"דִּין תּוֹרָה שֶׁכָּל מַיִם מְכֻנָּסִין טוֹבְלִין בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְוֵה מַיִם' מִכָּל מָקוֹם... מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פְּסוּלִין לִטְבִילָה" (הלכות מקוואות ד,א)
אחד הקשיים העיקריים הכרוכים בבניית מקווה הוא הצורך לוודא שיהיה בו מאגר מי גשמים שלא נשאבו בדרך מלאכותית. לשם כך בונים מערך תעלות מהגג, שהגשמים ייכנסו ישירות למאגר, בלי שיעברו בתוך כלי.
נחלקו הדעות אם מים שאובים פסולים מהתורה:
רבנו שמשון סבור שהתורה עצמה פסלה מים שנשאבו בידי אדם. ואכן, בתורת כוהנים נלמד פסול זה מהפסוק "אך מעיין ובור מקווה מים" – מה המעיין נוצר בידי שמיים, אף המקווה כשר רק אם היווצרותו בידי שמיים.
ואולם הרמב"ם כותב שמן התורה כל מים מכונסים כשרים לטבילה, אף אם נשאבו, וחכמים הם שפסלו מים שאובים. הלימוד מהפסוק הוא בבחינת 'אסמכתא' בלבד.
דעתו מסתמכת, בין היתר, על דברי חז"ל שהתירו 'ספק מים שאובים', כמו במקרה המובא בתוספתא, שבור שהיה ריק ונמצא מלא מים – כשר, כי זה ספק מים שאובים. אם פסול מים שאובים היה מהתורה, הרי ספק דאורייתא לחומרא? מכאן שהפסול אינו אלא מדרבנן.
רבנו שמשון יענה על כך: כאן הקלו מפני שיש 'חזקה' – בעלי הגישה למקוואות הם אנשים כשרים, היודעים שלא למלא את הבור במים שאובים. מן הסתם המקווה התמלא בדרך הרצויה (ע"פ בית יוסף יו"ד סימן רא דף צז). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
