צְחוֹק. לעתיד לבוא תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך אומרת הגמרא (שבת פט,ב), שאז ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" (ישעיה סג,טז) – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה (בראשית כא,ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה, צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים".
בשמו של יצחק טמון גם רמז, שהשמחה תפרוץ רק לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד – בבוא הגאולה הוא יצחק וישמח. על כך נאמר (תהילים קכו,ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" – אז, בבוא הגאולה יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה.
צחוק ושמחה פורצים על-ידי חידוש כלשהו או דבר מפתיע. בתורת החסידות מובא על כך משל מ'ציפור המדברת' (תוכי), שמשעשעת את המלך. למלך יש דיי והותר אנשים חכמים שמשמיעים דברי חוכמה, ואולם הצחוק והתענוג שלו באים מציפור דווקא, שמשמיעה כמה מילים. משום שכאשר אדם מדבר אין בכך חידוש, אבל כשציפור מדברת – זה מפתיע, בלתי-צפוי, ולכן הדבר גורם צחוק ותענוג.
כך יש להבין את שמחת הגאולה. דווקא מפני שהגאולה באה אחרי הגלות, היא מביאה עימה שמחה גדולה. הגאולה באה אחרי שהעולם היה שרוי במצב של הסתר פנים והעלם האמת, ואף-על-פי-כן בני ישראל נלחמו בחשיכה הרוחנית והביאו את אור ה' לעולם. לכן זה גורם שמחה לאין-קץ, שכן זה דבר חידוש, שמביא 'צחוק' ושמחה לקב"ה עצמו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
