חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1976 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת וירא, י"ד במרחשון ה'תשפ"ה, (15/11/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1976 - כל המדורים ברצף
מזון בריא לגוף ולנפש
יש חדש
גילוי האלוקות שבהכנסת האורחים
אברהם והמלאכים
שיחת סבא ונכד
הרכבה חדשה מעמון ומואב
מנין לבריכה שאיננה מקווה?
ההלך המסתורי
רציתי לשאול
הכנסת אורחים
וייטע אש"ל ב'קפלן'

מס' 1976, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ד במרחשון ה'תשפ"ה (15.11.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מזון בריא לגוף ולנפש

אנו מוּדעים יותר ויותר לחשיבותו של מזון בריא, אך האם אנחנו מבינים את השפעותיו של 'מזון רוחני' שלילי על נפשנו, רגשותינו ומצב רוחנו?

בימינו מתפתחת מוּדעוּת גוברת והולכת לחשיבותה של תזונה בריאה. אנו מבינים יותר ויותר את הנזק שעלול להיגרם לגופנו על-ידי מזון שאינו בריא. בני-אדם משנים הרגלי חיים ומוכנים לשלם יותר כדי לאכול מזון בריא יותר, מתוך הבנת חשיבותו.

ומה באשר למזון רוחני? האם אנחנו מבינים את השפעותיו של 'מזון רוחני' שאינו בריא על נפשנו, רגשותינו ומצב רוחנו? אין הבדל בין המזון הרוחני למזון הגשמי. שניהם נכנסים לתוכנו, נעשים חלק מאיתנו ומשפיעים עלינו. ובמובן מסוים השפעותיו המזיקות של 'מזון רוחני' קלוקל גדולות וחמורות מנזקיו של מזון גשמי שאינו בריא.

תכנים מוסווים

כשם שבמזון גשמי יש חשיבות לאכילת מזון בריא ולהימנעות ממזון שאינו בריא, גם בצריכת 'מזון רוחני' יש חשיבות רבה לשני ההיבטים האלה. 'מזון בריא' הוא כל מה שמחזק את רוחנו, נוטע בנו מידות טובות, מרומם אותנו ומוביל אותנו לעשייה חיובית. 'מזון שלילי' הוא כל מה שגורם את ההפך.

המזון הרוחני החיובי הוא לימוד תורה, שהיא המזון האמיתי של הנשמה היהודית. לכן חשוב כל-כך ללמוד תורה בכל יום ויום, כשם שחשוב לאכול מדי יום. כשיהודי מתחבר בכל יום לתורה, הוא פותח לנפשו ערוץ ישיר אל מקורות הרוח האין-סופיים של העם היהודי, ושואב כוחות להתמודדות עם אתגרי החיים.

המזון השלילי מציף אותנו, למרבה הצער, מכל עבר. הוא מצוי בתרבות, בספרות, במוזיקה, בתקשורת, ברשתות החברתיות. לא תמיד אנחנו ערים לתכנים השליליים החודרים לתוכנו. לעיתים הם מוסווים היטב במעטפת סיפורית או בידורית, אבל הם מטמיעים בתוכנו הנחות יסוד מפוקפקות, משחיתים את שפתנו ומשרים עלינו דכדוך ורדידות.

מבין כל אלה ייתכן שההשפעה ההרסנית ביותר נגרמת על-ידי רבים מכלי התקשורת. הם כבר חדלו מזמן לשמש ערוצי מידע, אלא נהפכו לערוצי תעמולה ושטיפת מוח. שוב ושוב הם עושים עלינו מניפולציות, מנסים להפוך את משאלות ליבם למציאות, ופעם אחר פעם חוטפים את המהלומה בפרצופם, כשמתברר שהמציאות שונה לחלוטין מכפי שציירו.

קחו את הדוגמה האחרונה. על-פי הסקרים, כ-70% מאזרחי ישראל שמחים על בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב. אבל כלי התקשורת בארץ דיווחו על ניצחונו בתחושת חמיצות ודיכאון. פניהם הנפולות של המגישים והשדרים עמדו בניגוד גמור לאווירה בציבור. אותו מצב קיים בדיווחים על המלחמה. הם משרים אווירה של תבוסה וכישלון, בעוד הציבור מרגיש את ההפך הגמור.

