חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1994 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויקהל/פרה, כ"א באדר ה'תשפ"ה, (21/03/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1994 - כל המדורים ברצף
רוח חדשה ניתנת בנו
יש חדש
קודם סילוק הספקות ואז פרה
תרומת המשכן
מה מבעיר את ההתלהבות
ציפייה לפרה העשירית
מפיצים באהבה
החתונות שהצילו ארבע נפשות
רציתי לשאול
קריאת פרשת 'פרה'
צלילי אמונה מלבנון למנהטן

מס' 1994, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל/פרה, כ"א באדר ה'תשפ"ה (21.03.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

רוח חדשה ניתנת בנו

הסברים רציונליים בלבד אין בכוחם להסביר את ההתעוררות הגדולה שאנו רואים לנגד עינינו. נראה שמרעיפים עלינו רוח טהרה ממרום

אין ספק שגל אמונה אדיר שוטף את הלבבות בעת האחרונה. אנחנו רואים את גילויי האמונה המפעימים של החטופים, החוזרים מהגיהינום בעזה. חיילים שנפצעו קשה מספרים על ההתקרבות לבורא העולם שחלה אצלם. נערים בבתי ספר ממלכתיים מעמידים דוכני תפילין במסדרונות, ואפילו נאבקים עם מנהלים מסוימים שמנסים למנוע זאת, עד שהם מבינים שזה חסר סיכוי.

שליחי חב"ד, שמסכמים את פעילות פורים, מדווחים על התעוררות שלא היה לה אח ורע בשנים קודמות. מאות מוקדי קריאת המגילה פעלו לאורך ליל פורים ויומו, והיו מלאים קהל כמעט לאורך כל שעות הפעילות. אתה רואה תמונות של מאות סטודנטים ובני נוער שאינם בעלי רקע דתי, והם יושבים מקשיבים לקריאת המגילה לכל אורכה. רבים מעידים שזו להם הפעם הראשונה לשמוע את קריאת המגילה.

לצד קיום מצוות פורים ראינו גם היענות שיא להנחת תפילין. דוכני התפילין המו מאדם, וכמעט לא היה צורך להציע לאנשים לבוא ולקיים את המצווה. אנשים באו מעצמם ועמדו בתור כדי לקיים את המצווה. משהו קורה כאן.

מים טהורים

אפשר לייחס זאת לטלטלה שחולל בנו טבח שמחת תורה אשתקד. הרוע המפלצתי שחזינו, ופרץ האנטישמיות שגאה בעולם, הבהירו לכולנו היטב כי הקיום היהודי איננו יכול להיתפס במונחים אנושיים מקובלים. דווקא הגילויים המחרידים של שנאת ישראל עוררו בנו מחשבות על משמעות היותנו יהודים.

אבל דומה שהסברים רציונליים בלבד עדיין אין בכוחם להסביר את ההתעוררות הגדולה שאנו רואים לנגד עינינו. נראה שמתקיימים בנו דברי הנביא, שאותם נקרא בהפטרת השבת: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם.... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם" (יחזקאל לו,כה-כו).

בורא העולם מרעיף עלינו רוח טהרה ממרום ומושך אליו את לבבות בני העם. יהודים מרגישים פתאום רצון עז להיות יותר יהודים, יותר קרובים אל הבורא, יותר קשורים למסורת, יותר מחוברים לשורשים. אנשים שבעבר נטו להיות אדישים לענייני יהדות, מתעניינים פתאום ורוצים לשמוע, ללמוד, לשמור ולעשות.

העם זועק: די!

ועוד דבר אתה שומע מכל עבר – רצון עז להפסיק את המחלוקות והמריבות. הציבור מואס במלבי השנאה, ההופכים את חיינו לזירת התגוששות בלתי-פוסקת. ברור לכולם שאין סיבות אמיתיות להשמצות ההדדיות, ושאם רוצים, אפשר לפתור את כל חילוקי הדעות בהידברות מכובדת.

הלוא זו הייתה טענת המן, שהעם היהודי "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד", שסוע וקרוע בתוך-תוכו, וממילא אפשר לפגוע בו. אבל ברגע האמת ידע עם ישראל להתאחד, וגם הנציח את האחדות במצוות המיוחדות של פורים – "מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים", מצוות המבטאות את האחווה שבינינו ואת ביטול פערי המעמדות.

