חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1979 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ויצא, ה' בכסלו ה'תשפ"ה, (06/12/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1979 - כל המדורים ברצף
לא לבזבז את ההישגים
יש חדש
שאיבת כוחות מחלום יעקב
יציאת יעקב
שתי הקבוצות טועות
זבולון בונה את ה'דירה'
עקיפה אסורה!
זיוף של אות הוביל למאסר
רציתי לשאול
הצעירה לפני הבכירה
"יש לך שלושים שנה לחיות"

מס' 1979, ערב שבת-קודש פרשת ויצא, ה' בכסלו ה'תשפ"ה (06.12.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לא לבזבז את ההישגים

האוּמנם תכליתו של המאמץ הצבאי היא ההסדר המדיני? אפשר לבחון את כל ההסדרים המדיניים לאורך השנים ולגלות כי היו חסרי ערך

תפיסה שהשתרשה עמוק בתודעה הישראלית גורסת כי תכליתו של המאמץ הצבאי היא ההסדר המדיני. המעשה הצבאי כשהוא לעצמו אין בו תועלת אם אין מתרגמים אותו להישגים מדיניים. צורת חשיבה זו גורמת לרבים מבכירי צה"ל לחשוב כמדינאים במקום כמפקדים.

אבל אם נבחן את מערכות ישראל במרוצת השנים נגלה לדאבון הלב כי במקום שהמדינאים יקצרו את פירות ההישגים הצבאיים, הם בזבזו אותם. הרבי מליובאוויטש זעק על כך שוב ושוב, בכאב לב נורא – איך ייתכן שחיילים מסרו את נפשם במלחמה, והקב"ה חולל להם ניסים גלויים והנחיל להם ניצחונות, ובאו אחר-כך הפוליטיקאים ו'מכרו' את ההישגים הכבירים תמורת נזיד עדשים של ניירות חסרי ערך.

הסכמים שנועדו להפרה

אפשר לבחון את כל ההסדרים המדיניים לאורך השנים ולראות עד כמה היו חסרי ערך, ואילו הישגים צבאיים יצרו מציאות חדשה וטובה. במזרח התיכון אין ערך להסכמים, וכבר בעת החתימה עליהם מתכוון הצד השני להפר אותם.

וכי המצרים קיימו את הסכם הפסקת האש בקיץ תש"ל (1970), שקבע כי הצדדים לא ישנו את הסטטוס-קוו בשטח? יומיים לאחר החתימה קידמו המצרים סוללות טילים לכיוון תעלת סואץ, ובמלחמת יום הכיפורים עשו הסוללות האלה שמות במטוסי חיל האוויר.

ראו את כל ההסדרים המדיניים שנעשו בלבנון, אחרי מלחמת לבנון הראשונה והשנייה. האם קוים משהו מכל אותם סיכומים יפים? נשארנו עם הניירות החתומים, ואילו אויבינו הפרו הכול ברגל גסה, ועכשיו חיילינו היו צריכים להקיז את דמם כדי להשמיד את המערך המפלצתי שנבנה שם בניגוד להסדרים שעליהם חתמו.

ומה היה בהסכמי אוסלו? קיבלנו טקסים יפים והררי מסמכים, וההתחייבות הבסיסית והעיקרית של הרשות הפלסטינית הייתה שהיא מפסיקה את הטרור. בתמורה מסרנו לידיה את שטחי סי, צה"ל יצא מהערים הערביות, ובמהרה נשטפה הארץ בגל טרור מחריד ובאוטובוסים מתפוצצים. הפוליטיקאים התקשו להאמין שה'פרטנר' עם הזיפים, שקיבל פרס נובל לשלום, הוא המושך בחוטי הטרור.

הביטחון חזר רק לאחר שהפסקנו לסמוך על ההסדרים המדיניים וחזרנו לעשייה הצבאית במבצע 'חומת מגן', שהחזיר לידינו את השליטה הביטחונית ברחבי יהודה ושומרון. הנה עוד הוכחה שההישג הצבאי מביא תוצאות בעוד העשייה המדינית מבזבזת אותן.

נחישות במערכה המדינית

גדולה התקווה שהלקח המר נלמד, ושלא נחזור על טעויות העבר. בכלל נראה שבמלחמה הנוכחית הוסרו הכפפות שיפי הנפש למיניהם שמו בעבר על ידי חיילינו. אין חוששים לפוצץ מסגדים, בתי ספר, בתי חולים שמשמשים את ארגוני הטרור. אין נרתעים מלהוריד בניינים שלמים שבתוכם או במרתפיהם הוטמנו אמצעי לחימה. הנחישות הזאת נקלטת היטב ברחבי המזרח התיכון כולו, והיא האמורה להבהיר לכל אויבינו כי כללי המשחק השתנו.