תהיו יותר בריאים

הבעיה היא שכאשר מתרגלים לצרוך תקשורת קלוקלת, לא תמיד מרגישים עד כמה היא משחקת לנו במוח ומנסה להנדס את התודעה שלנו. הצריכה השוטפת מנרמלת את העיוותים ומרגילה אותנו אליהם. וזה בדיוק הזמן לקום ולעשות שינוי בצריכה – פשוט לחדול מלצרוך את ה'מזון' הקלוקל.

 נסו להינתק מהערוצים הללו, להפסיק להיכנס לרשתות חברתיות רעילות – ותרגישו מייד את השינוי החיובי. מצב רוחכם ישתפר, רמת האופטימיות שלכם תעלה, וגם קריאת המציאות תהיה הרבה יותר נכונה. אתם פשוט תהיו הרבה יותר בריאים!


מזון בריא לא רק בצלחת. תרגישו מייד את השינוי

  יש חדש

יום הולדת הרש"ב

ביום חמישי הבא, כ' במרחשוון, יחול יום הולדתו של הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש (נולד בשנת תרכ"א, לפני 164 שנים), נשיאה החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת תומכי תמימים. הרבי מליובאוויטש קרא להיכנס ביום הזה לבניין ישיבת תומכי תמימים, ולהתחבר מחדש להוויית הישיבה, שמעניקה את החינוך החסידי המיוחד, לפי היסודות שהניח מייסדה.

חב"ד לעזרה בהולנד

שליח חב"ד באמסטרדם, הרב עקיבא קמיסר, העניק בשבוע שעבר סיוע למאות ישראלים שביקשו חילוץ, לאחר הפרעות שאירעו שם. בפעילות חירום של השליח גויסו רכבי חילוץ רבים, והם הסיעו המוני ישראלים לנמל התעופה. במקביל קישר השליח בין מנותקי קשר למשפחותיהם בישראל, ואף אירח בבית חב"ד כ-250 איש לסעודות השבת וארגן לרבים מהם מקומות לינה מסודרים.

רגע ההכרעה

איש התקשורת היהודי-אמריקאי בן שפירו ניהל משדר בחירות ארוך בארה"ב, ובין השאר אמר: "אני חייב לומר לכם, נקודת המפנה של הבחירות היא כשדונלד טראמפ ואני עמדנו בציון של הרבי. זה הרגע שבו הוכרעו הבחירות".

  שלחן שבת

גילוי האלוקות שבהכנסת האורחים

הקב"ה התגלה אל אברהם אבינו, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", ואז אברהם הבחין באורחים קרבים, הפסיק את קבלת השכינה ופנה אל האורחים. מכאן למדה הגמרא (שבת קכז,א) ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".

מהדברים משמע שיש סתירה בין הכנסת האורחים להקבלת פני השכינה, ולכן יש להעדיף אחת מהשנייה. אברהם אבינו בחר בהכנסת אורחים, שהיא 'גדולה' מהקבלת פני השכינה.

למה סתירה

אבל מדוע באמת לא יכול היה אברהם לעסוק בהכנסת אורחים בד בבד עם הקבלת פני השכינה? הרי הקב"ה נמצא בכל מקום ומקום, ובוודאי עם אברהם אבינו, וכאשר אברהם הולך לקבל את האורחים, ודאי שהקב"ה הולך עימו. אם כן, מהי הסתירה בין השתיים?

אצל בני-אדם רגילים, אכן העיסוק בהכנסת אורחים בגשמיות, שירות האורחים ודאגה לצורכיהם, הוא סתירה להקבלת פני השכינה, שהרי בלתי-אפשרי לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. אבל אברהם אבינו היה בטל לאלוקות לחלוטין, וכפי שמפרש בתניא (פרק כד) את מאמר חז"ל "האבות הן-הן המרכבה", ש"כל איבריהם כולם... לא נעשו 'מרכבה' רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם".

ירידה רוחנית

הדימוי של 'מרכבה' נועד להמחיש את עוצמת ההתבטלות של האבות לקב"ה, כביטול המרכבה אל הרוכב. אפילו איברי גופם הגשמי שיקפו את האלוקות. אם כן, גם בשעה שאברהם אבינו נדרש לעסוק בהכנסת אורחים בפן הגשמי ביותר, להכין להם סעודה וכו', ידו הגשמית הייתה בשעת מעשה 'מרכבה לאלוקות'; אם כן, מהי הסתירה בין העיסוק בהכנסת אורחים להקבלת פני השכינה?

