הקב"ה התגלה אל אברהם אבינו, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", ואז אברהם הבחין באורחים קרבים, הפסיק את קבלת השכינה ופנה אל האורחים. מכאן למדה הגמרא (שבת קכז,א) ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".
מהדברים משמע שיש סתירה בין הכנסת האורחים להקבלת פני השכינה, ולכן יש להעדיף אחת מהשנייה. אברהם אבינו בחר בהכנסת אורחים, שהיא 'גדולה' מהקבלת פני השכינה.
למה סתירה
אבל מדוע באמת לא יכול היה אברהם לעסוק בהכנסת אורחים בד בבד עם הקבלת פני השכינה? הרי הקב"ה נמצא בכל מקום ומקום, ובוודאי עם אברהם אבינו, וכאשר אברהם הולך לקבל את האורחים, ודאי שהקב"ה הולך עימו. אם כן, מהי הסתירה בין השתיים?
אצל בני-אדם רגילים, אכן העיסוק בהכנסת אורחים בגשמיות, שירות האורחים ודאגה לצורכיהם, הוא סתירה להקבלת פני השכינה, שהרי בלתי-אפשרי לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. אבל אברהם אבינו היה בטל לאלוקות לחלוטין, וכפי שמפרש בתניא (פרק כד) את מאמר חז"ל "האבות הן-הן המרכבה", ש"כל איבריהם כולם... לא נעשו 'מרכבה' רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם".
ירידה רוחנית
הדימוי של 'מרכבה' נועד להמחיש את עוצמת ההתבטלות של האבות לקב"ה, כביטול המרכבה אל הרוכב. אפילו איברי גופם הגשמי שיקפו את האלוקות. אם כן, גם בשעה שאברהם אבינו נדרש לעסוק בהכנסת אורחים בפן הגשמי ביותר, להכין להם סעודה וכו', ידו הגשמית הייתה בשעת מעשה 'מרכבה לאלוקות'; אם כן, מהי הסתירה בין העיסוק בהכנסת אורחים להקבלת פני השכינה?
יש לומר, שעל אף היותו במעמד של מרכבה לאלוקות, ההתעסקות בהכנסת האורחים הייתה כרוכה בירידה רוחנית ביחס להקבלת פני השכינה, לפי המושגים הנעלים של אברהם אבינו. בסופו של דבר, הכנסת אורחים היא מצווה גשמית במהותה. אברהם רץ אל הבקר והכין לשונות בחרדל, טרח בעצמו בעבור האורחים והגיש להם, ו"נראה כמי שאכלו ושתו" (בבא מציעא פו,ב).
הגילוי בגשמיות
וזה החידוש, שלמרות הירידה הרוחנית שהכנסת האורחים גרמה לאברהם אבינו, בכל-זאת "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". מכיוון שעבודת ה' שנעשית בפן הגשמי מקשרת את האדם עם הקב"ה בדרגה העליונה ביותר, יותר מעבודה רוחנית בהקבלת פני השכינה.
כלל יסודי בעבודת ה' הוא ש"תורה לא בשמיים היא", והביטוי החזק ביותר לעצמותו ומהותו של הקב"ה היא הגשמיות דווקא. שכן כוחו האין-סופי של הקב"ה מתגלה בבריאת היש הגשמי דווקא, כי רק הוא לבדו בכוחו וביכולתו לברוא יש מהאַיִן המוחלט.
(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 649) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
