מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1972 - כל המדורים ברצף
	לרקוד את האמונה בניצחון
	יש חדש
	המלך מָלַך וימלוך
	חג הסוכות
	אין מערבים שמחה בשמחה
	גילוי האורות העליונים
	התורה לא בשמיים
	ישועה בכוח השמחה
	רציתי לשאול
	ספר תורה ואביזריו
	ההקפות האחרונות בקיבוץ בארי

האנשים שחגגו בקיבוץ שעות לפני הטבח הנורא, שבו נרצחו ונחטפו 101 תושבים, חוזרים לרגעים שלא ישכחו לעולם. הם נחושים להמשיך ולחיות, להאמין ולשמוח

תעודת זהות. הרב עמית קולא, 66, רב קיבוץ עֲלוּמִים שבעוטף עזה, בוגר ישיבת מרכז הרב. כבר חמש-עשרה שנה לפחות הוא מנהל את ההקפות בשמחת תורה בקיבוץ בארי, השוכן כשלושה קילומטרים מקיבוצו. זה קרה גם בשנה שעברה, שעות אחדות לפני הטבח הנורא.

"הוחלט להקדים את ההקפות לשעה מוקדמת יותר". הרב קולא

שישו ושמחו. הקשר שלי עם קיבוץ בארי התהדק לפני כחמש-עשרה שנה, לאחר שהתבקשתי על-ידי הגב' רחל פריקר מהקיבוץ, הממונה על בית הכנסת, לתמוך בהם בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. לי היה חשוב שניפגש גם על רקע שמח יותר, והצעתי לצרף את שמחת תורה למסלול.

חניה. בשל חגיגות 77 שנים לקיבוץ הוחלט להקדים את ההקפות לשעה מוקדמת יותר, כדי לאפשר לעוד תושבים להשתתף בשמחה. באתי לפני החג ברכב ולא מצאתי חניה סמוכה. נאלצתי לחנות רחוק יחסית, מה שגרם לי לחפש במשך כמה דקות את בית הכנסת. בדיעבד, זה היה סיור פרידה מהקיבוץ.

שמחת תורה. ההקפות והריקודים היו כמו בכל שנה. רקדנו ושמחנו. לא הכרתי את כל הרוקדים בשמותיהם, אבל לאחר הטבח הנורא, קלטתי שכמה מהאנשים שחגגו איתנו נרצחו או נחטפו. קשה לשאת את המחשבה הזאת.

ההקפות בבארי לפני כניסת החג, אשתקד

הבוקר הנורא. כיתת הכוננות שלנו, בתושייה עצומה, הצליחה להדוף את המחבלים. לצערנו הרב הם הצליחו לטבוח באכזריות 22 עובדים זרים שהתגוררו בקיבוץ. בקרב בעלומים נהרגו גם האחים סלוטקי הי"ד – חיילי מילואים מבאר-שבע, שבאו ביוזמתם ונלחמו במרצחים.

הלב בבארי. הגיעו דיווחים קשים על הנעשה בבארי. היינו מודאגים מאוד. שיחת הטלפון הראשונה שעשיתי אחרי צאת החג הייתה לגב' פריקר. היא ענתה בקול חלוש. סיפרה שניצלה בניסי ניסים, ותיארה את מה שהתחולל בקיבוץ. בימים שלאחר מכן נסעתי למלונות בים המלח, לשבת עם תושבי הקיבוץ האבלים.

ובחרת בחיים. אחרי הטבח פינו אותנו לנתניה, ורק בחודשי הקיץ התחלנו לחזור לעלומים. התושבים עברו טלטלה גדולה. כולם חוו אתגרים קשים. יש מעטים שעדיין אינם מצליחים לחזור. אנחנו עושים הכול להמשיך את החיים.

ביטחון. כיום מצבנו בהיבט הביטחוני הוא הטוב ביותר. אין מחבלים באזור, יש אוגדות של צה"ל בעזה. ברור לנו שאין דרך לשמור על ביטחון היישובים בעוטף בלי שצה"ל יימצא היכן שהוא נמצא כיום.

שמחת תורה תשפ"ה. השנה נרקוד ונשמח במידת האפשר וגם נייחד הקפה לקיבוץ בארי ולקיבוצים הסובבים אותנו. נייחד הקפה גם לחיילים ולחטופים. בשנה שעברנו לא יכולנו לעשות את ההקפות. כולנו היינו בממ"ד. השנה נפצה את עצמנו גם בשביל השנה שעברה.

הזווית הקיבוצית. רשות הדיבור לגב' פריקר, המתגוררת בבארי 36 שנים: בשנה שעברה הקדמנו את ההקפות. באו המון אנשים ורקדו עם ספרי התורה. הילדים הורמו על כתפי המבוגרים והייתה אווירה מיוחדת מאוד. קניתי לילדים ספרי תורה קטנים וכמובן דגלים חגיגיים. הייתה שמחה שאי-אפשר לתאר במילים.

הכאב. בין החוגגים בהקפות היה גם יוסי שרעבי, שנחטף בידי המחבלים ונרצח בשבי. יוסי היה מהידידים הטובים של בית הכנסת.

בדמייך חיי. בשנה האחרונה תושבי הקיבוץ מתגוררים בים המלח, ובקרוב נעבור לחצרים. בראש השנה האחרון חיילים ארגנו מניין תפילה בבית הכנסת בבארי. עדיין אין לנו מושג מה יהיה שם בשמחת תורה. אבל ברור שאנחנו צריכים להמשיך ולחיות, להאמין, לרקוד ולשמוח.

בית הכנסת בקיבוץ בארי

מתנת החיים. כאדם פרטי, אין לי שאלות ואיני מתלוננת. אין לי הסבר על גודל האסון ועל גודל הניסים. זכינו להינצל בנפלאות שקשה לתאר. מי שנשאר בחיים – קיבל מתנה וצריך להמשיך ולחיות, מתוך תקווה, אמונה, חוזק וכמובן אחדות.