חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1972 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש חול המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשפ"ה, (18/10/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1972 - כל המדורים ברצף
לרקוד את האמונה בניצחון
יש חדש
המלך מָלַך וימלוך
חג הסוכות
אין מערבים שמחה בשמחה
גילוי האורות העליונים
התורה לא בשמיים
ישועה בכוח השמחה
רציתי לשאול
ספר תורה ואביזריו
ההקפות האחרונות בקיבוץ בארי

מס' 1968, ערב שבת-קודש חול המועד סוכות, ט"ז בתשרי ה'תשפ"ה (18.10.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לרקוד את האמונה בניצחון

נשמח על שיש לנו תורה נצחית, שבזכותה גם העם היהודי הוא עם הנצח. בחג הזה נפתחים ברזי השמחה העליונים לכל השנה

אנו מתקרבים לחג שמחת תורה בתחושת רעדה. אין מי שלא יחשוב על שמחת תורה אשתקד, איפה היה ומה חווה. בשורות האיוב, הלא-נודע, הדאגה והחרדה, ההתגייסות להצלת תושבי העוטף, הקרבות הקשים.

המחשבות והזיכרונות עלולים להקשות עלינו לחגוג ולשמוח בשמחת התורה, וזה האתגר הגדול העומד לפנינו – להתעלם מכל התחושות הכואבות ולהתמקד בשמחה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, לילדינו, לכוח החיים שבנו ולעתידנו כעם יהודי.

לנו הניצחון

חג הסוכות מתואר במקורותינו כחג הניצחון. המדרש אומר שבראש השנה עם ישראל עומד למשפט מול אומות העולם, ועדיין איננו יודעים מי ניצח. ואולם כאשר יהודים יוצאים בחג הסוכות ולולביהם בידיהם – ברור לכול שאנחנו ניצחנו. הרמת הלולבים כמוה כצבא מנצח החוזר משדה הקרב ומניף את חרבותיו למעלה, בתנועת ניצחון.

גם אנחנו בטוחים בניצחוננו. אמנם ספגנו מהלומה קשה וכואבת, חווינו השפלה נוראה, איבדנו חללים רבים, מאות מבנינו ובנותינו הלכו בשבי – אבל מתוך השבר הזה קמנו כאריות והפכנו את הקערה על פיה. מי שביקשו להמיט עלינו חורבן, חווים עכשיו על בשרם את טעמם של החורבן וההרס.

בשנה האחרונה נוכחנו כי בורא העולם עומד לימיננו ומנחיל לנו את ההצלחה והניצחון. התקיימו בנו פסוקי ספר תהילים: "יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ...  וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל-חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה'". את החרפה שהמיטו עלינו קיבלו פי שבעים ושבעה!

טבעת החנק שאיראן עמלה לבנות סביבנו – נשברה. תחילה נגדעה הזרוע הדרומית, ובשבועות האחרונים נגדעת בהתמדה הזרוע הצפונית. מציאות חדשה ובטוחה לאין ערוך מתחילה להתהוות, על אפן וחמתן של אומות העולם, החורקות שיניים למראה היהודים המנצחים את אויביהם.

לכן נשמח בשמחת תורה. נשמח על שיש לנו תורה נצחית, שבזכותה גם העם היהודי הוא עם הנצח. לאורך כל ההיסטוריה עמדו עלינו לכלותנו, אבל הקב"ה מצילנו מידם. הקשר העמוק הזה, בין עם ישראל לתורת ישראל ולאלוקי ישראל, הוא מקור שמחתנו ותקוותנו. בזכותו אנחנו בטוחים שנעמוד בכל האתגרים ונוסיף לפרוח ולשגשג עד הגאולה האמיתית והשלמה.

אוצרות השפע

שמחת תורה הוא גם מקור השפע של הברכה והשמחה. גדולי החסידות אמרו כי כל הדברים שאפשר להשיג בראש השנה וביום הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, אפשר לקבל בשמחת תורה על-ידי השמחה. עוד אמרו, כי הרגעים של שמחת תורה יקרים מפז, ובכל אחד מהם אפשר לשאוב אוצרות של שפע לכל השנה.

דווקא לנוכח המלחמה המתמשכת והתקוות לשובם של החטופים – זה הזמן לפתוח את ברזי השמחה העליונים, ולמשוך מהם שפע של שמחה. כשאנחנו שמחים בשמחת תורה, אנחנו מבטיחים לעצמנו שנה של שמחה, שפע וברכה.