זה הדבר שעם ישראל כולו מבקש עכשיו – אחדות לבבות וחיבור לשורשים. בסופו של דבר גם הפוליטיקאים ואנשי התקשורת יקלטו שזה רצון העם ויצטרכו להתיישר על-פיו. ובטוחים אנו שהאחדות תוביל אותנו בקרוב לגאולה האמיתית והשלמה, על-ידי משיח צדקנו.


קריאת התעוררות. קריאת המגילה בקריית הלאום, ראשון לציון (צילום: דיוויד גרנט)

  יש חדש

מארז לסדר משפחתי

לקראת חג הפסח מגישים צעירי חב"ד מארז מיוחד ומהודר לסדר משפחתי, ובו שלישיית מצות גדולות, 8 הגדות מעוצבות עם הנחיות, וערכת קריאה בצוותא ל'מגיד' – כרטיסים מעוצבים עם קטעי קריאה והשראה לכל משתתפי הסדר. ההגדות וערכת הקריאה מסופקות במארז נאה. הזמנות באתר chabadisrael.co.il במדור חגים / פסח.

סדרי פסח קהילתיים

מתלבטים איפה לחגוג את ליל הסדר? זוכרים את החוויה של ליל סדר בבית חב"ד אי-שם בעולם? לא חייבים לעלות למטוס כדי לחוות אותה. בתי חב"ד ברחבי הארץ עורכים סדרי פסח קהילתיים, ומזמינים את הציבור להצטרף עם כל המשפחה לשולחן הסדר, ליהנות ממאכלי החג המסורתיים, לשיר יחד את שירי החג ולחוות ליל סדר באווירה מיוחדת ושמחה. פרטים בבית חב"ד המקומי ובאתר חב"ד-ישראל.

לקראת 2000

שוב תודה לקוראים ששלחו לנו משוב על חוויית הקריאה ב'שיחת השבוע'. נשמח לקבל מכם עוד מכתבים על השימוש שאתם עושים בעלון, על דברים שהשפיעו עליכם וחוללו שינוי בחייכם. נשמח לפרסם מבחר ממכתביכם בגיליון 2000 (לשלוח לאימייל: ([email protected].

  שלחן שבת

קודם סילוק הספקות ואז פרה

פרשת פרה נקראת בין פרשת זכור לפרשת החודש, והדבר דורש ביאור. פרשת פרה הוקדמה לפרשת החודש, אף־על־פי שראש חודש ניסן קדם למצוות פרה אדומה (שנשרפה בשניים בניסן), כמוסבר בירושלמי (מגילה פרק ג, הלכה ה), שמקדימים את פרשת פרה כדי "להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהם בטהרה".

גם ההקדמה של פרשת שקלים לפרשת פרה מובנת, שכן פרה היא קרבן והקרבנות תלויים בתרומת השקלים. כמו-כן השקלים שימשו לאדני המשכן, וכדי לעשות פרה יש צורך במשכן בנוי ("וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ"). אך מדוע הוקדמה פרשת זכור לפרשת פרה, בשעה שמלחמת עמלק הייתה אחרי יציאת מצרים ואילו קרבן הפסח – הקשור עם פרשת החודש וממילא גם עם הפרה – היה קודם יציאת מצרים?

רצון וכוונה

ההסבר קשור להיותה של הפרה האדומה קרבן. בקרבן נדרשת כוונה של מביא הקרבן, כפי שהרמב"ן כותב (ויקרא א,ט) שעל האדם לחשוב שכל הפעולות הנעשות בקרבן היו ראויות להיעשות בו, עונש על החטא שחטא. בעקבות המחשבה הזאת ליבו נשבר בקרבו והוא מתמלא חרטה על העבר וקבלה על העתיד. רעיון זה מודגש עוד יותר על-פי מאמר הבעל־שם־טוב ש"במקום שבו מחשבתו של אדם, שם הוא נמצא".

בשל החשיבות הרבה של הכוונה הנדרשת ממקריב הקרבן, הרי שגם בפרה האדומה צריך להבטיח שיש לאדם כוונה ורצון מתאימים. בקרבנות ציבור בית הדין מתְנֶה בעבור כל ישראל שהקרבן יעלה להם לרצון, ובפרה אדומה, שעניינה טהרה, צריך לוודא שיש אצל כל אחד ואחד כוונה ורצון להיות מסורים ונתונים לבית הדין, שאז תועיל עשיית בית הדין בעבורו.

חושדים בי?!