הבה נתפלל כי הנחישות הזאת לא תתמסמס במערכה המדינית, וכי הפעם לא נסמוך על ניירות אלא נוודא במעשים שלא ייווצר עוד שום איום על ערי ישראל, וה' אלוקי הצבאות יהיה בעזרנו.


השמדת האיום. רקטות בלבנון לעבר ערי ישראל בחסות 'ההסדר המדיני' (צילום: דו"צ)

  יש חדש

ימי סגולה ואור

ביום שלישי, ט' בכסלו, יחול יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש, רבי דובער, בנו של בעל התניא, שנסתלק בשנת תקפ"ח, ביום הולדתו החמישים וארבעה, ונטמן בעיר ניז'ין שבאוקראינה. ביום רביעי, י' בכסלו, יצוין יום גאולתו, שבו שוחרר ממאסר שנה קודם לכן (בתקפ"ז). חסידי חב"ד נוהגים להתוועד בימים האלה, שבהם מתחילה ההכנה לחג הגאולה י"ט בכסלו.

כינוס בצל האובדן

ביום ראשון אחר-הצוהריים נערך בניו-ג'רזי אירוע ההצדעה החגיגי למפעל השליחות של הרבי מליובאוויטש, הנועל את הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד. הכינוס, שבו השתתפו כארבעת-אלפים שלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם, עמד השנה בצילו של הרצח המזעזע באיחוד האמירויות, שבו נגדע פתיל חייו של השליח הרב צבי הכוהן קוגן הי"ד. השלוחים בכל רחבי תבל החליטו על פעילויות מיוחדות שיהיו לזכרו ולעילוי נשמתו.

המנחמים זורמים

אלפי מנחמים, ובהם נשיא המדינה, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור אחרים באו לנחם את משפחת קוגן על האובדן הכבד. בין הבאים היה גם הד"ר עלי-רשיד אל-נעימי, מהמועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות ויו"ר ועדת ענייני ההגנה, הפנים והחוץ, שהביע את תנחומיו הכנים לבני משפחתו.

  שלחן שבת

שאיבת כוחות מחלום יעקב

בפסוק "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" מתעוררת שאלה: מהפסוק עולה שהמלאכים עולים תחילה ואחר-כך יורדים, והלוא מקומו של מלאך הוא למעלה, והיה מתבקש שתחילה המלאכים יירדו, ואז יעלו בחזרה.

על כך רש"י משיב: "עולים תחילה ואחר־כך יורדים – מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו". היינו שיש כאן שתי קבוצות של מלאכים. ואולם הפירוש הזה דורש הסבר, שכן בשלב שבין עליית מלאכי ארץ ישראל לירידת מלאכי חוץ לארץ נותר יעקב בלי שמירה.

מפקד צעיר

יש לומר שעליית המלאכים וירידתם הייתה בעת ובעונה אחת. וההסבר: כאשר מלאך מתגלה ליהודי, אפילו בחלום, יש בזה עלייה גדולה בעבור המלאך. פעם אחת התבטא אדמו"ר הרש"ב, ש"חייל זקן לעולם נשאר חייל, ואילו מפקד צעיר יכול לצמוח ולהתקדם ולעמוד בראש המדינה".

יהודי הוא כמו מפקד צעיר, שבכוחו לצמוח ולהתעלות, עד שיגיע למדריגה שהוא "דומה לבוראו", "מה הקב"ה בורא עולמות" כך היהודי. ואילו מלאך הוא נברא מוגבל, העומד תמיד באותה מדריגה. התכלית היא לעלות למדריגה שלמעלה ממדידה והגבלה, וזאת יכולה לעשות רק נשמה המלובשת בגוף בשר ודם.

תביעה גבוהה מדיי?

זה ההסבר להקדמת המלאכים העולים למלאכים היורדים. גם כאשר יהודי שרוי במצב של שינה, הוא יהודי שנשמתו כלולה מכל נשמות ישראל (תניא, איגרת הקודש ז), וכאשר מלאך בא אליו, הרי זו עלייה בעבור המלאך!