הבה ננצל את החג היקר הזה כדי להטעין את עצמנו במאגרי שמחה לכל השנה, ובטוחים אנו שבכוח השמחה נצלח את כל האתגרים, נשיג את הניצחון המלא, ותהיה לנו שנה טובה, מתוקה ושמחה!


הקשר העמוק. בין עם ישראל לתורה (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

ושמחת בחגך

בתי חב"ד ברחבי הארץ מקיימים פעילות רחבה להבאת שמחת חג הסוכות ומצוותיו להמוני בית ישראל. סוכות ציבוריות פעילות בכל רחבי הארץ. הפעילות הענפה של חודש החגים תסתיים באירועים גדולים של הקפות שניות, שנערכות בתיאום עם הרשויות המקומיות.

הקפות שניות בכפר חב"ד

כמיטב המסורת, ועד כפר חב"ד מזמין את המוני בית ישראל להקפות השניות המפורסמות, שייערכו השנה במוצאי שמחת תורה, ברחבה מול ישיבת 'תומכי תמימים'. אלפים, מכל גוני הקשת, נוהגים לבוא להקפות האלה, ולשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד, עד השעות הקטנות של הלילה. את שמחת ההקפות יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת המכפלה

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, בית חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת תורה הקפות שניות במערת המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ירקיד את הציבור. אולם יצחק יהיה פתוח. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון. לפרטים 0552977777.

  שלחן שבת

המלך מָלַך וימלוך

בין הפסוקים שקוראים קודם ההקפות בשמחת תורה אומרים את הפסוק: "ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד". אפשר להבין שמזכירים את היותו של מקב"ה מלך ואת מלכות ה' בעתיד, שכן זה נותן חיזוק בשמירת התורה; אבל מה הקשר בין העובדה שה' מָלָך, בעבר, לשמחת התורה?

אילו זה היה פסוק שלם מהתנ"ך, לא היה מקום לשאלה, כי מביאים את הפסוק בשלמותו; ואולם הפסוק הזה מורכב למעשה משלושה פסוקים שונים, אלא שחכמינו תיקנו לאומרו בתפילת שחרית וקודם ההקפות. זאת ועוד: לכאורה הסדר היה צריך להיות עבר, הווה ועתיד: ה' מָלַךְ, ה' מֶלֶךְ, ה' יִמְלֹךְ, ולא להקדים את ההווה לעבר.

אין שינויים

הסבר הדברים: כאשר יהודי מתבקש לשמוח עם התורה מפני שהקב"ה, נותן התורה, הוא מלך של כל העולם, נדרשת הבהרה שמלכותו של הקב"ה נצחית וללא שינויים. אפשר היה לטעות שרק בזמן בית המקדש וכדומה הקב"ה מָלַךְ והנהיג את העולם, וכך גם יהיה בבוא הגאולה, ככתוב (זכריה יד,ט) "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ". אבל עכשיו, בזמן הגלות, אולי יש חלישות במלכות הקב"ה בעולם, חס ושלום?

לכן פותחים ואומרים: "ה' מֶלֶךְ", היינו, כשם שהקב"ה מָלַךְ בעבר – כך מלכותו קיימת בהווה ותתקיים בעתיד. אכן, יש הבדלים בהתגלות האלוקית בתקופות השונות, אך הדבר דומה להבדל שבין מעונו הפרטי של המלך בארמונו לבין חלקים משרדיים בארמון. המלכות אינה משתנה, ורק הגילוי שלה הוא שמשתנה.

בתוך גדרי הזמן

כאשר אומרים תחילה את הקביעה "ה' מֶלֶךְ" אין זה במשמעות של פועל בזמן הווה אלא שם תואר – הקב"ה הוא מלך. בכך מצהירים שהמלוכה של הקב"ה נצחית.  והסיבה שמזכירים מלוכה בפועל רק בעבר ובעתיד ולא בהווה, היא מפני שבאמת אין מציאות של הווה, אלא עבר או עתיד בלבד.

מצד שני, לאמירה שה' הוא מֶלֶךְ, בשם התואר, צריך להוסיף שהוא מָלַךְ בעבר וימלוך גם בעתיד, כדי להראות שמלכות הקב"ה מתקיימת גם בתוך גדרי הזמן. וכדי לשלול את הטעות שגדרי הזמן משפיעים על הקב"ה, מקדימים ואומרים שה' הוא מֶלֶךְ בעצם.