עלול האדם לטעון: "מדוע חושדים בי שאין לי כוונה ורצון להיטהר, והלוא אני בן האבות הקדושים, ואני בת האימהות הקדושות, וכל ישראל מאמינים בני מאמינים?!".

על כך משיבים לו, שאפילו את הכוהן הגדול היו משביעים לפני יום הכיפורים שלא ישנה מההוראות שמורים לו (יומא יח,ב), ו"הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין". כי מפני חשיבות העניין יש צורך לוודא ולשלול אפילו חשש של מאה ספקות.

ספק מכרסם

גם כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, וראו ניסים גלויים, כמו ירידת המן והוצאת מים מצור החלמיש, וקודם לכן ניסי מצרים וקריעת ים סוף – עדיין היה אצלם מקום לספק "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות יז,ז) – וזה גרם למלחמת עמלק, כפירוש רש"י, שאמר הקב"ה "אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין?!".

לכן כדי להבהיר ולהבטיח שבני ישראל המיטהרים על־ידי הפרה האדומה אכן מתכוונים לכך בלב שלם, יש לשלול ולמחות תחילה את עמלק, בגימטרייה 'ספק', וזה הטעם שקוראים את פרשת זכור קודם פרשת פרה.

(תורת מנחם, כרך פג, עמ' 388)

  מן המעיין

תרומת המשכן

בלי פניות

״והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר-בבוקר״ (שמות לו,ג). הם תרמו את נדבותיהם למשכן, בכל ליבם ונפשם, בלי שום נגיעה ופנייה. סימן לדבר –  ״והם הביאו... בבוקר-בבוקר״, בבוקרו של בוקר, בהשכמה, כאשר איש אינו יודע ואיש אינו רואה אלא הקב״ה לבדו.

(עיטורי תורה)

גם העסקנים

״והם״, גם עושי המלאכה בכלל. שלא כדרך רוב העסקנים המתחמקים ממתן תרומה משל עצמם, באמתלה שהם עוסקים במצווה ולכן הם עצמם פטורים מלהשתתף. ״והם״ – העוסקים במלאכת הקודש – ״הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר״, לפני עבודתם מיהרו והביאו את הנדבות שלהם.

(אמרי שפר)

למה לעצור

״ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור, איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש״ (שמות לו,ו). למה לעצור את העם, והלוא תמיד זקוקים לתרומות לצורכי המשכן? אלא שאילו היו נשארים חומרים בלי שימוש היו אנשים מצטערים וחוששים שאולי תרומתם היא זו, ולא זכו להשתתף בעשיית המשכן. לכן ציווה משה לקבל תרומות כפי הדרוש למלאכה בלבד.

(חידושי הרי"ם)

כשאין מלאכה, אין תרומות

"אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש״ (שמות לו,ו). משה לא ציווה להכריז שלא יביאו תרומות, כי תמיד צריך כסף לאוצר בית ה'. הוא רק ציווה ש"לא יעשו עוד מלאכה", ועל-ידי כך "ויכלא העם מהביא" גם את התרומות.

(התורה והמצוה)

בין המשכן לעגל

״והמלאכה היתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה, והותר״ (שמות לו,ז). מדוע במשכן, שבו היה צורך בתרומות רבות, נאמר 'והותר', ואילו בעגל, שבוודאי לא היה שם צורך בהרבה זהב, לא מוזכר בשום מקום שנשאר מן הזהב? אלא שבתרומת המשכן היה משה רבנו 'גבאי הצדקה', ולכן לא הלכה שום פרוטה לאיבוד. ואילו בעגל עסקו עסקנים, ואצלם לא נשארת שארית...

(פניני התורה)

מלאכה מחכימה

״ויעשו כל חכם לב״ (שמות לו,ח). עשיית המלאכה הזאת, עצם ההתעסקות במלאכת הקודש, השפיעה עליהם שנעשו 'חכמי לב'.

(אור החיים)

ארון יחיד

״ויעש בצלאל את הארון״ (שמות לז,א). למה רק בעשיית הארון נאמר ״ויעש בצלאל״ ולא בשאר הכלים? כי את שאר הכלים עשו גם אחרים הן בבית המקדש, הן בבית שני, הן לעתיד, אבל ארון נעשה אחד בלבד – זה שעשה בצלאל, ומשנגנז לא עשו אחר, כי אין עושים לוחות אחרים. לכן נאמר רק בארון ״ויעש בצלאל את הארון״.