יש בזה הוראה בעבורנו. אדם יכול לטעון שאין בכוחו להתמודד עם הניסיונות הנקרים בדרכו, ועוד תובעים ממנו שלא להסתפק בכך שבנפשו פנימה יהיה 'בית מקדש' ומשכן לקב"ה, אלא גם לצאת החוצה ולהפיץ את אורו של הקב"ה, שהוא מקור המים החיים, במקומות 'יבשים' מבחינה רוחנית. האין זו דרישה גבוהה מדיי?

ההליכה נעשית קלה

חלום יעקב מלמדנו את גודל כוחו של יהודי, שכאשר מלאך בא ליהודי בחלום נפעלת במלאך עלייה. במדרש נאמר שאחד המלאכים שיעקב ראה בחלומו הוא "שר של אדום". על כן גם בגלות הנוכחית, 'גלות אדום', בהיותנו בשליטת 'שר של אדום', יש לנו הכוח שיתגלה בנו "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו... וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".

כאשר יהודי נזכר ב'חלום' הזה נעשה אצלו, כלשון הכתוב, "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו", וכפירוש רש"י: "משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא ליבו את רגליו ונעשה קל ללכת", אף שידע שהוא הולך לגלות. היינו, גם בזמן הקצר שעוד נותר לנו להיות בגלות, עבודת ה' נעשית מתוך שמחה, המבטלת את המניעות והעיכובים, וכך היא נעשית קלה יותר.

(תורת מנחם, כרך טו, עמ' 82)

  מן המעיין

יציאת יעקב

היה כאן צדיק

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ (בראשית כח,י). "מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם" (רש״י). אף שהצדיק כבר עזב את המקום ופנה הודו, זיוו והדרו, בכל-זאת רישומו של הצדיק ניכר; מכירים שהיה צדיק במקום הזה.

(רבי מנחם-מענדל מקוסוב)

יהודים מרגישים

והלוא גם אברהם עזב את מקום מגוריו ולמה לא נאמר 'ויצא'? אלא שאברהם גר בין עובדי כוכבים, והם לא הרגישו בצדיק כשגר אצלם ויציאתו לא עשתה עליהם רושם. לעומתם, יעקב השאיר את יצחק ורבקה, ועליהם עשתה יציאתו רושם.

(חתם סופר)

יוצא מד' אמותיו

אותו צדיק שאינו כלוא בד' אמותיו, אלא יוצא מן המקום – הוא בלבד עושה רושם.

(רבי יעקב-אהרן מאלכסנדר)

למה הצדיק יוצא

"יצא משם, פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה" (רש״י). אין הצדיק עוזב את עירו בגלל ענייני פרנסה, נוחות וכדומה, אלא כשהעיר ירדה מהודה. כשצדיק עוזב את העיר, סימן שפנה הודה.

(עיטורי תורה)

אותו תואר

על-פי רוב כשאדם עובר למקום חדש הוא מציג את עצמו בתארים שלא היו ולא נבראו, ומפליג בגוזמאות על עצמו. לא כך היה אצל יעקב, אלא ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ – אותו יעקב שיצא מבאר שבע בא לחרן. ״שיציאת צדיק עושה רושם״ – צדיק נרשם באותו תואר שבו השתמש בביתו.

(עיטורי תורה)

טוב בכל מקום

"וילך חרנה" (בראשית כח,י). בתחילה יצא יעקב כבורח, כגֵר. בדעתו היה ללכת לחרן כדי למצוא מקלט אצל משפחתו. אבל אחר-כך, כשאמר לו ה׳ ״ושמרתיך בכל אשר תלך״, נאמר ״וילך ארצה בני קדם״ – לאו דווקא לחרן; טוב לו בכל מקום, שבו ה׳ שומרו וה׳ צילו.

(משך חכמה)

ישועה מתוך האפלה

״ויפגע במקום וילן שם״ (בראשית כח,יא). "ללמדנו שתיקן תפילת ערבית" (רש״י). יעקב תיקן שהישועה תבוא מתוך אפלת הלילה, מן החשיכה, בבחינת ״זרח בחושך אור לישרים״.

(חידושי הרי״ם)

הכנה לניסיונות החיים

הניסיונות הפוקדים את האדם כשהוא נפגש פנים אל פנים עם ענייני העולם, קשים מהניסיונות העומדים לפניו בעת היותו בארבע אמות של תורה. לכן קודם יציאתו מעולמה של תורה וכניסתו לענייני העולם, עליו לעורר רחמים על עצמו ולהתפלל לה׳ שיעזרהו ויסייעו, שיוכל להחזיק מעמד במערכה הכבדה ובניסיונות העומדים לפניו.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

שתי הקבוצות טועות

רבי צבי-הירש פרידמן, האדמו"ר מליסקה, סבל מביקורתו של הרב ירמיהו לעוו, רבה של העיר אויהל, שחלק על דרכו. פעם אחת, כאשר הרבי מליסקה בא לעיר אויהל, לרגל ההילולא של ה'ישמח משה', הלך לבקר את המרא דאתרא בביתו.

