"יש לי מעט כסף שאספתי מעבודתי בניקיון בית הקברות. אנא קנה לי בו חלקת קבר בארץ ישראל, ליד קברי האבות הקדושים"
אימי התרגשה כשסיפרתי לה שאנחנו נוסעים לעשות שבת בחברון. הייתה לה בקשה: "עשה לי טובה, לך לבית העלמין הישן בחברון ומצא את קברו של דודי, אברהם אבוטבול".
זה היה לקראת סוף החורף לפני שנתיים, בשנת תשפ"ב (2022). לא כל-כך הבנתי את פשר ההתרגשות, ואז סיפרה לי אימי סיפור מפתיע:
בשנת עת"ר (1920) בא למרוקו שד"ר (שליח דרבנן) מהיישוב היהודי בחברון, לאסוף כסף בעבור הקהילה היהודית הקטנה. הוא היה יהודי הדור פנים, תלמיד-חכם ונואם בחסד. השליח סיפר על הווי החיים בחברון, על קשיי החיים של המתיישבים, לצד האווירה הקדושה בקרבת מערת המכפלה והתפילות על קברי האבות.
בין השאר ביקר השליח בכפר אימינתנוט. גם שם נשא דרשה נלהבת לפני התושבים. יהודי הכפר פתחו את ליבם ותרמו כמיטב יכולתם בעבור עניי חברון.
בתוך כך ניגש אל השליח ילד כבן עשר, אברהם אבוטבול שמו. "יש לי מעט כסף שאספתי מעבודתי בניקיון בית הקברות. אנא קנה לי בו חלקת קבר בארץ ישראל, ליד קברי האבות הקדושים...".
השליח היה מופתע. ילד קטן וכבר הוא חושב על קניית חלקת קבר... הוא חכך בדעתו, ולאחר מכן הביע את הסכמתו.
חלפה שנה והשליח שב לאימיתנוט. "היכן הילד אברהם אבוטבול?", שאל עוברים ושבים. כשמצא אותו הושיט לו שטר חתום. "הנה לך 'קושאן' על חלקה בעבורך בבית העלמין בחברון", אמר השליח.
אברהם לקח את השטר, גלגל אותו יפה ותחב אותו לתוך שפופרת ישנה, שעליה שמר מכל משמר.
השנים עברו. אברהם התחתן, ובשנת תשכ"ג (1963) עלה לארץ ישראל, וקבע את מושבו בקריית ביאליק.
בשנת תשל"ג (1973) נפל בנו, שהיה חייל במשמר הגבול, בפיגוע טרור. השכול נטל מאברהם את שמחת החיים, והוא התחיל לדבר יותר ויותר על קץ חייו.
כעבור זמן ביקש מאחד מקרובי משפחתו להתלוות אליו למשרדי החברה קדישא. הוא הציג שם את ה'קושאן' וביקש לוודא כי אכן ייקבר בחלקת הקבר שקנה בחברון. אנשי החברה קדישא ניסו להניאו מהמחשבה להיקבר בחברון, אך אברהם התעקש להיקבר בחלקת הקבר שלו.
חששם של אנשי החברה קדישא נבע מהמצב ששרר אז בבית העלמין בחברון, שחולל בידי הערבים. לאחר שחרורה של חברון, במלחמת ששת הימים, התחוור היקף ההרס שנגרם שם. הערבים העלימו את המצבות, והשטח נחרש ונזרע. בחלקת הרבנים לא היה אפשר למצוא אף לא אחד מהקברים.
סיפורו של קבר האחים, קדושי תרפ"ט, היה הכואב ביותר. חמישים ותשעה משישים ושבעה נרצחי הפרעות נקברו במקום. השלטונות הבריטיים התירו למניין יהודים בלבד להצטרף להלוויה ולומר קדיש. הקדושים נקברו בקבר אחים. כעבור שנה נבנו על הקברים חמש מצבות בטון, והוצבה גדר שהקיפה אותם. ואולם בשנים שבהן לא הייתה נוכחות יהודית בחברון, שדדו הערבים את מוטות הברזל וחיללו את הקברים.
חידוש הקבורה בבית העלמין העתיק התרחש רק בשנת תשל"ה (1975), כאשר נפטר הפעוט ידידיה נחשון, והוא בן ארבעה חודשים. הוריו, ברוך ושרה, חסידי חב"ד, מראשוני המתיישבים בחברון, החליטו שהילד שנולד ונימול בחברון ייטמן בבית העלמין הישן.
הממשל הצבאי התנגד, אך האם הייתה נחושה. לקראת ערב יצאה עם גופת בנה ברכב ונעצרה במחסום. "אינכם צריכים לחפש", קראה לעבר החיילים שביקשו לבדוק את הרכב, "הילד נמצא כאן". קצין שבא למקום ניסה לשכנעה לוותר על הרעיון, אך שרה התעקשה.
לאחר שהקצין לא הסכים לאפשר את הקבורה, לקחה שרה את התינוק המת על ידיה והחלה ללכת. החיילים עמדו כמאובנים. נחישותה של האם השכולה קרעה את הלבבות. אחרי שהתקדמה כמה עשרות מטרים התקבלה הוראה משר הביטחון לאפשר לה ללכת לבית העלמין ולקבור את בנה. בזכות גבורתה חודשה הקבורה בבית העלמין, אך זו עדיין הייתה כרוכה בקשיים רבים.
בשנת תשמ"ג (1983) נפטר אברהם אבוטבול. המשפחה, שידעה כמה חשוב היה לו להיקבר בחלקה שקנה, הובילה את גופתו לבית העלמין בחברון וקברה אותו שם, בלי לבקש אישור רשמי.
מיקי מלכה, מורה דרך במקצועו, תושב כפר תבור, הקשיב מרותק לסיפור שסיפרה לו אימו. הוא הבטיח למלא את בקשתה ולחפש את קברו של דודהּ.
'קושאן'. מיקי מלכה ליד קבר קרוב משפחתו בבית העלמין העתיק בחברון
מספר מיקי: "הגעתי ביום שישי לחברון, ופניתי היישר לבית העלמין. ביליתי שעה ארוכה בחיפושים. כמעט נואשתי. עד שמצאתי!".
הוא מצא את המצבה, שעליה נכתב: "פ"נ אברהם בן שלום אבוטבול ז"ל. אחוזת קבר אשר קנה לו בעיר האבות בעודו במרוקו בשנת עת"ר על ידי שליח מארץ ישראל. עלה ארצה בשנת תשכ"ג ועימו שטר קניה לאחוזת הקבר".
(על-פי סיפורו של מיקי מלכה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
