"מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו... נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם וְנִקְוִין שָׁם – הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כְּמִקְוֶה" (הלכות מקוואות ט,ט)
אבי-מורי, הרב אברהם-אלטר הבר, למד בכולל והצליח בלימודו. ראש הכולל, הרב אברהם-צבי כהן, ציפה שהאברך הצעיר יהיה ברבות הימים ראש ישיבה, ואולם האברך נתבקש לעסוק בענייני ציבור.
כשראש הכולל נכנס ל'יחידות' אל הרבי מליובאוויטש, התלונן על שלקחו ממנו אברך מוצלח, שיכול היה לעלות במעלות התורה, לעיסוק בדברים פשוטים של צורכי הציבור.
הרבי השיב: בהלכות מקוואות יש שני סוגים – מעיין ומקווה. רמת הטהרה של מעיין גבוהה מזו של מקווה בכמה פרטים – מעיין מטהר בכלשהו ואילו מקווה בארבעים סאה בלבד; מעיין מטהר ב'זוחלין' ומקווה רק ב'אשבורן' (מים מכונסים במקום אחד) ועוד. מה הדין אם מעיין נכנס לתוך מקווה? הרמב"ם אומר (הלכות מקוואות ט,ט, ובכסף משנה) שאם מעיין נכנס לתוך בריכה של מים עומדים, מעמדם של מי המעיין משתנה והם מקבלים מעמד של מקווה, ורמת הטהרה שלהם יורדת. אך אם המים מוסיפים לזרום ויוצאים מעבר לבריכה, הם חוזרים ומקבלים הגדרה של מעיין.
חז"ל אומרים "אין מים אלא תורה". כאשר אדם לומד תורה לעצמו בלבד, תורתו היא בבחינת מקווה בלבד. אך אם הוא עוסק גם בגמילות חסדים ודואג לצורכי הציבור – המים יוצאים כביכול מהבריכה וזורמים הלאה, ובכך חוזר עליהם דין מעיין. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