יש לומר, שעל אף היותו במעמד של מרכבה לאלוקות, ההתעסקות בהכנסת האורחים הייתה כרוכה בירידה רוחנית ביחס להקבלת פני השכינה, לפי המושגים הנעלים של אברהם אבינו. בסופו של דבר, הכנסת אורחים היא מצווה גשמית במהותה. אברהם רץ אל הבקר והכין לשונות בחרדל, טרח בעצמו בעבור האורחים והגיש להם, ו"נראה כמי שאכלו ושתו" (בבא מציעא פו,ב).

הגילוי בגשמיות

וזה החידוש, שלמרות הירידה הרוחנית שהכנסת האורחים גרמה לאברהם אבינו, בכל-זאת "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". מכיוון שעבודת ה' שנעשית בפן הגשמי מקשרת את האדם עם הקב"ה בדרגה העליונה ביותר, יותר מעבודה רוחנית בהקבלת פני השכינה.

כלל יסודי בעבודת ה' הוא ש"תורה לא בשמיים היא", והביטוי החזק ביותר לעצמותו ומהותו של הקב"ה היא הגשמיות דווקא. שכן כוחו האין-סופי של הקב"ה מתגלה בבריאת היש הגשמי דווקא, כי רק הוא לבדו בכוחו וביכולתו לברוא יש מהאַיִן המוחלט.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 649)

  מן המעיין

אברהם והמלאכים

אברהם ומשה

"והוא יושב פתח האוהל" (בראשית יח,א). ואילו במשה כתוב: "וידבר ה' אליו מאוהל מועד". נבואת משה נבדלה מנבואת כל הנביאים, שכל הנביאים ראו מ'פתח האוהל' ומשה ראה 'מתוך האוהל'.

(ילקוט ראובני)

להכניס לגן העדן

"לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו" (רש"י). אברהם יושב על פתחו של גן העדן ומסתכל אם יש מי שעבר עבירה ושב בתשובה, כדי שיכניסהו לגן העדן.

(רבי שלום מבלז)

עובר ושב

האורח שהיה לפני זמן מה אצל אברהם היה בוש לבוא אליו שוב. לכן ישב אברהם על פתח אוהלו, להכניסו מחדש בצל קורתו. זהו "אם יש עובר ושב", היינו: שכבר עבר דרכו ועתה חזר ושב. וזה שאמרו חז"ל: "ויהיו עניים בני ביתך" (אבות א, ה) – כמו בני בית, שאכלו אתמול ואוכלים היום.

(פרדס יוסף)

יש עני ויש עני

לעניים הנודדים הקבועים, הרגילים ללחם חסד ואינם מתביישים בכך, אין צורך לחכות בפתח הבית, כי בין כך ובין כך הם ייכנסו, אבל יש עני שקשה לו להתפרנס מן הצדקה, והוא ניגש לדלת מתוך לבטים נפשיים וחוזר בו. לעני כזה יש צורך להמתין בחוץ ולהכניסו הביתה.

(אמרי מהרא"ך)

ראהו מצטער

"כחום היום" (בראשית יח,א). הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

(רש"י)

כשהחסד מתגלה

מה הקשר בין התגלות השכינה לביאת המלאכים? אלא שכאשר התגלה אליו הקב"ה בגילוי העצמי של מידת החסד, אשר אברהם היה לה בבחינת 'מרכבה' – השפיע עליו גילוי זה, שתהא אצלו מידת החסד בהתעוררות גלויה, אף בטרם באו אורחים. לכן הצטער מאוד כשהאורחים לא באו. משום כך, מייד לאחר הגילוי של "וירא אליו" – שלח לו ה' את המלאכים.

(הרבי מליובאוויטש)

העני תורם

"והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (בראשית יח,ב). "עליו" – ממעל לו; כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית. אם כן, המה 'ניצבים עליו', כי הוא קיבל מהם טובה גדולה יותר.