כאשר נכנס אליו אמר: "רבה של אויהל, הנה בחוץ עומדות כעת שתי קבוצות. האחת אומרת, ראו את גודל צדקתו של הרב מליסקה – אף-על-פי שהוא יודע כי הרב של אויהל חלוק עליו, בכל-זאת הוא מעביר על מידותיו והולך לבקרו בביתו, מפני כבוד התורה. וקבוצה שנייה אומרת: הנה לנו הוכחה שצדק המרא דאתרא במלחמתו ברב מליסקה, שאם לא כן, לא היה הרב מליסקה מכניע את עצמו והולך אליו".

וסיים הרבי מליסקה: "אבל דעו ששתי הקבוצות טועות – אני אינני צדיק ואתם אינכם צודקים"...

  גאולהפדיה

זבולון בונה את ה'דירה'

יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן. תכלית עבודתנו בזמן הזה היא לעשות את העולם הגשמי 'דירה' לקב"ה. עבודה זו מתחלקת בכללות לשני קווי פעולה, שאותם מייצגים יששכר וזבולון. יששכר מייצג את העוסקים בתורה, יושבי אוהל, ואילו זבולון מייצג את העוסקים בענייני הפרנסה.

מתברר שבמובנים רבים גדולה מעלתו של 'זבולון' משל 'יששכר'. בברכת משה רבנו לבני ישראל הוא אומר: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" – הוא מקדים את זבולון ליששכר. הדבר רמוז גם בדברי לאה אחרי לידת זבולון. היא קראה לו זבולון מלשון "בית זבול... בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עימי" (כפירוש רש"י). אף בזה מתגלה שעיקר בניית 'דירת הקבע' נעשית בידי זבולון.

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך ל, עמ' 134): "המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר על-ידי עבודתם של בעלי עסקים, שעל-ידי שעוסקים בעניינים גשמיים של העולם לשם שמיים ומקיימים בהם מצוות כו', עושים את העולם הזה הגשמי 'דירה' להקב"ה; בעבודת זבולון נעשֶה ה'בית זבול' – דירה לו יתברך".

כשם שהקב"ה רוצה שה'דירה' בעבורו תהיה בעולם הזה התחתון דווקא, כך פעולת עשיית ה'דירה' היא על-ידי הירידה למטה דווקא, לענייני העולם, לעיסוק במשא ומתן. אמנם בגמר העבודה יתגלה עניין 'דירת הקבע' של הקב"ה דווקא בעסק התורה של ישראל, "אלא כדי שעסק זה יהיה בתכלית השלמות הרי זה לאחרי העבודה כל משך זמן הגלות", בעבודת 'זבולון'.

טעימה מהרמב"ם

עקיפה אסורה!

"רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, אֲפִלּוּ נָפַל עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחְזִיק בָּהּ – זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ, זָכָה בָּהּ" (הלכות גזלה ואבדה יז,א)

במסכת קידושין (נט,א) מובא מקרה מפורסם של 'עני המהפך בחררה' – עני העוסק בהשגת מאפה מקמח – ובא אחר ונטלה ממנו. הלה נקרא 'רשע'. מקרה דומה יכול להתרחש באין־ספור צורות, שבהן אדם עוסק בהשגת נכס, משרה, שידוך וכדומה, ופתאום בא אדם אחר ועוקף אותו.

לכאורה, גם כאשר אדם רץ להרים מציאה, ואחר מזדרז ומגביה אותה לפניו – אף שהאחרון זכה בה, בכל-זאת הוא נקרא רשע. ואכן, זו דעת רש"י (שם).

ואולם נכדו של רש"י, רבנו תם, סבור כי דין 'עני המהפך בחררה' אמור רק במקרה שבו האחרון יכול להשיג דבר זהה על־ידי השתדלות, ומטעמי נוחות הוא בוחר לעקוף את העני. לעומת זה, מציאה אינה ניתנת להשגה במקום אחר, ולכן אין לכנות 'רשע' את מי שקדם וזכה בה.

להלכה פסק הרמ"א כרבנו תם (חו"מ רלז,א). אך אדמו"ר הזקן הוסיף, שלמעשה בעל נפש יחמיר לעצמו גם במציאה להימנע מלעקוף את חברו (הלכות הפקר סעיף י).