עוז לעמו

גם לאחר שאומרים שהקב"ה הוא מֶלֶךְ בכל התוקף,  הלוא רצונו הוא שנגלה את מלכותו לעין כול. זאת מבטא הפסוק הבא (תהילים כט,יא): "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן", היינו, שנוסף על היותם של של בני ישראל "עזים שבאומות", הקב"ה מוסיף לכל אחד מבני ישראל את התוקף שלו, שהיא התורה, שנקראת 'עוז'.

והכתוב מסיים: "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". השפעת בני ישראל על העולם תהיה בדרכי נועם וללא מלחמה; משום שהתוקף של הקב"ה מפיל פחד על אויבי ישראל, והללו חוששים מלכתחילה להתעמת עם בני ישראל.

(תורת מנחם, כרך עח, עמ' 152)

  מן המעיין

חג הסוכות

ישמח כל השנה

כלל במאמר "והיית אך שמח" להבטיח שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות, יהיה שמח וטוב לב כל השנה; ואם התעצב בראשית השנה – בעיצבון תאכלנה. כי כן טבע המציאות, השמח בחלקו – ששון ושמחה ישיג, והנאנח בלא סיבה – ייאנק דום כל הימים.

(אברבנאל)

להיפטר מהצער

"מצטער פטור מן הסוכה" (סוכה כו,א). "מצטער" – מי ששרוי בצער וייסורים, ייפטר מהייסורים אם יקיים את מצוות סוכה כהלכתה.

(צמח צדיק)

אינך ראוי

"המצטער" – האדם שיכול להצטער ממצוות סוכה, אומרים לו: אתה "פטור מן הסוכה"; אינך ראוי להיות במקום נעלה כזה.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

סוכת דוד מלכא

מאמר מופלא נמצא בילקוט שמעוני: כל מי שמקיים מצוות סוכה בעולם הזה, הקב"ה נותן לו חלק לעתיד לבוא בסוכתה של סדום. יש מפרשים ש'סדֹם' ראשי תיבות: סוכת דוד מלכא.

(עיטורי תורה)

איפה מהדרים

"בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד" (משנה סוכה ג,יב). בנוהג שבעולם מקפידים יותר על ההידור במדינה מאשר על ההידור כלפי הקודש. רוצים יותר להתהדר ולהתגאות לפני הבריות מלהתגאות לפני המקום. רומזת לנו המשנה שההידור כלפי המקדש צריך להיות פי שבעה מההידור כלפי המדינה.

(דרשות אל עמי)

נותן כוח בטבע

"באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה'" (ויקרא כג,לט). את חג האסיף, חג הטבע, "תחוגו" כמו "את חג ה'" – כי הוא יתברך שנתן כוח בטבע לגדל את הצמחים, והוא הנותן מטר על פני האדמה ומרווה את הארץ ונותן זרע לזורע ולחם לאוכל.

(אזניים לתורה)

מיהו הנוי

אצל הרבי הרש"ב מליובאוויטש – נוי הסוכה היה היושב בסוכה. הפחד של קבלת עול מלכות שמיים בראש השנה, עבודת ערב יום הכיפורים ושמחת חג הסוכות היו אצלו חוויות של פנימיות הנפש.

(ספר השיחות תש"ד)

דרך-ארץ

לרבי מהר"ש מליובאוויטש היה משרת ושמו יוסף-מרדכי, שהיה משרת גם אצל אביו, ה'צמח צדק'. פעם אחת נכנס יוסף-מרדכי לסוכתו של הרבי כשהוא שרוי בכעס. אמר לו הרבי מהר"ש: "יוסף-מרדכי, אמנם אתה 'מיוחס', אבל צריכים להיות בדרך-ארץ לפני הסכך. הסכך אינו אוהב כעס".

(ספר השיחות תש"ד)

  אמרת השבוע

אין מערבים שמחה בשמחה

בתו של רבי מאיר מפרמישלן חלתה, ובשמחת תורה החריפה מחלתה עד שעמדה על סף יציאת הנשמה. בני ביתו של הצדיק התפרצו לבית המדרש, בדיוק בשעה שרבי מאיר היה שרוי בעיצומה של שמחת ההקפות, וזעקו שיתפלל על בתו.

