חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1976 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת חיי-שרה, כ"א במרחשון ה'תשפ"ה, (22/11/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1976 - כל המדורים ברצף
בעלות שאין עליה ויכוח
יש חדש
שרה וישמעאל: ריחוק לצורך קירוב
נישואי יצחק ורבקה
דובר אמת בלבבו
החידוש שמעורר צחוק ושמחה
איך מקווה נהפך למעיין?
הילד שקנה חלקת קבר
רציתי לשאול
עלייה לקבר
עד שיבוא אליהו

מס' 1977, ערב שבת-קודש פרשת חיי-שרה, כ"א במרחשון ה'תשפ"ה (22.11.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

בעלות שאין עליה ויכוח

על שלושה מקומות בארץ ישראל לא יכולה להיות שום טענה, שכן אבותינו קנו אותם בכסף מלא – מערת המכפלה, קבר יוסף והר הבית

המלחמה באויבי ישראל העלתה על השולחן בעוצמה רבה את שאלת הבעלות על ארץ ישראל. הערבים ותומכיהם בעולם הסירו את מסיכת השקר של 'שתי מדינות לשני עמים', והם מדברים עכשיו בקול רם על 'שחרור פלסטין מהנהר ועד הים'. ובמילים אחרות: לטענתם, ארץ ישראל כולה שייכת לערבים ואין ליהודים מה לחפש בה.

טוב שהאמת יוצאת לאור ושמסיכות השקר נופלות. שנים רבות סירבנו לראות את המציאות כמות שהיא ובחרנו לשקר לעצמנו. אפילו כשערפאת עצמו הצהיר בנאום יוהנסבורג שחתימתו על הסכמי אוסלו היא כ'הסכם חודיבייה' (מושג שכל מוסלמי מכיר כסמל להונאה) – העדפנו להשלות את עצמנו שאין הוא מתכוון לזה באמת.

בתים רוויי שנאה

טבח שמחת תורה והמלחמה שנפתחה בעקבותיו חשפו את האמת במלוא בהירותה. נוכחנו שתאוות הרצח ושנאת היהודים אינן מבדילות בין מתנחלים לבין תושבי קיבוצים, ובין אנשי ימין לאנשי שמאל. ערבים שדיברו מילים יפות על שלום ועל דו-קיום היו שותפים להעברת מידע לחמאס לקראת הטבח המזוויע.

החיילים היוצאים מהלחימה ברצועת עזה ובלבנון מספרים כי אין בית שאינו רווי בשנאת ישראל. בבתים רבים מצוי ספרו של הצורר הנאצי, מתורגם לערבית, לצד תמונות ומשחקים שכל מהותם להטמיע את השנאה התהומית לעם היהודי.

המאבק על ארץ ישראל הוא עתיק יומין. התנ"ך מספר על המלחמות הרבות שניטשו בארץ. חז"ל מתמודדים עם הטענה שכביכול גזלנו אותה. אחת התשובות לטענה זו מופיעה כבר בפירוש רש"י הראשון לתורה, שמסביר כי התורה נפתחת בסיפור הבריאה כדי להבהיר שהעולם כולו שייך לקב"ה, ושהוא נתן את ארץ ישראל לעם ישראל.

אך על שלושה מקומות בארץ לא יכולה להיות שום טענה. וכך המדרש אומר (רבה פרשה עט): "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם – מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף". את המקומות האלה קנו אבותינו בכסף מלא. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה, יעקב קנה את חלקת השדה שליד שכם, שבו נקבר אחר-כך יוסף, ודוד המלך קנה את הר הבית מאת ארנן היבוסי.

ייסורי הבנייה

למרבה הצער, גם על מקומות שנקנו בכסף מלא אנו נדרשים לנהל מאבקים מרים. למשל, בחברון יש שטח שנקנה בידי אדמו"רי חב"ד, ובו אמורה לקום שכונת 'נחלת חב"ד רובע חזקיה', שבה שלושים יחידות דיור. נדרשו שנים של מאבקים עד שלפני שבע שנים אושרה התכנית, ואחר-כך היו עתירות לבג"ץ ועוד מהמורות. רק בעת האחרונה המיזם יצא סוף-סוף לדרך.