וכתבו אחרונים כי דין 'עני המהפך בחררה' חל רק על הקונה, שדוחה את חברו מהקנייה. אבל על המוכר אין איסור למכור לאשר ישר בעיניו (שו"ת אבני נזר חו"מ סי' יז).

  מעשה שהיה

זיוף של אות הוביל למאסר

כשנכנס הרבי לאולם הרשימה דמותו את השר, עד שקיבלו בכבוד רב, ושלא כמקובל ציווה על משרתיו להגיש לו כיסא לשבת

"רשאי אתה לעשות ככל העולה על רוחך, ואיני חושש מהלשנותיך" – זו הייתה תשובתו הנחרצת של הרבי לאיש השפל, שניסה לסחוט ממנו כספים באיומי הלשנה לשלטונות.

הדבר אירע בשנת תקפ"ו (1826). בעיירה ליובאוויטש הנהיג את חסידות חב"ד אדמו"ר ה'אמצעי', רבי דובער, בנו של בעל התניא. הוא היה נערץ לא רק בקרב היהודים, אלא אפילו גויי הסביבה כיבדוהו וכינו אותו 'סוויטאָי רבין' (הרבי הקדוש).

ופתאום נודע לחסידים כי הוגשה הלשנה חמורה לשלטון הרוסי נגד הרבי. אט-אט התבררו הפרטים.

שנה קודם לכן נפטר בליובאוויטש ר' פינחס רייזס, אחד מגדולי חסידיו של בעל התניא ושל הרבי ה'אמצעי'. הוא היה גביר ואיש אמונם של האדמו"רים. ילדים לא היו לו, ואת רכושו ירש אחיינו, שהיה איש רע מעללים.

היורש מצא בעיזבונו של דודו איגרת שכתב אליו הרבי, כאשר עשה את מסעו לליובאוויטש אחרי הסתלקות אביו, אדמו"ר הזקן. במהלך המסע התקבץ בידו סכום של ד' אלפים רובל-כסף, והרבי כתב על כך לר' פינחס וביקשו לצרף אליו עוד שני אנשים ולטפל בחלוקת הכסף לנזקקים.

מזימה שפלה החלה להתרקם במוחו של האחיין. הוא פנה אל הרבי וניסה לסחוט ממנו כספים, באיום שיעליל עליו כי הוא אוסף כספים למטרות חתרניות. הרבי השיב לו שאין הוא מפחד ממנו ושלא ייתן לו אפילו פרוטה אחת.

האיש אכן מימש את איומיו. בעזרת אנשי-בליעל כמותו הוכנה הלשנה מפורטת לשלטונות. במכתבו של הרבי נעשה זיוף – במקום שהיה כתוב ד' אלפים הוסיפו המלשינים את האות ק', וכך נראה היה שהרבי אסף מאה וארבעה אלף רובלי-כסף – הון רב ועצום. המלשינים טענו כי הרבי שולח שוחד לסולטן הטורקי, והאשמות דומות. עוד טענו, כי בית מדרשו של הרבי נבנה במתכונת מידותיו של בית המקדש וכיוצא באלה.

במוצאי שבת קודש פרשת נח תקפ"ז באו חוקרים, מלוּוים שוטרים, לביתו של הרבי. הם עשו חיפוש יסודי בבית. חוליה אחרת של שוטרים פשטה על בית מדרשו של הרבי. הללו מדדו את הבניין; מעשה שאיש לא הצליח אז לעמוד על פשרו.

בינתיים התקהל המון רב סביב הבית. מתוכו נשמעו תחינותיהם של בני המשפחה. היחיד שהיה רגוע ושלֵו היה הרבי עצמו. הוא ישב באחד החדרים וכתב מאמר חסידות. לאחר מכן החל לקבל ל'יחידות' את האורחים הרבים.

בבוקר הועלה הרבי על עגלת משטרה, וזו יצאה לעבר ויטבסק. השמועה על דבר מעצרו של הרבי עשתה לה כנפיים במהירות. בכל עיירה שבה עברה העגלה יצאו מאות יהודים לקדם את פניו. לפי סיכום מיוחד שהושג על-ידי שתדלנים, נערך המסע בשלבים ובהפסקות, כדי שלא להתיש את הרבי, שבריאותו הייתה רופפת.

בבוא השיירה לליאוזנה הובל הרבי למטה המשטרה והושם במשמר כבד. אט-אט נודע כי הוא מואשם במרידה בשלטון!