נכנס הצדיק לחדר בתו החולה, ראה את מצבה, חזר לבית המדרש וקרא:

"ריבונו של עולם, ציווית לתקוע בשופר בראש השנה – ומאיר'ל תקע; ציווית להתענות ביום הכיפורים – ומאיר'ל התענה; ציווית לשבת בסוכה בחג הסוכות – ומאיר'ל ישב; ציווית לשמוח בשמחת תורה – ומאיר'ל שמח. עכשיו עשית את בתו של מאיר'ל חולה, ומאיר'ל חייב לקבל זאת בשמחה, שכן יש לקבל גם את הרעה בשמחה. אבל הלוא כתבת בתורתך ש'אין מערבין שמחה בשמחה'!".

חזר רבי מאיר לשמחת ההקפות, וזמן קצר אחר-כך עברה בתו את המשבר ויצאה מכלל סכנה.

  גאולהפדיה

גילוי האורות העליונים

מַקִּיפִים בְּהַקָּפוֹת. מבואר בתורת החסידות שלעתיד לבוא, בזמן הגאולה, יאיר בעולם הזה האור ה'סובב כל עלמין', המכונה 'אור מקיף'. כידוע, האור האלוקי השופע מהקב"ה מתחלק לאורות 'פנימיים', המצטמצמים לפי ערכם של המקבלים, ולכן ביכולתם להתלבש בפנימיותם, ולאורות 'מקיפים' – אורות אין-סופיים, שאינם יכולים להתלבש כיום בתוך גדרי הבריאה, ושהשפעתם עליה היא בהיותם כביכול מקיפים אותה.

גם בחג הסוכות אנו זוכים ל'אור המקיף', ולכן עורכים בו 'הקפות' באמירת 'הושענות'. אורות עליונים אלה קשורים לניסוך המים בחג, ומפני שהם אורות 'מקיפים', לא נכתבה מצוות ניסוך המים בפירוש בתורה, אלא ברמז בלבד (כי ה'מקיף' אינו יכול להתלבש במילים גלויות).

בשמיני עצרת ושמחת תורה מאירים 'מקיפים' עליונים עוד יותר, וכנגדם עורכים את ה'הקפות' עם ספרי התורה. רבנו הזקן מבאר (לקוטי תורה דברים פ,ג) שעל-פי זה "יובן עוד עניין הקפות שבשמיני עצרת, שלא נכתבו אפילו בתורה שבעל-פה ואינו אלא מנהג, כי הנה המה מקיפים דאבא [מקיפים הקשורים לספירת החוכמה], ולכן לא ניתנו לכתוב אפילו בתורה שבעל-פה". הוא מסביר שדווקא מפני שההקפות של שמחת תורה קשורות לאורות 'מקיפים' עליונים כל-כך, לא נכתב הדבר אפילו בתורה שבעל-פה, אלא הדבר נתקבל מכוחו של מנהג ישראל, מפני שרק בדרך זו יכול עניין נעלה כל-כך להתגלות בעולם.

 טעימה מהרמב"ם

התורה לא בשמיים

"סָפֵק שֵׂעָר לָבָן קָדַם, סָפֵק הַבַּהֶרֶת קָדְמָה – הֲרֵי זֶה טָמֵא" (הלכות טומאת צרעת ב,ט)

הגמרא (בבא מציעא פו,א) מספרת שבבית דין של מעלה התעוררה שאלה הלכתית: מה הדין אם יש ספק על בהרת אם היא קדמה לשיער הלבן? הקב"ה אמר 'טהור', וחכמי מתיבתא דרקיעא אמרו 'טמא'. החליטו שמי שיכריע בשאלה יהיה החכם רבה בר-נחמני. מלאך המוות נשלח להביאו לעולם האמת, ובעת יציאת נשמתו מגופו אמר "טהור, טהור".

שואל רבנו יוסף קארו בחיבורו 'כסף משנה' על הרמב"ם: איך ייתכן שהרמב"ם פסק שבמקרה זה טמא, שלא כהכרעת רבה בר-נחמני?

ומשיב: כשם שאין לפסוק הלכה על־פי הוראה משמיים, כי "תורה לא בשמיים היא", כך אין לסמוך על הכרעת רבה שנאמרה בעת יציאת נשמתו.

הסבר זה אומר דורשני. וכי כל הלכה הנאמרת מפי חכם סמוך להסתלקותו אינה הוראה?