(משך חכמה)

נשים תחילה

״ויבואו האנשים על הנשים״ (שמות לה,כב). בשני מקומות נזכרות הנשים קודם לגברים, בהקשר של שני דברים השייכים לכלל ישראל – מתן תורה ונדבות המשכן: במתן תורה כתוב ״כה תאמר לבית יעקב״ – תחילה לנשים, ורק בהמשך נאמר ״ותגיד לבני ישראל״ – לגברים. ובנדבות למשכן כתוב ״ויבואו האנשים על הנשים״ – כהדגשת הרמב״ן בפירושו, שהנשים הקדימו את האנשים בהבאת נדבותיהן.

(ליקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

מה מבעיר את ההתלהבות

ה'אוהב ישראל' מאפטה בא לעיר אחת כדי לעזור לבני הקהילה לגייס תרומות לבניין בית הכנסת החדש בעיר. העמידו לו שולחן וכיסא במתחם הבנייה, והודיעו לאנשי העיר שה'אוהב ישראל' יושב שם ומקבל תרומות לצורך הבנייה. מייד אחרי תפילת שחרית מיהרו רבים והביאו את תרומותיהם ברוחב לב.

אחרי כמה שעות הלך הרבי לנוח מעט, והושיב במקומו את בנו, רבי יצחק-מאיר. כשחזר,  אמר לו בנו בנימת אכזבה: "בשעה שישבת כאן, באו רבים והביאו את נדבותיהם, אך משעה שהלכת, נתמעטו הבאים".

השיב לו אביו: "כך היה במלאכת המשכן – כל עוד המלאכה התנהלה, בערה אש ההתלהבות בלב העם והם הביאו תרומות; אך כאשר משה ציווה 'אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ' והמלאכה נפסקה, דעכה גם ההתלהבות, והתוצאה הייתה – 'וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא'".

  גאולהפדיה

ציפייה לפרה העשירית

אֵפֶר לְמִשְׁמֶרֶת. כשתבוא הגאולה וייבנה בית המקדש נזדקק להיטהר על-ידי אפר הפרה האדומה. בזמן הגאולה תיעשה הפרה האדומה העשירית, כפי שהרמב"ם מפרט את ההיסטוריה של קיום מצווה זו (הלכות פרה אדומה סוף פרק ג): "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".

המקור לדברי הרמב"ם הוא במשנה (פרה ג,ה), ושם יש מחלוקת כמה פרות אדומות נעשו עד חורבן בית שני, שבע או תשע, והרמב"ם פוסק כדעת חכמים, שהיו תשע פרות. אך הלוא ספר הרמב"ם אינו ספר היסטוריה ומדוע חשוב לו לפרט את מספר הפרות שנעשו במרוצת הדורות?

מסביר הרבי מליובאוויטש (לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 133) שהרמב"ם מפרט זאת בהמשך לציווי "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (במדבר יט,ט), היינו שתמיד יש להשאיר משמרת מאפרה של כל פרה שעושים. ולכן "משמעות הציווי 'למשמרת' היא שתמיד יהיה אפר 'מוכן ומוצנע'... שהרי זוהי משמעות המושג 'למשמרת', שהדבר שמור באופן שהוא קיים תמיד". הרמב"ם רוצה "לחזק את דבריו בהדגשתו שקיימו חובה זו במשך כל הדורות, ולכן הוא מביא את דברי המשנה על תשע הפרות, שמהם רואים שתמיד היה אפר פרה אדומה" – ומהאפר השמור של כל הפרות יערבו באפר של הפרה העשירית בגאולה הקרובה.

 מפיצים באהבה

מאיר רם

התעשייה האווירית

נמל התעופה בן-גוריון

תושב גבעת זאב, עובד ותיק בתעשייה האווירית, גבאי בית הכנסת 'תפארת ישראל' שבמפעל. דואג להפצת 'שיחת השבוע' בקרב העובדים

לפני יותר משלושים שנה עבד אצלנו יהודי, בנימין סלומון שמו, תושב הרצליה, והוא היה מביא את 'שיחת השבוע'. בשלב מסוים התחלנו להזמין ישירות מצעירי אגודת חב"ד,  והכמות גדלה והלכה. כיום אנחנו מפיצים בכל שבוע 1600 עלונים.