פרשת השבוע מבהירה את זכותו המלאה של העם היהודי על חברון ומערת המכפלה. אברהם אבינו קנה את השדה והמערה בעבור קבורת שרה, אימו של יצחק אבינו. בהמשך נקברו בה יצחק ורבקה ויעקב ולאה. אלה האבות והאימהות של העם היהודי, ואין לערבים שום זיקה אליהם, כשם שאין להם זיקה אמיתית לארץ ישראל.


הבנייה יוצאת לדרך. שכונת 'נחלת חב"ד רובע חזקיה בחברון'

  יש חדש

השלוחים מתכנסים

בשבוע הבא ייפתח בע"ה בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק הכינוס העולמי השנתי של שלוחי חב"ד. בכינוס ישתתפו אלפי שלוחים, הפועלים ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם, ובתוכם יותר מאלף שלוחים ברחבי הארץ. במהלך הכינוס יעלו כל השלוחים אל ציונו של הרבי, ויזכירו את שמות בני קהילותיהם לברכה ולהצלחה. זו הזדמנות להעביר שמות לשליח במקומכם, כדי שיעתיר תפילה בעבורם על הציון.

בשורת המקוואות

בשבוע שעבר התקיימה בבית אגודת חסידי חב"ד בכפר חב"ד התוועדות קבלת פנים לרבנים הראשיים לישראל, שנבחרו בעת האחרונה. במהלך ההתוועדות הצהיר הראשון לציון הרב דוד יוסף כי יפעל לקבלת החלטה במועצת הרבנות הראשית שבכל המקוואות שייבנה המשרד לשירותי דת יהיו גם מקוואות בשיטת 'בור על גבי בור'. "כך פסק אבי-מורי בספרו", אמר הרב יוסף.

שבת חברון

המונים יבואו בע"ה לחברון, לשבות בה את השבת שבה קוראים בתורה על קניית מערת המכפלה בידי אברהם אבינו. בית חב"ד חברון, בהנהלת השליח הרב דני כהן, יסייע באירוח האורחים, על-פי הנחיות כוחות הביטחון.

  שלחן שבת

שרה וישמעאל: ריחוק לצורך קירוב

בסוף פרשתנו מסופר על מות אברהם: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם... בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו... וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (כה,ח־ט). מאזכור שמו של ישמעאל אחרי יצחק למדו חז"ל (בבא בתרא טז,ב) ש"עשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו".

תשובת ישמעאל באה בעקבות הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו, כפירוש רש"י על הפסוק "וְאַתָּה תָּבוֹא... תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בראשית טו,טו) – "בישרוֹ שיעשה ישמעאל תשובה". ואכן ישמעאל, על אף היותו "פרא אדם", סופו שעשה תשובה.

רוחו של אברהם

ואולם אף-על-פי שהקב"ה כבר הבטיח זאת לאברהם, הרי התשובה איננה נכפית על האדם אלא נעשית מרצונו ובבחירתו. מכאן שתשובתו של ישמעאל לא באה בכפייה מלמעלה אלא מישמעאל עצמו.

ואכן, מכיוון שישמעאל היה בנו של אברהם, פיעמה בו רוחו של אברהם ולא נתנה לו מנוח, והיא גרמה שיעשה תשובה. אך מה באשר להשפעה השלילית של אימו, "הגר המצרית", שמשכה אותו לכיוון ההפוך, שהרי "חזרה לגילולי בית אביה" (פירוש רש"י שם כא,יד)? מה היטה את הכף וגרם לו לעשות תשובה?

שפחה וגבירתה

התשובה היא: שרה אימנו. בסוף הפרשה מסופר, "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם" (שם כה,יב). כשהתורה מספרת על תולדות ישמעאל היא מדגישה את היותה של הגר "שפחת שרה".

רש"י (שם טו,ו) מביא את דברי אביה, פרעה: "מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר". עבד ושפחה הם רכושו של האדון, כפי שנקבע ש"מה שקנה עבד קנה רבו" (פסחים פח,ב). על כן הזיקה בין שרה להגר כוללת גם את ישמעאל.

הגירוש עורר לתשובה

יתרה מזו, שרה גרמה לישמעאל לעשות תשובה דווקא בדרישתה מאברהם "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ" (שם כא,י) – דבר שהיה מנוגד לטבעו של אברהם, שהיה איש חסד ומכניס אורחים, וגם לאופייה של שרה. גם היא הייתה גומלת חסדים, ועסקה והשתדלה בהכנסת האורחים. נוסף על כך ודאי הייתה "אישה כשרה" ש"עושה רצון בעלה". אבל כל זה לא עמד כשהתעורר הצורך לדאוג לחינוכו הכשר של בנה יצחק.