חודש ועשרה ימים היה הרבי כלוא, ואולם כבר מלכתחילה ניתנו לו תנאים מיוחדים. שלושה ממקורביו הורשו לשהות עימו, ושלוש פעמים ביום אִפשרו השומרים לעשרים יהודים להיכנס פנימה לצורך תפילה בציבור. פעמיים בשבוע הורשה הרבי לומר דברי חסידות לפני חמישים איש, וזאת לאחר שרופאו של הרבי הסביר, שאמירת חסידות היא תמצית חייו.

כל אותה עת נעשתה עבודת שתדלנות רבה למען הרבי. שרים, ששמע גדולתו של הרבי הגיע לאוזניהם, נחלצו לפעול למען שחרורו. הרבי עצמו זומן לחקירות רבות, שבהן הצליח להוכיח כי לא ניהל שום קשרים עם הסולטן הטורקי, וכי אין לו שום כוונה לתפוס את מקומו של הצאר...

בתום החקירות הובא סיכום החקירה לפני שר הפנים. הוא עיין בחומר החקירה, התרשם מתשובותיו של הרבי והחליט לקיים עימות ישיר בינו לבין המלשין.

ביום המיועד לבש הרבי את בגדי השבת הלבנים שלו, ומראהו היה כמראה מלאך ה'. כשנכנס לאולם הרשימה דמותו את השר, עד שקיבלו בכבוד רב, ושלא כמקובל ציווה על משרתיו להגיש לו כיסא לשבת.

העימות החל. המלשין החל להטיח את האשמותיו, והרבי דחה אותן אחת לאחת. במהלך חילופי הדברים פנה המלשין אל הרבי בביטוי 'רבי'. הרבי פנה מייד אל השר: "ראה נא, הלוא הוא אמר עליי שאני רמאי ומורד במלכות, ועתה הוא קורא לי רבי".

הדבר הביך מאוד את המלשין, ומכאן ואילך התבלבל ודיבר דברים בלי קשר, עד שהשר אמר לו: "חדל לנבוח". בבושת פנים הוצא המלשין מן האולם, ואילו הרבי הוחזר בכבוד רב לחדרו, בהבטחה ששחרורו קרוב.


ציון אדמו"ר ה'אמצעי' בניז'ין. "מראהו היה כמראה מלאך ה'"

בי' בכסלו, בשעה שקרא הרבי את פרקי התהילים של השיעור היומי, נתבשר על שחרורו. אחר-כך גילה, כי את ההודעה המשמחת קיבל בדיוק כשאמר את הפסוק (בפרק נה): "פדה בשלום נפשי".

(על-פי 'בית רבי' ו'ספר השיחות')

  רציתי לשאול

עם הרב ירחמיאל גורליק

מנהל בית חב"ד חולון

ראיתי בחסידות שמשבחים את עבודת הכפיים, שאז הראש פנוי לתורה. ואם עבודתי מחייבת לעבוד עם הראש?

אכן, יש סיפורים על יהודים תלמידי-חכמים שבחרו להתפרנס מעבודת כפיים דווקא, כדי שגם בשעת העבודה יוכלו לחשוב בענייני תורה.

ואולם רבים, ובפרט במציאות ימינו, מוצאים את פרנסתם מעבודה הדורשת גם את משאבי המוח ולא רק את כוחות המעשה. ודאי שעליהם לעשות את עבודתם כראוי, מכיוון שעל כך משלמים להם את משכורתם.

ועם זה, תורת החסידות מדייקת מהפסוק "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" – שהשאיפה צריכה להיות שהעבודה תעסיק את ה'כפיים' בלבד ולא את הראש. הרבי מליובאוויטש מסביר שעניין זה נרמז בכך שיעקב אבינו, בדרכו לחרן, הקיף את ראשו באבנים. בכך רצה להגן על ה'ראש' לקראת שנות העבודה הרבות הצפויות לו בחרן.

עניין זה אינו קשור לסוג העבודה, אלא לגישה של האדם כלפיה. כשם שעבודת כפיים משאירה את הראש פנוי, כך גם עבודה מתוחכמת יותר יכולה וצריכה להישאר במסגרת התחומה שלה, ולא לשאוב את נפשו של האדם לתוכה. השאלה אינה במה אתה עובד, אלא אם עבודתך היא מהות חייך שלך או שיש לך חיים אחרים – המשפחה, לימוד התורה, עבודת השם.