יש לנו בתעשייה האווירית שמונה בתי כנסת. זכיתי להיות הגבאי של בית הכנסת הגדול שבהם. יש לנו כאן שליח חב"ד, הרב ישראל ז'יאן, שעושה פעילות יפה. עלוני 'שיחת השבוע' נחטפים עד האחרון שבהם. בעבר הייתי נוסע בעצמי לכפר חב"ד להביא את העלונים. כיום עושה זאת גמלאי של התעשייה, יצחק אלבז.

יש עובדים שלוקחים מאיתנו עלונים לבתי הכנסת במקומות מגוריהם – חריש, פתח-תקווה, יקיר, עופרה, גבעת זאב ועוד. אנשים אומרים לי: 'שיחת השבוע' זה העונג שבת שלי. אוי ואבוי לי אם אני בא בלי 'שיחת השבוע'.

  מעשה שהיה

החתונות שהצילו ארבע נפשות

הרב קלט מייד שזו הצלת נפשות. הוא כתב שתי כתוּבּוֹת, כינס עשרה יהודים וערך לילדים חופה וקידושין כדת וכדין. את שתי היתומות השיא לשני היתומים

"אתה שואל מדוע אנו בוכים?! ברגעים אלו מרחפת סכנת שמד על ארבעה ילדים יהודים, שנגזר עליהם להימסר למשפחות אומנה מוסלמיות, שיעבירו אותם על דתם. לכן אנו עצובים כל-כך".

צמרמורת אחזה בגופו של רבי משה דנין. הוא התגורר בעיר חאצר שבתימן, והיה ממקורביו של הרב הראשי של יהודי תימן, הרב יחיא-יצחק הלוי. דנין היה בקי בדיני התורה ולהבדיל במשפטי הגויים ובהליכותיהם.


רבי משה דנין

יום שישי אחד בא דנין לביקור בבית קרוביו בצנעא ומצא אותם בוכים. "הלוא ערב שבת עכשיו וכולנו שמחים לקבל את פני השבת. מדוע אתם בוכים?!", תהה. קרוביו סיפרו על ארבעה ילדים יתומים שהשלטון עומד להמיר את דתם, בשל החוק שזכה לכינוי 'גזירת היתומים'.

זו הייתה גזירה קשה שגזר השלטון המוסלמי בתימן. כאשר ילד יהודי התייתם מאביו, הרשויות היו רשאיות לקרוע אותו מחיק משפחתו ולשלוח אותו לאימוץ במשפחות מוסלמיות, תוך כפייתו להתאסלם. ילדים אלה גדלו בניתוק מוחלט ממשפחתם ומעמם.

"היכן היתומים?", שאל רבי משה, וביקש להביאם אליו מייד. כשהובאו אליו, לקחם אל ביתו של ידידו, רבי יחיא-יצחק, הרב הראשי. שמו של רבי יצחק הלך לפניו כגדול בתורה ובחוכמה, והוא אהב את הבריות ודאג לכל צורכיהם.


מצילי הנפשות. רבי יחיא-יצחק הלוי
  (צילום: מכון המאורות)

"כבוד הרב, יש לערוך לילדים האלה חופה וקידושין לאלתר! זו הדרך היחידה להצילם משמד ומניתוק ממשפחתם", אמר רבי משה לרבי יחיא.

הרב קלט מייד שזו הצלת נפשות. הוא כתב שתי כתובות, כינס עשרה יהודים וערך לילדים חופה וקידושין כדת וכדין. את שתי היתומות השיא לשני היתומים, וכך הקים שני בתים בישראל.

לאחר שהסתיימו החופות, פנה הרב אל רבי משה ואמר בחיבה: "לאחר שבזכותך ניצלו ארבע נפשות טהורות משמד, אתה מוזמן להיות אורחי בשבת". רבי משה נעתר.

למחרת, בצוהרי יום השבת, נשמעו דפיקות חזקות בדלת ביתו של הרב הראשי. "משה דנין כאן?", שאל השוטר שעמד בפתח.

"הוא האורח שלי", השיב הרב בשלווה.

בתגובה אמר השוטר שבידו צו מעצר לאורח. "היום שבת לאלוקים!", השיב לו רבי יצחק בתקיפות. "בשבת אין מעצרים ואין מאסרים. אני ערב עליו להביאו למעצר מייד צאת השבת". מעמדו של הרב היה ידוע, ודבריו סיפקו את השוטר.

"אל תחשוש ואל תפחד", אמר הרב לידידו. "זכור שהמצווה שעשית תעמוד לך תמיד, וישועת ה' כהרף עין".