כאשר ראתה שישמעאל מסכן את אמונתו וערכיו של יצחק, לא התחשבה ברגשותיה ובאופייה אלא דרשה מאברהם לגרש את ישמעאל ואימו. דווקא הגירוש הזה גרם שישמעאל יעשה תשובה. כתוב "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג,כד). הגירוש מבית אברהם גרם לישמעאל להבין שעליו להיטיב את דרכיו, ובסופו של דבר הביא אותו לקבל את היותו של יצחק היורש האמיתי של אברהם.

(תורת מנחם, כרך פב, עמ' 294)

  מן המעיין

נישואי יצחק ורבקה

הארץ במתנה

"לא תיקח אישה מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" (בראשית כד,ג). אם יישא יצחק אישה מבנות הכנעני, עלולים לומר שעל-ידי ירושה זכה בארץ. לפיכך אמר אברהם: איני רוצה אלא על-ידי הקב"ה שייתננה לי במתנה.

(חזקוני)

הגדלת הניסיון

"כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אישה לבני ליצחק" (בראשית כד,ד). מדוע לא התעורר אברהם להשיא את יצחק עד שובו מהעקידה? אלא מאת ה' הייתה זאת, שלא להפנות את ליבו לקחת לו אישה עד עכשיו, כדי להגדיל את ניסיון העקידה. כי אילו היו ליצחק בנים, לא היה הכאב גדול כל-כך, שכן אברהם היה מתנחם בנכדיו. וכבר אמרו: "בכו תבכה להולך" – להולך בלי בנים, כי צער זה גדול מאוד.

(דברי שאול)

בזכות גמלי אברהם

"וייקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידו" (בראשית כד,י). אליעזר ידע שעל-ידי הגמלים של אברהם תהיה לו קפיצת הדרך. כך מצינו אצל אבישי בן-צרויה, שכאשר שמע כי דוד המלך שרוי בסכנה, לקח את פרדתו של דוד, אף שאין רוכבין על סוסו של המלך, וזאת כדי שתהיה לו קפיצת הדרך.

(דברי ירמיהו)

זכות החסד

אליעזר לקח עימו את זכות החסד וטובת העין של אברהם, ובכוח זה בחן את הנערה במידת טוב עין.

(הרב יהושע מקוטנה)

כל האושר בידו

מאחר שאברהם מסר לאליעזר שליחות חשובה זו, למצוא לבנו את זיווגו,  מעתה כבר היה "כל טוב אדוניו בידו". מעתה כל אושר חיי אברהם ויצחק ורציפות הבית הגדול והקדוש תלויים בבחירתו המוצלחת של אליעזר. כי חלילה, בבחירת אישה שאינה צדקת, בידו של אליעזר להרוס את "כל טוב אדוניו", כי תינתק שלשלת הקדושה.

(ממעיינות הנצח)

חיבור חסד וגבורה

"כי עשית חסד עם אדוני" (בראשית כד,יד). מידתו של יצחק היא הגבורה, ומההתקשרות של מידת הגבורה עם מידת החסד נעשה בריח התיכון, אמת. ולכן כאשר הרגיש ברבקה את מידת החסד אמר: "ברוך ה'... אשר לא עזב חסדו ואמיתו", שנוצרה מידת אמת מההתמזגות של החסד והגבורה. וזו מידתו של יעקב.

(משך חכמה)

הוצאת השושנה

מדוע נעשה לאליעזר נס וקפצה לו הדרך? אלא שעד שרבקה לא הייתה ראויה להידבק בקדושה, הייתה בבית לבן, אך כשמלאו לה שלוש שנים ויום ונעשתה ראויה להינשא ליצחק, בו ביום שלח אברהם את אליעזר לבית לבן, להוציא את השושנה (רבקה) מבין החוחים. וכדי שלא תישאר רבקה במעמד זה אפילו יום אחד נוסף – נעשה לו נס וקפצה לו הדרך.