(הרב יהושע טרונק מקוטנה)

פנימיות העץ

"והישענו תחת העץ" (בראשית יח,ד). אל תסתכלו אל הלבושים החיצונים של העץ, אלא אל מה ש'תחת' העץ – פנימיות העץ. כוונת האדם בלימוד התורה ובקיום המצוות צריכה להיות לפנימיות הדברים ולא רק אל הפשט בלבד.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

שיחת סבא ונכד

הרבי רש"ב (רבי שלום-דובער מליובאוויטש) נהג בילדותו להיכנס אל סבו ה'צמח צדק' פעם בשבוע. פעם אחת התאונן הרבי באוזני נכדו: "מה רוצים יהודים ממני?! אין לי עוד כוח לשאת זאת".

השיב לו הנכד: "סבא, ה' יתברך יש לו הרבה יותר יהודים משיש לך ואינו מתאונן".

"אל מי אתה מדמה אותי?", השיב הרבי, "הלוא ה' יתברך יש לו תורה".

ענה הנכד: "ולך, סבא, אין תורה? אמור לחסידים שאין לך תורה, ומייד יקומו ויברחו ממך"...

  גאולהפדיה

הרכבה חדשה מעמון ומואב

מְצִיאָה בִּסְדוֹם. על הפסוק (בראשית יט,טו) "וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר, קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת" אומר המדרש (בראשית רבה פרשה נ), שהמילה 'הנמצאות' רומזת ל'שתי מציאות': "רות המואבייה ונעמה העמונית". בהמשך לכך אומר רבי יצחק: "מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו? – בסדום".

ברוח זו המדרש מפרש (שם פרשה נא) גם את הדרך שבה נולדו עמון ומואב. על הפסוק "וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע" המדרש אומר: "זה מלך המשיח". לשם כך זכו בנות לוט לגילוי שהוא מעין העולם הבא: "מניין היה להן יין במערה? – אמר רבי יהודה ברבי סימון: נעשה להם מעין דוגמה של עולם הבא", שכן לעתיד לבוא יתקיים (יואל ד,יח) "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס".

המהר"ל מפראג ('נצח ישראל' פרק לב) מסביר בסגנונו המיוחד למה מלך המשיח בא מזרע מואב ועמון דווקא: "כאשר השם יתברך רוצה להוציא הוויה חדשה, אל זה צריך הרכבה מן נטיעה אחרת, שאינו מן הראשונה – שאם היה זה הנטיעה הראשונה, אין כאן דבר חדש. ולפיכך, כאשר השם יתברך רצה להביא זרע המשיח לעולם, היה צריך לעשות הרכבה ונטיעה חדשה... ולכך ההוויה החדשה באה מן עמון ומואב, שלא תמצא שום אומה יותר רחוקה מישראל מן עמון ומואב, שנמצאו עליהם 'לא יבואו בקהל לעולם', שלא תמצא דבר זה בשום אומה כלל. ומהם ראוי שיהיה נולד המשיח, שהוא הוויה חדשה, וכל זה מפני התחדשות הוויה החדשה".

טעימה מהרמב"ם

מנין לבריכה שאיננה מקווה?

"דִּין תּוֹרָה שֶׁכָּל מַיִם מְכֻנָּסִין טוֹבְלִין בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְוֵה מַיִם' מִכָּל מָקוֹם... מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַמַּיִם הַשְּׁאוּבִין פְּסוּלִין לִטְבִילָה" (הלכות מקוואות ד,א)

אחד הקשיים העיקריים הכרוכים בבניית מקווה הוא הצורך לוודא שיהיה בו מאגר מי גשמים שלא נשאבו בדרך מלאכותית. לשם כך בונים מערך תעלות מהגג, שהגשמים ייכנסו ישירות למאגר, בלי שיעברו בתוך כלי.

נחלקו הדעות אם מים שאובים פסולים מהתורה:

רבנו שמשון סבור שהתורה עצמה פסלה מים שנשאבו בידי אדם. ואכן, בתורת כוהנים נלמד פסול זה מהפסוק "אך מעיין ובור מקווה מים" – מה המעיין נוצר בידי שמיים, אף המקווה כשר רק אם היווצרותו בידי שמיים.

ואולם הרמב"ם כותב שמן התורה כל מים מכונסים כשרים לטבילה, אף אם נשאבו, וחכמים הם שפסלו מים שאובים. הלימוד מהפסוק הוא בבחינת 'אסמכתא' בלבד.