מסביר ה'חתם סופר' הסבר מקורי: אילו היו שומעים מפי רבה פסק הלכה שזה טהור, היו חייבים לציית לכך, גם אם הפסק נאמר בעת הסתלקותו. אלא שבגמרא מסופר שאיש לא נכח ביציאת נשמתו, ואיש לא שמע מפיו את הפסק 'טהור'. כיצד נודע הסיפור? מוכרחים לומר שהדבר נודע לחכמי ישראל בחלום או על־ידי אליהו הנביא. פסק דין שהגיע בחלום או בנבואה אינו מחייב, שכן התורה "לא בשמיים היא" (שו"ת חתם סופר או"ח, סי' רח).

  מעשה שהיה

ישועה בכוח השמחה

ידעו חסידים שאם הרבי לוקח בידו את הפתק מיד הנכנס, תבוא הישועה, אך אם הרבי מורה להניח על השולחן, סימן הוא שאפסה תקווה

הבעת פניו של הרופא שעמד ליד מיטת הילד הייתה קפואה. בימים האחרונים ביקר אותו כמה וכמה פעמים, נתן תרופות והמליץ על דרכי טיפול, אך מצבו של הילד החמיר והלך. הורי הילד ציפו בחרדה למוצא פיו של הרופא, אך זה מיעט במילים והסתפק בהבעת איחול לרפואה שלמה.

ההורים הבינו כי מחלת בנם אנושה, וכי הרופא מרים ידיים. מתברר שרק נס ישיב את הילד לחיים בריאים.

האב נמנה עם חסידי הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש. הוא ידע כי רק דרך אחת נותרה לפניו להציל את בנו – לנסוע לליובאוויטש, לבקש את ברכת הרבי. החששות מילאו את ליבו: כיצד יוכל לעזוב את בנו ואת משפחתו, בשעה שאינו יודע מה יהיה ביום המחר? אך באין ברירה נפרד בלב כבד מבנו וממשפחתו ויצא למסעו.

הנסיעה ארכה כמה ימים, ולקראת חג הסוכות הגיע לליובאוויטש ופנה לבית מדרשו של הרבי. ידע החסיד כי בימי החגים הרבי אינו מקבל אורחים ל'יחידות'. עמוס הוא בעבודת הקודש, בהמשכת שפע לכלל ישראל, שהרי במועדי חודש תשרי נקבעת ההשפעה לכל השנה בגשמיות וברוחניות.

ואולם שאלת חיים יש כאן. החסיד החל לדחוק בגבאי שיקבע לו בדחיפות 'יחידות' עם הרבי. תחילה השיב הגבאי: "אי-אפשר. אין איש נכנס בחגים ל'יחידות'. עליך להמתין עד אחרי החגים". החסיד, שהיה מוכן מראש לתשובה השלילית, החל להרעיף תחנונים ולדבר על ליבו של הגבאי, כי מצבו של הילד בכי רע ותקוותו היחידה היא לקבל ברכה מפי הרבי ב'יחידות'.

התרכך ליבו של הגבאי, והוא קבע לחסיד 'יחידות' באחד מימי חול המועד סוכות. ליבו הדואב והשבור של החסיד התעודד מעט, ובהתרגשות החל להתכונן לכניסתו לחדר הרבי.

אווירת החג ממלאת את החצר. נהרת שמחה על פני כולם. לחג הסוכות באו אורחים רבים, לחזות בפני רבם ברגל ולשמוע דברי חסידות חדשים מפיו. אלו, לצד בני המקום, יושבים בצוותא להתוועדויות חסידיות, אומרים 'לחיים', ומדי פעם פוצחים בשיר ויוצאים במחול.

ואילו החסיד שלנו יושב מהורהר בקצה השולחן. עיניו הדומעות כאילו אינן רואות את הנעשה סביבו. ליבו המכוּוץ רחוק לגמרי משמחת החג. מועד ה'יחידות' קרב, והחסיד עומד דרוך ומוכן ליד מפתן חדרו של הרבי, ספר התהילים בידו האחת ופתק הבקשה בידו השנייה.

מקובל היה בין חסידים, כי אם הרבי לוקח בידו את הפתק מיד הנכנס, אזיי תבוא הישועה, אך אם הרבי אינו מושיט את ידו לקחת את הפתק אלא מורה להניחו על השולחן, סימן הוא כי אפסה תקווה חלילה...