(הרבי מליובאוויטש)

יציאה מידי הקליפה

"והנה רבקה יוצאת" (בראשית כד,טו). לכאורה, כדי להדגיש שתפילתו של אליעזר התקבלה, היה צריך להיכתב "והנה רבקה באה", שהרי זה הדבר החשוב לאליעזר. אומר הזוהר ש'יוצאת' רומזת ליציאת רבקה מהמקום שהייתה בו תחילה. היא הייתה בידי קליפת 'נגה', והקב"ה הוציאה משם, שנתבררה ויצאה מהקליפה – ומייד נכללה בקדושה, והייתה כלי לאור עליון.

(ספר המאמרים תש"ה)

  אמרת השבוע

דובר אמת בלבבו

הרב שרגא-פייבל פרנק היה תלמיד-חכם ובעל מפעל עורות בפרוור אלקסוטס שליד קובנה. פעם אחת נכנס אליו סוחר יהודי וביקש לקנות כמות נכבדה של עורות, אבל ביקש הנחת כמות.

השיב לו הרב פרנק: "אני קובע מחיר שישאיר לי את הרווח הדרוש לי, אינני מוריד מהמחיר ואינני מוכן להתמקח. אם אינך מרוצה מהמחיר, אתן לך כתובות של סוחרים אחרים כאן".

הרב פרנק נתן לו את כתובות החנויות האחרות, והסוחר הלך אליהן וגילה כי גם אחרי ההנחות שהסכימו לתת לו, עדיין המחיר בחנותו של הרב פרנק זול יותר. הוא חזר אליו וביקש לסגור את העיסקה.

אמר לו הרב פרנק: "אחרי שיצאת ממני אמרתי בליבי שבכמות הגדולה שלך עדיין אוכל להרוויח כראוי גם אם אתן לך הנחה. ומכיוון שחשבתי כך בליבי, לא אקח ממך יותר, שכן יהודי צריך להיות 'דובר אמת בלבבו'".

  גאולהפדיה

החידוש שמעורר צחוק ושמחה

צְחוֹק. לעתיד לבוא תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך אומרת הגמרא (שבת פט,ב), שאז ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (ישעיה סג,טז) – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה (בראשית כא,ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה, צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים".

בשמו של יצחק טמון גם רמז, שהשמחה תפרוץ רק לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד – בבוא הגאולה הוא יצחק וישמח. על כך נאמר (תהילים קכו,ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" – אז, בבוא הגאולה יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה.

צחוק ושמחה פורצים על-ידי חידוש כלשהו או דבר מפתיע. בתורת החסידות מובא על כך משל מ'ציפור המדברת' (תוכי), שמשעשעת את המלך. למלך יש דיי והותר אנשים חכמים שמשמיעים דברי חוכמה, ואולם הצחוק והתענוג שלו באים מציפור דווקא, שמשמיעה כמה מילים. משום שכאשר אדם מדבר אין בכך חידוש, אבל כשציפור מדברת – זה מפתיע, בלתי-צפוי, ולכן הדבר גורם צחוק ותענוג.

כך יש להבין את שמחת הגאולה. דווקא מפני שהגאולה באה אחרי הגלות, היא מביאה עימה שמחה גדולה. הגאולה באה אחרי שהעולם היה שרוי במצב של הסתר פנים והעלם האמת, ואף-על-פי-כן בני ישראל נלחמו בחשיכה הרוחנית והביאו את אור ה' לעולם. לכן זה גורם שמחה לאין-קץ, שכן זה דבר חידוש, שמביא 'צחוק' ושמחה לקב"ה עצמו.

טעימה מהרמב"ם

איך מקווה נהפך למעיין?

"מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו... נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם וְנִקְוִין שָׁם – הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כְּמִקְוֶה" (הלכות מקוואות ט,ט)

אבי-מורי, הרב אברהם-אלטר הבר, למד בכולל והצליח בלימודו. ראש הכולל, הרב אברהם-צבי כהן, ציפה שהאברך הצעיר יהיה ברבות הימים ראש ישיבה, ואולם האברך נתבקש לעסוק בענייני ציבור.

כשראש הכולל נכנס ל'יחידות' אל הרבי מליובאוויטש, התלונן על שלקחו ממנו אברך מוצלח, שיכול היה לעלות במעלות התורה, לעיסוק בדברים פשוטים של צורכי הציבור.

