הילד הסביר כי הוא חייב למצוא מוהל שימול את אחיו הפעוט, אך היהודים השיבו לו כי הוא מסכן לא רק את עצמו, אלא גם את חיי המוהל
"בני היקר, אין לנו ברירה. צא החוצה וחפש מוהל בעיר, וה' ישמור עליך מפני הפורעים", אמרה האם לבנה.
הדבר אירע בשנים הראשונות לנישואיו של רבי ישכר-בער מרדושיץ. עדיין היה אברך הסמוך על שולחן חותנו. לימים נודע כבעל מופת גדול ורבים נהרו לפתחו. בהמשך כּוּנה 'הסבא קדישא מרדושיץ'.
ציונו של 'הסבא מרדושיץ'. ברית מילה עם אליהו הנביא
הימים היו ימי סכנה ליהודים. רוח רעה של אנטישמיות נשבה ברחובות, ופרעות התחוללו ברחובות. שכני היהודים ניסו בכל דרך להטרידם, להכות ולשדוד יהודים תמימים, על לא עוול בכפם.
באותם ימים התגוררה סמוך לרדושיץ משפחה יהודייה. הבעל היה רועה בהמות פשוט, וחי עם אשתו ובניו צמוד לרפת, שהייתה מקור פרנסת המשפחה.
בעיצומם של ימי הפרעות הקשים נס קטן האיר את הבית. לשמחת בני המשפחה נולד להם בן זכר. השמחה עם לידת הבן התערבבה בדאגה עמוקה. מנין ימצאו מוהל שיסכים לסכן את נפשו ולצאת מביתו אל מחוץ לעיר למול את התינוק? היהודים הסתגרו בבתיהם בחשש ובאימה, ומציאת מוהל הייתה אתגר אמיתי.
הגיע היום השמיני ללידה, ועדיין לא מצאו ההורים דרך למצוא מוהל. הבעל, שהיה יהודי פשוט, כבר התייאש ואיבד תקווה. אך אשתו, שהייתה בעלת אמונה איתנה, לא חשבה להרים ידיים. בצר לה הבינה שהדרך היחידה שנותרה לה לנסות ולהשיג מוהל היא על-ידי בנה הגדול. אמנם היא חששה מאוד לשלוח אותו לבדו לעיר, וקיוותה שיימצא המוהל גם בלעדיו, אך לא נותרה לה ברירה.
בצעד של מסירת נפש ממש קראה לבנה וביקשה ממנו ללכת לעיר ולנסות למצוא מוהל. הדבר היה כרוך בסכנת חיים ממשית. בדמעות נפרדה האם מבנה והתפללה בכל ליבה שישוב בשלום.
הבן הסכים ויצא בריצה אל העיר. בלב פועם החל לדפוק על דלתות בתי היהודים. "היכן גר מוהל?", שאל שוב ושוב. היהודים נדהמו לראות נער יהודי סובב ברחובות מתוך סיכון עצמי. "אתה מסכן את חייך! חזור מהר לביתך!", צעקו אליו. הילד הסביר כי הוא חייב למצוא מוהל שימול את אחיו הפעוט, אך אלה השיבו לו כי בכך הוא מסכן לא רק את עצמו, אלא גם את חיי המוהל.
"אנא עזרו לי", התחנן הילד בבכי. לפתע נזכר מישהו שרבי ישכר-בער המתגורר אצל חותנו הוא גם מוהל. "נסה ללכת אליו ולבקש ממנו. אולי הוא, בצדקתו הגדולה, יסכים ללכת לביתכם".
הילד מיהר אל ביתו של רבי ישכר-בער. "אנא רבי", התחנן, "בוא עימי לערוך ברית לאחי הקטן שצריכים למול אותו היום".
רבי ישכר-בער הסכים ללא היסוס וקם ללכת. חותנו, שחשש לחייו, ביקש ממנו לשקול שנית את היציאה מהבית, כדי שלא לסכן את נפשו, אך החתן סירב לשמוע. "את מצוות המילה יש לקיים אפילו במסירת נפש!", טען בלהט ויצא לדרכו.
בניגוד לכל האזהרות, הדרך עברה עליהם בשלום. כשנכנס אל הבית, מצא את אם הילד מחזיקה את התינוק בידה. עיניה נצצו בשמחה בראותה את רבי ישכר-בער נכנס בפתח עם בנה. היא הודתה לו בחום.
ואולם אבי הבן היה שקוע בשינה עמוקה. רבי ישכר-בער ניסה להעירו, כשהוא מבקשו לשמש סנדק בברית, ללא הצלחה.
רבי ישכר-בער הבין שעליו לחפש סנדק אחר. הוא הביט החוצה לראות אולי יש עובר אורח שיוכל לשמש סנדק. לפתע הבחין מרחוק ביהודי זקן הצועד ברחוב, נועל נעליים גבוהות.
רבי ישכר-בער יצא מהבית ומיהר להזמין את האיש פנימה. "בבקשה, בוא ותהיה סנדק בברית שתיערך כעת". הזקן המסתורי נעתר והתיישב על כיסא שהוסב ל'כיסא של אליהו'.
רבי ישכר-בער ערך את הברית, ולקול קריאת 'מזל טוב' של בני המשפחה הוכנס הילד בבריתו של אברהם אבינו.
לאחר הברית ביקש הזקן מבעלת הבית להוציא עוגה ו'משקה', תחליף לסעודת הברית. האישה עשתה חיפוש בבית עד שמצאה פיסת עוגה ומעט וודקה.
הזקן האלמוני פנה לחדרו של אבי הבן, שעדיין ישן, וניסה להקיצו בעדינות. "קום וטעם מעט מהעוגה לכבוד הברית של בנך". האב בקושי התעורר. הוא בירך 'מזונות' וטעם מהעוגה. לאחר מכן אמר 'לחיים' ושתה מעט מהוודקה. כשסיים, יצא הזקן מהבית ונעלם.
"זכינו כעת לראות את אליהו הנביא בנעליים גבוהות", אמר רבי ישכר-בער לנוכחים המופתעים.
בזכות האישה, שמסרה את נפשה כדי להכניס את בנה בבריתו של אברהם אבינו, זכתה שאליהו הנביא עצמו יבוא וישתתף בגופו בברית מילה שכולה מסירת נפש.
(על-פי 'עבודת עבודה', 'שיח צדיקים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