נכנס החסיד, מושיט את ידו למסור את הפתק לידו של הרבי, ואולם הרבי מורה לו להניח את הפתק על השולחן. ידו של החסיד נשארת באוויר, מושטת בתחינה, אך על פני הרבי ארשת רצינית, והוא ממתין שהחסיד יניח את הפתק על השולחן.

החסיד קלט היטב את משמעות הדבר. ראשו נעשה סחרחר עליו וחושיו התערפלו. כשהוא משרך את רגליו אך בקושי, הצליח למצוא את דרכו החוצה מן החדר. תקוותו הגדולה נגוזה.

הגיע ליל שמיני עצרת. עומד החסיד בתוך מאות החסידים הצובאים על בימת הרבי, וליבו שבור. שמחת התורה אופפת את הכול. זקנים וצעירים רוקדים בעוז, והרבי מנצח על השמחה. אך החסיד שלנו אינו מסוגל להזיז את רגליו. מחשבותיו נשואות אל הנעשה בביתו ובמשפחתו. ושמא, עוברת בו מחשבה נוראה, כבר אירע הנורא מכול...

ופתאום התעשת והחל לומר לעצמו: "חסיד אתה? הלוא שמחת תורה היום! כיצד תערבב את צערך האישי עם שמחת החג?! הטל את עצמך אל תוך ים השמחה ויהי מה". לא הניח עוד למחשבותיו הקודרות להשבית את השמחה, ותיכף הצטרף למעגל הרוקדים. חיש מהר נבלע במעגלי הרוקדים, מחבק את ספר התורה, עיניו עצומות וכל-כולו שרוי בשמחה עילאית. כך רקד בשני ימי החג, והסיח את דעתו ממחלת בנו האהוב.

יצאו החגים, והרבי פנה לקבל את אורחיו הרבים קודם שובם לבתיהם. בין הבאים היה גם החסיד שלנו, שבא לקבל את ברכת הדרך. על בנו כבר לא הזכיר דבר. ברור היה לו כי עליו לקבל את הגזירה באהבה.

הפעם קיבלוֹ הרבי בפנים מאירות ואמר: "בפעם הראשונה שנכנסת וביקשת בעבור בנך, לא ראיתי שום דרך להצילו; ואולם כאשר בשמחת תורה התעלית על עצמך, הגברת את הנשמה על הגוף ושמחת בשמחת התורה באמת – קרעת את גזר הדין ובנך יצא מהמשבר ורפואתו קרובה לבוא!".


"כאשר יצאת מגדרך קרעת את גזר הדין". ציור: זלמן קליינמן

את הסיפור הזה סיפר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, ואמר: בחסיד הזה נתקיים המאמר 'שמחה פורצת גדר'.

  רציתי לשאול

עם הרב ליאור עבאדה

מנהל בית חב"ד במועצה האזורית מרחבים

איך חוגגים שמחת תורה ביישובים שספגו את המתקפה הנוראה בחג אשתקד?

השאלה הזאת מעסיקה את כל היישובים בעוטף עזה לאורך השנה. היא ליוותה אותנו בכל החגים, ומובן שהיא מתעצמת לקראת שמחת תורה, שבו אירע הטבח המחריד.

לשמחתי אני רואה שהתושבים נחושים להמשיך את החיים ולחגוג את החגים למרות כל מה שקרה. הם מבינים שחגי ישראל הם מקורות כוחנו, ושאנחנו זקוקים לאנרגיות של השמחה והתרוממות הרוח כדי להמשיך ולחיות ולהתחזק.

אחת המשפחות השכולות בחרה לציין את תום שנים-עשר חודשי האבל באירוע עם מוזיקה וכו' וביקשה מהקהל לבחור באור ובשמחה.

אני מתגורר במושב גילת, שבו נפלו חמישה – אב ובן ועוד בחור שהיו בזיקים, חייל גולני ותצפיתנית. בהתייעצות עם המשפחות ועם ועד בית הכנסת החלטנו להקדיש הקפה לכל נופל, ולהעלות על נס נקודת אור שאפיינה אותו. נחגוג את האור שכל אחד השאיר לנו, ונשאב מנקודת האור הזאת עוז ועוצמה.

גם המועצה האזורית החליטה לקיים הקפות שניות בשישה-עשר היישובים שלנו. נכון, זה לא קל, אבל כולנו מבינים שאסור לנו לאפשר לאויבינו להשבית את חגינו ומועדינו. ספגנו מכה קשה, אבל התקיים בנו הכתוב (תהילים כ,ט) "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד".