הרבי השיב: בהלכות מקוואות יש שני סוגים – מעיין ומקווה. רמת הטהרה של מעיין גבוהה מזו של מקווה בכמה פרטים – מעיין מטהר בכלשהו ואילו מקווה בארבעים סאה בלבד; מעיין מטהר ב'זוחלין' ומקווה רק ב'אשבורן' (מים מכונסים במקום אחד) ועוד. מה הדין אם מעיין נכנס לתוך מקווה? הרמב"ם אומר (הלכות מקוואות ט,ט, ובכסף משנה) שאם מעיין נכנס לתוך בריכה של מים עומדים, מעמדם של מי המעיין משתנה והם מקבלים מעמד של מקווה, ורמת הטהרה שלהם יורדת. אך אם המים מוסיפים לזרום ויוצאים מעבר לבריכה, הם חוזרים ומקבלים הגדרה של מעיין.

חז"ל אומרים "אין מים אלא תורה". כאשר אדם לומד תורה לעצמו בלבד, תורתו היא בבחינת מקווה בלבד. אך אם הוא עוסק גם בגמילות חסדים ודואג לצורכי הציבור – המים יוצאים כביכול מהבריכה וזורמים הלאה, ובכך חוזר עליהם דין מעיין.

  מעשה שהיה

הילד שקנה חלקת קבר

"יש לי מעט כסף שאספתי מעבודתי בניקיון בית הקברות. אנא קנה לי בו חלקת קבר בארץ ישראל, ליד קברי האבות הקדושים"

אימי התרגשה כשסיפרתי לה שאנחנו נוסעים לעשות שבת בחברון. הייתה לה בקשה: "עשה לי טובה, לך לבית העלמין הישן בחברון ומצא את קברו של דודי, אברהם אבוטבול".

זה היה לקראת סוף החורף לפני שנתיים, בשנת תשפ"ב (2022). לא כל-כך הבנתי את פשר ההתרגשות, ואז סיפרה לי אימי סיפור מפתיע:

בשנת עת"ר (1920) בא למרוקו שד"ר (שליח דרבנן) מהיישוב היהודי בחברון, לאסוף כסף בעבור הקהילה היהודית הקטנה. הוא היה יהודי הדור פנים, תלמיד-חכם ונואם בחסד. השליח סיפר על הווי החיים בחברון, על קשיי החיים של המתיישבים, לצד האווירה הקדושה בקרבת מערת המכפלה והתפילות על קברי האבות.

בין השאר ביקר השליח בכפר אימינתנוט. גם שם נשא דרשה נלהבת לפני התושבים. יהודי הכפר פתחו את ליבם ותרמו כמיטב יכולתם בעבור עניי חברון.

בתוך כך ניגש אל השליח ילד כבן עשר, אברהם אבוטבול שמו. "יש לי מעט כסף שאספתי מעבודתי בניקיון בית הקברות. אנא קנה לי בו חלקת קבר בארץ ישראל, ליד קברי האבות הקדושים...".

השליח היה מופתע. ילד קטן וכבר הוא חושב על קניית חלקת קבר... הוא חכך בדעתו, ולאחר מכן הביע את הסכמתו.

חלפה שנה והשליח שב לאימיתנוט. "היכן הילד אברהם אבוטבול?", שאל עוברים ושבים. כשמצא אותו הושיט לו שטר חתום. "הנה לך 'קושאן' על חלקה בעבורך בבית העלמין בחברון", אמר השליח.

אברהם לקח את השטר, גלגל אותו יפה ותחב אותו לתוך שפופרת ישנה, שעליה שמר מכל משמר.

השנים עברו. אברהם התחתן, ובשנת תשכ"ג (1963) עלה לארץ ישראל, וקבע את מושבו בקריית ביאליק.

בשנת תשל"ג (1973) נפל בנו, שהיה חייל במשמר הגבול, בפיגוע טרור. השכול נטל מאברהם את שמחת החיים, והוא התחיל לדבר יותר ויותר על קץ חייו.

כעבור זמן ביקש מאחד מקרובי משפחתו להתלוות אליו למשרדי החברה קדישא. הוא הציג שם את ה'קושאן' וביקש לוודא כי אכן ייקבר בחלקת הקבר שקנה בחברון. אנשי החברה קדישא ניסו להניאו מהמחשבה להיקבר בחברון, אך אברהם התעקש להיקבר בחלקת הקבר שלו.

