשת השבוע, ולעניות דעתי הדבר נעוץ בשני היסודות שיש בחסידות חב"ד עצמה, והמשתקפים היטב גם בגיליון – עומק ואהבה.

אנשי חב"ד מתייחדים, בעיניי, בעומק הלימודי ובאהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא, מעצם היותו חלק א-לוה ממעל. במדורים המאירים השונים ניכר כי אין פחד מלהעמיק בנושאים בוערים / בליבת הנושאים, בלי ללכת מסביב, וניכר חיפוש הנקודה הטובה שבכל אחד ואחד.

עמיחי אתאלי

הכתב הפרלמנטרי של 'ידיעות אחרונות'

החיים לצד 'שיחת השבוע' הם כמו חבר ילדות, שמלווה אותך מאז שאתה זוכר את עצמך. במקרה הזה החבר לא מאוד משתנה, אבל אתה גדל לצידו: מהילדות בבית כנסת ברובע היהודי, העלון היחיד שקיים, ואני ניגש מייד לסיפור החסידי. לימים אני מתחיל למצוא עניין גם בסיפורי החיים שבעמוד האחורי (גאווה גדולה כשאבא שלי שליט"א הופיע שם). ולימים, לא מעט בזכות חסידות חב"ד המופלאה ושליחיה היקרים במזכרת בתיה, אני מוצא את עצמי נשאב גם אל העיבודים של מאמרי החסידות ואל 'שולחן שבת'.

מזל טוב 'שיחת השבוע', בזכותך נחשפנו בין היתר ליופי, לעוצמה ולאהבת ישראל המיוחדת כל-כך של חב"ד. לחיים, לברכה, ולעוד אלפי גיליונות.

אריאל שנבל

עיתונאי ב'מקור ראשון'

בני-ברק, אמצע שנות השמונים. ילד בן שמונה או תשע יוצא מביתו ופוסע במהירות לאורך כמה רחובות, ארשת חשיבות על פניו. כמובן, הלוא הוא האחראי לכך שבחודש הקרוב מתפללי בית הכנסת שלו יוכלו לקרוא את 'שיחת השבוע', העלון החדש שבִן לילה נהפך למצרך מבוקש, שלא פשוט להשיגו.

הנוהל אז היה כזה – אחת לארבעה שבועות היו מדפיסים את העלון לכל החודש הקרוב. כל עלון היה בצבע אחר, והצבעוניות הייתה חלק מהחידוש. האיש – אף פעם לא דיברנו יותר מדי – חייך, נתן לי את המעטפה ביד, אמרתי תודה רבה והלכתי.

הדרך חזרה הביתה, עם המעטפה החומה והמלאה ביד, הייתה מרגשת אפילו יותר. הנה אני, בסך הכול ילד, מחזיק ביד אוצר שמתפללים רבים מחכים לו בסיום תפילת ערבית בערב שבת. אבל השיא היה כמובן חלוקת העלונים עצמם. פה כבר הרגשתי גביר של ממש. אבא היה עומד לידי ומצביע – הנה אחד לבירמן, ותן פה שניים לשייע, אני רואה שבירנבוים לא נמצא השבת אז אפשר לתת אחד למוטק'ה. ואנשים היו עומדים בתור, אולי נשאר איזה עותק, תור שלפעמים היה קצת יותר ארוך מהתור שהשתרך מאחורי הרב כדי ללחוץ את ידו ולומר לו 'שבת שלום'.

אני כבר מזמן לא גר בבני-ברק. כיום כבר אין תורים כי יש די עותקים, וגם הצבעוניות התחלפה בצבע אחיד. אבל 'שיחת השבוע' נותר בעבורי העלון המועדף, עם המעשייה החסידית, האמירה האקטואלית והעמוד האחורי עם הסיפור העכשווי. תמיד ידעתי שמתישהו גם מוטק'ה יגיע לשם.

קובי אריאלי

עיתונאי וסטיריקן

"וביום השביעי שבת ויינפש". יש מבארים ש'ויינפש' הוא מלשון נתינת נפש. העולם היה מוכן, אך חסר נפש, ומשנבראה השבת – נכנסה נפש בעולם. כמו חיבור לחשמל. ומאז, השבת היא עמדת הטעינה של העולם ושל חיי היהודי. זה נפלא.

זה 2000 שבועות זוכה הדור שלנו בעוד רכיב משודרג לעמדת הטעינה השבועית הזאת. עוד תבלין קטן לתבלין ששבת שמו. כבר אינני מסוגל להיזכר איך נראית השבת בלי מנת האושר הרוחני, התורה, החסידות, האידיאולוגיה ודברי התבונה של 'שיחת השבוע'.

לחיים לחיים, ר' מנחם ושאר החברים. המשיכו עד לגיליון החגיגי שיבשר על בוא משיח צדקנו, ואנא, המשיכו גם לאחר מכן. עולם כמנהגו ינהג.