דעתו מסתמכת, בין היתר, על דברי חז"ל שהתירו 'ספק מים שאובים', כמו במקרה המובא בתוספתא, שבור שהיה ריק ונמצא מלא מים – כשר, כי זה ספק מים שאובים. אם פסול מים שאובים היה מהתורה, הרי ספק דאורייתא לחומרא? מכאן שהפסול אינו אלא מדרבנן.

רבנו שמשון יענה על כך: כאן הקלו מפני שיש 'חזקה' – בעלי הגישה למקוואות הם אנשים כשרים, היודעים שלא למלא את הבור במים שאובים. מן הסתם המקווה התמלא בדרך הרצויה (ע"פ בית יוסף יו"ד סימן רא דף צז).

  מעשה שהיה

ההלך המסתורי

הילד הסביר כי הוא חייב למצוא מוהל שימול את אחיו הפעוט, אך היהודים השיבו לו כי הוא מסכן לא רק את עצמו, אלא גם את חיי המוהל

"בני היקר, אין לנו ברירה. צא החוצה וחפש מוהל בעיר, וה' ישמור עליך מפני הפורעים", אמרה האם לבנה.

הדבר אירע בשנים הראשונות לנישואיו של רבי ישכר-בער מרדושיץ. עדיין היה אברך הסמוך על שולחן חותנו. לימים נודע כבעל מופת גדול ורבים נהרו לפתחו. בהמשך כּוּנה 'הסבא קדישא מרדושיץ'.


ציונו של 'הסבא מרדושיץ'. ברית מילה עם אליהו הנביא

הימים היו ימי סכנה ליהודים. רוח רעה של אנטישמיות נשבה ברחובות, ופרעות התחוללו ברחובות. שכני היהודים ניסו בכל דרך להטרידם, להכות ולשדוד יהודים תמימים, על לא עוול בכפם.

באותם ימים התגוררה סמוך לרדושיץ משפחה יהודייה. הבעל היה רועה בהמות פשוט, וחי עם אשתו ובניו צמוד לרפת, שהייתה מקור פרנסת המשפחה.

בעיצומם של ימי הפרעות הקשים נס קטן האיר את הבית. לשמחת בני המשפחה נולד להם בן זכר. השמחה עם לידת הבן התערבבה בדאגה עמוקה. מנין ימצאו מוהל שיסכים לסכן את נפשו ולצאת מביתו אל מחוץ לעיר למול את התינוק? היהודים הסתגרו בבתיהם בחשש ובאימה, ומציאת מוהל הייתה אתגר אמיתי.

הגיע היום השמיני ללידה, ועדיין לא מצאו ההורים דרך למצוא מוהל. הבעל, שהיה יהודי פשוט, כבר התייאש ואיבד תקווה. אך אשתו, שהייתה בעלת אמונה איתנה, לא חשבה להרים ידיים. בצר לה הבינה שהדרך היחידה שנותרה לה לנסות ולהשיג מוהל היא על-ידי בנה הגדול. אמנם היא חששה מאוד לשלוח אותו לבדו לעיר, וקיוותה שיימצא המוהל גם בלעדיו, אך לא נותרה לה ברירה.

בצעד של מסירת נפש ממש קראה לבנה וביקשה ממנו ללכת לעיר ולנסות למצוא מוהל. הדבר היה כרוך בסכנת חיים ממשית. בדמעות נפרדה האם מבנה והתפללה בכל ליבה שישוב בשלום.

הבן הסכים ויצא בריצה אל העיר. בלב פועם החל לדפוק על דלתות בתי היהודים. "היכן גר מוהל?", שאל שוב ושוב. היהודים נדהמו לראות נער יהודי סובב ברחובות מתוך סיכון עצמי. "אתה מסכן את חייך! חזור מהר לביתך!", צעקו אליו. הילד הסביר כי הוא חייב למצוא מוהל שימול את אחיו הפעוט, אך אלה השיבו לו כי בכך הוא מסכן לא רק את עצמו, אלא גם את חיי המוהל.

"אנא עזרו לי", התחנן הילד בבכי. לפתע נזכר מישהו שרבי ישכר-בער המתגורר אצל חותנו הוא גם מוהל. "נסה ללכת אליו ולבקש ממנו. אולי הוא, בצדקתו הגדולה, יסכים ללכת לביתכם".