כיהודי מאמין ואמיץ, רבי משה לא פחד, והוסיף לכבד את השבת בלימוד ובשמחה. במוצאי השבת יצאו השניים לבית המעצר. "לא אנוח ולא אשקוט עד שתשוחרר מן הכלא", הבטיח לו הרב, ואכן, בהתערבותו שוחרר רבי משה עד מועד המשפט.

"עד כמה אתה אמיץ?", שאל רבי יחיא-יצחק את רבי משה, שהופתע מהשאלה.

"יש לי עצה בעבורך", המשיך רבי יחיא-יצחק. "בכל יום שישי, אחרי התפילה במסגד, יוצא האימאם יחיא חמיד א-דין במרכבתו, בליווי שומרי ראשו, אל ביתו. המתן לו ברחוב, וקרא בקול רם: 'אדוני המלך, נעשה לי עוול גדול!'.

"אם האימאם ישיב לך מייד, ניצלת, והוא יַפנה אותך לאדם המתאים, כדי לטפל בבעייתך. אך אם שומרי ראשו יקדימו אותו, הם עלולים לפגוע בך בחרבותיהם. לכן שאלתי עד כמה אתה אמיץ...".

רבי משה החליט לעשות כהצעת ידידו. ביום ראשון המתין לאימאם בפינת הרחוב, וכשהופיעה מולו המרכבה יצא לעברה וקרא בקול: "אדוני האימאם, נעשה לי עוול! אני מבקש שתעזור לי!".

לשמחתו, האימאם הקדים את שומרי הראש, שכבר אחזו בחרבותיהם. הוא פתח את חלון המרכבה ושאל: "מה מבוקשך?". רבי משה סיפר לו בקצרה כי טפלו עליו עלילת שווא. האימאם כתב כמה מילים על פתק והשליכו לעבר היהודי.

כל אותו זמן המתין רבי יחיא יצחק ברחוב צדדי והשקיף על הנעשה. רבי משה אחז בפתק ומיהר לגשת אל רבו, שעיין בפתק ואמר בשמחה: "הקב"ה הציל אותך! בפתק הזה האימאם מַפנה את עניינך לשופט הממונה על שכונת היהודים. הלה בעל סמכות מוגבלת, ואין בידו כוח להטיל עליך עונש כבד".

כך היה. במשפטו הכחיש רבי משה את האשמה שהוטלה עליו, כאילו ניסה לעקוף את חוק היתומים על-ידי עריכת נישואיהם, וטען שלא הייתה לו שום הוכחה בדבר יתמותם. "מה שהיה ידוע לי ולבני המשפחה אחרים, כי באחת משנות הרעב יצאו הורי הילדים לחפש מזון, ומאז נעלמו עקבותיהם. הם אינם יתומים, מאחר שאין הוכחה המאמתת את פטירת הוריהם", טען בלהט.

השופט קיבל את טענתו וזיכה אותו לחלוטין.

בשובו לביתו הודיע לרעייתו כי התחזקה דעתו לעלות לארץ ישראל. הוא שמר את כוונתו בסוד, סיים את כל התחייבויותיו, ובבוא העת עלה ארצה. היה ממקימי המושב אלישיב, במרחשוון תרצ"ד (1933), ואף בנה במו ידיו את שתי הבתים הראשונים של המושב.

(על-פי 'איש ימיני')

  רציתי לשאול

עם הרב אלעזר-מרדכי קניג

שליח חב"ד במודיעין עילית

מה עדיף, להאמין בה' באמונה פשוטה או מתוך הכרה שכלית?

אמונה פשוטה, טהורה ותמימה – היא דבר נעלה ביותר; השאלה איך משיגים אותה. יש אנשים שהם פשוטים בטבעם, תמימים, לא מתוחכמים. אצלם האמונה הפשוטה היא המצב הטבעי והבסיסי. בימינו רוב בני-האדם אינם כאלה, וממילא התחכום שמאפיין את דרך החשיבה של זמננו חודר גם לענייני האמונה.

ההצעה לא לחשוב, לא ללמוד ולא לדון בענייני האמונה, בתקווה שעל-ידי כך נשמור על האמונה שתהיה 'פשוטה' – אינה יעילה. כי ברגע שאתה אדם שמטבעו שואל שאלות ובוחן דברים באמצעות השכל – אי-אפשר לשים בפניך מחסום ולמנוע ממך לשאול שאלות גם בענייני אמונה.