נשמח בשמחת תורה על התורה שנותנת לנו כוח ועוז לעמוד בכל האתגרים שהוצבו לפנינו לאורך כל ההיסטוריה. ממלכות אדירות שעינו ורדפו אותנו – קרסו ונפלו, ואילו עם ישראל חי וקיים. כל זה בזכות הדבקות בתורה ובמסורת ישראל. זה מקור כוחנו ועוצמתנו, ואנחנו נשמח ונשאב מהחג תעצומות נפש להתגבר, לנצח, לבנות ולהפריח את כל המרחב. חג שמח!

  פינת ההלכה ומנהג

ספר תורה ואביזריו

שאלה: מה עניינם ותפקידם של אביזרי ספר התורה?

תשובה: בימי המשנה והתלמוד נהגו לעטוף את ספר התורה במטפחת. זה דורות רבים בקהילות אשכנז וכן במרוקו מלבישים לספר 'מעיל', תפור לפי מידתו. ברבות מקהילות ספרד משתמשים ב'תיק' (ארגז עץ או מתכת).

כשמוציאים את ספר התורה הכול חייבים לעמוד עד שיגיע למקומו או עד שיתכסה מהעיניים. יש מחמירים לעמוד מייד כששומעים את קול החזן הנושא את הספר, אף בטרם רואים אותו, ולכן יש שנהגו לתלות פעמונים בכלי הקודש שמעטרים בהם את ספר התורה, וכששומעים את קול הפעמונים יודעים שהספר מתקרב וקמים. אחרים מחמירים להימנע מלתלותם, מחשש איסור השמעת קול בשבת ובחג, וכן מנהג חב"ד.

שני גלילי העץ שעליהם כרוכות יריעות ספר התורה ובהם תופסים אותו בשעת ה'הגבהה' נקראים (בקהילות אשכנז) 'עצי חיים', על שם הפסוק (משלי ג,יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה".

בקהילות רבות נוהגים להשתמש ב'יד' (מחוון לקריאה בצורת יד) לספר התורה, שהרי חייבים לקרוא את קריאת התורה אך ורק מתוך הספר, ו"אסור לקרוא אפילו תיבה אחת שלא מן הכתב".

יש העושים את 'כתר התורה' משלושה כתרים מחוברים יחד, על שם המשנה (אבות ד,יג): "שלושה כתרים הן: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות".

עניינו של 'כתר התורה' מודגש בספר הזוהר (פינחס רנו,ב) בהקשר של שמחת תורה: "ומעטרין לספר תורה בכתר דיליה". מכאן הסיק הרבי מליובאוויטש שהריקודים עם ספר התורה נעשים כשהכתר עליו, ולא כמי שנוהגים להסירו מחשש שייפול חלילה. ובפרט שה'כתר' מונח על 'עצי החיים' בדרך שאינה מניחה לו להישמט.

מקורות: שו"ע או"ח קמד,א. שלח,א, בט"ז, מ"א, שו"ע אדמו"ר הזקן ומשנ"ב. אוצר מנהגי חב"ד, אלול-תשרי, עמ' שנז. אוצר טעמי המנהגים עמ' יח, וש"נ.

  חיים יהודיים

ההקפות האחרונות בקיבוץ בארי

האנשים שחגגו בקיבוץ שעות לפני הטבח הנורא, שבו נרצחו ונחטפו 101 תושבים, חוזרים לרגעים שלא ישכחו לעולם. הם נחושים להמשיך ולחיות, להאמין ולשמוח

תעודת זהות. הרב עמית קולא, 66, רב קיבוץ עֲלוּמִים שבעוטף עזה, בוגר ישיבת מרכז הרב. כבר חמש-עשרה שנה לפחות הוא מנהל את ההקפות בשמחת תורה בקיבוץ בארי, השוכן כשלושה קילומטרים מקיבוצו. זה קרה גם בשנה שעברה, שעות אחדות לפני הטבח הנורא.


"הוחלט להקדים את ההקפות לשעה מוקדמת יותר". הרב קולא

שישו ושמחו. הקשר שלי עם קיבוץ בארי התהדק לפני כחמש-עשרה שנה, לאחר שהתבקשתי על-ידי הגב' רחל פריקר מהקיבוץ, הממונה על בית הכנסת, לתמוך בהם בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. לי היה חשוב שניפגש גם על רקע שמח יותר, והצעתי לצרף את שמחת תורה למסלול.