חששם של אנשי החברה קדישא נבע מהמצב ששרר אז בבית העלמין בחברון, שחולל בידי הערבים. לאחר שחרורה של חברון, במלחמת ששת הימים, התחוור היקף ההרס שנגרם שם. הערבים העלימו את המצבות, והשטח נחרש ונזרע. בחלקת הרבנים לא היה אפשר למצוא אף לא אחד מהקברים.

סיפורו של קבר האחים, קדושי תרפ"ט, היה הכואב ביותר. חמישים ותשעה משישים ושבעה נרצחי הפרעות נקברו במקום. השלטונות הבריטיים התירו למניין יהודים בלבד להצטרף להלוויה ולומר קדיש. הקדושים נקברו בקבר אחים. כעבור שנה נבנו על הקברים חמש מצבות בטון, והוצבה גדר שהקיפה אותם. ואולם בשנים שבהן לא הייתה נוכחות יהודית בחברון, שדדו הערבים את מוטות הברזל וחיללו את הקברים.

חידוש הקבורה בבית העלמין העתיק התרחש רק בשנת תשל"ה (1975), כאשר נפטר הפעוט ידידיה נחשון, והוא בן ארבעה חודשים. הוריו, ברוך ושרה, חסידי חב"ד, מראשוני המתיישבים בחברון, החליטו שהילד שנולד ונימול בחברון ייטמן בבית העלמין הישן.

הממשל הצבאי התנגד, אך האם הייתה נחושה. לקראת ערב יצאה עם גופת בנה ברכב ונעצרה במחסום. "אינכם צריכים לחפש", קראה לעבר החיילים שביקשו לבדוק את הרכב, "הילד נמצא כאן". קצין שבא למקום ניסה לשכנעה לוותר על הרעיון, אך שרה התעקשה.

לאחר שהקצין לא הסכים לאפשר את הקבורה, לקחה שרה את התינוק המת על ידיה והחלה ללכת. החיילים עמדו כמאובנים. נחישותה של האם השכולה קרעה את הלבבות. אחרי שהתקדמה כמה עשרות מטרים התקבלה הוראה משר הביטחון לאפשר לה ללכת לבית העלמין ולקבור את בנה. בזכות גבורתה חודשה הקבורה בבית העלמין, אך זו עדיין הייתה כרוכה בקשיים רבים.

בשנת תשמ"ג (1983) נפטר אברהם אבוטבול. המשפחה, שידעה כמה חשוב היה לו להיקבר בחלקה שקנה, הובילה את גופתו לבית העלמין בחברון וקברה אותו שם, בלי לבקש אישור רשמי.

מיקי מלכה, מורה דרך במקצועו, תושב כפר תבור, הקשיב מרותק לסיפור שסיפרה לו אימו. הוא הבטיח למלא את בקשתה ולחפש את קברו של דודהּ.


'קושאן'. מיקי מלכה ליד קבר קרוב משפחתו בבית העלמין העתיק בחברון

מספר מיקי: "הגעתי ביום שישי לחברון, ופניתי היישר לבית העלמין. ביליתי שעה ארוכה בחיפושים. כמעט נואשתי. עד שמצאתי!".

הוא מצא את המצבה, שעליה נכתב: "פ"נ אברהם בן שלום אבוטבול ז"ל. אחוזת קבר אשר קנה לו בעיר האבות בעודו במרוקו בשנת עת"ר על ידי שליח מארץ ישראל. עלה ארצה בשנת תשכ"ג ועימו שטר קניה לאחוזת הקבר".

(על-פי סיפורו של מיקי מלכה)

  רציתי לשאול

עם הרב ישי קלי

מנהל בית חב"ד בבת-גלים, חיפה

מציעים לי בחור שרמת שמירת המצוות שלו נמוכה משלי, בתקווה שאחרי החתונה הוא יתחזק בעקבותיי. האוּמנם?

מהניסיון שצברתי בליווי סטודנטים לקראת הקמת בית בישראל, ובהשראת מכתבי הרבי מליובאוויטש בשאלה זו, לא הייתי  ממליץ לך לתלות את עתידך בתקווה לשינוי שיתחולל אחרי הנישואין. יש לבחון את המציאות והנתונים כפי שהם בהווה.

טעות היא לחשוב שחתונה היא 'סדנת חינוך' או אמצעי ל'חיזוק'. לא מתחתנים עם אדם מתוך שאיפה לשנות אותו. ציפייה כזאת גם משדרת לבן הזוג תחושה שאין מקבלים אותו כפי שהוא, אלא מצפים ממנו שיהיה אדם אחר. תחושה כזאת עלולה לפגוע במרקם היחסים בין בני הזוג.