החסידות מציעה דרך אחרת – כן ללמוד, כן להבין, כן להתבונן, אבל מתוך גישה שכולה להט של אמונה. זו בעצם תורת החסידות, שאינה כמו דיון פילוסופי קר, אלא היא אלוקות שמתלבשת בשכל, באופן שהאדם יכול להבין ולהשיג. כוח זה ניתן לרבותינו הקדושים, נשיאי החסידות, שיכלו להלביש ענייני אלוקות ואמונה בתוך כלים של הבנה והשגה.

דווקא לימוד החסידות הופך את האמונה שלנו לאמונה פשוטה, כי אחרי שמבינים את מה שאפשר להבין, אנחנו מגיעים לנקודה שבה האמונה נשארת טהורה ותמה. ואכן, אני רואה זאת מדי יום ביומו – יהודים באים ולומדים חסידות, ובמהרה משילים מעצמם ספקות ובלבולים והאמונה שלהם נעשית עוצמתית, בהירה ואיתנה.

היה פעם אדם גדול שבא להתוועדות של הרבי, ואחרי ההתוועדות התבטא שמעולם לא ראה שילוב כזה – מצד אחד גאון עולם ומצד שני מאמין כמו 'סבתא'. זה הכוח של החסידות, שמשלבת הבנה באלוקות עם אמונה פשוטה וטהורה.

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת פרשת 'פרה'

שאלה: האם נשים חייבות בשמיעת פרשת 'פרה' כמו בקריאת 'זכור'?

תשובה: חז"ל תיקנו לקרוא בציבור את 'ארבע הפרשיות' – שקלים, זכור, פרה והחודש – בשבתות של חודש אדר. לדעת פוסקים רבים, וכן דעת השולחן ערוך ואדמו"ר הזקן, שמיעת פרשת זכור היא מן התורה; ולדעת כמה פוסקים (ובהם השולחן ערוך) גם שמיעת פרשת פרה היא מן התורה.

קיום מצווה זו תלוי לא רק בשמיעה, אלא גם בכוונה לצאת ידי חובת המצווה, ובפרט אם היא מן התורה. בעוד מצוות קריאת התורה בכלל מוטלת על הציבור, הרי בפרשת זכור אמרו שחובת כל יחיד לשמוע אותה.

הפוסקים חלוקים בדעתם אם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור, בהיותה מצווה שאינה תלויה עקרונית בזמן כלשהו, או שהואיל ועיקר הזכירה היא לצורך המלחמה, ונשים אינן בנות מלחמה, הן פטורות מכך. למעשה בדורותינו נתפשט המנהג שהנשים באות לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור.

אשר לפרשת פרה: פוסקים רבים אינם מביאים חובה זו, אך נטען, שהואיל וגם הנשים חייבות בקרבן פסח, וטהרת ישראל הדרושה לקרבן זה נזכרת בפרשת פרה, לכן גם הן חייבות לשמוע קריאה זו. באחת משיחותיו של הרבי מליובאוויטש משמע, שאפילו אם הקריאה היא מדרבנן, הרי משום "חביבין עליי דברי סופרים" חייבות בה גם הנשים.

מקורות: מגילה כט, ס' החינוך ומנחת חינוך מצווה תרג. טושו"ע או"ח ונו"כ סי' תרפה. שו"ע אדה"ז סי' רפב סט"ז. נטעי גבריאל הל' פורים פ"כ ס"א וס"ד, וש"נ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ארבע פרשיות' (כרך ב עמ' קסד). אוצר מנהגי חב"ד, חודש אדר, עמ' רמה ו-רצט.

  חיים יהודיים

צלילי אמונה מלבנון למנהטן

משדה הקרב הלבנוני ועד מעמד אדיר בטיימס סקוור, מול חמשת-אלפים בני נוער. נעם בוסקילה הופך את שיריו למגדלור של אמונה, וכובש את יהדות התפוצות

תעודת זהות. נעם בוסקילה, בן 43, נולד בבת-ים במשפחה דתית. כיום תושב צפת, נשוי ואב לשישה. מנחה אירועי בר-מצווה. בשמחת תורה אשתקד, לאחר הטבח הנורא, גויס לגבול הצפון ושירת בחטיבת הצנחנים הצפונית. בחודשים האחרונים נעשה דמות מוזיקלית בולטת באירועי התפוצות.