חניה. בשל חגיגות 77 שנים לקיבוץ הוחלט להקדים את ההקפות לשעה מוקדמת יותר, כדי לאפשר לעוד תושבים להשתתף בשמחה. באתי לפני החג ברכב ולא מצאתי חניה סמוכה. נאלצתי לחנות רחוק יחסית, מה שגרם לי לחפש במשך כמה דקות את בית הכנסת. בדיעבד, זה היה סיור פרידה מהקיבוץ.

שמחת תורה. ההקפות והריקודים היו כמו בכל שנה. רקדנו ושמחנו. לא הכרתי את כל הרוקדים בשמותיהם, אבל לאחר הטבח הנורא, קלטתי שכמה מהאנשים שחגגו איתנו נרצחו או נחטפו. קשה לשאת את המחשבה הזאת.


ההקפות בבארי לפני כניסת החג, אשתקד

הבוקר הנורא. כיתת הכוננות שלנו, בתושייה עצומה, הצליחה להדוף את המחבלים. לצערנו הרב הם הצליחו לטבוח באכזריות 22 עובדים זרים שהתגוררו בקיבוץ. בקרב בעלומים נהרגו גם האחים סלוטקי הי"ד – חיילי מילואים מבאר-שבע, שבאו ביוזמתם ונלחמו במרצחים.

הלב בבארי. הגיעו דיווחים קשים על הנעשה בבארי. היינו מודאגים מאוד. שיחת הטלפון הראשונה שעשיתי אחרי צאת החג הייתה לגב' פריקר. היא ענתה בקול חלוש. סיפרה שניצלה בניסי ניסים, ותיארה את מה שהתחולל בקיבוץ. בימים שלאחר מכן נסעתי למלונות בים המלח, לשבת עם תושבי הקיבוץ האבלים.

ובחרת בחיים. אחרי הטבח פינו אותנו לנתניה, ורק בחודשי הקיץ התחלנו לחזור לעלומים. התושבים עברו טלטלה גדולה. כולם חוו אתגרים קשים. יש מעטים שעדיין אינם מצליחים לחזור. אנחנו עושים הכול להמשיך את החיים.

ביטחון. כיום מצבנו בהיבט הביטחוני הוא הטוב ביותר. אין מחבלים באזור, יש אוגדות של צה"ל בעזה. ברור לנו שאין דרך לשמור על ביטחון היישובים בעוטף בלי שצה"ל יימצא היכן שהוא נמצא כיום.

שמחת תורה תשפ"ה. השנה נרקוד ונשמח במידת האפשר וגם נייחד הקפה לקיבוץ בארי ולקיבוצים הסובבים אותנו. נייחד הקפה גם לחיילים ולחטופים. בשנה שעברנו לא יכולנו לעשות את ההקפות. כולנו היינו בממ"ד. השנה נפצה את עצמנו גם בשביל השנה שעברה.

הזווית הקיבוצית. רשות הדיבור לגב' פריקר, המתגוררת בבארי 36 שנים: בשנה שעברה הקדמנו את ההקפות. באו המון אנשים ורקדו עם ספרי התורה. הילדים הורמו על כתפי המבוגרים והייתה אווירה מיוחדת מאוד. קניתי לילדים ספרי תורה קטנים וכמובן דגלים חגיגיים. הייתה שמחה שאי-אפשר לתאר במילים.

הכאב. בין החוגגים בהקפות היה גם יוסי שרעבי, שנחטף בידי המחבלים ונרצח בשבי. יוסי היה מהידידים הטובים של בית הכנסת.

בדמייך חיי. בשנה האחרונה תושבי הקיבוץ מתגוררים בים המלח, ובקרוב נעבור לחצרים. בראש השנה האחרון חיילים ארגנו מניין תפילה בבית הכנסת בבארי. עדיין אין לנו מושג מה יהיה שם בשמחת תורה. אבל ברור שאנחנו צריכים להמשיך ולחיות, להאמין, לרקוד ולשמוח.


בית הכנסת בקיבוץ בארי

מתנת החיים. כאדם פרטי, אין לי שאלות ואיני מתלוננת. אין לי הסבר על גודל האסון ועל גודל הניסים. זכינו להינצל בנפלאות שקשה לתאר. מי שנשאר בחיים – קיבל מתנה וצריך להמשיך ולחיות, מתוך תקווה, אמונה, חוזק וכמובן אחדות.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)