חיי הנישואין מורכבים ממילא, והחיים מזמנים אתגרים רבים. על כן מומלץ שלא להוסיף פערים בין בני הזוג, שעלולים להעיב על הקשר הזוגי.

כשעומדים לבנות 'בניין עדי עד' צריך להשקיע בבסיס וביסודות המשותפים, ולחפש שותף לחיים שיש לו ערכים דומים ותפיסה דומה על דמותו של הבית. במובן הדתי יש לחפש בן זוג התואם פחות או יותר את הרמה הרוחנית-דתית שלך.

אנשים השרויים בתהליך של התחזקות מרגישים לפעמים תסכול מהעיכוב במציאת זיווגם. בדיעבד יגלו שהעיכוב היה לטובתם, כדי שימצאו בסוף התהליך את בן הזוג המתאים להם.

השיקולים בבחירת בן זוג שונים מהמצב שקורה בין בני זוג נשואים, שאחד מהם מתחיל להתחזק או חלילה להפך. במקרה כזה עושים כל מאמץ להדריך את בני הזוג לשמור על שלום הבית ולמצוא פתרונות להמשך החיים המשותפים. אבל מלכתחילה לא מומלץ להיכנס לקונפליקט הזה. וה' יתברך יעזור לך למצוא את הזיווג המתאים והנכון ביותר בעבורך.

  פינת ההלכה ומנהג

עלייה לקבר

שאלה: מי שנקלע לבית העלמין בהלוויה או ביום השנה של יהודי, האם מותר לו לעלות גם לקבר אחר?

תשובה: ככלל, אין ללכת לבית העלמין (להיכנס עד קרבה של פחות משני מטר מקבר), כאשר אין מנהג לבקר שם.

יש מהפוסקים האחרונים שכתבו שאין לעלות לקבר בתוך שנת האבל כשהמטרה היא להתפלל על העולה או על מישהו אחר, מכיוון שהנפטר נידון בתוך השנה, ואין לבקש על קברו שימליץ לטובת אדם אחר. אבל להתפלל עבור הנפטר עצמו מותר.

לעומת זה, הרבי מליובאוויטש כתב, שבכלל אין לעלות לקבר בתוך השנה הראשונה, אלא אם כן מנהג המקום או הקהילה שאין מקפידים על כך.

רבים מהספרדים נוהגים שלא לעלות לקבר בשנת האבלות, אף שלא מצאתי פוסקים ספרדים שהביאו זאת.

אם למשל חל יום השנה לפטירת אביו בתוך שנת האבל של אימו, הורה הרבי שיעמוד בריחוק קצת (לכאורה הכוונה שלא להתקרב לתוך 24 ס"מ) מקבר אימו, ואת התפילות יאמר על קבר אביו בלבד.

אין שום מניעה למי שהזדמן לבית העלמין ורוצה לבקר בקבר של מי מבני משפחתו או מכריו. בבואו לקבר יאמר פרק תהילים.

מקורות: זוהר ח"א רכה,ב. גשר החיים עמ' שו. פני ברוך סי' לז הע' ג. נטעי גבריאל הל' אבלות ח"ב פרק פא ס"ה והערות. שלחן מנחם ח"ה עמ' שכח. תודה לרב יעקב רוז'ה מהרבנות הראשית.

  חיים יהודיים

עד שיבוא אליהו

בנו הוגדר חטוף במשך חודשים, אבל גם אז אליהו ליבמן, תושב קריית ארבע ואחד האנשים המזוהים עם היישוב היהודי בחברון, זעק נגד ההפגנות והלחצים לעסקות מופקרות

תעודת זהות. אליהו ליבמן (54), לשעבר ראש מועצת קריית ארבע וקצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון. מעוטר באות הערכה מטעם הרמטכ"ל. אביו של אליקים-שלמה הי"ד שהוגדר חטוף לאחר הטבח בשמחת תורה, וגופתו אותרה רק כעבור חודשים. מהרגע הראשון הוביל קו בלתי-מתפשר נגד עסקות מופקרות.


