"אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה, וּשְׁלוֹשָׁה דִּינִין יֵשׁ לָהֶם, וְאֵלּוּ הֵן הָאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין: שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר" (התחלת הלכות שכירות)
לארבעת סוגי השומרים יש שלושה דינים: בקצה האחד עומד שומר חינם, שפטור מהכול; בקצה השני השואל, שחייב בכול; ובתווך שומר שכר ושוכר, שחייבים בגניבה ואבידה אך פטורים במקרה של אונס. אמנם גם שומר חינם מתחייב לשלם אם פשע, אך זה כ'מזיק', לא כ'שומר' (רמב"ם הלכות שכירות ב,ג).
מה טעם הבדלי הדינים?
בחיבורו 'מורה נבוכים' (חלק ג, פרק מב) הרמב"ם מסביר בטוב טעם שהנימוק נעוץ בשאלה מי עושה טובה למי – השומר לבעל הממון או בעל הממון לשומר:
"שומר חינם, שאין תועלת לו כלל בזה העניין, ואמנם הוא גומל חסד – הוא פטור מן הכול, וכל נזק שיארע הוא מכיס בעל הממון; ושואל, שהתועלת כולה שלו, ובעל הממון הוא הגומל אותו – חייב בכול, וכל הנזקים המתחדשים הם מכיס השומר.
"אבל נושא שכר והשוכר, כל אחד משניהם – רצוני לומר השומר ובעל הממון – משתתפים בתועלת, ולזה נחלקו הנזקים בין שניהם: מה שיבוא מנזק מפני מיעוט השמירה הוא מכיס השומר.... והנזקים שאין תחבולה למונעם.... הם מכיס בעל הממון".
לפי זה נבין מדוע הרמב"ם מחבר את דיני שומר חינם לשואל בהלכות הבאות (הלכות שאלה ופיקדון), משום שלשניהם מכנה משותף – זו בעצם גמילות חסדים. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