יאיר יעקבי

סטנדאפיסט ותסריטאי

קשה להאמין, אבל פעם בבית הכנסת לא היה שפע של עלוני שבת כמו היום. פעם, בבתי כנסת, תאמינו או לא, היו רק סידורים. סידורים ו'שיחת השבוע' כמובן. אני שמח לומר שגדלתי על העלון הזה, ובמיוחד על הסיפור החסידי השבועי. ואפילו שלפעמים הייתי שואל את עצמי איך זה שתמיד בסוף הגוי מתגלה כיהודי, והאם בכלל היו גויים אמיתיים באירופה של פעם, הסיפור תמיד היה פועל עליי ומרגש אותי. עד היום, למען האמת. נותר רק לאחל לעלון האהוב אריכות ימים, ושנזכה להמשיך ולקרוא בו סיפורים מרגשים. לפחות עד שאחרון הגויים באירופה של פעם יתגלה כיהודי :).

דובי וינרוט

עורך דין ורואה חשבון

בשנות נעוריי לקח אותי אבי זצ"ל להתפלל בבית הכנסת הגדול בשיכון ה, בעיר בני-ברק. מדי שבת בשבתו חולקו בו כמה עלונים תורניים. הכמות הייתה מוגבלת, ואני תמיד 'ארבתי' רק לעלון אחד – 'שיחת השבוע'.

אני מכנה את העלון הזה 'גור אריה', כי התוכן בו התאים גם לגורים וגם לאריות. כל אחד, בכל גיל, מצא בו את העומק ונהנה ממנו על-פי רמתו.

אצלי אישית העלון הזה חולל שינוי גדול יותר, משום שהוא שינה לא רק את נוף ילדותי, אלא גם את מי שאני היום.

דוד המלך אומר בתהילים: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים". שמעתי פעם פירוש נפלא ועל-פיו, סטייה קטנה בכוונתו של צלף, עשויה תחילה להיראות שולית, אך ככל שהחץ צובר תאוצה ומרחק, הסטייה מהיעד הסופי תגדל. באותה מידה יש חשיבות לדייק את החינוך שלנו בימי הנעורים, והתוצאות נמדדות בבגרותנו.

את המשיכה שלי כיום לחב"ד ולרבי אני זוקף לעלון 'שיחת השבוע', שהיה הראשון שחשף אותי בימי הנעורים לחסידות ולתורת חב"ד. ועל כך, גם אני כרבים מחבריי, חב הכרת הטוב עצומה לרב מנחם ברוד שליט"א, שחולל את מהפכת 'שיחת השבוע'.

שלום נעמן

מנהל ובעלים של רשת 'מחסני השוק'

כיהודי שמתפלל בבתי כנסת אני רואה ש'שיחת השבוע' הוא עלון קצר וקולע, שנותן לך מענה לכל מה שאתה צריך בשבת – פרשת השבוע, סיפור, דברי תורה קצרים, כתבה מעניינת. לדעתי הוא היעיל ביותר מכל העלונים הקיימים. אני רואה זאת בעצמי, שברוב בתי הכנסת הוא אוזל ראשון, כי לוקחים אותו מייד.

אני קורא את העלון מתחילת הופעתו, לפני כ-37 שנים, וגם התחלתי לפרסם בו, הן מתוך חיבור עמוק לקהילת חב"ד, הן מתוך הכרה שהקוראים מרגישים חיבור עמוק לעלון הזה. יש בו עוד יתרון שהמרכיב הפרסומי הוא במידה, והמודעה שלך אינה הולכת לאיבוד בתוך מאה דפים. ובכלל, כל מה שקשור לחיים היהודיים ולבית היהודי אני אוהב לעשות דרך חב"ד, כי אני מרגיש שאני סומך עליהם.

דן מור

תכשיטן ושחקן

עלון 'שיחת השבוע' של חב״ד הוא עוגן אמונה בעבורי בכל ערב שבת. תמיד הפתיח של העורך מאוד מעצים. גם הסיפורים והחוויות מהשלוחים מחזקים בי את התחושה שצדקת הדרך איתנו. לפעמים, כשאני מהסס – העלון מחזיר אותי לעצמי. והכי מרגש? הבן שלי, בן ה-8 וחצי, דוד-משה, מחכה לו בכל שבוע!

אילן הייטנר

סופר ומרצה

עלון 'שיחת השבוע' בשבילי הוא חלק בלתי-נפרד מהשבת. אוסף אותו אליי עם כוס הקפה מוקדם בבוקר, כשהבית עוד ישן, ומתענג.

העלון לא מתלהם, לא מתנשא, לא מתאמץ. פשוט משקף את המציאות מזווית של אהבת ישראל. בא להוסיף טוב.