מסופר על אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש שאמר פעם אחת לסוחר בערדליים: "ראיתי רגליים המונחות בערדליים אבל לא ראיתי ראש הטמון בערדליים". זו משמעות השאיפה 'לשמור על הראש' – שהחיות של יהודי לא תהיה בענייני העבודה והעסק אלא בעניינים הרוחניים, של תורה ועבודת השם, שהם המהות האמיתית של חיינו בעולם הזה.

גישה כזאת בריאה יותר וגם מביאה ברכה גדולה יותר אפילו בפרנסה עצמה.

  פינת ההלכה ומנהג

הצעירה לפני הבכירה

שאלה: האם יש מניעה הלכתית להשיא בן או בת צעירים קודם שהבוגרים מהם נישאו?

תשובה: אכן, בדברי חז"ל בכמה מקומות מוכח שיש למנהג זה תוקף. כנראה, הלימוד הוא ממה שיעקב אבינו לא שלל את טענת לבן: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". הכול מודים שאין בזה איסור מן הדין, אלא עניין של דרך-ארץ.

רצוי שבת צעירה לא תינשא לפני אחותה הבכירה, וכמו-כן אח צעיר לא יתחתן לפני אחיו הגדול. אבל בת צעירה יכולה להינשא לפני אחיה הגדול. ובאשר לנישואי אח צעיר לפני אחותו הבכירה – הדעות חלוקות.

רבים סבורים שההקפדה היא על הנישואין עצמם בלבד, ואין חשש לעסוק בשידוך ואף לערוך 'תנאים' של אח או אחות צעירים.

הפוסקים האחרונים הקלו בזה במצבים מסוימים: כשאינם גרים במדינה אחת; כשהבן או הבת המבוגרים מסכימים; כשהבכיר אינו הולך בדרך התורה; כשהצעירים כבר הגיעו לפרקם; או בשעת הדחק. ויש המקילים בזה בכל מקום שיש בו צורך קצת. ומכל מקום ראוי שיעשו זאת על-פי הוראת רב או בית דין של שלושה, וכמו-כן שהאח או האחות המבוגרים ימחלו מחילה גמורה, ורצוי שהיא תהיה בכתב או לפני עדים כשרים.

הרבי מליובאוויטש כתב שעצם המחילה היא סגולה טובה למוחל, שבזכותה יזכה לשידוך טוב. במקרים מסוימים יעץ שההורים יבקשו מהבכירה למחול, והצעירה והוריה וחתנה המיועד יפקידו מתנת חתונה בעבור הבכירה. במקרים אחרים הנחה לערוך את קישורי ה'תנאים' של הצעירה 'בלי רעש', ושלא למהר כל-כך במועד החתונה; ובינתיים לעסוק במרץ בחיפוש שידוך מתאים לבכירה. ובבנים שהגיעו לפרקם יש מקום להקל יותר.

מקורות: רשב"ם ב"ב קכ,א. תוד"ה והלכתא, קדושין נב,א. ב"ח וש"ך יו"ד סו"ס רמד. שו"ת: אגרות משה אה"ע ח"ב סי' א. מנחת יצחק ח"ח סי' קכה. שלחן מנחם ח"ו עמ' קכו ומקדש מלך ח"ג עמ' נב-ג. דרכי חיים ושלום אות תתרמג. הנשואין כהלכתם פ"א סמ"ד-מט, וש"נ. וראה תורה שלמה פ' ויצא פכ"ט אות עז.

  חיים יהודיים

"יש לך שלושים שנה לחיות"

שלושים שנה אחרי פטירתו של הרב שילה רפאל מספר בנו כי ה'בית ישראל' מגור הודיע לאביו בדיוק כמה שנות חיים הוקצבו לו, וכך אכן היה

תעודת זהות. הרב יהודה רפאל (47), תושב ירושלים, יו"ר מוסד הרב קוק. השבוע ציין שלושים שנה לפטירתו של אביו, הרב שילה רפאל ע"ה, שמילא תפקידים רבים ונפטר בגיל צעיר יחסית. סיפור פטירתו המופלא פורסם בעת האחרונה בגיליון 'בני היכלא', והלכנו אל בנו לשמוע את הפרטים מכלי ראשון.


"אבא רמז לנו שהוא יודע מתי יעזוב את העולם". הרב יהודה רפאל

אבא. אבא גדל בבית מכובד מאוד בציונות הדתית. הוא היה בנו של הד"ר יצחק רפאל, ממנהיגי המפד"ל. אבא היה בן יחיד ונכד יחיד. היו לו כמה כובעים בחייו: אב בית הדין בירושלים, רב שכונת קריית משה בעיר ומראשי 'מוסד הרב קוק'. לאחר שנפטר, היה מי שכתב: 'נפטר הרב הראשי הבא של מדינת ישראל', שכן ייעדו לו גדולות ונצורות. הוא היה דמות נערצת מאוד על כל המגזרים.