"יהודים יכולים לבוא לעיר האבות רק בזכות התושבים הצדיקים שחיים פה". ליבמן

חברון. המילה חברון היא מלשון חיבור; היא מחברת את עם ישראל לקב"ה, למסורת היהודית, לשורשים. כל מה שקרה לנו בטבח שמחת תורה הוא בשל עצם היותנו יהודים, והסיפור של העם היהודי מתחיל באברהם אבינו ובחברון, עיר האבות.

מערת המכפלה. זה לא רק מקום קבורת האבות, אלא מקום שהאבות והאימהות חיו בו. המקום הזה מחבר אותנו עם אברהם אבינו, מנחיל האמונה בא-ל אחד. איש החסד, שהקים אוהל פתוח לארבע רוחות השמיים, שאליו כל אדם היה יכול לבוא ולאכול.

המתיישבים. המוני יהודים יכולים לבוא לעיר האבות רק בזכות התושבים הצדיקים שחיים פה כל השנה. אנחנו רואים מה קורה במקומות שיהודים אינם חיים בהם. וכמובן בזכות אנשי זרועות הביטחון, שעושים פה עבודת קודש למען עם ישראל.

הקם להורגך. לצערנו הצבא אינו מיישם די הצורך את מאמר חז"ל "הקם להורגך, השכם להורגו". אין הרתעה מספקת. צריך היה ליצור מצב שמחבלים לא יעזו כלל לפגע, משום שיהיה ברור להם שהמחיר יהיה כבד ביותר – לא רק להם אישית, אלא גם למשפחותיהם ולכפר או לעיר שמהם יצאו המחבלים.

עסקה. לגיטימי שמשפחה תשאף להחזיר את יקירה בכל מחיר, אבל ברמה הלאומית יש לנו אחריות לביטחון עם ישראל. שחרור מחבלים הוא סכנה ברורה ומוחשית. ראינו בעבר שכל שחרור כזה מסכן את עם ישראל, נותן תחושת ניצחון לאויב ופוגע קשה בהרתעה.

עסקה ומחירה. בני שנרצח נקרא על שם אחי, שנרצח בשומרון בידי מחבלים. המרצחים נעצרו ושוחררו בעסקת שליט, וזה מה שהביא אחר-כך למתקפה בשמחת תורה ולרצח בני. אחד מהם, שנשפט לשני מאסרי עולם ושוחרר לרצועת עזה, חוסל ברפיח לפני כחצי שנה.


ליבמן ובנו אליקים־שלמה במסע

אג'נדה. יש אנשים המנצלים את כאב משפחות החטופים לקידום אג'נדות פוליטיות. אנחנו מזהירים שעסקה לא אחראית עלולה לסכן את אזרחי מדינת ישראל ולתת לגיטימציה לארגוני הטרור, ולהוביל לעוד חטיפות, לעוד רצח ולעוד שפיכות דמים.

אמונה. יש לי אמונה גדולה בריבון העולם, שאומר לנו: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". הקב"ה יעשה את הניסים שלו, אחרי שאנחנו נעשה את מירב ההשתדלות. צריך להמשיך בלחץ הצבאי, ובע"ה נראה את ישועת ה'.

לוחמה פסיכולוגית. אויבינו מנסים להעמיק את השסע הפנימי ולהגביר את הלחץ על הממשלה כדי שזו תיכנע לדרישותיהם. צריך להבין שהפגנות וזעקות משרתות את האינטרס שלהם ונוטעות בהם תקווה. גם אם חושבים שצריך לעשות עסקה, אסור לצעוק את זה, כי זה רק מעלה את המחיר ומסכן את החטופים ואת כלל הציבור.

אהבת ישראל. אנחנו צריכים להרבות באהבת ישראל, ולהבין שאנשים שמתבטאים בצורה קשה, עושים זאת מתוך ייאוש והרבה הסתה, והם בסופו של דבר קומץ קטן. עלינו לדון אותם לכף זכות, להרבות באהבה וחמלה, ולעשות השתדלות לקרב לבבות, בלי להתפשר על הדרך שאנחנו מאמינים בה – דרך ה', דרך הגבורה היהודית, דרך המלחמה באויב והחוזק שלנו. נרבה תפילות לקב"ה ששנאת החינם הזאת תעבור מן העולם, כי מה שייתן לנו את הכוח לנצח את אויבינו הוא האחדות הפנימית בעם ישראל.


הבן החייל מקבל את ברכת הרב הראשי


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)