הילד מיהר אל ביתו של רבי ישכר-בער. "אנא רבי", התחנן, "בוא עימי לערוך ברית לאחי הקטן שצריכים למול אותו היום".

רבי ישכר-בער הסכים ללא היסוס וקם ללכת. חותנו, שחשש לחייו, ביקש ממנו לשקול שנית את היציאה מהבית, כדי שלא לסכן את נפשו, אך החתן סירב לשמוע. "את מצוות המילה יש לקיים אפילו במסירת נפש!", טען בלהט ויצא לדרכו.

בניגוד לכל האזהרות, הדרך עברה עליהם בשלום. כשנכנס אל הבית, מצא את אם הילד מחזיקה את התינוק בידה. עיניה נצצו בשמחה בראותה את רבי ישכר-בער נכנס בפתח עם בנה. היא הודתה לו בחום.

ואולם אבי הבן היה שקוע בשינה עמוקה. רבי ישכר-בער ניסה להעירו, כשהוא מבקשו לשמש סנדק בברית, ללא הצלחה.

רבי ישכר-בער הבין שעליו לחפש סנדק אחר. הוא הביט החוצה לראות אולי יש עובר אורח שיוכל לשמש סנדק. לפתע הבחין מרחוק ביהודי זקן הצועד ברחוב, נועל נעליים גבוהות.

רבי ישכר-בער יצא מהבית ומיהר להזמין את האיש פנימה. "בבקשה, בוא ותהיה  סנדק בברית שתיערך כעת". הזקן המסתורי נעתר והתיישב על כיסא שהוסב ל'כיסא של אליהו'.

רבי ישכר-בער ערך את הברית, ולקול קריאת 'מזל טוב' של בני המשפחה הוכנס הילד בבריתו של אברהם אבינו.

לאחר הברית ביקש הזקן מבעלת הבית להוציא עוגה ו'משקה', תחליף לסעודת הברית. האישה עשתה חיפוש בבית עד שמצאה פיסת עוגה ומעט וודקה.

הזקן האלמוני פנה לחדרו של אבי הבן, שעדיין ישן, וניסה להקיצו בעדינות. "קום וטעם מעט מהעוגה לכבוד הברית של בנך". האב בקושי התעורר. הוא בירך 'מזונות' וטעם מהעוגה. לאחר מכן אמר 'לחיים' ושתה מעט מהוודקה. כשסיים, יצא הזקן מהבית ונעלם.

"זכינו כעת לראות את אליהו הנביא בנעליים גבוהות", אמר רבי ישכר-בער לנוכחים המופתעים.

בזכות האישה, שמסרה את נפשה כדי להכניס את בנה בבריתו של אברהם אבינו, זכתה שאליהו הנביא עצמו יבוא וישתתף בגופו בברית מילה שכולה מסירת נפש.

(על-פי 'עבודת עבודה', 'שיח צדיקים')

  רציתי לשאול

עם הרב לוי-יצחק גופין

מנהל בית חב"ד ברמת אפעל ובמרכז הרפואי שיבא

איך עושים שהזמנת אורחים לסעודת השבת לא תבוא על חשבון החוויה המשפחתית?

מניסיוננו, הזמנת אורחים לא זו בלבד שאינה באה על חשבון המשפחה, אלא היא תורמת לחוויה המשפחתית.

האורחים שלנו מתחלקים לשני סוגים – תושבי השכונה ובני משפחה של מאושפזים. בעבור התושבים שבאים אלינו, פעמים רבות זה מפגש ראשון עם סעודת שבת מסורתית. הילדים שלנו רואים עד כמה האירוח הזה תורם להם ומרשים אותם, והם שמחים להיות שותפים בו. אנו גם משתפים אותם בתוצאות החיוביות שהאירוח גרם בעתיד.

אנחנו משתדלים לתת מקום גם לילדינו במהלך הסעודה. הגדולים משמיעים דבר תורה או סיפור וכדומה, וגם זה תורם להם, מחזק את ביטחונם העצמי ונותן להם תחושת משמעות. הם גם רואים את התפעלותם של האורחים ממראה הילדים הנושאים דברים לפני אורחים זרים, וגם זה מעשיר אותם.