המכון. הוא חולל מהפכה במוסד הרב קוק, ובשנת תשל"ג הקים את המכון להוצאת כתביהם של ה'ראשונים' וה'אחרונים' במהדורות קריאות ומונגשות. הוא היה למעשה חלוץ בתחום. בעזרת צוות מיוחד עסק שעות רבות בההדרת תורתם, וכך קמה סדרה מאירת עיניים.


הרבנים הראשיים לבית לאו ביריד ספרי מוסד הרב קוק

קוצק. אבא למד ב'קול תורה' ו'חברון'. באותם ימים צוינו מאה שנים לרבי מקוצק, ואבא קרא את מה שפורסם עליו. דמותו סקרנה אותו מאוד, והוא ניגש לסבא, שהחזיק ספריית ענק בת 45 אלף ספרים, הגדולה ביותר באותו זמן, ושאל אם יש לו חומר על הרבי מקוצק. סבא הוציא מהספרייה עשרים ספרים. האמת של הדמות, האש, דיברה אליו מאוד. כששאל אם יש המשך לקוצק, סבא ענה שיש אומרים שזו חסידות גור.

תפוח. יום אחד החליט אבא ללכת ל'טיש' של האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור. כשאמרו לאדמו"ר מי האורח, נתן לו תפוח ושאל אם הוא יודע לברך... אבא נעלב והחליט שלא לחזור. אחרי חודשיים חש געגוע ובא שוב. כשה'בית ישראל' ראה אותו, שאל: "זהו, לא ברוגז?"... היחס אליו היה מיוחד מאוד, ששילב חיבה מיוחדת עם תוכחה נוקבת וחדה. אבא נקשר לאדמו"ר מאוד, עד שרצה להחליף את לבושו ללבוש של גור, והרבי הורה לו להישאר בלבושו הנוכחי.

קצבה לשנותיך. היו לאבא שעות של שיחה עם ה'בית ישראל' והוא נהג לתעד את כל השיחות במחברות, עם תאריכי השיחות. בהיותו בן 24, אחרי נישואיו, אמר לו פתאום ה'בית ישראל': "יש לך שלושים שנה לחיות. יש לך פוטנציאל עצום, אם תנצל את השנים האלה, יהיה לך גם עולם הזה וגם עולם הבא. אך אם לא – לא ייצא ממך כלום". מאז חי אבא עם שעון מתקתק בלב והשתדל לנצל כל דקה. אנחנו, בני המשפחה, לא ידענו כלום. אבא רק רמז לנו שהוא יודע מתי יעזוב את העולם. תמיד כשהנושא היה עולה היה מרגיע אותנו: "יש עוד הרבה שנים".

סודיות. השיחה הזאת תועדה במחברות של אבא, אבל לא הייתה לנו שום גישה אליהן. זה היה הדבר הכי סודי בבית. במחברות הללו תועדו כל המשימות שאבא קיבל מה'בית ישראל'.


שלושה דורות: יהודה בבר־מצווה, הרב שילה והסבא הד"ר יצחק רפאל

בדיוק במועד. ואכן, כמה חודשים לפני יום הולדתו ה-54, בדיוק שלושים שנה אחרי אותן מילים נבואיות של ה'בית ישראל', התגלתה אצל אבא המחלה. ארבעה חודשים התייסר, ובג' בכסלו תשנ"ה החזיר את נשמתו. קודם לכן כתב צוואה ובה ציין מתי ייפטר. ביום שבו החזיר את נשמתו לבוראו קרא לאימא בשעת בוקר וביקש ממנה שתביא את מחברת 7, ושם הראה לה שחור על גבי לבן את תיעוד אותה שיחה. אבא אמר לה: "עולם הזה היה לי ברוך השם, שכן הקמתי בית של תורה ועשיתי מהפכה. עכשיו אני מקווה שיהיה לי גם עולם הבא".

שריפת המחברות. אחרי שגולל את דבר המופת אמר אבא לאימא שהיא רשאית לקרוא את כל המחברות, אבל אחרי כן עליה לשרוף אותן. אבא תמיד נהג לומר לנו בחייו שאין הוא מתכוון להשאיר אותן, כי יש בהן עניינים הקשורים לאנשים אחרים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)