בוסקילה בטיימס סקוור (צילום: Sadya Liberow )

חיוך. במלחמת לבנון השנייה שימחתי תושבים בצפת שישבו במקלטים. עברתי ממקום למקום עם הגיטרה, ונתתי לאנשים כוח לשיר ולחייך. משם התחיל מיזם שבו אני מלווה משפחות בציבור הכללי בבר-מצווה, בבתי הכנסת העתיקים בצפת.

שמחת תורה. כשהתחלנו לקבל את הדיווחים הראשונים על הטבח, חיבקתי חזק את הילדים וידעתי שאני חייב ללכת. מייד בסוף ההקפות בבית הכנסת, קיבלתי צו 8, ויצאתי לשרת בצפון המתוח. במקביל נודע לי שבן-דודי נרצח באתר הנובה, דבר שכמובן העצים אצלי עוד יותר את הכאב.

בחזית. ראיתי את החששות והמתח בעיני החברים ביחידה. אחרי החג הבאתי גיטרה והתחלתי לשיר להם, בין השיחים. הרגשתי שזו הזדמנות להמשיך את השליחות שלי, לתת משהו מעבר לנשק – משהו שירים את הרוח של כולם סביבי.

במטע אבוקדו. באחד מימי הלחימה הראשונים המפקד שלי סיפר שבנו אמור לחגוג עכשיו בר-מצווה. אמרתי לו: תביא אותו ואת אשתך ונחגוג איתם. אשתו נעתרה להצעה. היא באה עם חתן בר-המצווה, למטע אבוקדו, סמוך לגבול לבנון. 400 צנחנים חגגו איתם בהתלהבות. כשהחתן הניח תפילין, הוא הזכיר לכולנו את מהות הסיפור היהודי שלנו.

פופולריות. הסרטון מחגיגת בר-המצווה 'התפוצץ' ממש ברשת, זכה למיליוני צפיות ונגע בלבבות בכל העולם. הוא הוכיח עד כמה אנחנו מוסיפים להיות יהודים, גם במקום החשוך ביותר וברגעים הנוראים ביותר, ולא מוותרים על שמחה יהודית.

שירי שבת. אחרי ההתעניינות הגדולה התחלנו עם החברים ביחידה להעלות סרטונים של שירי שבת (שצולמו ביום חול, כמובן). ישבנו בין משימות, מוקפים צלילי פיצוצים, ושרנו כאילו אנחנו בבית סביב השולחן. השירים האלה הגיעו לקהלים אדירים. אנשים כתבו לי שהתחילו להתפלל בזכותם, התחילו להדליק נרות, התחילו לשמור שבת.

גלובלי. פתאום התחילו להגיע הזמנות מקהילות בעולם. הופעתי ב-60 מקומות – מהאי ארובה ועד ס' פאולו. כך זכיתי להביא את האור להמונים בכל העולם.

תניא. בשנים האחרונות אני זוכה ללמוד בכל יום תניא עם איש החינוך הרב יוסף-יצחק חיטריק. החסידות משנה ממש את כל המבט על החיים. בכל פעם שאני בניו-יורק אני הולך להתפלל בציון הקדוש של הרבי מליובאוויטש ולבקש ברכה. אינני חב"דניק, אבל מרגיש שהרבי איתי תמיד.

טיימס סקוור. לפני כמה שבועות עמדתי בטיימס סקוור מול 5000 בני נוער מ-54 מדינות, במסגרת שבתון יהודי ענק של תנועת הנוער העולמית של חב"ד. ערכנו שם מעמד הבדלה עוצמתי. זה היה מעמד כביר של קידוש השם, שזיקק את הפעילות הנפלאה של השלוחים עם רבבות בני הנוער בכל העולם.

עם ישראל חי. שרנו עם הנוער 'עם ישראל חי', ורצו לי בראש כל-כך הרבה רגעים. חשבתי על הילדים שלי בצפת, על החברים ביחידה, על יהודי העולם שפגשתי בשנה האחרונה, והבנתי שזו תפילה חיה שמחברת אותנו.

נשים צדקניות. בחנוכה האחרון סיימתי סבב שלישי, אחרי יותר מ-200 ימי לחימה. השליחות הזאת לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל בלי הנשים הצדקניות שלנו, הגיבורות האמיתיות, שנושאות עליהן את הבית, מתוך התמסרות לאתגרי העם.

אחדות. במלחמה הבנתי דבר אחד, שאותו אני מקפיד להעביר בכל הופעה ובכל ביקור בעולם: לעולם לא ינצחו אותנו אם נהיה יחד!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)