הסוג השני של האורחים הוא בני משפחה של מאושפזים, וגם כאן הילדים מבינים וחשים את חשיבות האירוח והעידוד לאנשים שיקיריהם חולים, ושהם עצמם נאלצים לשהות במרכז רפואי במקום להיות בביתם ובחיק משפחתם.

כאשר מתארחות אצלנו משפחות עם ילדים, בשלב מסוים הילדים שלנו מציעים לילדי האורחים לשחק איתם משחקי קופסה. בעבור הוריהם זו הפתעה מרגשת לראות את ילדיהם מתנתקים מהמסכים ומשחקים עם ילדים אחרים כמו פעם. גם זה מעורר בהם מחשבות על חשיבותה של השבת והרוגע שהיא מעניקה.

לא תמיד יש לנו אורחים, ובשבתות כאלה אנו נהנים מסעודות שבת משפחתיות. אבל אם עוברות כמה שבתות כאלה, הילדים מתחילים לשאול למה אין אורחים, ואתה רואה שהם בהחלט אוהבים סעודות שבת שאליהן מוזמנים אורחים.

  פינת ההלכה ומנהג

הכנסת אורחים

שאלה: האם חייבים בהכנסת אורחים כשהיא כרוכה בטרחה מרובה, או כשהאורחים עלולים להסב נזק לרכוש, או לשמש דוגמה בלתי-חינוכית לילדים?

תשובה: מצוות הכנסת אורחים היא מכלל גמילות חסדים "והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים, ומשקה אותם, ומלווה אותם" (הרמב"ם). מצווה זו מתקיימת גם באורח עשיר, שהרי גם הוא בבחינת 'עני' בהיותו בדרך.

גמילות חסדים שבגופו – כביקור חולים, הכנסת כלה וטרחה למען האורחים - נמנית עם ה"דברים שאין להם שיעור". עם זה, הטילו חכמים הגבלה על ההוצאה הממונית, ואמרו "אל יבזבז יותר מחומש" (20 אחוזים מההכנסה) לצדקה.

יש לקבל את האורחים בסבר פנים יפות ולתת להם תחילה אפשרות לנוח מן הדרך. אחר-כך יש להכין לפניהם מאכל ומשקה בזריזות, לטרוח בעבורם ולחנך בכך גם את בני הבית.

כאשר נפרדים מן האורח, מצווה רבה ללוותו לפחות ארבע אמות, סגולה לשמירתו בדרך. אם אין הוא מכיר את הדרך וכדומה, יש ללוותו כפי הנדרש.

אורחים הפוגעים ברכוש, וכל שכן אם הם טיפוסים שליליים שעלולים לשמש דוגמה אנטי-חינוכית – אין חובה להכניסם. אך אם יש ספק בכך, על זה אמרו חז"ל: "לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים, והווי מכבדם כרבן גמליאל".

מקורות: פאה פ"א מ"א. מסכת כלה רבתי פ"ט. רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א. אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, ערך 'הכנסת אורחים'.

  חיים יהודיים

וייטע אש"ל ב'קפלן'

יותר מיובל שנים מארח הרב ירט מאושפזים במרכז הרפואי 'קפלן'. מה שהחל בהכנת ארוחות חמות צמח למערך לינה ונתינה לכל נצרך

תעודת זהות. הרב אליהו ירט (78), תושב רחובות, חסיד גור, מוהל מומחה, שזכה למול אלפים רבים. מפעל חייו, למעלה מחמישים שנה, הוא התמסרות לבני משפחות של מאושפזים במרכז הרפואי 'קפלן' ברחובות, באספקת ארוחות חמות ומערך לינה מיוחד בשבת.


"כששואלים אם אני המנהל של המלונית, אני משיב: המלונית מנהלת אותי". הרב ירט

מעשה. ההתחלה הייתה 'מקרית'. יהודים שומרי מצוות נקלעו ל'קפלן' בשבתות, עם יולדת או חולה, ולא היה להם איפה להתארח, לעשות קידוש ולסעוד. הם היו מחפשים יהודים דתיים בעיר. לעיתים פנו אליי, והייתי מארח בחפץ לב. התברר לי שמוכרחים לעשות מעשה ולדאוג לאורחים באופן מסודר. כך נולדה הפעילות שלנו, שקיבלה בהמשך את השם 'עזרת חולים'.

ימי בראשית. התחלנו בחלוקת מנות במרכז הרפואי: דגים, בשר, מרק חם, סלטים, לחמניות, יין ועוד. בהמשך צירפנו גם עלוני קריאה לבני המשפחות, להנעים עליהם את השבת. בעיית הלינה בערה מאוד ופניתי אל הנהלת 'קפלן'. הם החליטו להקצות לנו ביתן, שאותו הסבנו למלונית אירוח, לאחר שיפוץ מקיף, בהשקעה כספית גבוהה.

הכול משמיים. אני נשאל לא פעם מנין הכוחות לעסוק בהכנסת אורחים גם אחרי יובל שנים. התשובה שלי היא מילה אחת: מלמעלה! אני מדבר איתך עכשיו כשאני יושב שבעה על אימי ע"ה. בדרך להלוויה הנחתי את מנות האוכל ב'קפלן', כדי שלא יהיו תקלות במערך האירוח בשבת.

מתנדבים. זכינו ב"ה במתנדבים נהדרים, שנותנים את הלב והנשמה. מקצתם אנשי הסגל הרפואי עצמם. אנשים מבינים את גודל הזכות ו'עומדים בתור' כדי לזכות במצווה חשובה זו. במרוצת השנים התפרסם כי הסיוע לאורחים הוא סגולה מיוחדת לזוגות חשוכי ילדים. אני יכול לומר מעדות אישית שזוגות רבים ראו ישועות.

הבּוֹס. בני משפחות שבאים ל'קפלן' לשבת נוהגים להתקשר לקראת סוף השבוע ולשריין לעצמם מקום. אנחנו כמובן מסודרים עם רשימה מאורגנת. כשאני מקבל טלפון ונשאל אם אני המנהל של המלונית, אני נוהג לענות: המלונית מנהלת אותי...

המשוב. לאורך עשרות השנים אנחנו מוצפים בהמון תגובות מהאורחים שלנו, או מבני המשפחות שקיבלו את המנות החמות. כל אחד מביע בדרכו את תחושותיו בעקבות האירוח שקיבל במהלך השבת. בעיקרון אנחנו מסרבים לקבל תשלום. יש המופתעים מאוד לשמוע שהמלונית היא בלי עלות. ומנין הכסף לכיסוי ההוצאות? גם על זה נשיב ונאמר: הכול מלמעלה...

המלצות. ביתן האירוח שלנו ומערך החלוקה מקדשים שם שמיים. זכיתי פעם אחת לקבל מכלי ראשון דרישת שלום חמה מאוד שנתנה לי חיזוק לכל הפעילות. יולדת מאשדוד הזמינה מונית ביום שישי, ושכנה שלה מאחת הקומות התעניינה אצלה לאיזה בית יולדות היא נוסעת, כשהיא צועקת לעברה: סעי רק ל'קפלן'; מחלקים שם סעודות שבת, הכול מהדרין, וגם יהיה לבעלך איפה לישון...

שלום זכר. פעם ביקר אצלי טכנאי עם בנו. ראיתי שהבן אינו נראה כמי שהולך בתלם, והתעניינתי ברגישות אצל אביו על מצבו. שאלתי אותו אם עשה לבנו 'שלום זכר' אחרי לידתו, והוא השיב בשלילה. הצעתי לו שיעשה זאת בהקדם, אף שחלפו שנים רבות מלידתו. סיפרתי לו סיפורים מצדיקים שאמרו שכאשר מברכים תינוק ב'שלום זכר', זה מלווה אותו, וכשחסר – זה חסר. הצעתי לו לתרום את הוצאות האירוח של שבת אחת אצלנו, ואנחנו נפרסם מודעה שהסעודות בליל שבת הן גם בעבור ה'שלום זכר', עם שם הבן ושם אימו. כעבור זמן פגשתי את הטכנאי שוב והוא סיפר בהתלהבות על השינוי הגדול שחל אצל בנו.

מאירוח למילה. תפקידי כמוהל מתערבב הרבה פעמים בתפקידי באירוח בני המשפחות. וכך לא מעט מהמשפחות של היולדות שזכו להתארח אצלנו הזמינו אותי להיות גם המוהל של בנן הקטן...


מלונית האירוח ב'קפלן'. "החליטו להקצות לנו ביתן"


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)